Att כתב:
stavs כתב:
אבל זו עוד סיסמא חלולה לגמרי, לא תמיד יש על הלוח שחקנים עם פוטנציאל לכוכבות, הנה - למשל איפה שאבדיה נבחר att לא הצליח למנות אפילו שחקן אחד כזה.
יש לציין שגם לא ניסיתי
האם תמיד יש על הלוח שחקנים שיהיו כוכבים ----- >
הנה מה שאנחנו יודעים על הדראפטים של 2010-2017 (בהנחה שצריך לתת להם לסיים את חוזה הרוקי כדי להבין מה יש לנו):
2010
הייוורד (9)
פול ג'ורג' (10)
2011
קמבה (9)
קליי (11)
קוואי (15)
ווצ'ביץ' (16)
טוביאס הארי (לא ממש כוכב אבל ליד) (19)
באטלר (30)
2012
דראמונד (9) (לא ממש כוכב)
גרין (35)
מידלטון (39)
2013
יאניס (15)
גובר (27)
2014
לאווין (13)
קאפלה (25) (כוכב או קרוב לכך בספר שלי)
יוקיץ' (41)
* דינווידי וג'רמי גראנט לא נכנסו
2015
בוקר (13)
2016
סאבוניס (11)
סיאקם (27)
2017
מיטשל (13)
אדביו (14)
כלומר, ממש כמעט תמיד - יש לפחות כוכב אחד על הלוח.
זה אכן מאתגר למצוא אותו או אותם אבל הם שם
וכאשר אתה הולך על פרוספקט בבחירה ה-9 שברור כמעט לחלוטין שלא יהיה כוכב, אתה מפספס.
רשימה מעניינת. קודם כל אתה אומר את האובווייס. יש לא מעט פספוסים בדראפט. כאמור קשה מאד להעריך את הכישרון, למרות שאתה מנסה לפשט את זה.
אז בוא נעבור על הרשימה שלך, תוך אימוץ התזה שלך שאתה צריך ללכת על האפסייד.
2010
הייוורד - יוטה הלכה בניגוד למדיניות שלך ובחרו בבחור לבן, לא מאד אתלטי, שזרח בטורניר המכללות. לא בחירה של אפסייד.
ג'ורג' - בחירת אפסייד מובהקת.
2011
קמבה ווקר - שוב בחירה של יכולת מוכחת בקולג'ים ולא אפסייד. רכז לא גבוה, לא אתלטי במיוחד. 3 הבחירות שלפני ווקר היו הרבה יותר בחירות אפסייד. ווסלי נבחר באירופה, שם הוא עוד נע בין 2 עמדות הפורוורד. ארוך, אתלט וגולמי. ביומבו, סנטר אתלטי שהגיע מפואנלברדה וברנדון נייט, עם פרופיל די דומה לווקר, רק בדיוק סיים את עונת הפרשמן, בניגוד לווקר שסיים 3 עונות ביוקון.
קליי - שוב אי אפשר להגדיר את קליי כבחירת אפסייד.
קוואי - אפסייד, למרות שבמקום שבו הוא נבחר זה כבר לא היה בדיוק אפסייד. היה צריך להיבחר גבוה אבל הידרדר עד למקום ה-15.
האריס - בחירה טובה, לא קשורה לאפסייד. הבחור נבחר במקום שבו הוא נבחר כי הוא היה טווינר.
באטלר - שוב לא אפסייד. הרבה סימני שאלה היו סביב יכולות הכדורסל של באטלר מה שגרם לו ליפול. אופי ברזל הוא לא משהו שניתן להגדיר כאפסייד.
2012
דראמונד - בחירה בפוטנציאל. למען האמת בשנה לפני הדראפט אפילו דובר עליו כטופ 3. הידרדר בגלל עונה רעה ביוקון שהעלתה סימני שאלה לגבי מחוייבות. טורונטו עשו טעות כשבחרו את טרנס רוס בחירה אחת מעליו.
גרין - בחירת סיבוב שני קלאסי. נחשב בחירת סיבוב שני טובה מאד בגלל האופי. מבחינת אפסייד בקטגוריות שציינת נמוך מאד.
מידלטון - לא בדיוק בחירת אפסייד.
2013
יאניס - בחירת אפסייד נהדרת.
גובר - שוב אפסייד. היה שווה לקחת אותו והמימדים הנדירים יותר גבוה.
2014
לאווין - בחירת אפסייד. היה שווה מקום 8 בערב הדראפט לדעתי אם לוקחים את הקריטריון שלך לגבי אפסייד.
קאפלה - גם פה היו צריכים ללכת עם האפסייד. אפשר להגיד שכשדנבר בחרו בנורקיץ' במקום ה-16 קאפלה היה צריך להיות הבחירה שלהם.
יוקיץ' - אף אחד לא העריך את הגאונות בשחקן. לא אפסייד.
2015
בוקר - לא יודע כמה אפשר היה להעריך את האפסייד. אבל אם כבר מדברים על אפסייד, אז מי שהיו צריכים ללכת עליו זה טריי ליילס, שנבחר מקום אחד לפני בוקר. לא ממש היה עוזר למי שהיה הולך על ליילס. דנבר הלכו על עמנואל מודאיי בבחירה 7 בהתאם לדוקטרינת האפסייד. לא כל כך עבד להם.
2016
סאבוניס - אוקי.סיטי הלכו עליו כי הוא היה דווקא המוצר היחסית מוגמר. מילווקי הלכה בדרך שלך בבחירה אחת לפני כן והצליחו להשיג את ת'ון מייקר
סיאקם - לא חושב שהיה שם אפסייד. עוד אירופאי בערימת האירופאים שנבחרו בעשיריה השלישית בדראפט הזה. דווקא סקרמנטו הלכו על האפסייד הגדול ביותר באזור הזה של הדראפט, בחירה אחרי סיאקם הם השיגו את סקאל לאבסייה. לא כל כך עבד להם עם הצרפתי הלא נכון.
2017
מיצ'ל - מקרה מעניין. האתלטיות הייתה שם. אבל היו הרבה סימני שאלה. אנדרסייזד לעמדה מספר 2. ראו אותו יותר כרכז או כקומבו ואז עלו סימני שאלה לגבי היכולת שלו לנהל משחק. סטריקי בזריקה שלו, קבלת החלטו לא משובחת. שארלוט לקחה שחקן עם פרופיל דומה, אבל עם אפסייד עדיף 2 בחירות לפני כן עם מאליק מונק ובונוס של שנה אחת יותר צעיר ממיצ'ל.
אדאביו - אפסייד.