סל ניוז

צודק כמובן! מוסיף

לא יודע כמה היא מדהימה למי שעוקב באמת אחרי הנתונים ומסרב לאכול בכפית את הפרופוגנדה חסרת הבסיס של אטט על חשיבותן הבלתי ניתנת לערעור של בחירות דראפט גבוהות בכל מחיר.

זה גם השלב שבו אני חוזר בדרך כלל על מנטרה מסוימת, נגיד "סטף, קאווי, יאניס". סתם שלושה מהכוכבים הגדולים של דורם (המתקדם ועמוס האנליטיקה) שהביאו אליפויות בידיים ונבחרו איפה שבוחרות קבוצות "לימבו".

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

בן אדם כותב רשימה ארוכה ומפורטת על השוק החופשי
וכל מה שמעניין אתכם זה להתכתש איתי,
גם אחרי שB.Grant44 ביקש מפורשות שלא להיגרר לעוד דיון מהסוג שכבר נוהל בת׳רדים רבים אחרים
אין שום סיבה סבירה להפריד בין בחירות דראפט גבוהות לבחירות דראפט נמוכות חוץ מוויכוח נוסף איתי.

מטבע הדברים השוק החופשי משחק תפקיד משמעותי
וככל שלשחקנים יש יותר כח, הוא יתחזק.

חשוב (אם רוצים להישאר בנושא הת׳רד) להבין מה גורם לכוכבים ולסופרסטארים של הליגה - שהם אלו שמביאים את הקבוצות שלהם להישגים - לעבור לקבוצה אחרת בשוק החופשי. הרי לא סתם שיקאגו ודאלאס נכשלו כישלון נחרץ בהבאה של אותם כוכבים גדולים אליהן.

אלו הם השיקולים המרכזיים (לא לפי הסדר):
1. כוכבים נוטים ללכת אחרי כוכבים אחרים (רצוי חברים שלהם) ולאחד כוחות
2. כוכבים נוטים ללכת למצב שבו יש סיכוי טוב לתהילת עולם/אליפויות
3. כוכבים נוטים לתעדף ערים מרכזיות וכייפיות - לוס אנג׳לס, ניו יורק ומיאמי
(ואולי אפשר להוסיף כאן גם את הרצון להישאר בעיר בה גדלו או בה נבחרו בדראפט)
4. כוכבים נוטים ללכת למערכת טובה ונוחה/מאמן שהם סומכים עליו (לרוב שיקול שולי אבל חשיבותו משתנה בהתאם לאופי השחקן)

שקי.

אני חושב שההמשך לסטטיסטיקה הזאת (וזה יהיה קל יותר), זה אם נראה כמה מההחתמות הגדולות שגרנט דיבר עליהם הביאו גמר לקבוצה.
כשהחלק השלישי הוא כמה טריידים הביאו גמר לקבוצה.

אבל נדמה לי שכבר עמדנו על כך, שדראפט לא בהכרח מביא גמר לקבוצה (א-ב-ל זה לא לגמרי הוגן לומר את זה, כי אם קבוצה בחרה שחקן, והשתמשה בו ככלי מיקוח בשביל לעשות גמר, זה גם שווה את הדראפט. דוגמה בולטת היא קווין לאב שהובא לקליבלנד לא בדראפט אבל בהחלט בזכות הדראפט).

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

המקרה של קליבלנד הוא יחסית חריג כי זו הייתה קבוצה גרועה שבהחתמה אחת (לברון) הפכה לקונטנדורית וככה היה לה את הנכסים של קבוצה גרועה (בחירה גבוהה) אבל בזכות לברון וקיירי ( שכאמור לא הזיז את המחט טרום לברון) הם נהנו מ2 העולמות.

ההיגיון שלי אומר שאם אתה מספיק גרוע כדי לקבל בחירה טופ 3 אז הקבוצה שלך כולה די גרועה ואז אתה במלכוד כי אם אתה בוחר שחקן מספיק טוב (נגיד לברון או דיוויס) אז אתה די מהר יוצא מתחתית הדראפט ואז אין לך כמעט צ'אנסים להשיג בחירות גבוהות (בין אם למימוש ובין אם לטריידים).
כמובן שמקרה אוקלהומה זה סתירה להנחה שלי, אבל ברוב המקרים או שהשחקן בטופ 3 לא מספיק טוב כדי להזיז את המחט או שהוא מספיק טוב ואז הקבוצה מאבדת בחירות.

