אטלנטה הוקס: דיקמבה מוטומבו היה ההחתמה הבולטת של הקבוצה באמצע שנות ה90. בשנים שלקראת קיץ 2005 אני זוכר כמה קיצים שבהם לא הצליחו להחתים אף שחקן משמעותי, בגלל שהקבוצה הסריחה כ"כ. ג'ו ג'ונסון שהוחתם בקיץ 2005 כ-RFA סייע לשנות זאת כמובן. בקיץ 2013, אם אני זוכר נכון, הוחתם פול מילסאפ כתחליף לג'וש סמית שעזב לדטרויט. בקיץ 2016, הורפורד עזב לבוסטון ובמקומו הגיע דווייט הווארד, שאחרי שלוש שנים פושרות ביוסטון של הארדן כבר לא ממש נחשב לשם גדול, אבל ניחא. בפרי אייג'נסי הקודם הגיעו דנילו גלינארי ובוגדן בוגדנוביץ' (האחרון RFA).
בוסטון סלטיקס: אלופת 2008 הורכבה באמצעות טריידים, כזכור. לא זוכר החתמה בולטת בשנים שקדמו לכך. בקיץ 2012 היה קאפ ספייס שנוצל, בגדול, להשארת השלד הנוכחי + ג'ייסון טרי. נותרנו, אם כך, עם החתמותיהם של אל הורפורד, גורדון הייוורד וקמבה ווקר, כולן מהתקופה הנוכחית של תקרת השכר המוגדלת.
ברוקלין נטס: לא זוכר החתמה בולטת מעידן ניו ג'רזי, אלא אם מחשיבים את אלונזו מורנינג בשנים שלאחר השתלת הכליה. גם הקבוצה של ברוקלין נבנתה באמצעות טריידים - דרון וויליאמס, ג'ו ג'ונסון, קראש, פירס וגארנט. אחרי תקופת שיקום ממושכת, הצליחו לצרף לפני שנתיים את קווין דוראנט וקיירי אירווינג.
שארלוט הורנטס/בובקאטס/הורנטס: כן כן, הפרנצ'ייז המקורי עבר לניו אורלינס, אבל בואו נסכים שגורם המשיכה/דחייה העיקרי בכל הנוגע לשווקים הקטנים הללו זו העיר עצמה. ההורנטס של אמצע שנות ה90 נבנו באמצעות טריידים, עד כמה שזכור לי (מורנינג שהוחלף בגלן רייס שהוחלף באדי ג'ונס שהוחלף במאשבורן, חד גדיא..), עד שפורקו. הבובקאטס, כזכור, נבנו תחילה דרך האקספנשן דראפט ואז דרך הדראפט עצמו, עם תקרת שכר מוקטנת בשנים הראשונות לקיום הפרנצ'ייז הטרי. ההחתמה הרצינית הגדולה שלהם, אם אני לא טועה, היתה ביג אל ג'פרסון בקיץ 2013, והוא אכן סייע להם לעשות פלייאוף או שניים. השם הגדול הבא - גורדון הייוורד - הצטרף בפרי אייג'נסי הקודם. בשני המקרים מדובר בנון-אולסטארז, שגיל והיסטוריית פציעות הביאו אותם דווקא לשארלוט (אם כי הייוורד בחר לחתום בשארלוט עוד בתור RFA, על חוזה קצר יחסית שיוטה השוותה).
שיקאגו בולס: מי נהר להיות הגיבור החדש של עיר הרוחות בתקופת פוסט-ג'ורדן? לא הרבה, כשאולי הכינוי של שיקאגו הוא רמז אחד לכך (רמזים נוספים: ג'רי, ג'רי, גאר...). הבולס פינו קאפ ספייס לקראת קיץ 2000 המדובר, שבו דאנקן, גרנט היל ומקגריידי יצאו אל השוק. דאנקן נשאר עם הספרס בתמורה לאיצטדיון חדש, היל וטימאק הסתפקו זה בזה באורלנדו. שיקאגו הסתפקה ברון מרסר ובראד מילר. אחרי חצי עשור נוסף בתחתית, הבייבי בולס של היינריך-גורדון-דנג וסקוט סקיילס הראו מספיק הבטחה בשביל לצרף את בן וואלאס המבוגר והפציע (קיץ 2006). שנתיים לאחר מכן החל עידן דרק רוז, הבולס פינו קאפ ספייס לקיץ 2010 המדובר גם הוא, כשבעוד שאר המפנות מפנטזות על שילוב של לברון ובוש, שיקאגו דווקא לטשה עיניים אל יליד העיר ווייד. אותם עיניים בחנו את שלל הפרי אייג'נסי ומצאו בתוכו את קרלוס בוזר, קייל קורבר ורוני ברואר, שלפחות הספיקו לשתף פעולה כבר בג'אז. ווייד יגיע סופסוף כעבור שש שנים וכבר מעבר לשיא, פאו גאסול שהגיע שנתיים לפניו דווקא היה בשלהי שיאו...ובואו נצרף לרשימה גם את ההחתמות הטריות של לונזו בול ודמאר דרוזן.
