סל ניוז

אני לא מסכים עם האמירה הזו. קארי היה חלק (חשוב) מהמגמה הכוללת וההישגים שלו ושל הווריורס בהחלט אישרו את זה, אבל תנועת האנליטיקס הייתה זו שדחפה את השלשות קדימה מבחינת החשיבות ואתגרה את נקודת ההנחה שאי אפשר לנצח בצורה הזו בנ.ב.א. אם חייבים להשוות, אני חושב שהיורמים של התנועה השפיעו יותר מקארי על השלשה כאופציה מרכזית בהתקפה.

לגבי הפרוסס שנזכר כאן - הוא שינה הרבה דברים לטובה במסגרת של קבלת החלטות של ה-FO, אבל לא בכל מה שקשור לקליעות משלוש. לא רואה קשר (בטח לא משמעותי) בין השניים.

מבחינת קליעה, הזריקות שקארי לוקח וקולע + האחוזים המרשימים + הווליום הופכים אותו בעיניי לקלעי ברמה אחרת, לפחות במדרגה אחת, מרג'י מילר ומריי אלן. אני לא בטוח בכלל שריי אלן ורג'י מילר מסוגלים לקלוע את השלשה האחרונה שקארי קלע שקבעה את השיא, בטח לא באחוזים טובים. אולי אולי מילר. רמת הקושי של הזריקות של קארי היא מרשימה מאוד.

דריל מורי החל את העבודה שלו ביוסטון ב-2006. כבר בעונה הראשונה שלו הרוקטס עברו להיות בצמרת הקבוצות שזורקות משלוש. כפי שהראיתי, המהפיכה של השלוש החלה ב-2013. אני לא אומר שלאלניטיקס לא הייתה השפעה. בוודאי שהייתה השפעה. אבל כמו הסטט' המתקדמות של ביל ג'יימס, הם די היו בצד, עד שקרה משהו ששינה את הדיעה של המנהלים המקצועיים ושל המאמנים. לסטפ קארי היה חלק חשוב ומשמעותי מהמשהו הזה.

לגבי ההשוואה למילר ואלן, זאת השוואה לא הוגנת. מילר ואלן לא יכלו לקחת כמה שלשות שהם רוצים, כמו שקארי לוקח. אין ספק שקארי מסוגל ליצור שלשות ברמה אחרת מזאת של מילר. סביר להניח שגם יותר ממה שריי אלן היה מסוגל ליצור. אבל מספרי השלשות שלהם נמוכים מזה של קארי בגלל היד החופשית שיש לו לזרוק, לא רק בגלל שהוא קולע באחוזים נפלאים. גם ב-3 העונות הראשונות שלו הוא קלע באותם אחוזים. אבל הוא לקח הרבה פחות שלשות, כי זה מה שהיה מקובל באן.בי.איי באותו זמן.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אגב, שווה מחשבה מה היה קורה לקלעים הפנטסטים ריי אלן ורג'י מילר אם הם היו משחקים בעידן שהקבוצות דוחפות את השחקנים לזרוק יותר ויותר לשלוש
לא בטוח שקארי היה עובר אותם כל כך מהר

במידה רבה הארדן ומורי הם אחראיים לעידן הזה יותר מסטף.
זה נכון שסטפ הוא כריזמטי ונחמד יותר מהארדן, והיו לידו גם שחקנים יותר טובים והוא גם יזוהה עם העידן הזה יותר מהארדן, בין היתר כי הוא שחקן טוב יותר וכי הוא זכה באליפויות, אבל זה לא אומר שהוא אחראי ו/או המציא משהו בעצמו.

_________________
נערך יותר מפעם אחת

השינוי העיקרי שסטף הכניס קשור לשלשות ממרחק גדול, וההרחבה של גבולות ההתקפה בעקבות זה

_________________
נערך יותר מפעם אחת

ועם כל מהפכת השלשות הזו, איזו אליפות בשנים האחרונות הוכרעה על שלשות? האליפות הראשונה של הווריורס הייתה מול לברון ואוסף שחקני שולי ליגה כך שהכי קרוב שאני יכול לחשוב עליו כאן זה משחק ההתפוצצות של קליי מול הת'נדרס שנה מאוחר יותר. אחר כך מה שהכריע באליפויות הבאות של הווריורס היה הרבה מאוד הרב גווניות והאקסקלוסיביות של יצירת הנק' של דוראנט