כמה זמן אתה חושב קבוצה עם לוקה\יאנג\אמביד\טייטום (סתם דוגמאות לבחירות טופ 5 מהשנים האחרונות) יכולות להיות בתחתית הליגה? כמה שחקנים נוספים מעבר לאלו אלו שחקנים מובילים בפיינליסטית?

מיאמי של שלושת החברים אכן התבססה על השוק החופשי בהצלחה רבה אבל צריך לזכור כמה דברים:
1. המהלכים נבעו מהשחקנים עצמם. מיאמי התאימה את האסטרטגיה אליהם.
2. ווייד - בחירה גבוהה בדראפט, כזכור - הוא זה שמשך את החברים אליו.
3. מיאמי היא מוקד משיכה גדול בפני עצמו. זו לא אסטרטגיה שהייתה עובדת בהכרח בשיקאגו/דאלאס/מיניסוטה/דנבר/רוב קבוצות הליגה למעשה.

קליבלנד של לברון נבנתה מהדראפט או לפחות מנכסי דראפט. לברון חזר לבית שלו, למקום שבו נבחר ושם לא הצליח לקחת אליפויות אחרי שהיה בעבר בחירה 1 של קליבלנד. הוא נעזר בקיירי, בחירה מס׳ 1 בדראפט וגם בלאב שהגיע בטרייד תמורת הבחירה מספר 1 בדראפט.

הספרס בוודאי נבנו מהדראפט. כל 4 הגדולים נבחרו על ידי הארגון.

אוקלוהומה גם כן
(והייתה חוזרת בסבירות גבוהה לגמר מספר רב של פעמים לולא הטרייד האומלל של הארדן)

מילווקי - דראפט.

פיניקס - הרוב מהדראפט

ג״ס - נבנתה מהדראפט
1. שלושת הכוכבים מהדראפט
2. KD הגיע בעקבות ההישגים כדי לגעת בחלום במשותף

לייקרס של לברון
1. כאמור, ל״א כמוקד משיכה גדול. לא אסטרטגיה שאפשר לשכפל ברוב הקבוצות.
2. AD הגיע לשם בתמורה לשחקנים צעירים שנבחרו בדראפט (אינגרם, בול, הארט).

מיאמי של באטלר
חלק גדול מהדראפט

אין לי שום מושג על מה התגובה שלך עונה או מה הטענה בה

הוא אומר כמה דברים -
1. ההודעה שלך היא סופר מוטה
2. לא קל לבנות אלופה. סביר שזה יהיה בשילוב של כל הדרכים - דראפט, טריידים, שוק חופשי.
3. השוק החופשי הוא כלי משמעותי מאוד בערים מסוימות שיש להן יתרון אינהרנטי על פני ערים אחרות.
4. סביר שהדראפט החל את התהליך - כי כוכבים מושכים כוכבים אחרים
וכי בטריידים משתמשים בערך שכבר קיים בקבוצה והוא הגיע לשם, לרוב, מהדראפט.

אתה מגיב על טענה שלא טענתי.
אין קשר בין מה שרשמת למה שאני רשמתי.
בוא נמנע מלהכנס לדיון האינסופי איתך על טאנקינג וטופ 5. בניגוד למה שאתה חושב, לא כל הודעה על בחירות דראפט מיועדת לריב איתך.

ATT, לא הבנתי למה אין שום סיבה להפריד בין בחירות גבוהות לנמוכות (או בינוניות)? הרי בשביל לבחור גבוה צריך להחמיץ פלייאוף ולרוב אף למעלה מכך.

לדעתי גם די הגזמת עם הבלטת החשיבות של הדראפט לבניית חלק מהאלופות והפיינליסטיות בעשור האחרון:
מילווקי - דוגמה קלאסית לקבוצה צעירה שנבנתה גרוע דרך הדראפט. ג'ון הנסון שנה לפני הבחירה ביאניס (שבתורו נבחר מחוץ ללוטרי), ג'בארי פארקר, תון מייקר. את טוביאס האריס הצעיר והאלמוני הם שלחו למג'יק תמורת רדיק. מידלטון הגיע לצד ברנדון נייט בטרייד על ג'נינגס.

