סל ניוז

אחרי פתיחה חלשה הנבחרת משתלטת על המשחק והייתה כבר באיזור העשרים הפרש.
מעבר לחשודים המיידיים (שרף ומאייר), אפשר לציין גם את דורון שמראה קליעה יפה ואת דולינסקי שאותי מאוד מרשים. הוא רשום כ-2.03 באתר האליפות, יש לו ידיים מאוד ארוכות והוא מראה כדרור מאוד יפה (כולל קרוסאובר וחדירות לסל), ראיית משחק ואפילו קצת קליעה. הוא עדיין מאוד בוסרי ורזה אבל הכישרון הגולמי מרשים.

אז במחצית אנחנו בסביבות ה-20 הפרש מול צ'כיה ואפשר רק להצטער על ההפסד של הצ'כים ב-4 אתמול לסלובניה (היום סלובניה עם עוד ניצחון צמוד על טורקיה) שדי סגר כנראה את הסיפור לשני המקומות הראשונים.

אבל עזבו את כלהמסביב -- איזה תענוג של כישרון זה בן שרף? מילא זה שהוא קולע שלשות ב-50% וחודר יפה לצבע. ראיית המשחק שלו (בטח לבן 15, אבל גם לשחקן בוגר) ויכולת המסירה ביד אחת מכדרור היא ברמה הכי גבוהה שיש. משהו כמו ג'וש גידי, שנבחר 6 בדראפט האחרון. נשים את זה על השולחן -- יש לו פוטנציאל נבא. נקווה שיש שם גם עוד כמה סנטימטרים לגובה, אבל גם בלי זה. כישרון אדיר, הרבה יותר מרשים מנועם דוברת כשהיה בגילו (וגם כשהיה מבוגר יותר האמת).

אין ספק, כישרון מאוד מרשים. הוא גם הרבה יותר ארוך ופלואידי מדוברת.
לגבי NBA, אפשר לדבר על פוטנציאל באופן מאוד מעורפל וכללי במובן שהוא מישהו לעקוב אחריו, יותר מזה זו קצת הגזמה בשלב הזה. עניין הגובה יכול להיות די קריטי לסיפור הזה.

כן, מסכים כמובן שאין כאן שום דבר ודאי. צריך להיות כאן מסלול התקדמות יציב וכאמור עוד כמה סנטים לא יזיקו. אבל על כמה שחקנים ישראלים בכלל אפשר להגיד שיש שם אפילו פוטנציאל לזה?

לגמרי.
הייתה לו ברבע האחרון מסירה פסיכית גם לרמת בוגרים - מסירה במתפרצת על חצי מגרש עם יד אחת בין שני שחקנים. כמובן שהמקבל החטיא את הליי אפ אבל הלסת שלי נשמטה

נכון (נווה החטיא בשלומיאליות). אבל רק במשחק הזה היו לו עוד לפחות שתיים כאלה (אחת מהן לדולינסקי, שגם החטיא קרש סל). ובסוף יהיה רשום שהיה לו אסיסט אחד כל המשחק. בגלל זה צריך לראות משחקים ולא לסמוך על הסטטיסטיקה (בטח שלא על זו של פיב"א, שגם לקחה לו כמה אסיסטים).

בתור שמאלי, אני חושב שזה ראוי לציון שגם השחקן הכי טוב בנוער וגם השחקן הכי טוב בקדטים הם שמאליים

וגם השחקן השני הכי טוב בקדטים. וגם אני שמאלי. בכלל, עושה רושם שזה נותן איזה יתרון של משהו לא צפוי. בכדורסל הארדן, ג'ינובילי, ציון, סימונס בארט, דראגיץ', ועוד המון. בטניס נדאל, מקנרו, קונורס, נברטילובה, סלש, ועוד.

לגמרי המשחק הכי חלש של הנבחרת בטורניר הזה בהפסד 60:80 לטורקיה (דוגן הצעיר, יליד 2006, פרוספקט מעניין ביותר). בעיקר שרף ומאייר עם משחק לא טוב (בן גם הסתבך בבעיית עבירות ושוב שיחק פחות). ובכלל, הנבחרת עם 29 זריקות משלוש, קולעת אותן ב-20%. רוב מה שנכנס היה ברבע הראשון, שאותו סיימנו ביתרון 9. לא נורא. יש גם משחקים כאלה וצריך ללמוד מהם.

מצד שני, ג'ורדן ולברון

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

טוב נו, בכל זאת 90% מהאוכלוסיייה...