כלומר, גם הקבוצה הכי מזוהה עם ניצחון דרך שלשות, העדיפה לתת את הבמה הראשית שלה לסקורר על מסוג אחר

אתם מאד ממוקדים בשיטת המשחק שנהוגה באן.בי.איי ומתעלמים מההשפעה הרחבה. כמו שרשמתי - פעם הילדים ניסו להטביע כמו מייקל. היום הם רוצים לכדרר מאחורי הגב ואז לתפור שלשה 2 וחצי צעדים מאחורי הקשת. הדור הבא שיגיע ישחק כמו סטפ.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אני חושב שאתם מפספסים את אחד הדברים החשובים שסטפ הביא לליגה וזה השימוש ב"זריקות רעות" ככלי אפקטיבי.
הרבה רשמו שריי אלן ורג'י מילר לא היו קולעים את הקליעות הקשות של של סטפ, מה שכנראה נכון, אבל הטענה שלי היא יותר ברורה - הם בחיים לא היו מרימים זריקות כאלו.
לפני סטף לא ראיתי שחקן לוקח זריקות בשטף המשחק מהמרחקים שהוא לוקח, לא ברמות הקושי שהוא לוקח ולא ברמת הוירטואוזיות שהוא לוקח.

חלק לא זניח מהזריקות שהוא לקח אלו זריקות שכל מאמן סביר היה מעיף את השחקן לספסל עליהם. שלשה 2 צעדים אחרי החצי, שלשה עם 2 שחקנים על הפנים מכדרור ועוד מלא זריקות "רעות" שהוא לקח אלו דברים שסטף הביא לליגה, ופה אני חושב גם החלק העצום של קר במהפך במשחק של סטף... הוא נתן לו מקום לקחת את הזריקות המאוד לא סבירות האלו. אני לא זוכר אותו זורק כאלו זריקות (בטח לא בכזה ווליום) אצל מארק ג'קסון.

סטף קולע ב-43% לאורך הקריירה משלוש. בשנים האחרונות הוא הקפיץ את כמות הזריקות שהוא לוקח מהטווח מ-10 ל-13. בתחילת הקריירה הוא זרק הרבה פחות באחוזים מאוד דומים, אבל מאז הקליעה שלו מאוד השתפרה לדעתי. האם הווריוורס עם סטף שזורק 8 שלשות בממוצע למשחק ביותר מ-50% הם קבוצה פחות טובה? אני בכלל לא בטוח...

וכמובן שגם האובססיה האמריקאית לשיאים סטטיסטיים משפיעה פה. די ברור שאם השיא הכי מדובר בכל מה שקשור לשלשות לא היה "מספר השלשות" אלא "האחוז הכי גבוה משלוש לשחקן שזרק מעל X שלשות בקריירה" זה היה משפיע משמעותית על בחירת הזריקות של קרי.

הוא הקפיץ את כמות השלשות לכיוון ה-13 בשתי העונות האחרונות, כשהווריירס חסרים את תומפסון.
אבל בוא נלך שזאת הכמות שהוא הולך לזרוק בדר"כ. אנחנו מדברים על 13 זריקות ב-40% (האחוז שהוא קולע השנה). אתה חושב שהוא יכול לזרוק 8 זריקות ב-50%.
כלומר אתה אומר שסטפ יקלע 12 נק' משלשות במשחק. היום הוא שם 15.6 נק'. עכשיו אנחנו מדברים להוריד 5 זריקות שאותם הוא שם ב-40%, זה שווה ערך ל-5 זריקות ב-60% משתי נק'. השחקן היחידי בווריירס שקולע ב-60% משתי נק' וזורק מעל 5 זריקות למשחק זה דריימונד גרין. אז אתה רוצה להעביר את הזריקות הללו לגרין, וזאת בהנחה שבאמת תצליח במשחק הקבוצתי ליצור לגרין 5 זריקות איכותיות (כי גרין לא יוצר הרבה, אלא זורק כשהוא פנוי)?
וכמובן זאת בהנחה שבשביל להגיע ל-50% סטפ צריך לוותר ביודעין על הזריקות "הרעות" שגם אותן הוא קולע ולמעשה באיזשהו צורך לסרס אותו?
אני חושב שסטפ כרגע זורק מה שהקבוצה שלו צריכה שהוא יזרוק. כשקליי יצטרף, אז מן הסתם העומס ההתקפי ירד ממנו ואז הוא יחזור לזרוק את ה - 10 ומשהו שלשות שהוא זרק בשנות האליפות.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