הספרס אכן בחרו את 4 הגדולים שלהם בדראפט, אבל עברו כ"כ הרבה שנים עם הטריו פארקר-מאנו-דאנקן שזו כבר לא נחשבת לבנייה של "קבוצת העתיד" דרך הדראפט. בהווה המתמשך הם הצליחו הרבה בזכות ליקוט של כל מיני miscasts מהשוק החופשי ומעבר לים: ברוס בואן, סטיבן ג'קסון, דווין בראון, דני גרין, בוריס דיאו, פטי מילס...

מה שכן, מסכים לגבי הווריורס. קארי בבחירה 7 זו בחירה מספיק גבוהה, ולקראת דראפט 2012 הם עשו טנקינג בוטה בשביל להשאיר אצלם את הבחירה שהפכה להאריסון בארנס.

האריסון בארנס זו ממש לא הוכחה שגולדן סטייט נבנתה בזכות טאנקינג. החתמות האצת בנייה, כמו זו של איגוודלה, ליווינגסטון ובוגוט, היו הרבה יותר משמעותיות ליצירת האלופה שם (לצד כמובן המציאות של קרי, תומפסון וגרין בדראפט שהן העיקר).

מה שהוא אמר, ואין שום אפשרות לטעון שהבחירות שעשו את גולדן אלופה (7 קארי, 11 תומפסון ודריימונד 35) הן יותר מאשר מקבץ אקראי של בחירות שכל קבוצה שסתם לא היתה מספיק טובה לפלייאוף היתה יכולה לבחור. לא היה שם שום מאמץ מיוחד או בחירה גבוהה במיוחד.

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

ובכלל, אם נוריד את 3 הבחירות האלו, גולדן סטייט עשו עבודה בינונית עד מחורבנת בדראפט בעשור שלפני השושלת שלהם:

2014- לא בחרו (העבירו את שתי הבחירות שלהם, כולל את ה-23 כדי להשיג את אנדרה איגואדלה, קלינט קאפלה נבחר 25).
2013- ויתרו על הבחירה ה-21 שלהם (ב-2008) כדי להשיג את מרקוס וויליאמס, רודי גובר נבחר 27. עשו טרייד כדי לקבל את הבחירה ה-29 ובחרו את ארצ'י גודווין.
2012- האריסון בארנס בבחירה ה-7 (לא משהו לבחירה כזו גבוהה, אבל לא פיספסו יותר מדי, גג את אנדרה דראמונד שהלך בבחירה ה-10), דריימונד גרין בבחירה ה-35 (בחירה מעולה, לא בטוח שיותר טובה מקריס מידלטון שהלך 39).
2011- קליי תומפסון בבחירה ה-11 (שוב, בחירה מעולה, אבל לא בטוח שיותר טובה מקוואי שהלך 15).
2010- אקפה אודו בבחירה השישית, הכי גבוהה שלהם בכל הבניה מחדש. לא רק שזו בחירה רעה אובייקטיבית, הם גם פיספסו את גורדון הייוורד ופול ג'ורג' שהלכו 9-10.
2009- סטפ קארי בבחירה ה-7, אין תלונות.
2008- אנתוני ראנדולף בבחירה ה-14. יכלו להוציא יותר, נניח סרג' איבקה או ניק באטום שהלכו 24-25, אפילו רובין לופז שהלך 15 היה עדיף.
2007- נתנו את ג'יי-ריץ' בשביל הבחירה השמינית והוציאו ממנה את ברנדן רייט (ג'ואקים נואה הלך 9), בחרו את מרקו בלינלי במקום ה-18 וסתם בשביל הכיף בחרו את סטפן לאזמה במקום ה-46, כשבמקום ה-48 הלך אחד, מארק גאסול.
2006- דראפט מחריד באופן כללי, אבל אפילו את המעט שכן היה לו להציע הם פיספסו לגמרי ולקחו דווקא את פטריק אוברייאנט במקום התשיעי, פיספסו את ג'יי ג'יי רדיק שהלך 11 ואת רונדו ולאורי שהלכו 21 ו-24. בסיבוב השני לקחו את קוסטה פרוביץ' 38, פיספסו את פול מילסאפ שהלך 47.
2005- אייק דיוגו בבחירה ה-9, אנדרו ביינום הלך 10, דני גריינג'ר 17. הייתה להם גניבה נחמדה עם מונטה אליס בבחירה ה-40, אבל לקחו את כריס טאפט במקום ה-42 ופיספסו את לו וויליאמס (45) ומרסין גורטאט (57).

