סל ניוז

עלה בנטפליקס, ראיתי אתמול.

נקודות מעניינות מבחינתי:

1) ג'רמיין או'ניל. לא ידעתי שהוא היה מוערך כלכך על ידי חבריו לקבוצה, מקצועית וכמנהיג. אדם מאד אינטיליגנטי שהעלה כמה נקודות חשובות למחשבה בראיון איתו.

2) רון ארטסט/מטה וורלד פיס. דמות הנבל העיקרית לכאורה, שמתברר כפחות נבל ויותר דמות מאד שבירה ופריכה נפשית, שהיה במשבר נפשי עוד לפני התקרית והתקרית רק החמירה אותה למקום שהוא הרגיש שהוא חייב להמשיך הלאה, במה שנתפש כצעד פחדני על סף הבוגדני מצד חבריו לקבוצה.

3) הגזענות. חקירת המשטרה שמה הרבה יותר משקל על זריקת הכוס של האוהד הלבן ג'ון גרין על ארטסט כשהאחרון שכב על שולחן המזכירות מאשר על התגובות של השחקנים. מבחינה פלילית, לדעת גורמי אכיפת החוק, רוב ההתנהלות של השחקנים היתה סבירה לחלוטין במסגרת הגנה עצמית. רואים בסרט סוג של קונצנזוס לבן של פרשנים שמדבר על תרבות בריונית, תרבות היפ-הופ מהשכונה, כמובן ההחלטה היחידנית של הקומישנר הלבן לשלול פרנסה מהשחקנים השוחרים, אבל שוב לדעת המשטרה האלימות מצד השחקנים היתה יחסית מינורית ביחס למה שהם ספגו מהקהל, ואיך אומר בסרט או'ניל (ציטוט חופשי)? "למה בהוקי הם מכים אחד את השני בטירוף כבר עשרות שנים, והתגובות הן לא כאלה"?

ועוד כמה נקודות מעניינות, כמו הבטחון המלא של כל הפייסרס של אז ובעיקר רג'י מילר שזו היתה קבוצה לאליפות והקטטה הרסה את זה, והעובדה שמי שבכלל התחיל את כל המהומה זה פאקינג ג'מאל טינסלי (שלא רואיין ולא מדברים עליו למעט משפט אחד של סטיבן ג'קסון) שמשום מה החליט משום מקום כמה שניות לסיום כשהמשחק גמור, להגיד לארטסט לעשות פאול חזק-מה שהוא אכן עשה על בן וולאס ואז התחיל הבלגאן.

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

מסכים מאוד לגבי הנקודות שהעלית, בעיקר רון ארטסט שתמיד נתפס תקשורתית כ"סתם דפקט" ומתגלה פה כבן אדם סופר שברירי באופן שלא באמת הובן ע"י חבריו לקבוצה.
והגזענות שנוטפת מכל הפרשה הזו היא פשוט מזעזעת.

בכללי לגבי ארטסט צריך לומר ביושר שהוא היה מעורב בהרבה תקריות אלימות, ולא סתם הגיע למצב שהפסיכותרפיסטית שלו מלווה אותו צמוד. הוא כן היה אדם אלים ואגרסיבי, אלא שבשלב מסוים הוא הבין את זה וניסה לטפל בזה. בתקרית הספציפית הזו, השכיבה שלו על שולחן המזכירות היתה לדבריו כדי לתרגל הירגעות ולא להיסחף עוד יותר לתוך המהומה על המגרש, ואז הגיעה הכוס של האוהד...שדרך אגב מתגלה כמניאק רציני, שקרן שלא הביע שום חרטה ודי להיפך.

גם לגבי הכעס של חבריו לקבוצה, צריך לזכור שהם ספגו ממנו לא מעט זבל, כולל ההיעלמויות שלו להכין אלבום ראפ במקום להתאמן ולשחק במקצוענות מלאה. מובא בסרט קטע מראיון שהיה בזמן אמת בתקופה ההיא עם ג'רמיין או'ניל, והוא אומר בכעס שהוא לא רוצה לשמוע עוד שאלות על רון ארטסט, כי רון ארטסט לא מתאמן איתם ולא נמצא, אז הוא מעדיף שישאלו אותו על מי שכן מתאמן ונמצא. לא לחינם כשדווקא ארטסט היה זה שזכה באליפות עם הלייקרס אחרי כמה שנים, הוא דיבר בראיון מיד אחרי המשחק כששאלו אותו איך ההרגשה לזכות בפעם הראשונה באליפות על התקרית ועל השחקנים שהיו שם בדרך לאליפות, וזה נמנע מהם.