קליבלנד קאבלירס: קיץ 2005, לברון אחרי עונת סופמור, כלומר עדיין על חוזה רוקי. ריי אלן ומייקל רד נשארים בקבוצותיהם, אז לארי יוז מגיע במקום. יאדה, יאדה, יאדה...לברון ג'יימס חוזר הביתה בקיץ 2014 להביא אליפות לעיר. לא חושב שהשמטתי מישהו חשוב...
דאלאס מאבריקס: נסקרו בהודעת הפתיחה, אז בקצרה - אריק דאמפייר, שון מריון, מונטה אליס, צ'אנדלר פארסונס, ווסלי מתיוז, האריסון בארנס.
דנבר נאגטס: המהלכים היחידים שזכורים לי מהם בין אמצע שנות ה90 לתחילת עידן מלו הם אובדן מוטומבו להוקס, והחזרת אנטוניו מקדייס שנה לאחר שהעבירו אותו לפניקס (ועם סיום חוזה הרוקי שלו). וידאתי את הסאגה עם מקדייס באמצעות ויקיפדיה (זכרתי את תנועת המטוטלת מדנבר לפניקס וחזרה, אבל חשבתי שגם פניקס החתימה אותו לשנה אחת וזהו), ומסתבר שהיא כללה אלמנטים המוכרים לנו יותר מסאגת פניית הפרסה שדיאנדרה ג'ורדן עשה למאבס באמצע העשור הקודם, תחת לחץ חברתי מתון מצד חבריו לקליפרס - ואפילו דרמטיים יותר (קיד, רקס צ'אפמן וג'ורג' מקלאוד טסים לקולורדו מבעד לסופת שלגים, איזה מטעמים game of zones היו עושים מהסיפור הזה, לגמרי מתכתב עם קווי עלילה של משחקי הכס באזורים הפראיים של הצפון...). בכל אופן, זכור לי שבין הזכייה בבחירה השלישית של דראפט 2003 ובמלו, לקיץ 2004 שלאחר עונת הרוקי שלו, הנאגטס צירפו בהחתמות את אנדרה מילר וקניון מרטין. בהמשך גם מלו קיבל חוזה מקס, אייברסון הגיע בטרייד על חוזה מקס משלו ומאוחר יותר הוחלף בצ'ונסי בילאפס, כך שלקח זמן עד שהיה לנאגטס קאפ ספייס שוב - בטרייד על מלו הם החליפו איכות בכמות ונכנסו לכמה שנים טובות (תלוי איך מסתכלים על זה) של בנייה לרוחב. לפני ארבע שנים הם הצליחו לפנות קאפ ספייס שוב ולהחתים את פול מילסאפ (בעסקה משולשת עם אטלנטה והקליפרס, אבל נראה לי שהוצאה לפועל עבור הקליפרס שצירפו את גאלינרי בסיין אנד טרייד).
דטרויט פיסטונס: צ'ונסי בילאפס הגיע כג'ורנימן טרום-שיאו, לכן לא ממש נחשב. שאר חבריו לקבוצת האליפות הגיעו מטריידים או מהדראפט. הקבוצה הזאת התפרקה באופן הדרגתי, עד שרק ריפ המילטון ופרינס נותרו ממנה בקיץ 2009, שדומארס פינה קאפ ספייס לקראתו. בן גורדון וצ'ארלי וילנואבה הוחתמו ואכזבו בגדול. כעבור ארבע שנים, הקבוצה בריבילד סביב גרג מונרו ודראמונד, מחתימה את ג'וש סמית בשביל שיסייע לרווח סביבם בצבע P: לפני כשמונה חודשים, הגיע ג'רמיי גרנט בשביל לשפר את הסקירה העגומה הזאת...
גולדן סטייט ווריורס: מה שזכור לי בשנים הראשונות של המילניום, זה שהפרנצ'ייז הכושל הזה דאז בעיקר איבד פרי אייג'נטס לוושינגטון - לארי יוז ואחריו ארינאס (ואז גם ג'יימיסון הצטרף אליהם, אבל בטרייד ודרך דאלאס). הטרייד עבור בארון דייויס במחיר מציאה, לצד עוד טריידים/בחירות דראפט, סיפק להם שנתיים חלומיות עם הנלי-בול שהקדים את זמנו. אבל בארון דייויס עזב בקיץ 2008 לקליפרס, והווריורס בתגובה החתימו מהנ"ל את קורי מגטי, במהלך שנראה בעיקר כנקמני. בקיץ 2010 הגיע דייויד לי בסיין אנד טרייד. שלוש שנים לאחר מכן, הוחתם אנדרה איגודאלה וההמשך ידוע - קווין דוראנט מצטרף בקיץ 2016. כשדוראנט יעזוב כעבור שלוש שנים, זה יהיה באמצעות סיין אנד טרייד שאפשר לווריורס לצרף את דיאנג'לו ראסל.