בקיצור, בעשור שלם לפני השושלת שהם הצליחו להרכיב, מתוך 6 בחירות שהיו להם בטופ-10, 4 הלכו לגמרי לפח-דיוגו, ברנדן רייט, אודו ופטריק אוברייאנט, עוד אחת הייתה בינונית מינוס-בארנס, ורק אחת באמת הצליחה, שזה קארי.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

לא טענתי שהם נבנו באמצעות טנקינג כאסטרטגיה, אלא שלא צריך לגמד את חשיבות בחירות הלוטרי לבנייה שלהם. שתי בחירות 7 על טווח של ארבע שנים זו אינדיקציה לקבוצה שהיתה רחוקה מאוד מפלייאוף למשך אותה תקופה.
בוגוט צורף בטרייד דד ליין כשהוא כבר גמור לעונת 2011/12 וכשהווריורס בעיצומו של הטנקינג להשארת הבחירה שהפכה לבארנס. איגודאלה הוחתם בפרי אייג'נסי שלאחר בחירה זו, אז כן - ברגע שהיה לווריורס גרעין צעיר של קארי-קליי-בארנס, עם פוטנציאל לתרומה מדריימונד שנבחר בתחילת הסיבוב השני, הם ניגשו לעונת 2012/13 במטרה לחזור לפלייאוף.

ברור שבחירות לוטרי של גולדן היו חשובות לבנייה שלהם, אבל מדובר בבחירות 7 ו11 (יסלח לי בארנס שהיה לא יותר מאשר בחירה סבירה למקום 7, ממש לא גניבה או הצלחה מסחררת), אלה בחירות אקראיות שכל קבוצה שלא הגיעה לפלייאוף יכולה להגיע אליהן בלי שום כוונות טנקינג מיוחדות. זה לא טופ 3 ולא טופ 5 או כל טופ קדוש במיוחד אחר.

בזמן אמת אף אחד לא חשב שהגרעין הצעיר של הווריירס ביחד עם הקשישים בוגוט ואיגי הם קנדידטים לאליפות, ובטח שאף אחד לא חשב שהם יהיו אחת הקבוצות הטובות/מלהיבות של כל הזמנים. הניתוח של "היו להם כוכבים צעירים בשיאם וזה בדיוק הזמן לשלב איתם וטרנים תורמים" הוא האמ-אמא והאב-אבא של הניתוח בדיעבד.

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

תסלח לי רוני, אבל יותר משהסקירה שלך מלמדת על רקורד הדראפט המחורבן של הווריורס, היא בעיניי מלמדת על חוסר התועלת של הסקירות הרטרוספקטיביות האלה.
נתחיל מהשורה התחתונה: ברור שהווריורס עשו עבודה לא משהו, בין אם בדראפט או בכל דרך אחרת, בעשור שקדם לשושלת שלהם - הם היו פרנצ'ייז די כושל לאורך רוב השנים הללו. מזכיר שהפרנצ'ייז נמכר לג'ו לייקוב ושאר מחזיקי המניות באמצע יולי 2010, כלומר אחרי כל הבחירות שסקרת מדראפט 2005 ועד לאקפה אודו. אני לא בקיא בכל השינויים הפרסונליים שלייקוב ערך, האם מחלקת הסקאוטינג הוחלפה לגמרי, או שחוזקה באמצעות מחלקת אנליטיקס, או שפשוט הניהול של בוב מאיירס והייעוץ של ג'רי ווסט עשו את העבודה, אבל ברור שהחל מדראפט 2011 הרקורד שלהם בדראפט נראה אחרת לגמרי.

