סל ניוז

הכל קם ונופל על הבריאות של ברוקלין. אם הם מצליחים איכשהו להגיע לפלייאוף בבריאות סבירה כל הקבוצות יכולות לעמוד ולהסתכל.

אין אחד בעולם עם קצת שכל שיגיד שיאניס טוב מדורנט או שבאד מאמן טוב

סטפ קארי נתן סדרה מצוינת של 7 משחקים מול אוקלהומה בגמר המערב ב-2016 עם 28-6-6, כששלושת המשחקים הכי טובים שלו בסדרה היו משחקים 5, 6 ו-7 (כש-7 כנראה הכי טוב מכולם), אני לא חושב שאפשר לייחס את היכולת החלשה שלו בגמר לפציעה שהשביתה אותו לכמה משחקים בסיבוב הראשון והשני.

לפני המשחק קראתי איפשהו שפיניקס צריכה את כריס פול ה - point god שהוא היה בעבר. אז הם לא קיבלו אותו. point god משמעו שליטה אבסולוטית בקצב המשחק, שליטה בקבוצה שלך, לדאוג שהשחקנים יקבלו את הכדורים איפה שהם רוצים ומתי שהם צריכים. פול בסופו של דבר סיים עם 5 אס' על 3 איב'. אבל כשפול, מתישהו ברבע השני, הבין שזה לא עובד הוא נתן לפיניקס משהו אחר שהיא נזקקה לו, גו טו גאי התקפי. מה שיאניס עשה הלילה היה מופלא (למרות שזה קצת מוריד מגדולה שמה שאתה זוכר ממשחק 50 נק' דומיננטי בטירוף בהתקפה ובהגנה זה העובדה שהשחקן קלע מעולה מהקו), אבל פול לא נפל ממנו בהרבה. הקרוס אובר שמפנה אותו לזריקה פנויה מחצי מרחק הוא אחד מכלי הנשק היותר קטלניים שיצא לי לראות והוא עושה את זה בכזאת אפקטיביות וגם בקלאס. היה ממש מהנה לראות את פול היום וגם מבאס.
דווין בוקר לא השחקן הכי חכם בעולם (אני האנטי סטריאני) ופיניקס בעטה בדלי ברבע השלישי עם כמה פספוסים קלים שעזרו לבאקס להשתלט על המשחק.
אני גם לא כל כך הבנתי את ההגנה של הסאנס. רוב הזמן הם פשוט נתנו את אייטון כקורבן למולך יאניס בהגנה אחד על אחד בסיסית. איפה הקיר המפורסם של ההגנה שמונע מיאניס להגיע לטבעת? משחק מספר 6, אין חזרה, הסכימה ההגנתית לא עובדת, ואתה ממשיך עם אותו דבר?
ומעל לכל, הצגה מדהימה של יאניס. כשאני חושב על הצגות של שחקן יחיד במשחק גמר עולה כמובן משחק 42 הנק' של מג'יק, משחק השפעת של ג'ורדן, משחק מספר 6 מול הלייקרס של אייזיאה עם הרבע השלישי והקרסול, הטריפל דאבל הראשון של ג'יימס וורת'י בקריירה שהסתיים גם עם מעל 40 נק' דווקא במשחק מספר 7 באותה סדרה, משחק 3 הארכות בין הבולז לסאנס ב-93 עם ההצגה של קיי.ג'יי, דוויין ווייד מבין שאחרת זה לא יעבוד, מרים מפסק ולבד מנצח את משחק מספר 3 ב-2006 (ואח"כ את משחק 4, 5, 6), אלן אייברסון מתעלל בטיי לו ומצליח לעשות בפלייאוף 2001 מה שאף אחד אחר לא הצליח וזה לנצח את הלייקרס ואני מניח שאפשר להוסיף עוד כמה. אז יאניס שם בצמרת הגבוהה. כנראה לא המשחק של מג'יק או זה של השפעת, אבל מיד אחרי בהחלט.

אני רגיל למתקשים פה ואתה כנראה כזה וזה בסדר.
באד לא מאמן טוב, גם אליפות לא תשנה זאת. מלא מאמנים הגיעו לגמר והם היו גרועים. הרשימה ארוכה.
יאניס יכול להיות רחוק מMVP. הוא עדיין רחוק מדורנט.לא ראיתי היכן כתבתי שהוא כוכב לעונה הרגילה.

כל הסדרה דורנט מראה את ההבדל בינהם.
אין מישהו שחושב שהפריק יותר טוב. כל עניין הMVP הוא מפגר. לברון היה צריך לקבל איזה 6 MVP אבל זה פרס של נרטיב.
העניין שבפלייאוף זה שונה. יותר קשה והמוגבלות של הפריק באה לידי ביטוי ולכן הוא כמעט לא קיים בסיום. לכן אתה נותן את הכדור לפאקינג מילדטון שהוא שחקן טוב אבל כל עונה יש ויכוח האם הוא בכלל אולסטאר.
טייטום לדעתי פשוט שחקן התקפה הרבה הרבה יותר טוב מהפריק. כדור אחרון אתה נותן לטייטום ולא למילדטון.
הפריק לא רק מוגבל (ראש בקיר, צעדים, תוקף) שאתה חושש לתת לו את הכדור האחרון, הוא גם נגר מהקו שזה בכלל גורם לך לתת את הכדור למידלטון, ואם אתה כזה, אתה כוכב לעונה הרגילה אבל לא לפלייאוף.

וכן, אני מסכים גם עם רדטי - זו למעשה עונה שלישית ברציפות שמוכרעת במידה מסוימת על היבטי בריאות - האליפות של טורונטו עם הפציעות של דוראנט וקליי; אליפות הקורונה של הלייקרס ועכשיו אליפות של הבאקס, כשכמעט חצי מהקבוצות בפלייאוף מאבדות שחקן משמעותי בדרך. בהחלט משאיר טעם חמצמץ בפה.

זה מצחיק שזה לא נחשב שהלייקרס הרוויחו מפציעות, כי אף כוכב גדול לא נפצע בפלייאוף, לעומת מילווקי שגברה על ברוקלין ששיחקה עם דוראנט וחצי הארדן 'בזכות הפציעה של קיירי', בעוד שהלייקרס בכלל לא היו צריכים לפגוש את ברוקלין של דוראנט וקיירי כי שניהם היו פצועים.

הדרך של הלייקרס לאליפות בבועה הייתה קלה יותר מבחינת יריבות מאשר של מילווקי העונה, לדעתי.