יוסטון רוקטס: אחרי תקופת דרקסלר/פיפן-בארקלי-האקים, שבמהלכה לא היה קאפ ספייס מן הסתם, הגיעה תקופת הבנייה מחדש סביב פרנסיס ומובלי, לא זוכר ממנה החתמות משמעותיות. השניים הוחלפו בטימאק, שחבר ליאו, כך שגם בעידן הפציע שלהם לא היה קאפ ספייס מן הסתם. לאחר מכן דריל מוריי החל לבנות באמצעות צבירת נכסים אך ללא טנקינג. כולם מכירים את הטרייד עבור הארדן, חלק אולי גם זוכרים שיוסטון היתה אמורה לקבל את פאו גאסול בטרייד של כריס פול ללייקרס (מה שהיה שולח את קווין מרטין לניו אורלינס ואולי מונע את הטרייד עבור הארדן), אבל לא יודע כמה זוכרים שיוסטון ניסתה לצרף גם את האח הצעיר למשפחת גאסול, כשיצא לשוק בתור RFA. אחרי שבזבז קצת כסף על ג'רמי לין ועומר אשיק (שניהם בתור RFA שסיימו חוזי סיבוב שני), מוריי סופסוף הצליח להוציא לפועל מהלך גדול עם החתמת דווייט הווארד. שלוש שנים לאחר מכן, הווארד עוזב לאטלנטה ומוריי מנצל את העלייה בתקרת השכר בשביל להחתים את אריק גורדון וריאן אנדרסון, שהיה להם חלק חשוב במיקסום ההארדן-בול המאוס.
אינדיאנה פייסרס: לא זכורה לי החתמה בולטת מתקופת מילר טיים שבין אמצע הניינטיז לעונת הפרישה עם הקטטה המדוברת, נראה לי שכל השמות הגדולים הגיעו בטריידים. כנ"ל לגבי תקופת המעבר מדני גריינג'ר לפול ג'ורג', עד להחתמת דייויד ווסט. אח"כ שוב כל מיני טריידים בניסיון לבנות מחדש סביב ג'ורג', עד הטרייד הבלתי נמנע, ולפני שנתיים הצטרף מלקולם ברוגדון לרשימה הצנועה אך מכובדת.
לוס אנג'לס קליפרס: בדיחת הליגה לאורך כמה וכמה עשורים בכל זאת ידעה איזה שנתיים מוצלחות עם סם קאסל, אלטון בראנד ואחרים. אבל אפילו כשהצליחו להחתים שם גדול כמו בארון דייויס, הסתבר שבראנד הבריז להם וסיכם בפילדלפיה (מה שבדיעבד חילץ אותם משני חוזים מהגרועים בליגה לאותה תקופה). הטרייד עבור כריס פול אפשר להם למשוך כמה שכירי חרב וטרנים כמו גרנט היל, קארון באטלר ולמאר אודום לאיזו תקופה, אבל קאפ ספייס לא היה מן הסתם וההחתמה הבולטת היתה של ג'יי ג'יי רדיק בסיין אנד טרייד (שבו פניקס קיבלה את בלדסו הצעיר והמבטיח תמורת כלום כמעט). בנייה נכונה בעידן פוסט-פול הובילה להצטרפותו של קוואי לאונרד לפני שנתיים, וההמשך ייכתב בעוד ארבע שנים ככל הנראה (כשהוא וג'ורג' יסיימו חוזים).
לוס אנג'לס לייקרס: נעשה זה את בקצרה, כי הכל מוכר וידוע. שאקיל אוניל, לברון ג'יימס. מי שרוצה מוזמן להחשיב גם את קארל מאלון וגארי פייטון בשלהי הקריירה שלהם, או את רון ארטסט שהגיע תמורת ה-MLE המלא במקום אריזה (שהוחתם ע"י יוסטון, ממנה הגיע מיסטר וורלד פיס). פאו גאסול, דווייט הווארד ואנתוני דייויס הגיעו בטריידים כידוע. אם אתם שונאי לייקרס ורוצים להרגיש טוב יותר, אז היתה החתמה של קוואמי בראון בקיץ 2005 (ועוד בסיין אנד טרייד תמורת קארון באטלר הנהדר), והיו כמה קיצים שחונים מאמצע העשור הקודם ועד קיץ 2018 שבו לברון הגיע. אה, והחתמות דנג ומוזגוב בקיץ 2016...
ממפיס גריזליס: לא זכורה לי החתמה בולטת שלהם כקבוצת אקספנשן קנדית. כנ"ל מתקופת פאו גאסול ויובי בראון עם הרילוקיישן לממפיס והרוטציה העמוקה. אח"כ החלפת גאסול בגאסול, הטרייד עבור זי-בו והבחירות בגיי וקונלי הביאו אותם לעידן הגריט אנד גריינד. טוני אלן היה דמות מרכזית עבורם באותו עידן, הגם שהגיע על תקן RFA וכמחליף בבוסטון. תקופה נהדרת זו הביאה לכך שהקבוצה חרגה מתקרת השכר, עד שהגיעה הקפיצה הגדולה בקאפ של קיץ 2016, ואיתה החתמת צ'אנדלר פארסונס. כן, פעם שנייה שהוא כבר מופיע בסקירה הזאת, רק שלגריזליס אין תירוצים כי היסטוריית הפציעות שלו כבר היתה מוכרת עד אז. אולי בקיץ הבא יתפנה להם קאפ ספייס והם יצליחו לתקן את הרקורד שלהם בשוק החופשי עד כה.