הלאה - הניתוח הבדיעבדי של את בחירות הדראפט של הווריורס, גם החל מדראפט 2011 והלאה, הוא דוגמה קלאסית של second guessing קנטרני וחוכמולוגי. "סטף קארי בבחירה 7, אין תלונות" - וואלה, תודה באמת. כי אשכרה אתה מציע שקוואי ומידלטון היו עשויים להיות בחירות עדיפות על פני קליי ודריי לצד קארי ובשיטה שיצרה את השושלת??

גם לרמוז שדראמונד היה עשוי להתאים יותר מבארנס זו הפגנת בורות בכל הנוגע לקבוצה הנהדרת של עונות 2015-2016 (אליפות ושבירת שיא הניצחונות של הבולס, להזכירך). בארנס היה נהדר עבורם כשומר סוויצ'אבילי (עשה עבודה מעולה מול זי-בו בחצי גמר המערב של פלייאוף 2015) וצלע 4-5 עם יוסאג' נמוך והתאמה לשיטה. כנ"ל בוגוט כמובן, אומנם יותר בעונת האליפות מאשר בזו שאחריה, אבל ללא ספק פיט עדיף בהרבה על פני דראמונד, למרות שגם הוא גרוע מהעונשין (אבל שומר אישי עדיף ושחקן הגנה חכם בהרבה).

זו גם בדיחה עלובה שאתה מצביע על "הפספוס" של קאפלה בבחירה ה23, כשהיא ואחרת הועברו יחד עם החוזים המיותרים של RJ וביידרינס בשביל לצרף את איגודאלה, סה"כ פיינלס MVP וחלק אינטגרלי בחמישיות המוות לאורך שנות השושלת...
ואגב, הווריורס בחרו בסוף הסיבוב הראשון של אותו דראפט בפסטוס אזילי הנשכח, שעזב לטובת חוזה בפורטלנד וסיים קריירה מוקדם בגלל פציעות, אבל נתן תרומה יפה כל פעם שבוגוט היה פצוע ובעיקר בעונת 2015/16.

ומה הפואנטה בכך שהווריורס פספסו-לכאורה את גובר בדראפט 2013 בגין טרייד שביצעו חמש שנים קודם לכן (עבור פרוספקט בעייתי אך מוכשר בפוינט)? איך זה יכול להיחשב בתור פספוס וכתם על רקורד הדראפט של הקבוצה?

ולמרות, שכאמור, הבחירות שבין 2005 ל-2010 אינן רלוונטיות לדיון, גם שם נפלת לכמה בורות של חוכמה בדיעבד: אנתוני ראנדולף נחשב לפרוספקט עתיר אפסייד אז (בימינו בכלל היו מתלהבים מהפוטנציאל לטפח אותו כביגמן נייד ומגוון שיכול לשחק סנטר בהרכבים מסוימים), הימור מוצדק לגמרי בבחירה 14 (במיוחד שדון נלסון עוד היה שם והחיבור נראה מבטיח, על הנייר).
סטפן לאזמה היה ביגמן נייד ושוט בלוקר אדיר, בדיוק מסוג הרול פליירז שאתה מקווה להשיג בבחירות כאלה מאוחרות. אותו "אחד, מארק גאסול" היה באותו זמן סנטר אירופאי כבד ולא מרשים במיוחד.
אם הווריורס לוקחים את רונדו בבחירה 9 של דראפט 2006, הם ככל הנראה לא היו לוקחים את קארי כעבור שלוש שנים...מסכים שמילסאפ היה פספוס רציני של כל קבוצה שבחרה בסיבוב השני, לכל הפחות.
כריס טאפט נחשב לכישרון מבטיח אך בעייתי, כך שהימור עליו היה מוצדק בדיוק כמו, אם לא יותר, מבחירה בגארד תיכוניסט ואנדרסייזד נוסף או בסנטר אירופאי צעיר וגולמי.

זה עובדתית לא נכון, הניקס בנו על קארי בבחירה 8 ונאלצו להתפשר על ג'ורדן היל - וזה רק הפספוס הידוע, מן הסתם היו שש קבוצות נוספות שלא הגיעו לפלייאוף בעונת 2009 ובכל זאת לא יכלו להגיע אל קארי.
בארנס בעונות 3-4 שלו בליגה היה שחקן חמישייה אינטגרלי בקבוצה שלקחה אליפות ועשתה היסטוריה, זאת לא הצלחה מסחררת?...

