סל ניוז

זו תקופה שבה כולם היו עם מרפקים, דחיפות ומכות. אתה יכול לשמוע גם עדויות על ליימביר, בירד, פאריש, רודמן, ת'ומאס, הניקס וכו'. סטוקטון הוא היחיד שלא היו לו עיתונאים בכיס.

_________________
נערך יותר מפעם אחת

או שבדיוק להיפך, לסטוקטון היתה תדמית כלכך חיובית (כי הוא כנראה באמת אדם מאד חיובי), שהעובדה שהיה שחקן מאד מלוכלך על המגרש לא נגעה בתדמית שלו בכלל.

אבל עצם העובדה שאנחנו דנים על זה משתי זוויות שונות רק מוכיח את הנקודה: דיבור על אופי הוא בריחה מהדיבור המקצועי, הוא נתון לאינספור פרשנויות, זוויות ודעות ואין לו שום משמעות מעשית.

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

מתיו דלאבדובה וברוס בואן הם דוגמאות לשחקנים מלוכלכים. סטוקטון אמנם היה שורט ומשתמש במרפקים אבל לא הייתי קורא לו שחקן מלוכלך (ולא משנה כמה פעמים ביל סימונס יכתוב את זה). הוא פשוט עשה מה שכל שחקן לבן נמוך ולא אתלטי היה עושה כדי לנצח.

והנה עוד הוכחה לנקודה.

בכל אופן סטיב נאש היה פעמיים mvp בתור לבן, נמוך ולא אתלטי ולא זכור לי שהוא היה ידוע כשורט וממרפק.

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

זה יכול להיות סגויי נהדר לחזור לדבר על מה האופי של לוקה, אבל אני אלך לישון במקום.

סטוקטון היה שחקן מלוכלך. לא הכי מלוכלך (ליימביר, מה שלומך) אבל מלוכלך מספיק.
יובל, אתה מביא כתבים מהתקשורת האמריקאית כהוכחה שצריך לדבר על כדורסל ולא על אופי (הבאת גם את הסדרה של 2011 כאיזשהו רפרנס, בעיני לא מוצלח, כי את מה שקרה שם אין שום אפשרות לנתח במשקפיים של כדורסל), אבל אחד הקולות הכי בולטים של התקשורת האמריקאית שיש, ביל סימונס, הוא זה שהפך את הדיונים על אופי, שפת גוף, פופ קולצ'ר וכל מה שנושק לכדורסל למיין סטרים. אני חושב שהדיבורים על אופי של שחקנים וכל מה שמשפיע מחוץ ל - x&o כיום באו משם, וזה נעשה כמובן בנימה לא רצינית ומחפשת להצחיק. דרך אגב, להמעיט מחשיבות האופי של שחקנים זאת טעות. שחקנים מוכשרים בסגנון של כריס פול, נניח גדלים לא מעט. יש כריס פול אחד וזה לא רק יכולת ראיית המשחק שלו או השליטה בכדור. בשנות התשעים ה - and1 mix tape היה הדבר הכי מגניב בכדורסל. ראית שם אנשים עושים דברים מדהימים שלא ראית גם באן.בי.איי. אבל יש סיבה למה וינס קרטר כיכב באן.בי.איי ואחד המטביעים הגדולים של and1 לא השאיר רושם מיוחד בליגה לאומית ב' בארץ וזה לא קשור לכמה גבוה הם ניתרו. אני מסכים שלנתח אופי של שחקן אך ורק לפי הדרך שבה הוא משחק ולהשליך הכול על זה וכמובן גם לשנות את הדיעה על סמך הופעת פלייאוף זאת או אחרת זה לא רציני ולא מעניין, אבל זה הקיצון.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

בוודאי שיש, אבל זו לא הטענה שלי.

אני אחזור שוב, אבל הרעיון שאני מנסה להעביר הוא לא ששחקני כדורסל הם רובוטים ולאופי הפרטני של אדם אין משמעות על חייו.
אני גם לא מנסה להגיד ששני שחקנים עם 'כשרון' זהה יהיו אותו דבר.

אני מנסה לומר שאנחנו לא מנהלים שיחות על שחקני ספורטק. מדובר בפלייאוף של הנבא. מדובר באליטה של ספורטאים בעולם כולו. זה לא וינס קרטר נגד מטביען מאנד 1.