מיאמי היט: הקונטנדרית המאוכזבת מאמצע הניינטיז נבנתה באמצעות טריידים (מורנינג, הארדוויי, מאשבורן/ג'ונס). לקראת אמצע העשור הראשון של המילניום, ריילי החל לרדוף אחר פרי אייג'נטס צעירים ומוגבלים של הקליפרס - אלטון בראנד בקיץ אחד (הקליפרס השוו), למאר אודום בקיץ שאחריו (הפעם לא). אודום היה חלק מרכזי בקבוצה הצעירה והאטרקטיבית שנבנתה סביב ווייד בעונת הרוקי שלו, ולאחר מכן שימש כחלק מרכזי בטרייד עבור שאק. עם ווייד, שאק ומצטרפים אחרים, להיט לא היה קאפ ספייס מן הסתם עד לקיץ 2010 שאין מה להרחיב עליו במילים, למעט שני שמות מודגשים: לברון ג'יימס וכריס בוש, שחברו אל ווייד (והאסלם) המוחתמים מחדש. תכלס אפשר למנות בנוסף אליהם גם את מייק מילר, שהיה עד אז יופי של סקורר, משהו ברמה של גלינארי, אבל בעונתו הראשונה עם הביג ת'רי סבל מפציעה שממנה חזר כרול פלייר גרידא (את שיין באטייה וריי אלן שהצטרפו בהמשך אני כבר מגדיר כשכירי חרב וטרנים). עם עזיבת לברון כעבור ארבע שנים, ההחתמה הבולטת של ריילי היתה לואל דנג, אחרי שתיבודו כבר גרם לו לשפוך לאגר אבל עדיין לפני שהיה גמור לגמרי במדי הלייקרס - המציא את עצמו מחדש כסטרץ' 4 בליגה המשנה את פניה. בקיץ 2016 מיאמי ניצלה את הקאפ ספייס שהתפנה לה בשביל להשאיר את ווייטסייד, כך שלצד החוזה של דראגיץ' שהוחתם קיץ לפני כן (אחרי שצורף בטרייד) והחוזים שניתנו בהמשך לדיון ווייטרס, ג'יימס ג'ונסון וקלי אוליניק, לא היה למיאמי קאפ ספייס משמעותי עד לשני הפרי אייג'נסיז האחרונים. אבל קודם לכן, ריילי מצליח לצרף את ג'ימי באטלר בעסקת סיין אנד טרייד מרובעת שכללה את ווייטסייד וג'וש ריצ'ארדסון. בפרי אייג'נסי הקודם מיאמי לא עשתה שום מהלך גדול, ואף ויתרה על ג'יי קראודר, אבל הקיץ הגיע קייל לאורי בשביל לחתום את הרשימה.
מילווקי באקס: גלן רובינסון, ריי אלן, תרל ברנדון/סאם קאסל וטים תומאס הגיעו כולם דרך הדראפט או בטריידים. קיץ 2005 היה זה שבו הבאקס עשו רעש רציני, בין אם דרך הדראפט (אנדרו בוגוט בבחירה הראשונה), בטרייד (דזמונד מייסון תמורת ג'מאל מאגלור), בהחתמה מחדש (של מייקל רד המחוזר) ובהחתמת השחקן המשתפר של העונה שקדמה לפרי אייג'נסי, בובי סימונס מהקליפרס. סימונס אכזב, נפצע ובהמשך נפלט מהבאקס ומהליגה. ההזדמנות הבאה של הבאקס לקאפ ספייס היתה בדיוק עשר שנים לאחר מכן - והיא נוצלה להחתמת גרג מונרו כסנטר הקבוצה בקו קדמי שכבר כלל את יאניס וג'בארי פארקר אחרי עונות 2 ו-1 שלהם.
מינסוטה טימברוולבס: הנה אחת ההחתמות הכי הרסניות שיופיעו בסקירה הזאת, שאינה חוזה גרוע. ג'ו סמית סיכם בקבוצה תוך הפרת כללי ההסכם הקיבוצי, מה שהביא לשלילה של שלוש בחירות דראפט עתידיות מהקבוצה. חוזה העתק של גארנט וחוזים של מצטרפים אחרים מנעו החתמות משמעותיות אחרות בהמשך. בקיץ 2012 הם הצליחו לצרף את אנדריי קירילנקו, שבחר לעזוב כעבור שנה לפרויקט הגלקטיקוס של פרוקרוב בברוקלין. בקיץ 2016, חודשיים אחרי מינויו של תיבודו כמאמן, הוולבס לא הצליחו להחתים אף שם בולט, אבל שנה לאחר מכן הוחתם ג'ף טיג לצד וטרנים אחרים וכמובן ג'ימי באטלר שהגיע בטרייד מליל הדראפט. תקרת השכר החלה להיסתם עם החוזים של באטלר, טיג, דיינג, וויגינס וטאונס שקיבלו הארכות חוזים, כך שאפילו פינוי רוב החוזים הנ"ל טרם הוביל למספיק קאפ ספייס בשביל לצרף פיסה חסרה כלשהי לצד ראסל-אדוארדס-טאונס.