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

זה שארטסט הוא טיפוס בעייתי זה ברור, אבל אני חושב שבאותם ימים היה קל יותר לתייג מישהו כ"פסיכופת" מאשר לדבר על הבעיות הנפשיות המאוד אמיתיות שהוא סובל מהן.
מה שהיה מפתיע לראות אצל ארטסט זה עד כמה הוא היה מודע להן וניסה לטפל בהן ולהתמודד איתן. הוא גם הביע חרטה לגבי מרבית האירועים שעלו בתכנית (כולל הנטישה ללייקרס).
בכל אופן, לבי לבי עם ג'רמיין אוניל שמתגלה פה לא רק כבחור אינטליגנטי ומרשים, אלא גם כשחקן מאוד מחויב ותחרותי שהקריירה שלו היא נפגעה מכל הסיפור.

אכן או'ניל מצטייר כגיבור הטראגי של הסיפור, שחקן שמאד הוערך על ידי חבריו לקבוצה והיה מאד מחויב לנצחונות, והתקרית עשתה תפנית לא מבורכת לקריירה שלו. כמובן שגיבור טראגי נוסף הוא רג'י מילר-שלא שיחק במשחק הזה בגלל פציעה-שהיה משוכנע שזו הקבוצה שתביא לו סופסוף את האליפות המיוחלת.

אגב ארטסט לא עבר ישירות ללייקרס, הוא הועבר לסקרמנטו תמורת פג'ה, ואחרי הקינגס שיחק גם ברוקטס לפני שהגיע ללייקרס.

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

ולא לחינם הוא זכר את ג'ף פוסטר אבל את ג'רמיין הוא לא הזכיר באותו ראיון

לא חושב שהראיון חידש לי יותר מדי. זה כן מעניין שכל המרואיינים בסרט היו בדעה שהם יכולים לקחת אליפות בעונת 2003-2004.
בעונת 2003/4 הלייקרס עלו לגמר עם שאקיל, קובי, פייטון ומאלון. נכון, הסגל הזה די חרק במהלך העונה - פרשת האונס, הפציעות של שאקיל, קובי ומאלון. אבל עם יתרון ביתיות מול דטרויט הרוב הלכו עם הלייקרס. כנראה שגם אם אינדיאנה הייתה שם עם יתרון ביתיות הרוב היו הולכים על הלייקרס.
ב-2004/5 התחרות הייתה עוד יותר קשה כששאקיל עבר למיאמי, וסן אנטוניו שוב חזרה לגמר עם יתרון ביתיות.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

הקונצנזוס של שחקני הפייסרס שרואיינו-מילר, או'ניל, ארטסט וסטיבן ג'קסון-וזה כמובן קונצנזוס סובייקטיבי, היה שהם היו הקבוצה הטובה בליגה עם הגנה רצחנית וכלים התקפיים, ושאם דטרויט יכלה לקחת אליפות שנה קודם-בוודאי שהם יכלו באותה שנה.

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

ראיתי אתמול את הסרט.
האוהד ג'ון גרין התגלה כחלאה רצינית. אשכרה אמר שהוא הצטער שלא שם לארטסט רגל רגע לפני ולא הראה שום חרטה על כך שאוהד אחר חטף מארטסט במקומו. אני מקווה שהפיסטונס הרחיקו אותו ממשחקי הקבוצה לצמיתות. גם האוהד השני, צ'רלי חדד, הדביל שמשום מה ירד לפארקט לקרב אגרופים עם ארטסט, נראה כמו חתיכת אידיוט שלא מתבייש לבוא בטענות למישהו מלבד עצמו.

התגרה הזו היא אחד מאירועי הספורט שאני זוכר בדיוק איפה הייתי כשחזיתי בהם (במוטל גרמני בסיום יום סמינר מהעבודה) ואני לא אשכח איך התבאסתי כי באותה תקופה הפייסרס היו הקבוצה המועדפת עלי והם אכן היו אחת המועמדות הבכירות לאליפות ובאותו רגע הבנתי שבאליפות הם כבר לא יזכו באותה עונה.

ארטסט הוא עוד הוכחה ניצחת לכך שאם אתה מספיק מוכשר, תהיה קבוצה שתסכים להמר עליך, גם אם אתה הד-קייס רציני.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

איך נקרא הסרט?

