סל ניוז

אני חושב שכדאי לדבר על השחקן הזה דווקא היום, ללא שום סיבה מיוחדת.
מה כל כך מיוחד בו שגרם לכך שהוא ישנה את המשחק? היו קלעי שלשות מדהימים בעבר. אני לא בטוח שמבחינת קליעה, שחרור כדור מהיר, יכולת לשים שלשות קשות, רג'י מילר שונה מהותית מקארי. לריי אלן בתקופתו הייתה יכולת גבוהה מאד לתקוע שלשות בכל סיטואציה ללא תלות בשומר. ויש עוד דוגמאות לקלעי שלוש ברמה הכי גבוהה שיש והם לא שינו את המשחק.
למה קארי כן?

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אני חושב שמבחינת קליעה, טווח, שחרור מהיר של הכדור, הוא כנראה חצי מדרגה מעל ריי אלן ורג'י מילר, אבל 2 ההבדלים הגדולים מבחינתי בינו לבינם זה קודם כל שהוא גם אחד המכדררים הגדולים בהיסטוריה עם עבודת רגליים מדהימה, וזה מאפשר לו גם לזרוק עם יותר מרווח במצבים שהם היו מקבלים יד בפרצוף, וגם בכלל להוציא זריקה במצבים שהם לא היו מצליחים. שנית, בעידן שלנו שלשה היא בערך אופציה ראשונה בהתקפה של כל קבוצה, אולי רק אחרי דאנק/לייאפ חופשי, כשמילר ואלן היו בשיאם, שלשה כנראה עדיין הייתה בעדיפות נמוכה יותר אחרי פוסט-אפים או חצי מרחק, שריד לתקופה שבה ג'ורדן השמיד קבוצות עם המיד-ריינג' שלו ואנטואן ווקר בעונות שהשליך 7 שלשות לערב נחשב לשחקן פרוע שלא מסוגל להיות חלק מקבוצה מנצחת.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

אבל זאת בדיוק הנק'. העובדה ששלשה היא בערך אופציה ראשונה בהתקפה של כל קבוצה היא תוצאה מהמשחק של סטפ קארי. לא מזה של רג'י מילר וריי אלן, שאני לא חולק שהיו קלעי שלוש קצת פחות טובים מקארי. ועדיין ההשפעה שלהם על משחק ההתקפה באן.בי.איי הייתה אפס, בעוד שקארי שינה את המשחק. למה יש כזה פער בין היכולת של השחקנים לקלוע שלשות (שם הפער לא גדול) לבין האימפקט שלהם על המשחק (פער עצום)?

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אז אולי לא נכון לשייך את האימפקט לשחקן מסוים, אפילו מדהים כמו סטף?
הביאו אנלטיקס, שזה שם גדול ומפוצץ לזה שמישהו יגיד שאם הזריקה הבאה של הבולס תהיה של סטיב קר חצי פנוי מ-3 ולא ג'ורדן על מגן וחצי אז המצב של הבולס יהיה יותר טוב

אז זהו, שכן יש פער, ופער די גדול אפילו לדעתי, בעונה הכי טובה של רג'י היו לו 2.8 שלשות ב-42.7%, לריי אלן בשיא היו 3.4 שלשות ב-41.2%. לסטפ יש *בממוצע לקריירה* 3.8 שלשות למשחק ב-43.1%, זאת אומרת שהממוצע שלו, כולל עונות רוקי, סופמור וכל מיני עונות פצועות עדיין יותר טוב משמעותית מהשיא של כל אחד מהם, גם מבחינת כמות וגם מבחינת דיוק, ולא בפער כ"כ קטן. סטפ בשיאו זה מעל 5 שלשות לערב ב-45%, זה כמעט פי 2 שלשות מרג'י וב-50% יותר מאלן, ולא רק שהוא לא מאבד מהיעילות, הוא אפילו קצת יותר יעיל.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

זה גם הכמות והאחוז שרוני ציין, זה גם הטווח וזה שהוא איום מכל מרחק כמעט ולכן משנה את ההכנה ההגנתית של קבוצות מולו ונותן אופציות שלא היו קיימות בזמנים אחרים. זה התנועה שלו עם כדור (כדרור) והתנועה בלי כדור, אצל מילר ואלן, רוב הזמן זה היה בעיקר התנועה בלי כדור, שגם אותה הוא עושה ברמה יותר גבוהה משניהם.