ניו יורק ניקס: אמרתם Cap Hell בעשור הראשון של המילניום - התכוונתם לניקס. הם נקלעו לגיהנום הזה יותר בגלל החתמות מחדש והארכות חוזים לשחקנים שכבר השיגו בעבר, בין אם דרך השוק החופשי (אלן יוסטון עם תום חוזה הרוקי שלו) או בטריידים (אנטוניו מקדייס). באמצע אותו עשור, הם צירפו את ג'מאל קרופורד ואדי קארי, עם תום חוזי הרוקי שלהם בשיקאגו, באמצעות עסקאות סיין אנד טרייד (כשבעסקת קארי אייזיאה תומאס מוותר על בחירות עתידיות שיכלו להיות מתורגמות לאלדריג' ונואה). ג'רום ג'יימס וג'ארד ג'פריס שהוחתמו בפרי אייג'נסיז של 2005 ו-2006 גם לא שווים הדגשה בבולד. רק עם החלפת אייזיאה תומאס בדוני וולש הממולח, ניכרה תכונת באזז לקראת קיץ 2010 והקאפ ספייס שפונה עבורו. כמו כולן פרט למיאמי, הניקס יצאו כשחצי תאוותם ואף פחות מכך בידיהם. במקרה שלהם, חצי תאווה שהופנתה כלפי אמארה סטודמאייר התגלתה כהרסנית לאחר העונה הראשונה מתוך חמש בחוזה המקס שהעניקו לו. מנגד, החתמת האלוף הטרי טייסון צ'אנדלר בפרי אייג'נסי המזורז שלקראת עונת 2012 המקוצרת, סייעה לניקס לשוב לפלייאוף ולרלוונטיות יחסית. אבל זו היתה הצלחה קצרת-טווח ובאמצע העשור הניקס שוב ניסו לצאת לדרך חדשה, עדיין עם מלו כפרנצ'ייז פלייר אבל הפעם עם פיל ג'קסון כנשיא הקבוצה. בקיץ 2015 הוחתם רובין לופז, שכעבור שנה ישמש כמשכורת הבסיס לטרייד עבור דרק רוז. בקיץ 2016 ההחתמות הבולטות (ליוקרה ולרעה) היו של ג'ואקים נואה וקורטני לי, ובקיץ שאחרי הוחתם טים הארדוויי ג'וניור עם סיום חוזה הרוקי שלו. ייאמר לזכות הניקס שהם הצליחו לפנות קאפ ספייס בשלוש הזדמנויות שונות בעשור הקודם, כשבפעם האחרונה זה קרה בזכות ויתור מוצדק וראיית הנולד לגבי פורזינגיס, הגם שהם שוב יצאו עם פחות מחצי תאוותם בידם אחרי פנטזיות על קומבינציה כלשהי של זאיון, קיירי, דוראנט והחדגבה. אבל היי, הגיע עידן ג'וליוס רנדל, כשאולי גם אוון פורנייה יצדיק כל דולר בחוזה שלו (:
ניו אורלינס פליקנס: החל מהרילוקיישן לניו אורלינס (2002) ועד לקיץ 2006, הפרנצ'ייז נפרד מג'מאל מאשבורן הגמור ונפטר מבארון דייויס הפציע, ובנה מחדש דרך הדראפט עם בחירות בדייויד ווסט וכריס פול. פג'ה סטויאקוביץ' הוחתם אחרי שהעביר חצי עונה עם הפייסרס, תרם פה ושם אבל בעיקר נפצע וירד מעבר לשיא. מאז ועד תום עידן פול לא היה לקבוצה קאפ ספייס. עידן אנתוני דייויס נפתח בסיין אנד טרייד עבור ריאן אנדרסון, RFA וגם השחקן המשתפר של העונה שלפני, ובהחתמה מחדש של אריק גורדון - השחקן המוביל שהגיע בטרייד על פול. בהמשך הגיעו ג'רו הולידיי (בטרייד המפורסם שסימן את תחילת הפרוסס בפילי) וטייריק אוואנס (בסיין אנד טרייד), גם הוא ממעמד RFA ואחרי כמה עונות שקלקלו את הרושם מעונת הרוקי המבטיחה שלו. יחד עם עומק אשיק שיגיע מאוחר יותר בטרייד ויוחתם מחדש למרות שלל פציעותיו, שוב תקרת השכר בניו אורלינס הלכה ונסתמה. מעט המקום שהתפנה בקיץ 2016 נוצל להחתמת אטוואן מור וסולומון היל, על חוזים שהיו גדולים עליהם בכמה וכמה מספרים. הפליקנס נפטרו מהחוזה של היל במסגרת הטרייד דאון שעשו עם אטלנטה בדראפט 2019, שבו החל עידן זאיון הנוכחי. הקאפ ספייס שהם הצליחו לפנות עד כה בעידן זה נוצל לצירוף דרק פייבורס בטרייד (לעונה אחת), החתמת ג'יי ג'יי רדיק על חוזה לשנתיים, צירוף סטיבן אדאמס בטרייד והחלפתו לאחרונה ביונאס ולנצ'יונאס, והחתמת דבונטה גרהאם ה-RFA בסיין אנד טרייד.