ואז בכדי למצוא הסברים לתפועות שנעות בין סיבות מקצועיות לשונות סטטיסטית אנחנו ממציאים נרטיבים. כריס פול נחנק. קובי בראינט ווינר. בוסטון לחוצים. קליפרס באים מלמטה וכו' וכו'. באופן כמעט מוחלט מהמקרים האלו הנרטיבים האלו הם המצאה של התקשורת או אוהדים ובאופן כמעט מוחלט מהמקרים אנחנו לא באמת יודעים מה עובר על השחקנים וגם אם כן, אנחנו לא תמיד מתייחסים לזה. הסיפורים על ווסטברוק הם תמיד כמה הוא טים-מייט אהוב ומוערך ואני בספק מאוד גדול אם זה האימג' שהאוהד הממוצע חושב, בטח ברמה האסוציאטיבית, על ראסל. כמו שנדב אמר, כמעט כל סיפור אופי אפשר למסגר במיליון דרכים וכמעט תמיד בוחרים במסגור שרלוונטי לנרטיב שמנסים להעביר, למרות שהוא לא נכון או מוכח יותר ממסגור הפוך לחלוטין (בארקלי ושאק זה אחלה דוגמאות בהקשר הזה. אבל גם, *אהם*, לוקה).

עכשיו באופן אישי לי מפריע החלק של ה'לוזרים', 'נחנקים', 'משתינים/מחרבנים במכנסיים', 'דושים', 'אפסים' יותר מהחלק של הווינרים והקלאץ. כמובן שזה זכותו של כל אחד לשבת על הספה ולהגיד כמה אפס ספורטאי מקצועני כלשהו.

עמוס, מי זה כוכב האנד 1 ששיחק בלאומית ב'?

ואגב עמוס, נתת את כריס פול כדוגמא הפוכה לגמרי לתדמית של כריס פול בקרב אוהדים.

אני מנהל במקביל ויכוח דומה בפורום אמריקאי שהתחיל מזה שיצאתי נגד הרעיון שכריס פול הוא צ'וקר סדרתי שמחרבן במכנסיים בפלייאוף (כך במקור, רק באנגלית). והנה אתה מביא את כריס פול כדוגמא למישהו שתכונות האופי החיוביות שלו הביאו אותו לגדולה. אז אתה בוודאי יכול לראות שיש בעיה אם אותו שחקן מואשם גם באופי חסר בטחון שמביא אותו לכשלון וגם באופי 'חזק' שהביא אותו להצלחה.

ואם כריס פול בטעות יביא לפיניקס גמר או אליפות השנה, האם זה כי הוא התמודד עם השדים שגרמו לו לטעויות במשחקים מכריעים, או שאולי מדובר באותו שחקן ואותו אדם שמסיבות שנעות בין מקצועיות (בין אם שלו, של החברים לקבוצה שלו או של היריבים) לבין שונות (זריקה שנכנסת ב-60% מהמקרים עדיין תתגלגל החוצה ב-40% מהם, אבל לכל זריקה במציאות יש תוצאה בינארית ולפעמים קשה לנו להתמודד עם זה).

A.O שיחק ב-2000 במכבי כרמיאל.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

ולטובת מי שלא זוכר בעל פה את הסגל של מכבי כרמיאל ב99/00, ואף מוסיף חטא על פשע בכך שאינו מכיר ראשי תיבות של מטביעני and1, יש מצב לכתוב את השם המפורש?

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

באמת המאקרו השתכנעתי מהטיעון שלך.
יש מקרים חריגים שבהם דיון האופי כן רלוונטי. למען האמת יש אחד כזה שאני מצליח לחשוב עליו וזה לברון ב2011 שכל מי שראה את אותו גמר ראה מלט-דאון מנטלי מפואר של לברון בכל פעם שהגיע הרבע הרביעי (מה שכן, אותו לברון "נבנה" מאותו גמר, ככה שגם פה ניתוח אופי של לברון עד 2011 לא רלוונטי ללברון מ2011).
אבל ברוב מוחלט של המקרים אתה צודק.

אני לוקח מתוך נק' מוצא שכל אחד שמגיע לאן.בי.איי הוא בעל אופי "טוב" בצורה זאת או אחרת. יש 450 מקומות עבודה באן.בי.איי. כמה כשרונות אמריקאיים צעירים יש? כמה אירופאים שמתחרים על אותם 450 מקומות? אז מי שאין לו אופי מספיק חזק יהפוך לאגדת כדורסל בתיכון/שכונה שלו, אולי יגיע לאיזה מסגרת סטייל and1 או יימצא את עצמו בכלא. עם כמה ששאק נראה כמו בחור שיותר חשוב לא להנות מהחיים ולא לקחת אליפות, אני בטוח שהרצון שלו לנצח יותר קרוב לזה של קובי האובססיבי מאשר לאדם הסטנדרטי. אבל בתוך אותם אנשים יש מנעד. יש את קובי ולברון שהעבודה שהם השקיעו/משקיעים בעצמם היא מטורפת ויש את דרק קולמן, שהבדיחה הייתה שראשי התיבות שלו D.C הם doesn't care. אני מסכים שיש המון ניתוחי פסוואדו מקצועיים ופסוואודו מבוססים על משהו (שלום ביל סימונס). אבל אי אפשר להגיד שזה רק הכישרון והיכולות.