לא חושב שהצגתי את הניתוח כפי שניסחת אותו, ובכל זאת: קארי נתן עונה של 23 נקודות ו-7 אסיסטים למשחק לפני שהווריורס צירפו את איגי ובהמשך את ליבינגסטון ובארבוסה. קליי סיים אז עונת רוקי של 12.5 נקודות באחוזים יעילים משלוש. כך שלקרוא לקארי כוכב צעיר (לא בשיאו, אבל כבר ארבע שנים בליגה ועם חוזה מוארך) זו ממש לא הגזמה, ולראות בקליי פרטנר מוכח לחזון הספלאש בראדרס שהתקיים כבר בזמן הבחירה בו בדראפט, ממש לא נראה לי מופרך.
הניתוח הוא: היו לווריורס מספיק שחקנים צעירים, שהם האמינו ביכולת שלהם להתאים אחד עם השני, וחשבו שזה הזמן לשלב וטרנים לצדם בשביל להרכיב קבוצה שתצליח לחזור לפלייאוף ולהשתפר משנה לשנה".

אני לא מבין מה הקשר של הניקס ובחירה 8, או שש קבוצות אחרות שלא הגיעו לפלייאוף, עובדתית בחירות 7 ו-11 בשנים סמוכות זה משהו שהרבה יותר מאפיין את דטרויט או שארלוט - הקבוצות מה'לימבו של הבינוניות' שבמשך שנים לא הסכימו להתמסר לבנייה מחדש עד הסוף, התחילו כל עונה בתקווה לנצח כמה שיותר משחקים (למרות שלא באמת היה להן סיכוי להתברג ב6 הראשונות במזרח למשל) ונתקעו עם בחירות 'לא משהו' בדראפט ובלי פלייאוף.

גולדן סטייט בנתה את עצמה בלי טאנקינג, היא לא זרקה עונה או שתיים קדימה לפח רק בשביל לבחור כמה שיותר גבוה, היא הייתה לא מספיק טובה לפלייאוף וככה השיגה את הCORE שלה.
ומה שאני חושב שרוני רצה להדגים זה שהיא עשתה את זה אפילו מבלי להיות עילוי מטורף בדראפט, עם הרבה פספוסים (ואני מסכים שיש פה הקצנה בדיעבד של הפספוסים) וטעויות, היא דוגמא מצוינת לזה שיש המון דרכים לבנות קבוצה אלופה, שהאצת בנייה עובדת לפעמים מצוין ושיש היגיון בלשאוף להיות כמה שיותר טוב גם אם על הנייר אתה רחוק ממאבק על האליפות.

וכן, גם אם קרי היה כבר כוכב בעלייה כשאיגודלה הוחתם, אני לא חושב שמישהו בעולם חשב על קליי על 12 נקודותיו או דריימונד גרין ככוכבים שג"ס השיגה ו'הנה, אפשר להיאבק על אליפות'.

מה "עובדתית לא נכון"?

בארנס היה שחקן משלים סבבה לצרכים הספציפיים של הקבוצה ההיא, הקריירה שלו אחרי גולדן לא היתה הצלחה מסחררת במיוחד בלשון המעטה כשהסטטוס שלו היה שחקן מוביל ולא משלים. זה כמובן לא מבטל את התרומה שלו לגולדן שהיתה בול פגיעה וכל הכבוד להנהלה שבחרה אותו בהתאם לצרכיה.

ברור שהנהלת גולדן ראתה בסטף וקליי שחקנים שיכולים להוביל את המועדון, אין ויכוח בכלל. והם גם הוכיחו שהם יודעים מה הם עושים. אבל כצופים מהצד, ההתפוצצות של הווריירס היתה הפתעה לא קטנה, היחס שנתנו להם לאליפות לפני תחילת עונת 15' היה השמיני בטיבו בליגה והשישי מבין קבוצות המערב.

הנקודה שלי היא שהנהלת גולדן סטייט עשתה עבודה מדהימה הן בבחירות והן בהתאמות, עבודת אמנות אמיתית. אבל לא היתה פה איזושהי שיטה להשיג בחירות גבוהות במיוחד, הם השיגו את השחקנים האלה ואת ההתאמות האלה בבחירות שכל קבוצה שלא בפלייאוף היתה יכולה להשיג אם הפתק היה הולך לכאן או לשם.

