סיכום קצר של האליפות:
קודם כל, כמו שכתבתי לפני פתיחת הטורניר, מדובר על נבחרת חלשה יחסית ברמת הכישרון האישי, בטח בהשוואה לנבחרות משלוש-ארבע השנים הקודמות. לאור זאת, אפשר לומר שהם ניצחו די בקלות את מי שהיו צריכים -- אוקראינה וגם בלגיה הצעירה. למרות שדווקא בלגיה היא נבחרת משמעותית מוכשרת יותר מישראל (שימו לב בשנים הקרובות לנתן מיסייה-דיו, רק בן 16, וכמעט כשיר לקדטים. 2.04 עם יכולות של קומבו פורוורד ומוטת ידיים של 2.30!) לא הייתה חלשה כמו שאפשר לחשוב והשיגה ניצחונות יפים על רוסיה ויוון. וגם הניצחון על רוסיה לא מובן מאליו, כי זו נבחרת עדיפה פיזית ואולי גם מבחינת כישרון אישי. הנבחרת גם הצליחה להישאר במשחק מול סלובניה ויוון העודפות ובסך הכל ברמה הקבוצתית זו הייתה הופעה מוצלחת יחסית. קרדיט לבית הלחמי, שאני לא תמיד מסכים עם ההחלטות שלו ברמת הפיתוח של שחקנים לעתיד, אבל יודע להעמיד נבחרות מצויינות, שרוב הזמן נראה שרוצות את זה יותר מהיריבות, שומרות נהדר בהתחשב במגבלות של אתלטיות וסייז, ומשחקות התקפה די אינטליגנטית רוב הזמן.
ברמה האישית, אני אהיה מופתע אם מי מהשחקנים באליפות הזו יהיה משמעותי בסופו של דבר בנבחרת הבוגרת (ויש גם סיכוי די סביר שאף אחד מהם לא יגיע לשם לאור רמת הכישרון בדורות שמסביב וגם בין אלו שלא הגיעו לאליפות הזו כמו דוברת, פלד ושארפ). ראוי להזכיר גם שדוברת ופלד, יחד עם עוד שישה שחקנים מהנבחרת הזו יהיו זמינים לשחק באליפות בשנה הבאה (כולם ילידי 2002). מה שמדגיש עוד קצת את זה שמעבר לאבדיה, שנתון 2001 הוא די חלש.
נראו טוב:
יהל מלמד. היה השחקן המצטיין של הנבחרת הזו. הוביל את הנבחרת בנקודות (13 למשחק), ריבאונדים (5 למשחק) וחטיפות (1.5). שלישי באסיסטים (2.5). וגם קלע באחוזים מצויינים, עם 2 שלשות למשחק ביותר מ-50% ובסה"כ 62 אחוז מהשדה. חייב להודות שהוא בהחלט הפתיע אותי. בגיל צעיר יותר הוא נראה נורא בנבחרת הקדטים, עשה המון פעולות רעות ונראה כמו מישהו שכלום לא ייצא ממנו. אבל באליפות הזו הוא הראה פוטנציאל טוב כסמול פורוורד עם סיכוי להשתלב בליגת העל. אם יוכל לקלוע באחוזים כאלו לאורך זמן (קשה להאמין), אולי גם יוכל להיות שחקן חמישייה יום אחד. לא אתלט גדול, אבל הראה טכניקה בכלל לא רעה וגם הבנת משחק נחמדה.
עמית אהרוני. השחקן הכי מוכשר בנבחרת הזו, ודי בפער. תמיד חשבתי שהוא שחקן חכם ומקבל החלטות טוב, אבל פקפקתי בו בגלל הגודל והיעדר האתלטיות, יחד עם קליעה לא משהו. בשנה שעברה בנתניה (אחד הגורמים המרכזיים בעלייה המפתיעה שלה לליגת העל) ובטורניר הזה הוא הראה שיש לו פוטנציאל ליותר מרכז ליגה לאומית. קבלת החלטות פנטסטית, תמיד עושה את המהלך הנכון. איתו הנבחרת נראתה הרבה יותר טוב בהתקפה וגם בהגנה הוא מחפה על הנחיתות הפיזית עם המון הבנת משחק ומיקום טוב. השחקן הכי קרוב לתמיר בלאט בשנים האחרונות מבחינת אופי והבנת משחק (וגם מבחינה פיזית). הוא לא ברמת המסירה העילית של בלאט וגם אין לו את הקליעה של תמיר, אבל יכול לראות סנריו שהוא משתלב כרכז מחליף בליגת העל ומביא ערך לקבוצה שלו (אולי כבר בשנה הבאה?)
