ראי שעל הקיר כתב:
מי שמשיג תוצאות גם מחוץ לאולימפיאדה דווקא די מסודר. אשרם ודולגופיאט עוד לפני המדליות, גם ליואב כהן יש ספונסרים, ולצ'מטאי, ספיצ'קוב ולג'ודוקאים היותר בכירים מראשוני כמובן. בנוסף, לפני הספונסרים, גם מי שלא משיג מדליה אבל משיג תוצאה טובה מקודם מבחינת הוועד האולימפי והיחידה לספורט הישגי, מתן רודיטי למשל נכנס עכשיו ל"סגל הזהב" ויקבל מהם מענקים חודשיים שהוא לא יתעשר מהם, אבל יוכל לחיות מהם ולהתרכז באימונים. צריך לומר שהיו גם השקעות שירדו לטמיון ולא הצליחו בענפי הכדור - בכדורעף ובכדוריד היו פרוייקטים שהמטרה שלהם הייתה להביא את הנבחרות לאליפויות מרכזיות ולאולימפיאדה, הביאו מאמנים בכירים ושפכו כסף על מחנות אימון, וזה לא הצליח.
לא אומר שהמצב סבבה ואין עוד לאן להשתפר, אבל לעומת מה שהיה לפני נגיד 10 שנים - המצב הרבה יותר טוב.
מה שחסר בארץ הרבה יותר מספונסרים זה מתקנים טובים.
אני אגב לא מדבר רק על ספורט אולימפי פרופר
הדוגמא הכי בולטת וידועה בעיניי היא האם מדינת ישראל מסייעת לטניסאים שלה לתחזק קריירה מקצוענית ורווחית?
אז שחר פאר ודודי סלע הסתדרו להם (הרבה בזכות הורים ואחים), אנדיוני כמובן בזוגות, אבל הייתי מצפה שמספר 1 של מדינה (בטח בענף לא כה שולי) יקבל גב ותמיכה בכדי שיתמיד לקריירה מקצוענית ככל יכולתו. בסוף אם מישהו הכי טוב במדינה במשהו לא איזוטרי (ולמדינה יש אינטרס ועניין בכך) - זה make sense שיהיה לכך תגמול ראוי.
אני מן הסתם לא בקיא בכל ענף וענף, אבל מצב השחמטאים (להבדיל) לא שונה למשל - כלומר גלפנד מן הסתם פיתח קריירה אדירה בזכות עצמו, אבל השאר?
השאלה היא השוואה בינ"ל פה, עד כמה "מסודר כלכלית" (כולל גם התחשבות בכוח קנייה וכו') ספורטאי במדינה אירופית ממוצעת עם כל אחד מהסטטוסים הבאים:
זוכה מדליה אולימפית
משתתף ממוצע בשתיים-שלוש אולימפיאדות
מספר 1 במדינה שנים רבות (אך שאולי לא מספיק ברמתו לרמה בינ"ל גבוהה)
וכו' וכו'
אגב, אני כמובן לא טוען שהמצב אצלנו לא משתפר ומתמקצע באלמנטים הללו. פשוט עדיין זה לא במקום הרצוי לטעמי, כי אנחנו במציאות שכדורגלן 100 בטיבו במדינה (שממילא רמת הענף פה היא לא בשמיים כידוע לכולנו) מרוויח באופן עקבי ולאורך שנים יותר מכמעט כל הספורטאים בענפים האחרים - כולל המצטיינים שבהם.