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

כל מילה

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

שארלוט בחרה מחוץ לטופ 10, זה הרבה יותר קרוב ללימבו שאתה מתאר. דטרויט נעה בין הבלחת פלייאוף אחת או שתיים ובין בחירות 7, שזה קצת יותר רחוק מאותו לימבו.
שוב, לא ברור לי מול מי אתה מנהל ויכוח, כי כבר אמרתי שהווריורס לא עשו טנקינג כאסטרטגיה, אבל הם כן עשו טנקינג בוטה בשלהי עונת 2011/12, כלומר שכן היה חשוב להם לבחור פעם אחת אחרונה באזור אמצע הלוטרי, ובצדק. לילארד נבחר שישי, בארנס שביעי, דראמונד תשיעי. במחזור דראפט נתון אפשר למצוא יופי של פרוספקטים בטווח הזה.

תבחן רקורד של כל קבוצה בליגה לאורך עשור, במיוחד עם חילופי בעלות/הנהלות, ותמצא לא מעט פספוסים - במיוחד אם תשים דגש על הפרוספקטים שנבחרו אחרי וכן הצליחו בליגה (חוכמה בדיעבד ברוב המקרים). מה שחשוב לגבי הווריורס זה שמרגע שקארי פרץ ככוכב צעיר (וזה לא שהוא נבחר באמצע-שלהי הדראפט), ומרגע שהפרנצ'ייז החליף ידיים והתהווה חזון מסוים (שהוביל לבחירה בקליי - אומנם בחירת לוטרי מאוחרת אבל עדיין בחירת לוטרי - ולבחירה בבארנס על כל מה שהיה כרוך בה) - נוצר שלד צעיר שבתוספת דריימונד וההצלחה המפתיעה שלו, אני לא רואה איך אפשר לומר אחרת מכך שמדובר בקבוצה שנבנתה *באמצעות הדראפט*.

אגב, גם זה שאיגי הצטרף בקיץ 2013 לווריורס, כמה חודשים לאחר שהדיחו את הנאגטס שלו בסיבוב הראשון, קשור לכך שהוא זיהה פוטנציאל לגדולה בקבוצה הצעירה הזאת דאז.

הכוונה שלי ב"עובדתית לא נכון" היתה שלא "כל קבוצה" היתה יכולה לבחור בו. נכון שהוא לא נחשב לבחירת טופ 3 (אם כי אני זוכר שהכנתי מוק דראפט בו הצעתי שהתאנדר ייקחו את קארי ויסיטו את ווסטברוק לעמדה 2...), אבל גם אמצע הלוטרי זו משבצת מבוקשת וממש לא זמינה לטרייד אפ או לטרייד אין בכל סיטואציה נתונה. העובדה היא שהניקס רצו בקארי ולא הצליחו להשיג אותו, למרות שנתנו עוד עונה מסריחה ומחוץ לפלייאוף, כשהנחמה העיקרית שלהם היתה שהם שומרים על הבחירה שלהם לוטרי שני ברציפות, אחרי שבדראפטים של 2006 ו-2007 הבחירות הלכו לבולס.

המשך הקריירה של בארנס מחוץ לווריורס זה לא רלוונטי לדיון. לולא ההזדמנות להחתים את דוראנט, יתכן והיה נשאר שם ומחזיק במעמד של שחקן משלים אידיאלי לקבוצה. סתם לצורך השוואה, שנה לאחר הבחירה בבארנס, וושינגטון לקחה את אוטו פורטר בבחירה 3 מתוך ידיעה שאומנם הוא רול פלייר (זכור לי שהושווה לטיישון פרינס), אבל בדיוק הצלע הצעירה שהם צריכים לצד וול-ביל (כשמקדימה כבר החזיקו בננה ועמדו לצרף את גורטאט בטרייד). אומנם מחזור דראפט חלש יותר, אבל ההיגיון זהה (ואפילו מבנה החמישייה דומה, עם קארי-קליי כצעירים המובילים בקו האחורי ולי-בוגוט המנוסים יותר מקדימה).