גור לביא. שחקן שלא הכרתי לפני האליפות (לא נראה לי ששיחק בנבחרות הצעירות לפני כן) והיה הפתעה נעימה. האתלט הכי טוב בנבחרת, שיחק עם הרבה התלהבות ואקטיביות והראה פוטנציאל להיות שחקן ליגת על נחמד. יש עדיין חסרונות ברמה הטכנית (כדרור וקצת הבנת משחק) אבל היו שם ניצוצות יפים. לא בטוח מה הגובה שלו. נראה משהו כמו 1.95 או קצת יותר, ובהחלט יכול לשחק סמול פורוורד ואולי אפילו קצת פאוור בליגה שלנו. כרגע קלעי לא יציב, אבל בהחלט הראה פוטנציאל גם בתחום הזה, עם יד מצויינת מהעונשין (90% בלא מעט זריקות). הוא לא כזה צעיר (20.5) אבל נראה כמו לייט בלומר ויש מצב שיש לו את התקרה הכי גבוהה מבין אלו שהגיעו לאליפות הזו.
שוהם גת. שחקן חמוד. 8 נקודות ו-4 אסיסטים ב-23 דקות משחק. עוד לא בן 19 ויש לו עוד שנה בעתודה. מהיר מאוד ומשחק עם הרבה ביצים ובלי פחד. קרצייה בהגנה ולא מתבייש לחדור בהתקפה. לא גבוה ולא הכישרון הכי גדול מבחינת ראיית משחק, אבל יכול להתפתח לרכז טוב בלאומית ואולי אפילו לקבל הזדמנויות בליגת העל.
אכזבו:
דורי סהר. אולי האכזבה הכי גדולה שלי בנבחרת הזו. היה אמור להיות הכוכב בהרכב השחקנים שיצא ליוון, אבל התקשה להשתלט על משחקים. הראה ניצוצות, אבל 10 נקודות לערב ב-36% מהשדה זה בהחלט לא זה. יש לו טכניקה טובה וקליעה יפה, אבל נראה שהוא די מתקשה מול שחקנים אתלטיים עם האתלטיות הבינונית שלו, מה שלא מעודד בהסתכלות לטווח ארוך מול סוג הגארדים ופורוורדים שהוא יצטרך להתמודד איתם אם הוא רוצה להיות שחקן ליגת על. יכול להיות שהוא פשוט לא בכושר טוב ולא נכנס טוב לטורניר. אבל כמו שזה נראה כרגע, לא מדובר כאן על אחד משחקני העתיד של ישראל.
גלעד לוי. באמת שלא באתי עם הרבה ציפיות כאן. אני מודע למגבלות הפיזיות (ניתור, איטיות ברגליים) ולעובדה שהוא לא כל כך מתאים למשחק המודרני. ועדיין, מסנטר של 2.20 עם קואורדינציה סבירה, ידיים גדולות, ותזמון לא רע אפשר לצפות ליותר מ-3.5 נקודות ו-2.5 ריבאונדים ב-9 דקות לערב מול רמת תחרות כזו. חלק מזה באשמת בית הלחמי, שנראה שמעדיף ניצחונות על פיתוח הסנטר היחיד בסגל שיש לו איזה פוטנציאל לעשות משהו ברמות הגבוהות (גם אם לא פוטנציאל גבוה). אבל חלק גם בהחלט על גלעד שחוץ מכמה דקות יפות פשוט לא הצליח להראות דברים חיוביים. נכנס לבעיית עבירות בקלות, לא מספיק אגרסיבי ומדוייק ליד הטבעת, וגם מנטאלית לא נראה חזק ונותן לתסכול להיכנס לו לראש. תהיה לו עוד הזדמנות עם העתודה בשנה הבאה ונקווה שהוא יקבל יותר זמן משחק. כתבו כאן לא פעם שיותר מרוטבארט לא ייצא ממנו כנראה. אבל רוטבארט זה דווקא לא רע (בכל זאת, שחקן ליגת על לגיטימי לא מעט שנים וסף נבחרת). אז נקווה שיוכל לפחות להגיע לשם.
