טוב, נמשיך במסורת הסיכומים.
אחרי שני טורנירים מצויינים של העתודה (מקום שני) והנוער (מקום ראשון), שתי נבחרות שהשיגו יותר ממה שהכישרון שלהן מרמז, אצל הקדטים זה הלך קצת פחות טוב. כאמור, חבל, כי הם היו היחידים ששיחקו על משהו אמיתי הקיץ (אליפות העולם עד גיל 17 בספרד בשנה הבאה) וגם הייתה להם נבחרת מספיק מוכשרת להשיג את זה. זה היה טורניר קצת מוזר. שלושה משחקים טובים מאוד (ניצחונות גדולים מול צ'כיה ובלגיה ב-80 הפרש מצטבר וגם הפסד במשחק די צמוד מול סרביה). אבל גם שני משחקים רעים והפסדים לא קרובים מול סלובניה וטורקיה, לא נבחרות מוכשרות יותר מישראל, אבל כאלו שהמאץ' אפ מולן לא היה לטובתינו, בעיקר מבחינת הפיזיות בצבע וגם פשוט עניין של משחק רע של הנבחרת שלנו בשני הימים.
בכל מקרה, מעבר לעניין הנקודתי של אליפות העולם, ההישגים בנבחרת הקדטים עוד פחות חשובים מאלו בנוער ובעתודה. מה שאתה רוצה לראות בגיל הזה זה בעיקר פוטנציאל לטווח הארוך. ואת זה דווקא היה כאן לדעתי בשפע, הרבה יותר מבשתי הנבחרות האחרות.
וכשמדברים על פוטנציאל, חייבים להתחיל משם אחד, שסימנתי אמנם עוד לפני תחילת המשחקים ככישרון כנראה הכי גדול לטווח הרחוק, אבל הראה בטורניר הזה שהוא כבר הגיע, היה בבירור השחקן הכי טוב בנבחרת (וזה אפילו לא קרוב) ועשה דברים מיוחדים.
בן שרף. להזכירכם, קטן בשנה מהתחרות, עדיין בן 15, אבל זה ממש לא נראה ככה. באופן ברור השחקן הישראלי הכי מרשים עם הפוטנציאל הכי גדול שראינו הקיץ. וכן, זה כולל את רון ציפר. נלך יותר רחוק. בעיני, שרף הוא הפוטנציאל הישראלי הכי גדול שראיתי בגיל הזה מאז אבדיה לפני ארבע שנים. וזה כולל את מדר (שבכלל לא שיחק בקדטים) ונועם דוברת.
ממה נתחיל? לדעתי חייבים להתחיל מראיית המשחק ויכולת המסירה. תביטו בסטטיסטיקה ותראו קצת פחות מ-3 אסיסטים למשחק. לכאורה שום דבר לכתוב עליו הביתה. אבל מי שצפה במשחקים יודע שהסטטיסטיקה משקרת כאן ודי בגדול, מכמה סיבות. הראשונה, שיטת הספירה הדי קמצנית של פיב"א, שבה מסירה בעמדה טובה לשחקן שחודר לסל עם שני כדרורים וקולע בדרך כלל לא נרשמת כאסיסט (בחיי שעוד לא הבנתי מתי כן). היו לבן לא מעט כאלו ובליגה אחרת (בטח שב-נבא), היו נרשמים לו בערך פי שניים אסיסטים. הסיבה השנייה – החטאות מסמרות שיער של החברים במצבי קרש סל מול שער ריק. היו שם כמה כאלו, ואיכשהו נראה שרובן הגיעו אחרי מסירות די גאוניות של ת'רד דה נידל. נראה קצת כמו עניין של חברים לקבוצה שפשוט לא רגילים לרמה כזו של מסירות וכל כך מופתעים כשהם מקבלים אותן שהם מחטיאים מטווח אפס מרוב התרגשות. וגם היו שם מסירות נהדרות לשלשות פנויות שלא מומשו בגלל קלעים לא מספיק טובים או בלי מספיק ביטחון, שלא קלעו או פשוט לא זרקו והעבירו את הכדור הלאה. שוב, מסירות כאלו בליגה כמו ה-נבא היו נגמרות בזריקות באחוזים גבוהים. בין אלו היו גם כמה "הוקי אסיסטס" – מסירה לשחקן פנוי שמסר מיד לשחקן פנוי עוד יותר שקלע.