אתה שוב ושוב מצביע על האליפות המפתיעה בעונת 2015, אבל מעולם לא טענתי שהווריורס נבנו מתוך ידיעה שהולכים ישר לאליפות. מה שכן, ההחלטה לפטר את ג'קסון ולצרף את קר במקומו, מעידה על כך שהיתה הבנה בהנהלה שיש לקבוצה הזאת פוטנציאל מיוחד ושצריך שינוי סגנוני רציני בשביל לקחת את הצעד הנוסף קדימה.

לגבי "אם הפתק היה הולך לכאן או לשם" - ממש לא, בהנחה שאתה מתכוון להגרלת הלוטרי. קבוצות שסיימו את עונת 2009 עם המאזן השמיני הכי גרוע ומעלה, או שנתיים לאחר מכן עם המאזן ה-12 הכי גרוע ומעלה, יכלו רק לקוות לכך שההגרלה תקפיץ אותן לטופ 3 של הלוטרי.

הנקודה שלי היא שבראי הדיונים בפורום הזה על 'טאנקינג - כן או לא' ו'האצת בנייה כן או לא', שני הדברים שכתבת שג"ס עשו נחשבים ל'לא טנקינג' (כי מבחינה אסטרטגית ג"ס לא בחרו כבר מתחילת העונה להפסיד כמה שיותר, אלא עברו לטאנקינג לקראת סיומה) ול'האצת בנייה' (כי איגוודלה הוחתם בזמן שאף אחד לא חשב על הווריורס כמי שיש להם את הCORE הדרוש לאליפות של 2-3 כוכבים).
ברור שהם נבנו באמצעות הדראפט, אף אחד לא חלק על זה, הנקודה היא שהם נבנו באמצעות דראפט בדיוק כמו שדטרויט של 2010-2015 נבנו דרך הדראפט, הם בחרו בחירות כמעט זהות, ניסו להחתים שחקנים טובים אבל לא סטארים דרך השוק החופשי, ובין לבין ניסו להגיע לפלייאוף, פעם אחת זה עבד בצורה מדהימה, פעם אחת לא.

אני פשוט לא מבין איך ג"ס יכולה להיות דוגמא בעד טאנקינג ודטרויט דוגמא נגד בינוניות, זה מה שאני מנסה להגיד פה, ואני מבין שאתה לא ממש טענת את ההפך, אבל:
א. לא ממש הבנתי מה אתה טוען בחלק מההודעות
ב. בסופו של דבר, כמו כמעט כל ת'רד נ.ב.א גם הת'רד הזה הלך לכיוון הזה של כן טאנקינג/לא טאנקינג, דוקטורינת ATT-הינקי מול כל השאר.

פיספסת אותי לגמרי. הטענה שלי היא לא לבקר את תהליך הדראפט של הווריורס אלא בעיקר לבקר את הטענה שלבחור טוב בדראפט היא איזשהו תנאי הכרחי להצלחה, הרקורד של הווריורס בדראפט בשנים שהובילו לשושלת הוא לא טוב, זו עובדה, חוץ מקארי, אפשר להתווכח בערך על כל בחירה שהם עשו ולטעון שאפשר היה לעשות טוב יותר, זה לא מנע מהם להפוך לשושלת כי הייתה השתלבות של גורמים בארגון הזה בנקודת זמן ספציפית שאיפשרה להפוך אוסף כשרונות מכובד מאוד אבל לא כזה שלא ראינו בעבר לקבוצה שהיא היסטורית.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

מבאס
יש חשיבות לדיון על השוק החופשי
ואפשר אולי לדבר על חשיבות השוק החופשי מול הדראפט
אבל ברגע שמתחילים לדבר על בחירות גבוהות אל מול בחירות נמוכות
כבר ברור שהדיון הוא איתי ולא עם נושא הת׳רד..

הרי להגיד שג״ס נבנתה דרך השוק החופשי ולא דרך הדראפט זה טירוף.
ה-core שלהם נבנה על ידי הדראפט ואליו התווספו שחקני משנה חשובים מהשוק החופשי
ואז דוראנט (בגלל הקפיצה בקאפ ואישיותו המלבבת) קפץ על העגלה העמוסה גם כך.