וכמובן שצריך להוסיף לעניין את הקצב המוגבר בשנים האחרונות, בשנות השיא של אלן ומילר הקצב הממוצע בליגה הסתובב סביב 90 פוזשנים למשחק, ב-4-5 עונות האחרונת הוא מסתובב כבר סביב ה-100, זה אומר שכמותית, אתה אמור לצפות ל-10% עליה בתפוקה (בערך) של כל הסטטיסטיקות הנספרות, אבל שוב, אצל סטפ מה שמדהים זה שהוא הגדיל את נפח הזריקות באופן דרמטי, הרבה יותר מ-10% בלי לפגוע ביעילות, אפילו הצליח לשפר אותה ביחס לאלן ומילר.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

אתם חוזרים שוב ושוב לכמות וזה לא רלוונטי. הסיבה שסטפ קארי קולע הרבה יותר שלשות למשחק זה בגלל שהוא זורק הרבה יותר שלשות למשחק והסיבה שהוא זורק כל כך הרבה שלשות למשחק לפחות בחלקה היא שסטפ קארי הפך את המשחק.
אי אפשר להגיד שהפער בין השחקנים הוא בגלל ממוצע שלשות גבוה יותר של סטפ מאשר האחרים וזה הפער שביניהם שמהווה את הסיבה שסטפ הפך את המשחק, ובגלל זה זורקים היום יותר שלשות.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אבל סטפ לא זורק יותר שלשות מהם סתם ככה, הוא זורק הרבה יותר שלשות כי הוא היה מסוגל להגדיל את הנפח *יחד* עם יעילות גבוהה מאוד, יותר גבוהה אפילו משלהם, אם קארי היה מגדיל את הנפח אבל באותה מידה מוריד את היעילות, הוא לא היה הופך את כל הליגה, אם קארי בשיאו היה קולע "רק" 3 שלשות לערב ב-40%, הוא גם לא היה הופך את הליגה. עצם העובדה שהוא גם קלעי טוב יותר מהם (לא בהרבה, אבל כן יש שם פער) וגם מכדרר עילאי שמסוגל לייצר לעצמו מצבי קליעה בצורה הרבה יותר טובה משניהם (במיוחד מרג'י), זה מה שמאפשר לו להוציא הרבה יותר זריקות איכותיות בכל ערב ולהגדיל את הנפח בלי לפגוע ביעילות. גם אנטואן ווקר שהזכרתי כאן הרים הרבה שלשות כבר לפני 20 שנה, והוא עשה את זה מגובה 2.06 מ' שאיפשר לו לקלוע מעל שומרים נמוכים, אבל הוא עשה את זה בחוסר יעילות, אז הוא לא הפך את המשחק.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

לא מסכים עם הקביעה הזאת. מהפכת השלשות בליגה נבעה משני תהליכים מקבילים:

1. בשורת הפייס אנד ספייס, שהמבשרות הבולטות שלה לדעתי היו מיאמי מעונת 2012 והלאה, עם הרכבי לברון-באטייה-בוש מקדימה פלוס ריי אלן, מייק מילר, צ'אלמרס, ג'יימס ג'ונס ואחרים מסביב; והקבוצה שסיימה את עידן הביג ת'רי במיאמי, הספרס עם מאנו, גרין, בלינלי ומילס, שסיפקו ריווח נהדר עבור פארקר, קוואי, דיאו, דאנקן וספליטר. ברור שעונה לאחר מכן, גם אלופת 2014/15 הופכת לאחת ממובילות הטרנד עם הספלאש בראדרס ואיגי-בארנס-גרין מקדימה.

הפייס אנד ספייס התהווה כקאונטר להגנות בליץ שהסתמכו על האורך והאתלטיות הרווחים ביותר בליגה, וביסס את התקפת spread pick 'n roll כמהלך בסיסי ויעיל. הוא גם הפך ביגמנים כבדים וללא טווח קליעה לפחות רלוונטיים, בגלל חוסר יכולתם לעמוד בקצב, להתמודד עם חילופים, ובצד ההתקפי לתרום לריווח במקום לסתום את הצבע.

2. בשורת האנליטיקס כמובן, שדחפה רול פליירז להתמקצע ולהצטמצם כקלעי שלשות מהפינה (או כל משבצת אחרת שהם חזקים ממנה, אבל בדרך כלל מדובר בפינות), והעצימה סטארים עם יכולת לייצר לעצמם מצבי קליעה מבחוץ (ולקלוע אותם...) להגדיל את נפח השלשות שלהם.
אבל זה לא שהעיקרון המנחה היה אך ורק "התוחלת של זריקה משלוש עדיפה מזו של זריקת מיד ריינג', אלא שיכולתו של כוכב להוות איום קליעה משלוש (ויכולת חבריו לקבוצה להוות איום דומה), פותחת נתיבי חדירה והגעה עד לצבע - שזה הצד הנוסף והפחות מדובר של מהפכת האנליטיקס.