וספציפית לגבי כריס פול, אני חושב שיש לו אופי חזק ונהדר בשביל להפוך לכוכב אן.בי.איי. האם יש לו את האקסטרא כדי להיות עם הגדולים ביותר, אם אלו שמביאים אליפויות? אני לא יודע. אבל גם בקריירת המכללות שלו, הקבוצות שלו הפסידו בטורניר המכללות כשהם היו פייבוריטיים. אכזבה בפוסט סיזן היא חוט שני בקריירה של פול.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אני כן חושב שיש הבדל בין ניתוחי אופי של שחקן ('כריס פול הוא צ'וקר סדרתי ובגלל זה הוא מפסיד תמיד בפלייאוף', 'באטלר הוא מניאק ובגלל זה הקבוצות שלו לא מצליחות', 'באטלר הוא מנהיג ופייטר ובגלל זה הקבוצות שלו מצליחות'), לבין ניתוח פסיכולוגי של מאורע ספציפי ('לברון חווה מלט-דאון בגמר של 2011, 'X לא עמד בלחץ במאני טיים של המשחק האחרון', 'Y בא מפוקס ושיחק עם אש בעיניים') וגם לניתוחי אופי של שחקן שלא גוזרים מהם לאיך השחקן מתפקד על המגרש ('כריס פול הוא קונטרול פריק', 'קיירי הוא צומי', 'דאנקן בחור יבש').

אני מקבל את הטענה של יובל שגם בשני המקרים האחרונים יש להרבה אנשים (וממש מוכן לקבל גם שאני ביניהם) נטייה לנפח את היכולת שלנו לזהות באמת דברים כאלו, אני לא מבין למה זה כל-כך גרוע בדיונים בפורום (בוודאי שלא מבין למה זה יותר גרוע מפשוט לתת ציונים לכותבים כאן במשך איזה חצי עמוד של הפורום), אבל אני חושב שזה ממש לא נאיבי שלפחות בשני המקרים האחרונים אנחנו כאוהדים נדע לנתח בצורה נכונה לפחות חלק מהזמן.

ככל שבונים יותר תאוריות שמסתמכות על הנחות שפיתחת לגבי האופי והפן הפסיכולוגי של השחקנים, הניתוח באמת מתרחק מניתוח מקצועי והולך יותר לכיוון של פרנולוגיה, אבל זה לא אמור לפסול כל טענה על אופי של שחקן ועל הצד הפסיכולוגי של המשחק, אני לא חושב שזה הוט טייק להגיד שעבר על ליאור אליהו משהו פסיכולוגי בכל פעם שהוא עמד על קו העונשין בעונות שבהן האחוזים שלו צנחו מ70% לאיזור ה25%, למשל.

ברוקלין לא בשיאם אבל מילווקי עוד פחות
מתוך 9 הזריקות הראשונות במשחק רק אחת נכנסה
מילווקי, כן שינתה את ההתקפה שלה יותר תנועה, פחות בידודי אנטטקונמפו, מגיעה לפוזשנים טובים
לא נכנס בנתיים

עוד רבע בתוצאה אירופית
26:23
37.5% מהשדה למילווקי

קיירי נוחת רק על הקרסול
רק זה חסר לפלייאוף שגם קיירי יהיה בחוץ למספר משחקים משמעותי

ביום שקוניגטון עושה גג לדוראנט, טאקר עושה 11 נק' 9 מתוכן שלשות מהפינה ומילווקי כולה 44% מהשלוש
זה חייב היות של מילווקי, בטח אם קיירי לא יחזור לשחק הערב

ברוקלין איז סטיינג אלייב.
לחצי השני כבר יהיה לה את דוראנט.

טאקר חוצפן, עושה פאול
פאול טוב, אגב
אבל מתלונן על השריקה

מילווקי עוד עשויים לבכות על זה שלא 10+ הפרש עכשיו.
הכמה דקות האחרונות של המחצית היה-הזדמנות שלהם לברוח, עם קיירי בחוץ ודוראנט שלא פוגע ומתעסק בשופטים.

הכדורסל עדיין לא מבריק, אבל אני ממש נהנה מהמשחק והחצי האחרונים, אווירת פלייאוף של ממש והמון אירועים, חלקם ביזאריים ממש.

הפלייאוף הזה הוא ממש last man standing
ולא בקטע טוב

תם הטקס
לפני המשחק אמרו שהארדן קרוב מאוד לחזרה
נקווה שזה יקרה במשחק 4
נקווה גם שקיירי יחזור

כוונתך למשחק 5