חוץ מזה, הוא גם הסתבך קצת בבעית עבירות (ופעמיים גם יצא בחמש עבירות) ובסך הכל שיחק רק 25 דקות למשחק, למרות שהיה שווה 35. זה כולל משחק ראשון שבו המאמנים עוד כנראה לא כל כך הבינו מה יש להם בידים והכדור רוב הזמן עוד היה בידיים של עומר מאייר ושחר דורון, ולכן שרף לא מסר בו אף אסיסט (כלומר כן מסר, אבל לא כזה שנרשם בסטטיסטיקה).
טוב, יודעים מה? עזבו תירוצים והסברים. לשרף יש הבנת משחק ויכולת מסירה שנדירות גם אצל שחקנים מבוגרים ממנו בחמש שנים ולמי אכפת אם כרגע זה נרשם לו בסטטיסטיקה או לא. זה גם הראייה של המצבים והמחשבה שני צעדים קדימה. וגם היכולת הטכנית למסור בשלל צורות, כולל מסירות לייב-בול (מכדרור) עם יד אחת, גם בשמאל וגם בימין, בהתקפה העומדת, במתפרצות, על חצי מגרש, בהוצאה החוצה לשלשות פנויות, או בהורדה לגבוה בפיק אנד-רול. וגם הביצוע נהדר – תזמון מצויין ודיוק מרשים. כשזה מגיע עם גודל מצויין לרכז (1.95) ויכולת כדרור ברמה גבוהה בשתי הידיים, יש כאן את החבילה השלמה. משהו שקרוב לדעתי ברמה שלו (או אמור להגיע לשם תוך כמה שנים) לשחקנים כמו לאמלו בול או ג'וש גידי (שניהם גבוהים משרף בכמה סנטימטרים), שהגיעו בשנתיים האחרונות מהליגה האוסטרלית ישר ללוטרי בעיקר בגלל יכולת המסירה הזו יחד עם גובה מרשים.
אבל שרף הראה בטורניר הזה שזה ממש לא רק המסירה. יש לו גם קליעה נהדרת משלוש. אמנם השחרור של הכדור לא מאוד גבוה, אבל הוא די מהיר ובעיקר מאוד מדוייק. כמה מדוייק? מה תגידו על 6.5 זריקות למשחק, שנכנסו ב-53%? אם תהיתם, הוא הוביל את הטורניר הזה (כל שלושת הצ'אלנג'ים) באחוזים משלוש (שחקנים שזרקו יותר משתי זריקות למשחק), אפילו לפני מרטין קלו הגרמני, שתפס אש באחת המחציות, שבה קלע 7 מ-7 משלוש. אז כן, כבר היה לנו הקיץ שחקן ישראלי שהציג יכולת קליעה אפילו יותר מרשימה. אבל סטטיסטיקה כזו משחקן בן 15 היא ממש לא משהו שרואים כל יום. ואלו גם לא רק שלשות בקאץ' אנד שוט. בן הראה (בעיקר במשחק האחרון) יכולת לקלוע אותן בתנועה, מכדרור, ואפילו בסטפ-בקס או סייד סטפס, עם יכולת עצירה נהדרת, שזורקת את השומרים שלו קדימה ופותחת לו אור יום לזריקה. כמובן שהסטטיסטיקה עוד תתיישר והוא לא תמיד יקלע ככה. אבל הוא גם לא צריך. יש לו טאץ' מצויין וגם או הוא קולע ב-40%, זה לגמרי פותח לו את המשחק ומאפשר לו לעשות קסמים עם יכולת המסירה שלו.