אורלנדו מג'יק: ההחתמה המשמעותית של המג'יק בעידן שאק-פני היתה של הוראס גרנט. לא יודע עד כמה הוא חוזר ע"י קבוצות אחרות וכמה שולם לו ביחס לשוק, אבל אין ספק שזה היה מהלך גדול עבור קבוצה צעירה ועולה. אחרי עזיבת שאק וכמה עונות של בנייה סביב פני, עד שהועבר לפניקס, המג'יק ניגשו לקיץ 2000 עם סוללת רול פליירז נהדרים והמון קאפ ספייס. השלל שלהם היה גרנט היל (בסיין אנד טרייד שבו המג'יק נאלצו לוותר על בן וואלאס וצ'אקי אטקינס) וטרייסי מגריידי. בקיץ 2004, אחרי שלקחו את דווייט הווארד ראשון בדראפט, הם העבירו את טימאק תמורת פרנסיס ומובלי והחתימו את הידו טורקוגלו, RFA, על חוזה לחמש שנים. כעבור שלוש שנים הם החזיקו בקאפ ספייס, הודות לטרייד קודם עם אייזיאה תומאס שהחליט משום מה לצרף את פרנסיס לצד מרבורי, רגע לפני שהווארד חותם על הארכת חוזה והקאפ נסתם. רשארד לואיס הגיע על חוזה שכבר ציינתי באחת התגובות, החתמה מזעזעת מבחינת הכסף שנשפך אבל אין ספק שמבחינה מקצועית הוא התאים מאוד עם הסבתו לסטרץ' 4 שהקדים את זמנו. התקרה החלה להיסתם עד לסיום תקופת הווארד ומעבר לה, כשאורלנדו מנסה להאיץ את הבנייה מחדש עם הטרייד עבור סרז' איבקה בדראפט 2016 ומיד אחריו, שורפת את מה שכן התפנה הודות לקפיצה בקאפ עם חוזה מגוחך לביסמאק ביומבו. תוסיפו החתמה מחדש של אוון פורנייה, את הארכת החוזה שארון גורדון קיבל בהמשך והחתמה מחדש של ווץ', ותקבלו קבוצה שעד לאחרונה היתה תקועה בבינוניות ומעבר לקאפ. בקיץ הבא יסתיים החוזה של גארי האריס ועד אז גם טרנס רוס אמור למצוא בית חדש, כך שתהיה למג'יק הזדמנות להחזיר עטרה ליושנת אמצע הניינטיז-תחילת המילניום בכל הנוגע להחתמות מוצלחות.
אוקלהומה תאנדר: אני נשאר עקבי ולא מתייחס לסופרסוניקס ז"ל כאן, שבכל מקרה לא זכורות לי החתמות בולטות שלהם. סאם פרסטי היה מחלוצי השימושים היצירתיים בקאפ ספייס, אם לא ה-, למשל כשספג את המשכורת היקרה של מאט הרפרינג מיוטה חרדת מס המותרות, בתמורה לבחירת דראפט כמובן...או כשהאריך חוזה לניק קוליסון עם משכורת של 15 מיליון בשנה הראשונה ולאחר מכן משכורת שנתית של 2 מיליון. בתקופת ווסטברוק-דוראנט, פרסטי כידוע נאלץ להתנהל בזהירות סביב מס המותרות, מה שהוביל לטרייד על הארדן ואף לעזיבת קווין מרטין שהגיע תמורתו בפרי אייג'נסי שלאחר מכן. בכל אופן, התאנדר טרם פינו קאפ ספייס שנוצל לרדיפה והחתמה של פרי אייג'נט מבחוץ. ההחתמות הבולטות שלהם, שאינן החתמות מחדש כמובן, הן ככל הנראה קארון באטלר על סף הפרישה בעונת 2013/14 שבה כמעט הדיחו את האלופה שבדרך מגמר המערב, ונרלנס נואל שנה אחרי שדחה את הארכת החוזה הנדיבה מדאלאס.
פילדלפיה סבנטי-סיקסרס: הצוות המסייע שהתאסף סביב אייברסון בתקופת לארי בראון הגיע באמצעות טריידים, כנ"ל כריס וובר שהגיע באמצע העשור הראשון למילניום בניסיון לצוות את AI עם כוכב נוסף. בתקופת פוסט-אייברסון התפנה קאפ ספייס בקיץ 2008, שנוצל להחתמת אלטון בראנד על חוזה מקס, כשהוא חוזר מקרע בגיד האכילס. הפעם הבאה שבה הקבוצה פינתה קאפ ספייס והשתמשה בו היתה לפני שנתיים, עם החתמת אל הורפורד המבוגר והפציע. מקווה שילמדו לקח בסיבוב הבא...
