עמוס לב כתב:
אבל זאת בדיוק הנק'. העובדה ששלשה היא בערך אופציה ראשונה בהתקפה של כל קבוצה היא תוצאה מהמשחק של סטפ קארי. לא מזה של רג'י מילר וריי אלן, שאני לא חולק שהיו קלעי שלוש קצת פחות טובים מקארי. ועדיין ההשפעה שלהם על משחק ההתקפה באן.בי.איי הייתה אפס, בעוד שקארי שינה את המשחק. למה יש כזה פער בין היכולת של השחקנים לקלוע שלשות (שם הפער לא גדול) לבין האימפקט שלהם על המשחק (פער עצום)?
לא מסכים עם הקביעה הזאת. מהפכת השלשות בליגה נבעה משני תהליכים מקבילים:
1. בשורת הפייס אנד ספייס, שהמבשרות הבולטות שלה לדעתי היו מיאמי מעונת 2012 והלאה, עם הרכבי לברון-באטייה-בוש מקדימה פלוס ריי אלן, מייק מילר, צ'אלמרס, ג'יימס ג'ונס ואחרים מסביב; והקבוצה שסיימה את עידן הביג ת'רי במיאמי, הספרס עם מאנו, גרין, בלינלי ומילס, שסיפקו ריווח נהדר עבור פארקר, קוואי, דיאו, דאנקן וספליטר. ברור שעונה לאחר מכן, גם אלופת 2014/15 הופכת לאחת ממובילות הטרנד עם הספלאש בראדרס ואיגי-בארנס-גרין מקדימה.
הפייס אנד ספייס התהווה כקאונטר להגנות בליץ שהסתמכו על האורך והאתלטיות הרווחים ביותר בליגה, וביסס את התקפת spread pick 'n roll כמהלך בסיסי ויעיל. הוא גם הפך ביגמנים כבדים וללא טווח קליעה לפחות רלוונטיים, בגלל חוסר יכולתם לעמוד בקצב, להתמודד עם חילופים, ובצד ההתקפי לתרום לריווח במקום לסתום את הצבע.
2. בשורת האנליטיקס כמובן, שדחפה רול פליירז להתמקצע ולהצטמצם כקלעי שלשות מהפינה (או כל משבצת אחרת שהם חזקים ממנה, אבל בדרך כלל מדובר בפינות), והעצימה סטארים עם יכולת לייצר לעצמם מצבי קליעה מבחוץ (ולקלוע אותם...) להגדיל את נפח השלשות שלהם.
אבל זה לא שהעיקרון המנחה היה אך ורק "התוחלת של זריקה משלוש עדיפה מזו של זריקת מיד ריינג', אלא שיכולתו של כוכב להוות איום קליעה משלוש (ויכולת חבריו לקבוצה להוות איום דומה), פותחת נתיבי חדירה והגעה עד לצבע - שזה הצד הנוסף והפחות מדובר של מהפכת האנליטיקס.
האפקט של 1+2 הביא למה שמכונה בשגוי "מהפכת הסמול בול", ונכון יותר לקרוא לו "מהפכת הפוזישנלס בסקטבול", אבל הכי מדויק יהיה לכנות אותו בתור moving up positions and narrowing them (רק שפחות קליט...). החלוקה המסורתית לחמש עמדות הצטמצמה לפליימייקר, ווינגים וביגמן. ווינגים עם מספיק סייז עברו לשחק בעמדה 4, חלקם אף לסנטרים בסיטואציות מסוימות (רודי גיי מאז הבועה), פאוורים מוגבלים הפכו לסנטרים או שנפלטו מהליגה (לפעמים גם וגם, ע"ע קנת פאריד).
לפיכך, שלשה כאופציה ראשונה בכל התקפה כמעט, היא בעיקר פועל יוצא של התהליכים הנ"ל. שלשה של קארי בתחילת התקפה אינה אותו דבר כמו שלשה של שחקן כנף או ביגמן בתחילת התקפה, שבדרך כלל מגיעה לאחר מהלך בסיסי של חדירה, כיווץ הגנה ומסירה. מעט השחקנים שמפציצים כמו קארי הם סופרסטארים בעצמם, כמו לילארד, לוקה והארדן.