האפקט של 1+2 הביא למה שמכונה בשגוי "מהפכת הסמול בול", ונכון יותר לקרוא לו "מהפכת הפוזישנלס בסקטבול", אבל הכי מדויק יהיה לכנות אותו בתור moving up positions and narrowing them (רק שפחות קליט...). החלוקה המסורתית לחמש עמדות הצטמצמה לפליימייקר, ווינגים וביגמן. ווינגים עם מספיק סייז עברו לשחק בעמדה 4, חלקם אף לסנטרים בסיטואציות מסוימות (רודי גיי מאז הבועה), פאוורים מוגבלים הפכו לסנטרים או שנפלטו מהליגה (לפעמים גם וגם, ע"ע קנת פאריד).


לפיכך, שלשה כאופציה ראשונה בכל התקפה כמעט, היא בעיקר פועל יוצא של התהליכים הנ"ל. שלשה של קארי בתחילת התקפה אינה אותו דבר כמו שלשה של שחקן כנף או ביגמן בתחילת התקפה, שבדרך כלל מגיעה לאחר מהלך בסיסי של חדירה, כיווץ הגנה ומסירה. מעט השחקנים שמפציצים כמו קארי הם סופרסטארים בעצמם, כמו לילארד, לוקה והארדן.

אני מסכים שלצד קארי היו עוד תהליכים מאד מאד משמעותיים במהפיכת השלשות שעברה על הליגה. אבל היכולת של קארי היא למעשה נתנה הזרקת סטרואידים לשתי התופעות אותן ציינת.
את הפריצה שלו לתודעת כולם הוא ביצע בפלייאוף 2012/13. באותה עונה הוא אפילו לא נבחר לאולסטאר. בפלייאוף הוא הוביל את הווריירס לניצחון בסיבוב הראשון ולסדרה קשוחה מול הספארס שהגיעו באותה עונה לגמר האן.בי.איי. הוא עשה זאת בעזרת קרוב ל-9 שלשות בפלייאוף באותה יעילות. בעונה הרגילה הוא לקח 7.7 שלשות (קפיצה מבערך 4.7 שלשות ב-3 העונות הראשונות שלו בליגה. אבל גם בשתי העונות אחרי כן, כולל עונת האליפות הראשונה שלו, קארי לא זרק משמעותית יותר שלשות מאשר בעונה ההיא. 7.9 בעונה הבאה ו - 8.1 בעונה הראשונה עם סטיב קר. אחרי עונת האליפות הוא החליף הילוך וכבר זרק מספר דו ספרתי של שלשות למשחק.

אם נסתכל על השינוי במספר זריקות ממוצע לקבוצה בליגה לאורך השנים, אז אפשר לראות שבין השנים 2009-2012, השינוי הוא מינורי. ב-2013 יש קפיצה גדולה של 8.5% בכמות השלשות שמתחבר לאנליטיקס ולהצלחה של ההיט. עד 2016 נמשכת העליה באחוזים דומים בכמות השלשות (בין 2014 ל-2015 יש עליה של 4%, דווקא אחרי האליפות של הספארס). ב-2017 דווקא אחרי האליפות של הקאבס, אבל אחרי עונת 72 הניצ' של הווריירס יש קפיצה עצומה של 12%. ב-2018 שוב עליה של 7.4% וב-2019 עליה של 10.3%. ב-2020 התמתנות של 6.5% ובשנתיים האחרונות התייצבות על כמות דומה. אני חושב שניתן לראות בהחלט את ההשפעה של סטפ קארי והווריירס על הקפיצה בזריקות לשלוש.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

כדי להסביר למה דווקא הוא שינה את המשחק ולא רג'י או ריי שהדגימו מצויין את היתרון בשימוש בנשק הזה בטח על חשבון המיד ריינג'
חייבים לצאת מהסטט ולהבין שהוא אדם כריזמטי מאוד, תקשורתי ומודל להערצה, שחקנים (וגם שאר האנשים) רוצים להיות מגניבים וזה משפיע לא פחות על החלטות השחקנים המאמנים והנהלות