אכן משחק רע של הנבחרת ושל שרף ומאייר בפרט.
מי שכן היה לא רע וגם שיחק הרבה הפעם זה דולינסקי, שסיים עם 11 נקודות ו-9 ריבאונדים. אני עדיין לא סגור לגביו. מצד אחד הוא מאוד רזה ויש בו משהו קצת גמלוני, אבל מצד שני יש לו שילוב מעניין של אורך, שליטה טובה בכדור, יצירתיות וקצת קליעה. בניגוד לשרף ומאייר (שצעירים ממנו) הוא עדיין בוסרי. באתר האליפות הוא רשום כ-2.03 ויש לי הרגשה שבמקרה שלו עוד כמה סנטימטרים יהיו קריטיים.

הנבחרת מביסה את בלגיה 50:98 לסיום. עוד משחק נפלא לבן שרף (21 נקודות ו-5 אסיסטים; 6 מ-8 משלוש). סה"כ טורניר לא יציב, אבל יש כאן הרבה עם מה לעבוד אצל לא מעט שחקנים. אולי נכתוב עוד אח"כ.

טוב, נמשיך במסורת הסיכומים.

אחרי שני טורנירים מצויינים של העתודה (מקום שני) והנוער (מקום ראשון), שתי נבחרות שהשיגו יותר ממה שהכישרון שלהן מרמז, אצל הקדטים זה הלך קצת פחות טוב. כאמור, חבל, כי הם היו היחידים ששיחקו על משהו אמיתי הקיץ (אליפות העולם עד גיל 17 בספרד בשנה הבאה) וגם הייתה להם נבחרת מספיק מוכשרת להשיג את זה. זה היה טורניר קצת מוזר. שלושה משחקים טובים מאוד (ניצחונות גדולים מול צ'כיה ובלגיה ב-80 הפרש מצטבר וגם הפסד במשחק די צמוד מול סרביה). אבל גם שני משחקים רעים והפסדים לא קרובים מול סלובניה וטורקיה, לא נבחרות מוכשרות יותר מישראל, אבל כאלו שהמאץ' אפ מולן לא היה לטובתינו, בעיקר מבחינת הפיזיות בצבע וגם פשוט עניין של משחק רע של הנבחרת שלנו בשני הימים.

בכל מקרה, מעבר לעניין הנקודתי של אליפות העולם, ההישגים בנבחרת הקדטים עוד פחות חשובים מאלו בנוער ובעתודה. מה שאתה רוצה לראות בגיל הזה זה בעיקר פוטנציאל לטווח הארוך. ואת זה דווקא היה כאן לדעתי בשפע, הרבה יותר מבשתי הנבחרות האחרות.

וכשמדברים על פוטנציאל, חייבים להתחיל משם אחד, שסימנתי אמנם עוד לפני תחילת המשחקים ככישרון כנראה הכי גדול לטווח הרחוק, אבל הראה בטורניר הזה שהוא כבר הגיע, היה בבירור השחקן הכי טוב בנבחרת (וזה אפילו לא קרוב) ועשה דברים מיוחדים.

בן שרף. להזכירכם, קטן בשנה מהתחרות, עדיין בן 15, אבל זה ממש לא נראה ככה. באופן ברור השחקן הישראלי הכי מרשים עם הפוטנציאל הכי גדול שראינו הקיץ. וכן, זה כולל את רון ציפר. נלך יותר רחוק. בעיני, שרף הוא הפוטנציאל הישראלי הכי גדול שראיתי בגיל הזה מאז אבדיה לפני ארבע שנים. וזה כולל את מדר (שבכלל לא שיחק בקדטים) ונועם דוברת.

