|
24+ שעות אחרי, עדיין די עצבני אבל כבר יכול לנתח את מה שקרה (קורה) בבזיון הזה בצורה יותר מפוכחת.
קודם כל צריך להבין, אני עד עכשיו לא מצליח להבין למה היה צריך את הטופס הזה (ר' להלן).
כדי לצאת מישראל, מספיק להראות תעודת מתחסנים סלאש תו ירוק. תחלס אתה לא באמת מראה את זה במעבר הגבול אלא בחוץ, לשוטרת שעומדת ליד הספסלים (במקום שקבוצות עוברות בו ביחד, בואו נגיד שאין דבר קל מלהתחמק ממנה). אחרי שנכנסת, אתה צריך פתאום לשלם 100 ש"ח בשביל בדיקת הקורונה שתעשה בדרכך חזרה. אתה משלם בנייד ומקבל ברקוד וממשיך לעבר שאר התחנות שהן אמנם מסורבלות ומאורגנות רע אבל מתרגלים.
לפני שיוצאים מהחוף חזרה לארץ, עושים בדיקת קורונה בסיני על החוף. מי שחושב שמספיק להיבדק פעם אחת טועה טעות מרה כי מסתבר שצריך גם בדיקה בארץ. עד כה, אגב, אין לי טענות, נשמע לי מוגזם אבל עדיין בגבולות ההגיון.
הגעת לארץ, (שוב רמה של בלגן אטומי, הרבה יותר מאשר בצד המצרי), בדיקת פספורטים ראשונית (למה? ככה). בדיקה בטחונית ואז צריך להגיש את טופס הכניסה נשוא הפתיל - הטנ"פ. גם אם האתר של משרד הבריאות - האמב"ה מתפקד. הטופס הזה מתייחד בזה שנדרשים למלא בו רק פרטים שכבר מילאת בטפסים קודמים של משרד הבריאות (סטטוס חיסוני, כתובת ואימייל).
עם הטנ"פ הזה אתה הולך לביקורת הדרכונים שם, אולי כדי לחסוך אנשים, בודקים גם אותו וגם את הדרכונים. לדוכנים מגיעים "לפי בידוד" כלומר אי אפשר להגיע לדוכן עם מי שבאת איתו, גם אם כרגע נסעת איתו שעה באותו רכב, אם את הבידוד אתם לא עושים ביחד (למה? ככה). כמובן שאם מילאת את הטופס המקוון לשני אנשים שכל אחד מהם בדלפק אחר, אתה הולך עם הטלפון לשני הדלפקים למען יאריכון ימיך ויגדלון עצביך.
משם עוברים לבדיקות הקורונה שנעשות בסט מאולתר של מבנים מאולתרים. ראשית אתה פוגש פקידה של משרד הבריאות, מראה לה את הברקוד שקיבלת כשנכנסת לארץ והיא מקלידה מפיך את כל השאלות שכבר מופיעות בתעודת ההתחסנות ושכבר מילאת בטנ"פ, סטטוס חיסוני, אימייל וכתובת. היא נותנת לך ברקוד חדש שאיתו אתה מושלך למין אוהל כזה נטול צורה ותור, שם אתה נבדק לפי עיקרון חתר"ת (חזק תצעק ראשון תיבדק) ועף החוצה בתחושת רווחה אבל אחרי שבזבזת את כל מלאי השאנטי שצברת על החוף.
הגולש יואב השווה מעליי משהו מהתהליך שתיארתי כאן למה שקורה בצד המצרי. אני מציע לו לבדוק את עצמו או את המציאות כי בצד המצרי בילינו 15 דקות גג, גם בכניסה וגם ביציאה, הכל ידני ומרושל אבל זורם ובצד הישראלי בילינו 35 דקות ביציאה (קצת תורים) ושעתיים וחצי(!) בחזרה, שעה ורבע מתוכם בהמתנה לאתר משרד הבריאות (אמב"ה) שיעלה. אין בהשוואה בין שני צדדי המעבר שום דבר שיכול להוציא את ישראל טוב ביחס למצרים או למדינות אחרות לצורך העניין.
אגב1, מילוי אותם פרטים שוב ושוב, מעיד לרוב שיש שני משרדים של הממשלה שלא משתפים מידע אחד עם השני. במקרה הזה מדובר בטפסים של משרד הבריאות. שלושה טפסים שונים של המשרד שדרשו ממני למלא את אותם הפרטים.
אגב2, אני מפחד לחשוב מה עובר בתהליך הזה על מי שאין לו טלפון מסיבות שונות (או בטריות לצורך העניין) או שסתם לא שולט בעברית, ערבית או אנגלית.
אגב3, את הפתיל הזה פתחתי אתמול מהמקום, כי אנשים התחילו להעלות פוסטים ברשתות חברתיות כדי ליצור באז. לי אין כל כך נוכחות ברשתות חברתיות אז מסתפקים במועט...
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