בול מה שחשבתי ולא הייתי בטוח אם לכתוב

שתי פרסי נובל לפחות נתנו על הוכחה לזה שחלק נכבד מהחלטות שלנו לא רציונליות

ראשית, אני מסכים עם רוני, סטף קולע הרבה יותר טוב מאלן ורג'י.
רגי' היה קולע עם שומר דבוק אליו, אבל זה לא היה קורה במספרים כמו של קארי. וגם הכדרור לפני השלשה לא היה מרשים כמו אצל קארי.
וכמו שמישהו סיכם יפה - זה שסטף הגדיל את הנפחים ושמר על יעילות כ"כ גבוהה, זה מה שהופך אותו למיוחד כל כך.

מה שעוד גרם דווקא לסטף לשנות את המשחק זה שהיה איתו עוד קלעי שלשות מדהים - קליי.
ואז שהתצטברה יכולת קליעה פנומנאלית באותה קבוצה, זה הפך את עניין קליעת ה 3 לדבר יותר ברור.

אני רואה פה רק קורלציה והיא חלקית. לא חושב שאפשר לייחס עלייה בזריקות משלוש לגורמים אקסקלוסיביים כמו "תצוגת פלייאוף 2013 של קארי", "האליפות הראשונה של הווריורס", "עונת 72 הניצחונות של הווריורס", או במקרה של ההתמתנות, "סיום שושלת הווריורס ע"י קוואי ומשחק המיד ריינג' שלו"...

אבל אם כבר, אז אכן דווקא אחרי האליפות של הספרס ודווקא אחרי האליפות של הקאבס. כי "לחקות את הווריורס", אומר שצריך להשיג צמד קלעים היסטוריים וביגמן פליימייקר שמוריד לחץ מהכוכב בפיק נ' רול. ברור שגם לברונים לא צומחים על העצים, אבל העיקרון של להקיף את הסקורר-יוצר הראשי שלך בקלעים הוא די פשוט וקל לחיקוי. אפילו הפיסטונס הצליחו ליישם אותו באמצע העשור שעבר, עם התקפת spread pick 'n roll סביב רג'י ג'קסון ודראמונד.

מעניין אותי לראות עד כמה קבוצות כמו הרוקטס של מוריי והפרוסס של הינקי תרמו לקפיצה העצומה בעונת 2017. הרוקטס באותה עונה צירפו את אריק גורדון וריאן אנדרסון, והחליפו את משחק הפוסט מאט הקצב של הווארד ברים-ראן של קאפלה. לא זוכר אם זו גם התקופה שבה הארדן הוסיף את הסטפ בק משלוש או לא, אבל עצם השינוי הפרסונלי ודאי השפיע רבות.

2016/17 זו גם העונה שבה ברוק לופז ומארק גאסול עשו קפיצה מממוצעי 0.2 ו-0.1 זריקות משלוש בעונה שלפני כן, ל-5.2 ו-3.6 זריקות בהתאמה. לא נראה לי נכון לייחס זאת ל"אפקט סטף קארי" ועונת ה-72 של הווריורס, שהחזיקו אז בסנטרים קלאסיים כמו בוגוט ואזילי, אלא לתהליכים שתיארתי בתגובתי הקודמת ושינויים פרסונליים כמו מינויי קני אטקינסון ודייויד פיזדייל למאמנים החדשים של שני הסנטרים המתחדשים.

אני גם עם רוני ואפילו מעלה בקצת. בעיני סטף קלעי משמעותית יותר טוב גם מקלעים מחוננים כמו רג'י או ריי אלן.
אני חושב שאם אחד מהם היה זורק את הזריקות שסטף לוקח מבחינת דרגת הקושי - בין אם זה זריקות מכדרור, או מטווחים מאוד מאוד גדולים, האחוזים שלהם היו משמעותית יותר נמוכים משלו.
סטף הוא באמת קלעי פנומנלי, והוא גם מכדרר נפלא ונהדר בתנועה בלי כדור (אבל כנראה לא יותר טוב מרג'י).

ואם כבר עוד משהו אחר שלא כל-כך צוין - קליי ייחודי גם בזה שהוא שיחק לצד הוא קלעי מהרמות הכי גבוהות בהיסטוריה - קליי בעיני צריך לגמרי להיכלל בקבוצה הזו של הקלעים הכי מחונננים שהיו שהם לא סטף.
השילוב של שניהם + מאמן שקלט טיפה לפני השאר שזה הגיוני לגמרי לשחק כדורסל שיסתמך על היכולת של השניים האלו לקלוע מבחוץ, גרם לווריורס להיות קבוצה מאוד ייחודית שהגיעה להישגים מעולים. זה בנוסף לתופעות האחרות שגראנט תיאר פה, זה מה שגרם למהפכה לדעתי.