ממה נתחיל? לדעתי חייבים להתחיל מראיית המשחק ויכולת המסירה. תביטו בסטטיסטיקה ותראו קצת פחות מ-3 אסיסטים למשחק. לכאורה שום דבר לכתוב עליו הביתה. אבל מי שצפה במשחקים יודע שהסטטיסטיקה משקרת כאן ודי בגדול, מכמה סיבות. הראשונה, שיטת הספירה הדי קמצנית של פיב"א, שבה מסירה בעמדה טובה לשחקן שחודר לסל עם שני כדרורים וקולע בדרך כלל לא נרשמת כאסיסט (בחיי שעוד לא הבנתי מתי כן). היו לבן לא מעט כאלו ובליגה אחרת (בטח שב-נבא), היו נרשמים לו בערך פי שניים אסיסטים. הסיבה השנייה – החטאות מסמרות שיער של החברים במצבי קרש סל מול שער ריק. היו שם כמה כאלו, ואיכשהו נראה שרובן הגיעו אחרי מסירות די גאוניות של ת'רד דה נידל. נראה קצת כמו עניין של חברים לקבוצה שפשוט לא רגילים לרמה כזו של מסירות וכל כך מופתעים כשהם מקבלים אותן שהם מחטיאים מטווח אפס מרוב התרגשות. וגם היו שם מסירות נהדרות לשלשות פנויות שלא מומשו בגלל קלעים לא מספיק טובים או בלי מספיק ביטחון, שלא קלעו או פשוט לא זרקו והעבירו את הכדור הלאה. שוב, מסירות כאלו בליגה כמו ה-נבא היו נגמרות בזריקות באחוזים גבוהים. בין אלו היו גם כמה "הוקי אסיסטס" – מסירה לשחקן פנוי שמסר מיד לשחקן פנוי עוד יותר שקלע.

חוץ מזה, הוא גם הסתבך קצת בבעית עבירות (ופעמיים גם יצא בחמש עבירות) ובסך הכל שיחק רק 25 דקות למשחק, למרות שהיה שווה 35. זה כולל משחק ראשון שבו המאמנים עוד כנראה לא כל כך הבינו מה יש להם בידים והכדור רוב הזמן עוד היה בידיים של עומר מאייר ושחר דורון, ולכן שרף לא מסר בו אף אסיסט (כלומר כן מסר, אבל לא כזה שנרשם בסטטיסטיקה).

טוב, יודעים מה? עזבו תירוצים והסברים. לשרף יש הבנת משחק ויכולת מסירה שנדירות גם אצל שחקנים מבוגרים ממנו בחמש שנים ולמי אכפת אם כרגע זה נרשם לו בסטטיסטיקה או לא. זה גם הראייה של המצבים והמחשבה שני צעדים קדימה. וגם היכולת הטכנית למסור בשלל צורות, כולל מסירות לייב-בול (מכדרור) עם יד אחת, גם בשמאל וגם בימין, בהתקפה העומדת, במתפרצות, על חצי מגרש, בהוצאה החוצה לשלשות פנויות, או בהורדה לגבוה בפיק אנד-רול. וגם הביצוע נהדר – תזמון מצויין ודיוק מרשים. כשזה מגיע עם גודל מצויין לרכז (1.95) ויכולת כדרור ברמה גבוהה בשתי הידיים, יש כאן את החבילה השלמה. משהו שקרוב לדעתי ברמה שלו (או אמור להגיע לשם תוך כמה שנים) לשחקנים כמו לאמלו בול או ג'וש גידי (שניהם גבוהים משרף בכמה סנטימטרים), שהגיעו בשנתיים האחרונות מהליגה האוסטרלית ישר ללוטרי בעיקר בגלל יכולת המסירה הזו יחד עם גובה מרשים.

אבל שרף הראה בטורניר הזה שזה ממש לא רק המסירה. יש לו גם קליעה נהדרת משלוש. אמנם השחרור של הכדור לא מאוד גבוה, אבל הוא די מהיר ובעיקר מאוד מדוייק. כמה מדוייק? מה תגידו על 6.5 זריקות למשחק, שנכנסו ב-53%? אם תהיתם, הוא הוביל את הטורניר הזה (כל שלושת הצ'אלנג'ים) באחוזים משלוש (שחקנים שזרקו יותר משתי זריקות למשחק), אפילו לפני מרטין קלו הגרמני, שתפס אש באחת המחציות, שבה קלע 7 מ-7 משלוש. אז כן, כבר היה לנו הקיץ שחקן ישראלי שהציג יכולת קליעה אפילו יותר מרשימה. אבל סטטיסטיקה כזו משחקן בן 15 היא ממש לא משהו שרואים כל יום. ואלו גם לא רק שלשות בקאץ' אנד שוט. בן הראה (בעיקר במשחק האחרון) יכולת לקלוע אותן בתנועה, מכדרור, ואפילו בסטפ-בקס או סייד סטפס, עם יכולת עצירה נהדרת, שזורקת את השומרים שלו קדימה ופותחת לו אור יום לזריקה. כמובן שהסטטיסטיקה עוד תתיישר והוא לא תמיד יקלע ככה. אבל הוא גם לא צריך. יש לו טאץ' מצויין וגם או הוא קולע ב-40%, זה לגמרי פותח לו את המשחק ומאפשר לו לעשות קסמים עם יכולת המסירה שלו.