אז מה צריך עוד לשפר? מן הסתם, לא מעט. האתלטיות די טובה (מטביע די בקלות במתפרצת), אבל בהחלט לא מדהימה ויש סיכוי (ותקווה) שהיא עוד תשתפר עם הגיל. הכח הפיזי, שלא במפתיע, לא מספיק כרגע כדי לסיים עם מגע בצבע והסיומת של ליי-אפים עם שמירה לא מספיק טובה. חלק מזה גם בגלל שהוא סומך קצת יותר מדי על השמאל החזק שלו ולא מסיים כמעט בכלל בימין, מה שהופך אותו לקצת צפוי בחדירות. משהו לעבוד עליו ואני מאמין שזה ישתפר, כי יש לו כאמור שליטה טובה בכדור בשתי הידיים. מכיוון שהוא יודע את זה, הוא גם לא חדר מספיק לצבע וכשכן חדר, כמעט תמיד הוציא החוצה לקליעה (מה שהוא עושה מצויין אגב). בהתאם, הוא גם כמעט לא סוחט עבירות ולא מגיע לקו (רק 6 זריקות עונשין בכל הטורניר). גם את משחק המיד-ריינג' ניתן עוד לשכלל, למרות שהוא כבר הראה ניצוצות כאן (כולל סטפ-בק יפהפה מול סרביה, אה-לה שרגא, אחרי שזרק את השומר שלו עם עצירה פתאומית).
בהגנה, הוא גם כן הפתיע אותי לטובה. במשחקים שראיתי אותו בליגת הנוער הוא לא נראה כמו שומר טוב במיוחד. אבל בטורניר הזה הוא היה לדעתי אחד השומרים הטובים של הנבחרת. מחוייב, אקטיבי, ידיים טובות (כמעט שתי חטיפות למשחק) ואפילו כמה חסימות עם תזמון יפה. זה עוד לא ברמה של מישהו כמו נועם דוברת והוא גם עושה עדיין יותר מדי פאולים, לא מעט בגלל נחיתות פיזית מסויימת, אבל גם עניין של קצת פזיזות. אבל לדעתי הוא בהחלט יכול להגיע לשם, עם הבנת המשחק שלו, הגודל, והרצון להשתפר, בטח אחרי שיגדל ויתחזק עוד. וכבר עכשיו הוא גם ריבאונדר הגנתי טוב מאוד (5 למשחק), עם מיקום מצויין וחוש לכדור.
אז מה השורה התחתונה? כתבתי כבר קודם – לדעתי מדובר כאן על פוטנציאל נבא. זה לא אומר כמובן שהוא גם יגיע לשם כי הרבה דברים יכולים לקרות בדרך. אבל השילוב של גודל טוב, הבנת משחק ויכולת מסירה ברמה הכי גבוהה , בנוסף לקליעה ברמה כזו, נותנים לו תקרה גבוהה מאוד. זה נכון גם אם הוא כבר גמר לגבוה. אם יש לו עוד איזה אינץ' או שניים והוא מגיע לאיזור השני מטר, זה כבר באיזור של ג'וש גידי (כאמור, בחירה מספר 6 בדראפט האחרון גם בלי קליעה מרשימה במיוחד). בן לא אתלט גדול מבחינת יכולת ריחוף (גם גידי לא), אבל נראה לי שיהיה מספיק טוב כדי להצליח להתמודד הגנתית ויש לו תכונות אתלטיות שלא תמיד מעריכים מספיק, כמו היכולת להאיץ ולהאט במהירות (נשמע כמו אוקסימרון, אבל זה מה שזה), לשנות כיוונים, ולשלוט בגוף.
לפני ארבע שנים, אחרי אליפות הקדטים, כתבתי כאן על אבדיה שהוא הכישרון הכי גדול שהיה לנו מאז כספי ושאולי זה לא יגמר בסוף ב-נבא, אבל זה נראה כמו מינימום שחקן יורוליג מוביל. אז אותו דבר אני אגיד עכשיו על שרף, הכישרון הישראלי הכי גדול מאז אבדיה (אבל רק 4 שנים הפרש במקרה הזה). בכלל לא בטוח שהוא יגיע ל-נבא (הרבה דברים טובים צריכים לקרות בשביל זה, בעיקר המשך התקדמות גופנית, מנטאלית וטכנית). אבל גם אם זה ייגמר "רק" כרכז יורוליג לגיטימי ומעלה, אז מה רע לנו?
טוב, כרגיל הפלגתי במילים. אז נשאיר את האחרים לפעם אחרת, למרות שיש לי מה להגיד גם עליהם.
|