בקיצור, סטף כן ייחודי מאוד, אבל השינוי שהוא גרם הוא לא רק בזכות הייחודיות שלו, אלא גם בזכות ההצלחה של הווריורס בזמן שאיפשרו לו להיות עצמו.

אני חושב שמעבר לכך, התפקיד של קארי על הפרקט וסגנון המשחק שלו הם "יותר כריזמטיים" בהשוואה לאלו של שוטינג גארדים שהתבססו על תנועה ללא כדור. שחקנים צעירים כיום רוצים "להיות כמו סטף" בגלל שזה אומר להיות רכז-סקורר שמהמם את הקהל ואת היריבה עם זריקות בדרגת קושי גבוהה מאוד, בדיוק כפי שבעבר רצו "להיות כמו קובי" וכמובן "בי לייק מייק", עם הריחופים והקליעה בפייד-אוויי.

הקאבס אמנם המשיכו באמת את מגמת הקפת כוכב כמו לברון בקלעים והיו קבוצת קליעה אדירה, אבל אני חושב שהאליפות שלהם ב2016 תרמה לשינוי אולי עשירית מאשר עונת 73 הנצחונות של ג"ס מוקדם יותר באותה העונה. הבאזז סביבם היה מטורף לגמרי ואני ממש זוכר שכבר אז התחיל וקולות של 'איך זה הולך לשנות את הענף?'.

הרוקטס של מורי, הארדן ודאנטוני הם עוד דוגמא שתרמה מאוד לשינוי הזה, בגלל כמה שהם נשענו חזק על התקפות מהירות, שלשות בעיקר מהפינה וכו', הפרוסס של הינקי לדעתי לא שינה כלום.
ואם כבר ברוק לופז, אז גם לבודנהולצר מגיע קרדיט עם הכדורסל של ה5 out של מילווקי.

לא הבנת אותי, ניסיתי לאתר סיבות פרוזאיות יותר לעלייה המאסיבית בזריקות משלוש בין עונת 2016 לעונת 2017. במקרה של הרוקטס נראה לי שמצאתי הסבר די מספק, בלי לטרוח אפילו לבדוק את המספרים. במקרה של הפרוסס אני פחות בטוח, כי דווקא בעונת 2017 הם החלו להתנער מהינקי ולהיראות כמו קבוצת כדורסל ששואפת לנורמליות.

מסכים לגבי בודנהולצר. אגב, עוד לפני הפייב-אאוט באותה עונת 2015 שבה הווריורס עלו על המפה, כבר בפלייאוף שנה לפני הוא העלה את פרו אנטיץ' בסיבוב הראשון מול הפייסרס, במהלך שסימן את תחילת הפיכתו של רוי היברט לבלתי רלוונטי וכמעט הסתיים בהדחה מוקדמת שלו ואינדיאנה.

אני חושב שדווקא כן הבנתי אותך אז, אבל יכול להיות שלא ושגם עכשיו אני לא מבין אותך, אבל למקרה שאתה זה שלא הבין אותי - הכוונה שלי היא שהינקי לא שינה כלום במגמת השלשות, לא בניהול קבוצות וכל הדיון הקבוע הזה.
אולי אני טועה, אבל לא זכור לי שפילי של הינקי הייתה מזוהה באיזשהו אופן עם שיטת משחק ייחודיות בהישענות על שלשות, יכול להיות שהם כן הלכו טיפה יותר לפי הגישה האנליטית של '3 עדיף על 2 ארוך', אבל זה כנראה לא היה משהו מיוחד ובטוח שזה לא שינה כלום, כי לא הייתה שם שום הצלחה מקצועית, וכמו שכמה מאיתנו ציינו כאן לגבי ג"ס של קארי - הצלחה כזו היא אחד התנאים ההכרחיים כדי לייצר שינוי.