אז מה צריך עוד לשפר? מן הסתם, לא מעט. האתלטיות די טובה (מטביע די בקלות במתפרצת), אבל בהחלט לא מדהימה ויש סיכוי (ותקווה) שהיא עוד תשתפר עם הגיל. הכח הפיזי, שלא במפתיע, לא מספיק כרגע כדי לסיים עם מגע בצבע והסיומת של ליי-אפים עם שמירה לא מספיק טובה. חלק מזה גם בגלל שהוא סומך קצת יותר מדי על השמאל החזק שלו ולא מסיים כמעט בכלל בימין, מה שהופך אותו לקצת צפוי בחדירות. משהו לעבוד עליו ואני מאמין שזה ישתפר, כי יש לו כאמור שליטה טובה בכדור בשתי הידיים. מכיוון שהוא יודע את זה, הוא גם לא חדר מספיק לצבע וכשכן חדר, כמעט תמיד הוציא החוצה לקליעה (מה שהוא עושה מצויין אגב). בהתאם, הוא גם כמעט לא סוחט עבירות ולא מגיע לקו (רק 6 זריקות עונשין בכל הטורניר). גם את משחק המיד-ריינג' ניתן עוד לשכלל, למרות שהוא כבר הראה ניצוצות כאן (כולל סטפ-בק יפהפה מול סרביה, אה-לה שרגא, אחרי שזרק את השומר שלו עם עצירה פתאומית).

בהגנה, הוא גם כן הפתיע אותי לטובה. במשחקים שראיתי אותו בליגת הנוער הוא לא נראה כמו שומר טוב במיוחד. אבל בטורניר הזה הוא היה לדעתי אחד השומרים הטובים של הנבחרת. מחוייב, אקטיבי, ידיים טובות (כמעט שתי חטיפות למשחק) ואפילו כמה חסימות עם תזמון יפה. זה עוד לא ברמה של מישהו כמו נועם דוברת והוא גם עושה עדיין יותר מדי פאולים, לא מעט בגלל נחיתות פיזית מסויימת, אבל גם עניין של קצת פזיזות. אבל לדעתי הוא בהחלט יכול להגיע לשם, עם הבנת המשחק שלו, הגודל, והרצון להשתפר, בטח אחרי שיגדל ויתחזק עוד. וכבר עכשיו הוא גם ריבאונדר הגנתי טוב מאוד (5 למשחק), עם מיקום מצויין וחוש לכדור.

אז מה השורה התחתונה? כתבתי כבר קודם – לדעתי מדובר כאן על פוטנציאל נבא. זה לא אומר כמובן שהוא גם יגיע לשם כי הרבה דברים יכולים לקרות בדרך. אבל השילוב של גודל טוב, הבנת משחק ויכולת מסירה ברמה הכי גבוהה , בנוסף לקליעה ברמה כזו, נותנים לו תקרה גבוהה מאוד. זה נכון גם אם הוא כבר גמר לגבוה. אם יש לו עוד איזה אינץ' או שניים והוא מגיע לאיזור השני מטר, זה כבר באיזור של ג'וש גידי (כאמור, בחירה מספר 6 בדראפט האחרון גם בלי קליעה מרשימה במיוחד). בן לא אתלט גדול מבחינת יכולת ריחוף (גם גידי לא), אבל נראה לי שיהיה מספיק טוב כדי להצליח להתמודד הגנתית ויש לו תכונות אתלטיות שלא תמיד מעריכים מספיק, כמו היכולת להאיץ ולהאט במהירות (נשמע כמו אוקסימרון, אבל זה מה שזה), לשנות כיוונים, ולשלוט בגוף.

לפני ארבע שנים, אחרי אליפות הקדטים, כתבתי כאן על אבדיה שהוא הכישרון הכי גדול שהיה לנו מאז כספי ושאולי זה לא יגמר בסוף ב-נבא, אבל זה נראה כמו מינימום שחקן יורוליג מוביל. אז אותו דבר אני אגיד עכשיו על שרף, הכישרון הישראלי הכי גדול מאז אבדיה (אבל רק 4 שנים הפרש במקרה הזה). בכלל לא בטוח שהוא יגיע ל-נבא (הרבה דברים טובים צריכים לקרות בשביל זה, בעיקר המשך התקדמות גופנית, מנטאלית וטכנית). אבל גם אם זה ייגמר "רק" כרכז יורוליג לגיטימי ומעלה, אז מה רע לנו?