פניקס סאנס: הסאנס החתימו את סטיב נאש באותו קיץ שבו הקבוצה נמכרה לרוברט סארבר. הצעד הראשון הוביל להצלחה מקצועית עצומה, השני לקמצנות בבחירות דראפט ובהחתמות בולטות נוספות. בקיץ 2014 הם ניסו לחזר אחר לברון, כרמלו ובוש, אך נאלצו להסתפק בסיין אנד טרייד עבור אייזיאה תומאס (RFA). שנה לאחר מכן, כבר בלי דראגיץ' ותומאס (אבל עם בוקר שבדיוק נבחר בדראפט), הם ניסו להחתים את למרכוס אלדריג' וכדי לשכנע אותו להצטרף החתימו את טייסון צ'אנדלר המזדקן. לפני שנתיים החתימו את ריקי רוביו, שלטעמי לא מקבל מספיק קרדיט על תרומתו לטרנספורמציה שהקבוצה עברה. ברור שהיה צריך לשדרג ממנו לכריס פול בשביל שפניקס תגיע לאן שהגיעה ועוד תמשיך להגיע, אבל גם רוביו עצמו היווה שדרוג משמעותי בפוינט לאחר שנים בהן דווין בוקר חלק את העמדה עם אייזיאה כנען בעיקר...
פורטלנד טרייל בלייזרס: או, הפעם זה אישי...התחלתי לאהוד את הבלייזרס לקראת עונת 1996/97, אחרי קיץ שבו הם החתימו את קני אנדרסון ובריאן גרנט, והביאו בטריידים את ראשיד וואלאס ואייזיאה ריידר. בהמשך הגיעו טריידים נוספים, הפיי רול הלך ותפח ועידן הג'ייל בלייזרס הגיע והתחלף בעידן הבייבי בלייזרס של רוי, אלדריג' ו[אודן]. זאק ראנדולף נשלח בערב דראפט 2007 לפנות מקום לשני הביגמנים הצעירים, תמורת סטיב פרנסיס שמיד שוחרר אבל הקאפ הולד שלו נחשב כנגד הפיי רול עד לקיץ 2009 - אותו קיץ שבו הסתיים החוזה של ראף לה-פרנץ. אני זוכר את הציפייה הגבוהה, או לטרייד על בסיס החוזה הנ"ל וכמה מהפרוספקטים שהיו לנו אז, או להחתמה מעניינת בשוק החופשי. הבעיה היא שיבול הפרי אייג'נטס באותו קיץ היה רחוק מאוד ממה שהיה צפוי בקיץ 2010. התמזל מזלנו, והידו טורקוגלו שכבר סיכם איתנו בע"פ העדיף לקחת הצעה גבוהה יותר מטורונטו, כך שנותרנו עם אנדרה מילר כשדרוג בפוינט, אך פיט פחות מוצלח לצד ברנדון רוי בהשוואה לסטיב בלייק. אה, דרך ויקיפדיה אני נזכר שבין לבין ניסינו להחתים מיוטה את מילסאפ שהיה אז RFA (בקיץ שלאחר מכן כן הצלחנו לקחת מהם את ווסלי מתיוז על טיוטת חוזה שהם לא השוו). הפעם הבאה שהיה לנו קאפ ספייס היתה בקיץ 2016, שגם ממנו יצאנו בזול כשצ'אנדלר פארסונס העדיף את ממפיס עלינו, כך שנתקענו "רק" עם החוזה הפחות-גרוע של אוון טרנר.
סקרמנטו קינגס: הקבוצה הנפלאה של ריק אדלמן משלהי הניינטיז בואכה אמצע העשור הראשון של המילניום נבנתה דרך הדראפט (ג'ייסון וויליאמס, פג'ה סטויאקוביץ'), טריידים (כריס וובר, דאג כריסטי, מייק ביבי), אבל גם באמצעות החתמה משמעותית אחת של ולאדה דיבאץ. שווה גם לציין את מחליפו ויורשו של דיבאץ בעמדת הסנטר, בראד מילר, שהגיע בסיין אנד טרייד מאינדיאנה למרות שרצה להישאר בה, זאת בעצת הסוכן שלו שדחק בו לקחת הצעה כספית גבוהה יותר. במהלך עונת 2004/05 הקינגס החלו לשנות את פניהם, עם עזיבות וטריידים של דיבאץ, וובר וכריסטי, אבל שני שליש מחמישיית הקונפרנס פיינלס + מילר עדיין היו שם, כנ"ל אדלמן. שאריף עבדול ראחים הגיע, כשהוא כבר מעבר לשיאו ולקראת פציעות ברכיים משביתות קריירה. עבדול ראחים הצליח לשבור את בצורת הפלייאוף בקריירה שלו עם הקינגס, במה שתהיה העפלה אחרונה של הקבוצה לפלייאוף (2006) מאז ועד ימינו. גם החתמות משמעותיות לא ממש נראו שם לאורך התקופה השחונה הזאת: דארן קוליסון כתחליף לאייזיאה תומאס, רייג'ון רונדו כלוחש לבוגי שדווקא הצליח להשתקם בקבוצה אבל עזב לשיקאגו כעבור שנה, זאק ראנדולף שבמקום לפרוש קיבל מצנח זהב באדיבות ויוק ראנדיב ודיבאץ הג'יאם.