_________________
פעם הייתי Homer.
אף פעם לא תחלו בקדחת!

הסיפור שלא סופר: קטטת פייסרס-פיסטונס

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

Untold - Malice at the Palace

_________________
מכבי ראשון לציון, אלופת ישראל, 2016
https://www.youtube.com/watch?v=t-L6oqymI1g

כל הביטחון של הפייסרס כאילו הם היו בדרך הבטוחה לאלפיות אחרי 10 משחקים עונה סדירה זה חמוד מאוד, אבל אין ספק שזה משהו שקל להגיד בדיעבד, בפועל הם היו קונטדנרית לגיטימית בלי שום יתרון מובהק על אף אחד מארבע-חמש קונטנדריות אחרות. אני הרגשתי שהסרט ערוך ככה שהצופה ההדיוט ממש יכול לצאת בתחושה ש'לקחו להם אליפות עם הסיפור הזה' וזה ממש לא מדויק.

אני מבין את סטרן שהרגיש שהוא חייב להגיב בחומרה לאירוע הזה וחייב למנוע כל אפשרות של תופעה חוזרת שבה שחקנים עולים להכות אוהדים, אבל התגובה, בעיקר התקשורתית לסיפור, שמאשימה את תרבות ההיפ-הופ והכל בהחלט מצחינה חזק מגזענות. וגם עם כל ההבנה שהבאתי הרגע לצורך של סטרן להעניש את השחקנים, הרי אין ספק שהם היו הקורבנות לא פחות משהם היו אשמים בסיפור.

אני כן חושב שארטסט, עם כל כמה שהוא ניסה 'ליישם את הטכניקות של הפסיכולוג' עשה פרובוקציה מכוונת עם ההשיכבות על השולחן וניסה להכעיס את וואלאס והפיסטונס, אבל אפילו אז קצת ריחמתי עליו על שלא הצליח להשתלט על השד.

סטרן בוודאי הרגיש שהוא חייב להגיב בחומרה, אבל נראה שהוא עשה את זה באופן מאד חד-צדדי ולקח את הסמכויות שלו לקצה. יש את הקטע במסיבת העיתונאים ששואלים אותו אם ההחלטה התקבלה פה אחד, והוא עונה "בהחלט, 0-1", ועולה השאלה עד כמה זה לגיטימי שאיש אחד יחליט באופן כלכך משמעותי על עתיד של קבוצה ועל קריירה של שחקנים בהליך שלמעשה כולו קורה אצלו. אין ספק שסטרן לקח באופן חד-צדדי את הצד של הלקוחות-האוהדים-אבל הסרט מראה שהאוהדים התנהלו באלימות והם האשמים העיקריים. סוגיה לא פשוטה.

דווקא בקטע של ההישכבות על שולחן המזכירות אני יכול לקבל את הצד של ארטסט, זה אקט לא הכי סטנדרטי אבל ארטסט הוא לא איש סטנדרטי ואפשר להתחבר לטענה שלו שהוא ניסה לשכב, לספור ולהירגע.

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

לא הייתי מגזים ואפשר לראות את הדברים בצורה קצת יותר ביקורתית.
ההתלקחות של האירוע התחילה במגרש ולא ביציע.
ג'מאל טינסלי שמעודד את ארטסט לעשות פאול חזק, ארטסט שמפוצץ את בן וואלאס בדרך לסל סופר-חשוב ב-15 הפרש עם פחות מדקה לסיום, בן וואלאס שדוחף את ארטסט והמהומה שהתחילה אח"כ, כולל וואלאס שזורק את הסרט שלו על ארטסט וכו'.
ארטסט הוא חולה נפש. אז קל לפטור אותו ככזה ולהצדיק כל מעשה שהוא עשה, אבל אני מקבל את הדברים של בן וואלאס - התנהגות מוזרה למדי. למעשה, מעולם לא ראיתי לפני ואחרי שחקן כדורסל מתנהג ככה במהלך משחק.

האם האוהדים נקיים מהאירוע? לא. ומי שהיה אשם גם הועמד לדין. אבל ספורטאי לא יכול להגיע למצב שהוא מכניס מכות לאוהדים במגרש. ראינו מצב כזה גם בדרבי לפני מספר שנים עם סופו, ואז גם היה מדובר באירוע מביש שהיה צריך להוקיע, ללא קשר לכך שאוהד שמקלל ומתעמת עם שחקן צריך להיענש גם כן. ראינו את אריק קנטונה בזמנו מורחק לעונה שלמה על בעיטת קראטה לאוהד.
אני יכול לקבל חלקית את האמירות של הגנה עצמית, אם כי גם כאן, להשוות בין הדרדס השמנמן הזה לג'רמיין אוניל או ארטסט זה בדיחה. הם גבוהים ממנו וחזקים ממנו משמעותית וגם הם הבינו את זה.

קל להסתכל בדיעבד ולהגיד שסטרן הגזים, לא היה הגון וכד', אבל האמת שלזמנו זו הייתה החלטה סבירה לחלוטין. הליגה באותו זמן געשה. הסרטונים התנגנו שוב ושוב בכל תוכניות הספורט. ארטסט עצמו מעיד בתוכנית שהוא חשב שהקריירה שלו גמורה. כלומר, הוא עצמו הבין מיד שהוא חצה את הגבול ופעל באופן שגוי, חרף המצב שקרה.