טוב, כרגיל הפלגתי במילים. אז נשאיר את האחרים לפעם אחרת, למרות שיש לי מה להגיד גם עליהם.

שוב תודה על הסיכומים הנהדרים סאבוניס
האם מבחינתך הוא לא רק הכישרון הכי הגדול מאז אבדיה, אלא השני הכי גדול מאז כספי?

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

וואו סאבוניס, סיכום מצוין

זה לא אותו הדבר? או שלא הבנתי נכון...

לא יודע
אני שואל האם היה מישהו מכספי ועד אבדיה (שזה איזה 13 שנתונים - לא מעט) שהרשים אותו בסדר הגודל הזה בגיל ורמת תחרות מקבילה

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

למי שפספס, הנה מיקס טייפ של בן מהאליפות. ראוי לציין שהוא לא כולל כמה מהמסירות הכי מרשימות, כנראה בגלל שהן כאמור לא הסתיימו בסלים.

https://www.youtube.com/watch?v=ii7rPn9QIT8

שאלה טובה. זה קצת טריקי כי צריך לחזור לרגע הנכון בזמן -- אליפויות הקדטים או אפילו לפני כן במקרה של בן -- גיל 15. ועדיין, אני עוקב אחרי אלה די באדיקות מאז בערך התקופה של כספי, למרות שהשידור של משחקים מלאים נוסף לדעתי רק משהו כמו לפני עשר שנים או פחות וגם אז זה לא תמיד היה זמין כשבילינו בדרג ב'.

שון דניאל קלע בזמנו 25 נקודות למשחק וסיים כמלך הסלים באליפות הקדטים של 2005 (וואוו, איך הזמן עובר כשנהנים). אבל כתבתי על זה כבר בבלוג של הנוער שהוא עשה את זה עם גוף וכח של שחקן בוגר בהרבה ודי שיחק בולי-בול באליפות הזו, כקומבו פורוורד שהשיג את רוב הנקודות שלו בצבע. כבר אז היה אפשר לראות סימנים מדאיגים של איטיות מסויימת ואתלטיות מוגבלת, לצד קליעה לא משהו (סיים את האליפות ההיא עם 6 מ-25 משלוש) וקריאת משחק די מפוקפקת (היו לו שם חמישה איבודים למשחק על שני אסיסטים). עוד מקרה דומה לזה של דניאל הוא עמנואל שארפ -- סקורר ענקי בגיל הזה (כבן 15 עם נבחרת הקדטים), אבל בעיקר בגלל עליונות פיזית זמנית, עם אתלטיות סבירה אבל לא מדהימה וממש לא מוסר גדול.

מעבר לזה, לא מצליח להיזכר באף אחד שהרשים אותי ככה. אחד מאלה שהיו הכי קרובים היה כנראה רזיאל חיון, ששיחק עם אבדיה. אבל זה לא היה באותה רמה, כי מה שהרשים אצלו היו השילוב של קליעה, אתלטיות וכח, אבל היו לו ליקויים טכניים משמעותיים וגם לא הייתה שם כמעט יכולת מסירה או קריאת משחק.

בקיצור, די בטוח שהתשובה לשאלה שלך היא "כן" ואפילו בלי תחרות רצינית.

לדרג פוטנציאל ועוד ברטרוספקטיבה זה ממש קשה.
בעיני ליותם חנוכי היה לא פחות פוטנציאל כשהיה בגילאים האלה [ופתאום תוך כדי כתיבת השורות אני קולט שההפרש ביניהם הוא 5 וחצי שנים!?!]
גם איתי שגב (שנתון 95) בגיל 15-16 היה פוטנציאל לעמדות 2-3 ברמות הגבוהות, ויש כמובן את זוסמן.

מסכים שכל השמות שהזכרת כאן הראו הבטחה בגיל 16 (חנוכי קצת פחות לדעתי, עשה את הפריצה קצת יותר מאוחר). אבל אף אחד מהם לא נתן טורניר קדטים ברמה שאפילו מתקרבת לזו של בן (שגם עשה את זה כשהוא צעיר מהם בשנה). ולאף אחד מהם לא הייתה הבנת משחק או קליעה ברמה כזו (בעיקר לא לשגב, שהיה בעיקר עילוי אתלטי אבל אף פעם לא מוסר או קלעי טוב או אפילו סביר).

בקיצור, לדעתי זה עדיין שרף וזה גם לא קרוב בעיני.

