Hacohen כתב:
כולם זה כולל כולם, כולם רוצים שחקנים טובים יותר בטווח נראה לעין. גם סקרמנטו. בפועל כשלסקרמנטו היה על הלוח את ג'ימר פרדט ואת קליי תומפסון, היא בחרה בג'ימר. זה אומר שהיא חשבה שהאפסייד של ג'ימר יתן לה ערך גבוה יותר מהאפסייד של קליי, פשוט. ברור שזו התגלתה כבחירה איומה, אבל האם בפועל הם שחו נגד הזרם ודפקו הימור חריג? גם ממש לא, כי בכל המוקים ג'ימר דורג בזמן אמת גבוה בכמה בחירות מקליי, כך שזה מה שהיה צפוי. שג'ימר ייבחר לפני קליי, כלומר שקבוצות יראו את האפסייד שלו כעדיף על זה של קליי.
מה זה לשחות נגד הזרם ולדפוק הימור חריג? למשל, שלושת היציאות של קליבלנד שלפחות שתיים התגלו ככושלות מאד ואחת בינונית-מינוס. אני מדבר על בנט ראשון ב2013 ועל דיון ווייטרס רביעי ב2012, והתחלת המסורת עם טריסטאן תומפסון רביעי ב2011 של ג'ימר, קליי וקאווי-האיש שנגנב מחוץ ללוטרי.
אוקיי, לא יודע מה זה "טווח נראה לעין", כי ראינו ממש בשני מחזורי הדראפט האחרונים קבוצה מנוהלת היטב כמו הווריורס מעדיפה את ווייזמן וקומינגה על פני הליברטון, ואגנר ואחרים, למרות שיש לה את התמריץ הכי גבוה לצרף שחקנים טובים בטווח נראה לעין.
אבל גם אם נתעלם מהדוגמה הזאת ומדוגמאות אחרות לבחירות בפרוספקטים גולמיים עם המון אפסייד, אבל שמצריכים זמן די ממושך לפיתוח, עדיין האמירה הזאת לא אומרת הרבה - מזכירה לי את האמירות של אטט שנוטים ללגלג עליהן כאן.
עמוס סיפק שלל סיבות לכך שסקרמנטו העדיפה את פרדט על פני קליי (ואחרים), זה ממש לא אומר כלום על "האפסייד שלהם".
אתה משתמש במיקום במוקים כעדות לכך שסקרמנטו לא היתה הקבוצה היחידה שהיתה מוכנה להסתכן עם פרדט - אני טוען שזו לא הוכחה ושאין ממש דרך לדעת זאת. פרדט דווקא נראה לי כמקרה קלאסי של שחקן מכללות סנסציוני אך בעייתי בהתאמתו לליגה, משלל הסיבות שכבר צוינו, ושבכל סיטואציה אחרת (למשל, כזו שבה הקינגס נשארים עם בחירה 7 ומעדיפים פרוספקט אחר), היה עשוי להחליק עד אזור בחירה 20, למשל.
דירוג במוקים לקראת הדראפט ממש לא מעיד על כלום. הדוגמאות שעולות לי לראש כרגע הן של דני גריינג'ר וג'ראלד גרין בדראפט 2005 - זה מעניין, כי מדובר בפרוספקטים לגמרי הופכיים, אפרופו הדיון באפסייד. גריינג'ר היה סניור, סקורר שלם ומוכח, שאכן הרשים החל מיומו הראשון במחנות האימונים של הפייסרס העמוקים דאז (ארטסט שחזר מהשהייתו ואחרים). גרין היה קפיץ אתלטי שהגיע ישר מהתיכונים, בדראפט האחרון שבו עדיין הותר לתיכוניסטים להירשם. זכור לי ששניהם דורגו כבחירות לוטרי מאוחרות, אם לא יותר מכך, ובסופו של דבר הם החליקו לאזור הבחירה ה18.
כבר לא זוכר איך נקלענו לדיון הזה, כשמבחינתי קליי אכן לא מייצג דוגמה לפרוספקט עם אפסייד בולט, אבל הוא כן פרוספקט שסקאוטינג בסיסי יכול לסייע בהבחנה בינו ובין קלעים אחרים שהוזכרו בהקשרו, כמו רדיק וקנארד. דשתי בכך כבר מספיק בעמודים הקודמים.
מה שבטוח, זה שגם מבחינתי פרדט לא יכול להיחשב לפרוספקט עם אפסייד. אני לא רוצה להישמע כמו אטט עם שלושת הקריטריונים, אבל כשמדובר בפרוספקט עם שילוב של נתונים פיזיים בעייתיים כמו שלו עם סקיל סט מוגבל (הן כרכז והן כסקורר שאמור לייצר לעצמו מצבי קליעה), ובנוסף שיחק בקולג' זניח, אני לא רואה פה קריטריון לאפסייד למעט העובדה שאכן היה מדובר בשחקן התקפה סנסציוני...ברמת הקולג'ים. לא היה הראשון וכנראה שגם לא יהיה האחרון.
מסכים לגבי ההימורים החלקיים של הקאבס. כמו שאמרתי, את טריסטן ואת ווייטרס הם לקחו לפי מודלים של סטטיסטיקות מתקדמות שהפרונט אופיס שלהם השתמש בהם באותה תקופה. את שניהם ניתן לאפיין כבחירות אפסייד שלא הצדיקו את עצמן. המקרה של בנט קצת שונה לדעתי. אני חושב שלולא ווייטרס בדראפט 2012, הם היו לוקחים כבר את אולדיפו וזהו. הם פשוט סיבכו את עצמם והחליטו לקחת את הפרשמן שהפגין ניצוצות (והיחיד שנבחר בטופ 5 של הדראפט הזה - נואל נלקח שישי בגלל מצבו הבריאותי המדאיג, מקלמור מיד אחריו וגם הוא לא היה נחוץ לקאבס בגלל שלקחו את ווייטרס), מתוך מחשבה שיצליחו להסב אותו לסמול פורוורד וכך לשלב אותו לצד קיירי, ווייטרס וטריסטן.