סן אנטוניו ספרס: השם הכי גדול ומחוזר שהספרס החתימו בין אמצע הניינטיז לאמצע העשור הראשון למילניום היה מייקל פינלי, אומנם אחרי עונה שבה ירד בתפוקה עם 15.7 נקודות בלבד, אבל באדיבות ויקיפדיה אני נזכר שדטרויט, מיאמי, פניקס (שלוש פיינליסטיות בגמרים האזורים של הפלייאוף שקדם לפרי אייג'נסי 2005) ומינסוטה של גארנט התחרו בספרס (הפיינליסטית הרביעית והאלופה כמובן) על שירותיו. המאבס שחררו אותו, אגב, בגלל שנותרו לו 51.8 מיליון בשלוש השנים הבאות והיו לו כבר בעיות בברכיים, סעיף האנמסטי שנוסף להסכם הקיבוצי המעודכן אפשר להם לשלם לו את יתרת החוזה הנ"ל, אך מבלי שתיחשב כנגד הקאפ. כעבור עשר שנים בדיוק, תגיע החתמה בולטת נוספת ויקרה יותר של הספרס, למרכוס אלדריג'.
טורונטו רפטורס: כפרנצ'ייז חדש הממוקם בקנדה, הרפטורס נאלצו להיבנות דרך הדראפט וטריידים, כך שמאמצע הניינטיז ועד לקיץ 2009, לא צורף אף פרי אייג'נט בולט. לצערם, כשזה קרה סופסוף, המצטרף היה הידו טורקוגלו, היישר מעונת פריצה מאוחרת והעפלה לגמר במדי המג'יק, אך בגיל מבוגר ועם שמירה רופפת על כשירותו הפיזית. כעבור שש שנים, הרפטורס שוב בזבזו קאפ ספייס על החתמה מפוקפקת, כאשר החתימו את דמארה קארול בקיץ 2015 על חוזה מותאם לעליית הקאפ שתחול בקיץ שלאחר מכן, חוזה שהפך את קארול למשתכר הבכיר במדי הרפטורס לעונת 2015/16.
יוטה ג'אז: הקבוצה של סטוקטון-מאלון נבנתה בעיקר דרך הדראפט פלוס כמה טריידים. המהלכים הגדולים של הפרנצ'ייז הגיעו בעידן קירילנקו הצעיר, עם החתמת קרלוס בוזר ומהמט אוקור, אומנם היישר עם תום חוזי הרוקי שלהם, אבל עדיין ראויים לציון בגלל גובה הסכומים שקיבלו והתפוקה שנתנו למעלה מחצי עשור. לאחר פירוק הקבוצה שנבנתה סביב דרון, בוזר ואוקור, הג'אז נכנסו לעשור שבמהלכו נבנו באמצעות הדראפט וטריידים (כולל שתי עסקאות נפרדות בהן נתנו בחירת סיבוב ראשון או שתיים למינסוטה תמורת האקס-כוכב שלה - אל ג'פרסון, ריקי רוביו), עד שלפני שנתיים פינו קאפ ספייס משמעותי להחתמת בויאן בוגדנוביץ'.
וושינגטון וויזארדס: באמצע-שלהי הניינטיז וושינגטון סתמה לעצמה את תקרת השכר עם רוד סטריקלנד, מיץ' ריצ'מונד, ג'וואן הווארד ואייזיק אוסטין. בהדרגה הם נפטרו מכולם, ובתקופת ג'ורדן כשחקן-בעלים הצליחו להחתים את לארי יוז וגילברט ארינאס, שהיוו צמד דינמי בקו האחורי. בהמשך תקרת השכר החלה להיסתם שוב עם החוזים של ארינאס, באטלר וג'יימיסון (שהגיעו בטריידים) וצמד הסנטרים הייווד-תומאס. אחרי שהקבוצה הזאת התפרקה, וושינגטון פתחה את העשור הקודם עם בנייה מחדש סביב וול וביל. אריזה, ננה וגורטאט הגיעו בטריידים ועד אמצע העשור התהוותה קבוצת פלייאוף עם פיי רול תופח. כשסופסוף מתפנה מקום בתקרת השכר בקיץ 2016, הודות לקפיצה המשמעותית בקאפ, ארני גראנפלד הכושל בזבז את רובו על יאן מהינמי. לאחרונה צורף ספנסר דינווידי בעסקת סיין אנד טרייד.
נערך לאחרונה על ידי B.Grant44 בתאריך ה' אוגוסט 19, 2021 12:11 pm, נערך 7 פעמים בסך הכל.
|