אוקיי, נמשיך. מעבר לבן שרף, מה היה לנו כאן?

לכאורה, ניתן לחשוב שאם זו הייתה קבוצה עם מספיק כישרון מסביב לשחקן עם פוטנציאל ויכולות כאלו, זה היה אמור להסתיים עם כרטיס לאליפות העולם. רק שזה לא תמיד עובד ככה. הייתה לנבחרת הזו בעייה רצינית בפיזיות בצבע, שזה אולי לא נורא כשמסתכלים לטווח הרחוק (רוב הסנטרים הפיזיים והאיטיים שלנו בגילאים הצעירים ממילא לא מגיעים רחוק), אבל בטורניר הנוכחי מאוד הקשה עליהם במשחקים מול סלובניה, שהרגה אותנו בריבאונד ההתקפה, וגם מול טורקיה (דווקא מול סרביה הגבוהה מאוד והמוכשרת, אבל הקצת פחות פיזית, הילדים הסתדרו סך הכל לא רע).

מעבר לזה, זה היה טורניר רע מאוד לכמה שחקנים, בעיקר שלושת השחקנים של מכבי, נווה, דורון ובכר, שקלעו יחד ב-27% עלובים מהשדה (מתוך כמעט מאה זריקות).

אבל אפשר עדיין לנסות להפריד בין מה שהם הראו כאן לבין הערכה של הפוטנציאל לטווח ארוך.

אז הנה הצהרה קצת בומבסטית: לדעתי, גם אם מוציאים את שרף מהמשוואה, יש כאן כמות גבוהה יותר של שחקנים עם כישרון גולמי מבטיח מאשר בכל נבחרת קדטים שזכורה לי בעשור האחרון, אולי מלבד הנבחרת של בלאט, ליף, הובר וארצי. וסליחה מראש eliar1989, אבל רוב הכישרון הזה מתרכז בשחקנים של מכבי תל אביב אז אני שוב הולך לדבר בעיקר עליהם, למרות הטורניר המזעזע שהיה לחלקם. לדעתי, יש כאן חוץ משרף עוד 3 או ארבעה שחקנים שיש להם תקרה של שחקני יורוליג.

נתחיל ונראה לאן נגיע.

רועי נווה. דיברתי עליו לפני הטורניר כאולי הכישרון הכי מבטיח שלנו חוץ משרף. אבל זה היה טורניר מסוייט לכישרון הצעיר. הוא נראה אבוד על המגרש, הציג קבלת החלטות מפוקפקת, לא הצליח לקלוע משום טווח וגם היה לא מספיק טוב בהגנה. נווה סיים את האליפות עם 4 נקודות (!), 5 ריבאונדים ו-1.2 אסיסטים ב-16 דקות למשחק. 17% משלוש, 29% מהשדה, ואחוז קליעה אמיתי של 33%...

לכאורה, על מה כבר אפשר לדבר אחרי טורניר כזה? עוד שחקן עם נתונים גופניים מבטיחים שנראה שפשוט אין לו את זה. אבל תרשו לי לסנגר לרגע. ונתחיל ממשהו שאולי נראה קצת לא קשור -- סיכום ההופעה של שני שחקנים ישראלים אחרים בטורנירים לגילאים הצעירים:

שחקן א' (שימו לב לדימיון בנתונים לאלו של נווה): 4 נקודות, 3 ריבאונדים ו-1.4 אסיסטים ב-21 דקות למשחק. 9% משלוש ו-39% מהשדה; אחוז קליעה אמיתי 37%.

שחקן ב': 13 נקודות, 5 ריבאונדים ו-2.6 אסיסטים ב-28 דקות למשחק. 53% משלוש ו-70% מהשדה, כשאחוז הקליעה האמיתי נראה כמעט כמו זה של שחקן א', רק שצריך להפוך את הסדר של הספרות -- 73%.

מה הקשר בין שני השחקנים הללו? אז זהו, שמדובר בעצם על אותו שחקן. שחקן א' הוא יהל מלמד לפני ארבע שנים באליפות הקדטים. שחקן ב' הוא אותו יהל מלמד הקיץ הזה באליפות העתודה. מי שראה את מלמד באותה אליפות קדטים ב-2017 ראה שחקן שהלך עם הראש בקיר ובעיקר הזיק לנבחרת בדקות שלו על המגרש. הקיץ הוא כבר היה השחקן המצטיין של נבחרת העתודה.