אני לא אומר שרק סטפ קארי שינה את המשחק, היו גם גורמים אחרים. אבל בעיני הוא היה גורם מכריע. אני משוכנע לחלוטין שאם לא היה את סטפ קארי בשנים הללו, האן.בי.איי היה הרבה יותר דומה לשנים הקודמות מאשר לאן.בי.איי של היום. וזה לא רק שינוי הסכימות ההתקפיות של קבוצות האן.בי.איי. היום בשכונה הילדים כבר הרבה פחות עסוקים בלהטביע על מישהו וכמה שיותר חזק, אלא בלהעיף שלשות מהחצי.
אני לא חושב שסטפ קארי גרם לשינוי של מציאת הסטפ קארי הבא. השינוי הוא החשיבות העצומה של השלשה. הטפטוף של האנליטיקס, ההתקפות המרווחות של ההיט והספארס הפך לשיטפון, כשסטפ הראה איך עושים את זה גם ביעילות מטורפת. סטפ קארי מיוחד וביחד עם קליי עוד יותר מיוחד, אבל הליגה היא ליגה של קופי קאט ואין את המחשבה הזאת שמה שהם מביאים הוא כל כך מיוחד ולכן לא ניתן לחקות את זה. הפוך. גם מייקל ג'ורדן היה ייחודי, אפילו יותר מאשר סטפ ועדיין כל הכדורסל של שנות התשעים עד לקראת סוף שנות האלפיים נתפר לפי הכוכב הגדול שמקבל את הבידודים שלו ויוצר לעצמו ולאחרים, למרות שאף אחד לא יכול היה ל"היות כמו מייק".

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אז לא הבהרתי את עצמי מספיק טוב גם בפעם השנייה - לי כן זכור שהפרוססיקסרס זרקו המון שלשות. טוני רוטן, קובינגטון, כבר לא זוכר מי עוד (סטואסקס עבר לשם לאיזושהי תקופה), כולם היו ווליום שוטרס. גם ברור למה הם שיחקו כך - לא היה שם מספיק כישרון בשביל התקפות מתוחכמות יותר.
בכל אופן, הפואנטה שלי היא שעצם קיומם של הפרוססיקסרס כקבוצה שזורקת המון שלשות, תרם לעלייה במספרים שעמוס לב הציג. תרומה ישירה, לא מתווכת כמו "השפעת הצלחת הווריורס". אבל אולי אפסיק להתעצל ואלך לבדוק את הנתונים שלהם מאותן שנים (:

אני לא אומר שרק סטפ קארי שינה את המשחק, היו גם גורמים אחרים. אבל בעיני הוא היה גורם מכריע. אני משוכנע לחלוטין שאם לא היה את סטפ קארי בשנים הללו, האן.בי.איי היה הרבה יותר דומה לשנים הקודמות מאשר לאן.בי.איי של היום. וזה לא רק שינוי הסכימות ההתקפיות של קבוצות האן.בי.איי. היום בשכונה הילדים כבר הרבה פחות עסוקים בלהטביע על מישהו וכמה שיותר חזק, אלא בלהעיף שלשות מהחצי.
אני לא חושב שסטפ קארי גרם לשינוי של מציאת הסטפ קארי הבא. השינוי הוא החשיבות העצומה של השלשה. הטפטוף של האנליטיקס, ההתקפות המרווחות של ההיט והספארס הפך לשיטפון, כשסטפ הראה איך עושים את זה גם ביעילות מטורפת. סטפ קארי מיוחד וביחד עם קליי עוד יותר מיוחד, אבל הליגה היא ליגה של קופי קאט ואין את המחשבה הזאת שמה שהם מביאים הוא כל כך מיוחד ולכן לא ניתן לחקות את זה. הפוך. גם מייקל ג'ורדן היה ייחודי, אפילו יותר מאשר סטפ ועדיין כל הכדורסל של שנות התשעים עד לקראת סוף שנות האלפיים נתפר לפי הכוכב הגדול שמקבל את הבידודים שלו ויוצר לעצמו ולאחרים, למרות שאף אחד לא יכול היה ל"היות כמו מייק".

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

ובכן: בעונת 2017 הסיקסרס היו במקום השביעי מבחינת כמות הזריקות משלוש, אבל בעונות 2016 ו-2015 דורגו 8 ו-6.
הווריורס, למקרה שזה לא ידע בסיסי עבור כולם, דורגו במקום הראשון בעונות האליפות וה-72 ניצחונות.

אבל כן צדקתי לגבי הרוקטס: 2533 זריקות משלוש בעונת 2016 עם הווארד בצבע, 3306 בעונת 2017 עם גורדון, אנדרסון וקאפלה סביב הארדן. עלייה של 30.5%, לעומת הקפיצה העצומה של 12% ברמת הליגה כולה.