ראי שעל הקיר כתב:
הוקיץ' כתב:
Yuval כתב:
הוקיץ' כתב:
Yuval כתב:
זה תמיד אותו דבר וזה הלאומנות היחידה בעולם שלא באמת מזיקה לכלום ואפילו דיי בריאה לדעתי.
לכולם ברור שזה מטופש, אבל כולם נהנים מזה.
דט ביינג סד, אני לא מבין למה יש שתי מדליות ארד במקצועות האלו.
אני די בטוח שרוב מדינת ישראל לא מבינה שזה מטופש.
אם אני מעז להגיד שזה לא ממש מעניין אותי או חס וחלילה שמדובר בענף שלאף אחד לא אכפת ממנו, אני לרוב חוטף על הראש.
אם יש משהו שעם ישראל מעולם לא הצטיין בו זו מודעות עצמית כלפי הפרובינציאליות והפטריוטיות המוגזמת שרווחת פה.
אבל אין שום דבר מוגזם בפרובנציאליות ופטריוטיות לגבי משהו חיובי כמו אולימפיאדה. הגזמה היא שלילית בהגדרה. יש משהו מטופש בצורך של אנשים להגיד כמה זה לא מעניין אותם.
לכן עם ישראל >>> הוקיץ במקרה הזה.
לא יודע למה החלטת שיש לי צורך להגיד שזה לא מעניין אותי. לצערי אני נקלע לשיחות כאלה אז אני אומר את דעתי.
ואני לא ממש מבין את הנקודה שלך. אתה אמרת שכולם יודעים שזה מטופש, אני עניתי שזה אכן מטופש ולדעתי למרבית האנשים אין שום מודעות עצמית לגבי כמה זה מטופש. עדיין לא הבנתי איפה אני כל כך טועה פה.
לגבי הטענה שלך שזה לחלוטין חיובי, אני ממש לא מסכים. הרי הפטריוטיות המוגזמת הזו עומדת בפני עצמה ולא מכוונת רק כלפי האולימפיאדה, אלא גם למקומות בהם היא עושה המון נזק. לבודד את רק את האולימפיאדה ולהגיד שפה זה דווקא אחלה זה לגמרי מחמיץ את הנקודה בעיני.
כלומר אתה לוקח את הנקודה של נדב קילומטרים קדימה - זה לא רק מטופש ופרובינציאלי, אלא אפילו מסוכן.
אז אשאל אותך - יש הישג אישי שכן ראוי לגאווה לאומית והוא לא מסוכן בעיניך? הרי לשיטתך, גאווה לאומית על הישג אישי של ישראלי כלשהו (או קבוצה שטנה של ישראלים) היא מסוכנת וגורמת נזק בתחומים אחרים. למה זה משנה אם סיבתה היא ספורטאי שזכה במדליה אולימפית, נבחרת שהצליחה במשחק כדור פופולרי, או מדען שזכה בפרס נובל?
האמת שהוא לא לקח אותי קילומטרים קדימה, אני חושב כמוהו עד כמה שאני מבין ונתתי את הדוגמה של בן אנ ג'ריס.
חברה שלא מסוגלת להבין פרופורציה של הישג ספורטיבי ובטוחה שהיא מרכז העולם, היא אותה חברה שלא מסוגלת להבין משמעות של חוק בינ"ל והסדרים מסחריים סבירים במסגרתו, וכן הלאה והמשך. החברה הישראלית מזמן איבדה פרופורציה ל"איך רואים אותנו בעולם", ובהחלט יש לזה גם השלכות מסוכנות בכל מיני תחומים.
פרס נובל, לדעתי וכמו שאמרתי קודם, הוא בהחלט מקור גאווה. לא בגלל כמה אנשים יודעים מי זו עדה יונת ומה היא חקרה, אלא בגלל שבדרך כלל חוקר נמצא בתוך חברה מחקרית והפרס מעיד על רמת החברה המחקרית חוץ מאשר על יכולותיו המצוינות של החוקר. אגב, החלק המטומטם והבואכה מסוכן של הגאווה מנובל זה אלה שבטוחים שליהודים יש גן שמייחד אותם כחכמים מכולם, ותראה כמה זוכי נובל יש.
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