והנה אני מגיע לעניין. רועי נווה הרבה יותר מוכשר ממלמד. בעיקר בגלל שהוא אתלט טוב באופן משמעותי, אבל הוא גם גארד טבעי יותר, קצת יותר גבוה (ואולי עוד לא סיים לצמוח) ויותר ארוך. אז כן, היה לו טורניר נוראי, בערך ברמה של מלמד לפני 4 שנים. אבל המקרה של מלמד צריך ללמד אותנו (שמתם לב איך עשיתי את זה?) שמה שרואים בטורנירי הקדטים זה לא תמיד חזות הכל. לפעמים צריך להסתכל על הניצוצות ולדמיין איך זה ייראה אם השחקן מצליח לאסוף את הדברים יחד ולהתבגר פיזית ומנטאלית. ואם אצל מלמד זה שווה במקרה הטוב שחקן ספסל בליגת העל (בעיקר בגלל המגבלות האתלטיות), אצל נווה התקרה הרבה יותר גבוהה.

כמה גבוהה? אם הזריקה נכנסת (וכבר ראיתי את זה קורה לא פעם בליגה לנוער) והוא מצליח לכייל טוב יותר את הנתונים הפיזיים לתרומה הגנתית טובה (וגם את זה כבר ראיתי), ובעיקר מתחיל לגדול לתוך הגוף שלו ולהתחזק משמעותית, אז יש כאן כישרון מצויין. אתלטיות ואורך אי אפשר ללמד. הניידות נהדרת, הוא ריבאונדר טוב מאוד, וגם הראה בטורניר הזה ולפני כן ניצוצות של יכולת מסירה יפה. לדעתי, אם זה מתחבר בשנים הבאות, אז יש כאן כישרון ברמה של יובל זוסמן, לא פחות. כמובן שיש גם מצב שמה שראינו כאן זה מה שיש כשהוא נתקל ברמת תחרות גבוהה יותר ושאין לו מנטאליות מתאימה להתמודד. אם זה כך, אז הוא לא יהיה הראשון ולא האחרון שלא מצליח למצות את הכישרון ונעלם עם הזמן. אבל אם אני צריך להמר, אני הולך על משהו שקרוב יותר לתסריט א' וחושב שעוד נשמע עליו לא מעט בהמשך.

אורי כהן. יש כאן דימיון מסויים לנווה בנתונים הפיזיים ובסגנון המשחק. אבל לו דווקא היה טורניר הרבה יותר מוצלח מבחינת הקליעה עם 9 נקודות למשחק באחוז קליעה אמיתי של 65%, יחד עם 5.5 ריבאונדים וכמעט שתי סטוקס (חסימות פלוס חטיפות) בקצת פחות מ-20 דקות למשחק. כמו נווה, הוא חייב להתחזק משמעותית ולשפר את הכדרור והחדות. אבל גם כמו נווה, מדובר כאן על יכולת ניידות נהדרת לגובה שני מטר פלוס מינוס, בשילוב עם אתלטיות ברמה גבוהה. לא כל כך אהבתי את קבלת ההחלטות ונראה שמשהו חסר שם כרגע מבחינת הבנת משחק ויכולת המסירה (הולך יותר מדי פעמים עם הראש בקיר). אבל זה ממש לא נדיר אצל שחקנים בגיל הזה (לא כולם בן שרף) והפוטנציאל עדיין נראה מצויין. לפחות רמת ליגת על, וגם יותר מזה אם יצליח להגיע לתקרה שלו.

עומר מאייר. עוד שחקן של מכבי שהראה פוטנציאל טוב. דיברנו עליו כבר למעלה, אז לא צריך לחזור יותר מדי על הדברים. עוד לא בן 15, אבל נראה כבר כמו שחקן נוער בשל עם גוף מפותח ואתלטיות ופיזיות טובות. שליטה נאה בכדור (יופי של קרוס-אובר), יכולת חדירה ברמה גבוהה, וגם סיומת טובה, בעיקר בשמאל, עם ניצוצות גם של יכולות סקורינג מפותחות יותר: פלואטרים ועצירה במקום לקליעת חצי מרחק. בולט לעין שהוא לא סומך מספיק על הקליעה שלו מבחוץ, למרות שהיא לא נראית שבורה ואפילו הייתה לו שם איזה שלשת סטפ-בק יפה. גם האחוז מהעונשין (82%) מרמז שיש עם מה לעבוד כאן. ואם הוא מקבל ביטחון בקליעה מבחוץ, אז יש כאן חבילת סקורינג די מרשימה, בטח לגיל הזה. יכולת המסירה גם לא רעה (כמעט 3 אסיסטים למשחק), למרות שזה אפילו לא מזכיר את שרף והוא לא תמיד מקבל החלטות טובות. החיסרון העיקרי שאני רואה אצלו זה שהוא כבר נראה לגמרי מפותח פיזית ואני בכלל לא בטוח שהוא עוד יגבה. מה שאומר שחקן בתבנית של רביב לימונד, אבל קצת נמוך יותר ואולי גם לא באותה רמת אתלטיות (למרות שמוקדם לקבוע). ולא שזה רע. לימונד בשיאו הוא אחלה של קומבו גארד, שהלוואי שהיו לנו הרבה כמוהו. אבל ככישרון יורוליג זה גבולי. וכמובן שזה גם לא מובטח. נאור שרון למשל נראה די דומה בנבחרת הקדטים בגיל הזה אבל הלך ודעך עם השנים. לא כולם מתפתחים באותו מסלול.