אגב, העונה קרו מספר מקרים של תגרות בין שחקנים לאוהדים, ראינו שחקנים מגיבים על זה ברשתות החברתיות ואוהדים שמורחקים ומבטלים להם מינויים בעקבות התנהגות פסולה.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

אני מקבל את הטענה הזו, אבל רק במידה חלקי.
בסופו של דבר ארטסט ממש לא נראה בוידאו הזה כמי שמאוד נסער ומנסה להרגיע את עצמו, הוא לא נראה מלא באדרנלין, הוא לא לוקח נשימות עמוקות ומנסה להפנות את המבט מכל הבלאגן.
הוא נשכב בצורה מאוד מופגנת, נראה רגוע מאוד ומאוד מחצין את העובדה שהוא רגוע ושוכב על המזכירות בזמן שבן וואלאס זועם עליו.
אני כן מאמין לו שהוא ניסה להתחמק מקטטה בשלב הזה, אבל אני חושב שגם באותו רגע הוא ידע שההתנהגות שלו תורמת מאוד להלהטת הרוחות ושהוא לא היה תמים לגמרי עד לזריקת הכוס.

בקשר לרון ארטסט
לדעתי הזיכרון ממנו קצת (הרבה) יותר אלים ממה שהוא באמת היה.
לזכרוני מלבד התקרית הזאת של המכות בפאלס , אני לא זוכר את רון ארטסט לוקח שום דבר מעבר למה שקורה במגרש.
הוא היה כמו דניס רודמן בהקשר האלימות.
כי כל מה שהוא עשה היה במגרש והוא לא נגרר למכות שמעבר לשריקה של השופט.

אז כן הוא עשה הרבה עבירות יחסית קשות ומכוונות , וגם קיבל הרחקות.
והתקופה ההיא בNBA היתה תקופה יותר אלימה.
למשל בתקרית ההיא מה שהופך את התקרית למריבה היא הדחיפה הנחמדה של בן וואלאס את ארטסט.
ולדעתי התגובה של ארטסט היא הכי לא אלימה בשלב הזה (רוב השחקנים בשלב הזה הולכים מכות )

אולי אני טועה אבל כך אני זוכר את הנושא

מסכים בהחלט. אני זוכר את הקטטה הזאת, והקונצנזוס היה באותם ימים שלא משנה מה קורה, שחקן לא מרביץ לאוהד.
במיוחד שזה בא מהד קייסים כמו ארטסט, וגם בהתחשב בעובדה שזריקת הכוס הייתה בעיקר מעליבה אבל לא הייתה תקיפה פיזית משמעותית שמצריכה כזאת התנפלות. הלך הרוח הזה גם השתקף שנה לפני זה (2003) כשגור שלף תקף את האוהד שהקניט את אביו המת. וגם כשסופו עלה להרביץ (2014).
לצערי לא ראיתי את הסרט עדיין, אבל נשמע שיש פה שכתוב מסוים של ההסטוריה.
ארטסט היה שחקן אלים ביותר. הוא גרם להארדן זעזוע מוח, דפק מרפק לג'ינובילי, היה שיאן כלשהו של עבירות טכניות (בצירוף עם ראשיד וואלאס באותה התקופה) והרשימה עוד ארוכה. הוא גם ישב בכלא ל-10 ימים על הכאת אישה (בזמן קריירת הNBA).
יכול להיות שהיום היחס אליו היה יותר סלחני וטיפולי ממה שהיה פעם, אבל זה לא מסיר ממנו אחריות.

_________________
All Your Dreams Are Made, When You're Chained To The Mirror And The Razor Blade

לא ידעתי את הסיפור על הכאת אישה. אם זה היה קורה היום, הוא היה מורחק מהנבא לצמיתות. על ספק איום מילולי, קאזינס הושעה מהליגה.

למען הסר ספק, ברור שעליית שחקן ליציע להכות אוהד היא חציית גבול אדום ברורה, והשעיה עד סוף העונה זה עונש שבעיניי הוא סביר בהחלט על אקט כזה. אבל זה לא מבטל את העובדה שהתגובות לתקרית היו היפר-גזעניות, התמקדו באשמת השחקנים כשלדעת המשטרה והתביעה האוהדים נשאו בחלק עיקרי באשמה, והובילו להליך של אדם אחד שהשפיע על הרבה אחרים-שזה לכשעצמו לא הליך שקוף ותקין מדי.

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.