רועי פריצקי. האתלט הכי טוב בנבחרת הזו ביחד עם לביא. מהיר, שליטה לא רעה בכדור, אגרסיבי ומגן מצויין. אבל קבלת ההחלטות בהתקפה לא טובה (יותר איבודים מאסיסטים בטורניר) וגם הקליעה לא נראית טוב כרגע (25% משלוש; 38% מהשדה). ככל שהטורניר התקדם, בית הלחמי נתן לו פחות דקות, בין השאר בגלל שאהרוני וגת פשוט נראו טוב יותר. אבל מבחינת פוטנציאל, הוא עדיין אחד היותר מוכשרים בנבחרת ונקווה שיצליח לשפר את הקליעה וקבלת ההחלטות בשנים הקרובות. רק בן 19 (היום; מזל"ט) וגם לו תהיה עוד הזדמנות בשנה הבאה אם ימשיך להתקדם (בשנה הבאה תהיה הרבה יותר תחרות בעמדות הגארד, עם דוברת, פלד, ואולי גם שארפ ויעקוב, כשגם גת ואהרוני עדיין יהיו בגיל המתאים).
הראל רינסקי. לא שהיו לי ציפיות גדולות לאור מה שהראה בגבעתיים בשנה שעברה. אבל חשבתי שלפחות את השלשה הפנוייה הוא יוכל לשים, כי זה פחות או יותר כל מה שהוא עושה. 0 מ-8 משלוש, כולל שלשות פנויות, וגם ההחטאות היו די מכוערות. בקצב הזה יתקשה לראות דקות קבועות גם בליגה הלאומית. וזה משחקן יוצא מכבי שנחשב לכישרון מבטיח בגילאים צעירים יותר.
למל"מ:
יונתן אטיאס. סנטר מוגבל מבחינת אתלטיות וגובה. אבל עשה התקדמות יפה מאוד בשנים האחרונות, אחרי שבגילאים צעירים נראה לחלוטין חסר מושג. יש לו טכניקה לא רעה התקפית, והוא נלחם ורוצה, גם אם לא תמיד יכול. יכול להיות שחקן לאומית נחמד להרבה שנים.
יובל שניידרמן. רכז מוגבל. לא אתלטי במיוחד, לא גבוה, לא חזק, וגם לא מחפה על זה עם הבנת משחק כמו זו שיש לאהרוני. עדיין צעיר (18.5), אבל קשה לי לראות אותו עושה את ההרכב של הנבחרת בשנה הבאה. לגבי העתיד, יהיה מפתיע אם יש שם משהו מעבר לליגה הלאומית.
יונתן לוי. כמו אטיאס למעלה, אבל אפילו קצת פחות מוכשר לדעתי (לא הבדל גדול). גם הוא יכול להיות שחקן לאומית לא רע בסופו של דבר.
לוטן אמסלם. לכאורה, שחקן עם יותר פוטנציאל מאלו שלמעלה, כי יש לו יותר ניידות, קצת קליעה, ויכולת לשחק בעמדות הפורוורד. אבל צריך להגיד את האמת – הכישרון לא משהו. קליעה די חלשה (שחרור נמוך) ולא מדוייקת מבחוץ (1 מ-11 משלוש בטורניר) וקבלת החלטות לא טובה. קלע פחות מ-20% מהזריקות שלו בטורניר (ודווקא לא התבייש לזרוק), 2 איבודים על כל אסיסט, ולא ראיתי הבנת משחק טובה מבחינת מיקום בשני צידי המגרש. הסיבה היחידה שהוא לא בטור של המאכזבים היא שלא ממש היו לי איזשהן ציפיות ממנו.
טוב, לא יצא כל כך קצר בסוף. מה שמעודד זה שבשנה הבאה זה אמור להיראות משמעותית יותר טוב מבחינת הכישרון, וטוב שכך, כי גם יהיה על מה לשחק.
|