שחר דורון. גם הוא כאמור נתן טורניר נוראי, עם 28% מהשדה ואסיסט אחד למשחק על 2.5 איבודים (לשחקן שאמור להיות רכז). אבל כמו עם נווה, אני עדיין מאמין שיש לו הרבה יותר כישרון ופוטנציאל ממה שהוא הראה כאן. דיברתי לפני הטורניר על זה שהוא חזר ממחלה ארוכה וכנראה שזה עדיין משפיע עליו, כי הכישרון שם אבל הדברים לא התחברו לו. אפשר היה לראות את פוטנציאל הקליעה במשחק מול טורקיה. וגם באחוזי העונשין הטובים (82%). יש לו גם כדרור וחמקמקות מעניינים במשחק. ואם אני צריך לנחש, אז הוא גם עוד לא גמר לגבוה. אם הוא מגיע לאיזור ה-1.95 אז יש כאן שחקן אחר. בקיצור, אין לכם סיבות להאמין לי לאור מה שהוא הראה בטורניר הזה (וגם בסוף עונת הנוער עם מכבי). אבל אני עדיין חושב שיש כאן מספיק כישרון לפחות לרמה של רכז ליגת על פותח ואם הוא מגיע לתקרה שלו אז אפילו יותר מזה, שחקן יורוליג. מאמין שעוד נראה אותו בנבחרות הצעירות בעתיד ושהוא גם יראה יכולת טובה בהרבה.

טוב, שוב יצא ארוך. נסיים בהזדמנות אחרת.

סאבוניס, בעיני האנקדוטה עם יהל מלמד קצת בעייתית. ברור לי שרצית להמחיש את הנקודה שבגילאים האלה אנחנו חוטאים אם אנחנו שופטים בשטחיות מסוימת (כלומר לפי היכולת עכשיו ולא לפי מה שיכול להיות), אבל גם ההיפך יכול להיות בעייתי באותה מידה. כלומר, לפעמים כשאנחנו רואים שחקנים צעירים (בעיקר כאלה שאנחנו רוצים בהצלחתם) אנחנו מתרכזים בפוטנציאל הגולמי ולא בבעיות.
מה שאני רוצה להגיד זה שאתה רואה מקרה כמו יהל מלמד ושואב מזה אופטימיות לגבי מה שיכול לצאת משחקנים צעירים שמתקשים כרגע, אבל יכול להיות שהלקח פה בכלל הוא לגבי הייחודיות של מלמד עצמו.

לגבי שאר השחקנים שציינת, אני שותף לרושם ממאייר. נכון שהוא נראה מאוד בשל מבחינה פיזית מה שאולי מגביל את הפוטנציאל שלו במידה מסוימת, אבל גם מה שיש עכשיו זה אחלה. בכלל, בהקשר של הפיסקה הקודמת, אתה מציין אותו כפוטנציאל יורוליג גבולי בקונוטציה טיפה שלילית, ואני חושב שאם הוא אכן יהפוך לשחקן על גבול היורוליג סביר להניח שהוא יהיה בין שלושת השחקנים בנבחרת הזו שהגיעו להכי הרבה בקריירה.
לגבי כהן ודורון קשה לי להגיד כרגע. הם הראו פה ושם ניצוצות (בעיקר כהן), אבל לא מספיק כדי שאני אחווה דעה לגביהם.

בכל מקרה, תודה על הסקירה הנהדרת!

רק רוצה למחוא פה כפיים לסאבוניס על העבודה המדהימה שתה עושה פה סביב הסקירות הללו.