זה מתקשר לרמת המגניבות שלו שדובר בה בפוסטים הקודמים
הדור הבא ינסה לשחק כמו סטפ

הדור הבא ינסה להצליח כמו סטפ, הוא ישחק כמוהו.
מעבר לכך, הנושא הזה היה קצת הדגמה. סטפ קארי שבר את שיא השלשות. במצב רגיל זה היה מסתכם במישהו שמציין את זה בנושא משחקי הלילה (קרה) ואולי עוד איזה מישהו מתייחס לכך וזהו בערך.
אני החלטתי לפתוח נושא ולנסות לפתח משהו קצת מעבר לאיזה מדהים קארי שבר שיא, והתפתח פה דיון בין הבודדים שאני זוכר פה שהיה אשכרה על כדורסל.
נק' למחשבה.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אי אפשר לכלוא את הכדורסל מההקשרים החברתיים והתרבותיים שלו
אם מתעלמים מההקשרים התרבותיים, חברתיים, פסיכולוגיים, זה מתכנס בסוף למובן מאליו ומספרים שלאחר מעשה.
הדור הבא ינסה ואולי יצליח ואולי לא, לשחק כמוהו. הוא יעשה את זה במנותק מהסטט המתקדמות אלא בגלל שזה מגניב להיות סטפן קארי וטו לא.

כי לא טענתי לקשר כזה. התכוונתי שבעונת 2017, היתה קבוצת פרוסס שזרקה המון שלשות, בשנים שלאחר מכן סימונס החל לשחק, אמביד החל לשחק יותר, נהיתה שם קבוצת כדורסל עם סגנון פחות שכונתי. זה אומנם רק 1/30 קבוצות, אבל מסביר חלקית את המגמה שעמוס לב הצביע עליה.

שלשה היא אופציה ראשונה בהתקפה לא בגלל סטפ קארי, אלא בגלל מורי-בול. הם הבינו ש40% ל3 זה כמו 60% ל2.
90% מהעונשין זה גם מאוד מועיל, ושהרבה מסירות. מובילות לאיבודי כדור.

ככה נראתה יוסטון בזמן הארדן.

עכשיו אחרי ששינו קצת את חוקי הפאולים ושורקים הרבה פחות לעבירות, 70% ליד הטבעת זה כנראה היום הזריקה הכי מוצלחת.

_________________
נערך יותר מפעם אחת

מה שקארי ודריימונד עשו זה שקארי יכול לזרוק מכל מרחק וזה מאלץ את ההגנה לשמור אותו מחצי מגרש. ברגע שהטראפ מגיע בפיק, דריימונד מקבל את הכדור ומשם הוא מנהל התקפה 4 על 3

_________________
נערך יותר מפעם אחת

סטף שינה את המשחק בהרבה מובנים , אבל אי אפשר להפיל את מהפיכת השלשות עליו.
הוא היה בורג חשוב בה , אבל לא הייתי נותן לו אפילו 15% מהתהליך הזה.

בכלל ההיסטוריה נוהגת למצוא "גיבורים" ולצייר אותם כאנשים שבלעדיהם ההיסטוריה היתה אחרת , אבל לרוב בחקר עמוק יותר , כל השינויים היו תהליכי עומק.
זה נכון לשאלה "האם היטלר הוא הגורם למלחמת העולם השניה/שואה" וזה נכון גם לשאלה של מי שינה את הכדורסל.

הנתונים הביאו אותנו לכאן כי הסיטואציה התאימה.
ואני בטוח שאם לא היה פה סטף , אז היה פה מישהו אחר (אולי איזה הארדן) שהיה הופך להיות הפנים של השינוי.
והשינוי היה מגיע כך או כך.

לדעתי סטף שינה את המשחק במשהו אחר לגמרי.
הוא היחידי הזכור לי שהסכים להביא כוכב בסדר גודל שלו לקבוצה אלופה
העובדה שבתקופת דוראנט היתה שאלה אמיתית לגבי מי מוביל את הקבוצה , היא דבר שלא הצליח לאף סופרסטאר בעולם
זה גם מה שלדעתי הופך אותו לשחקן הכי טוב במילניום הזה.

וואו, אני לא מסכים ולא מבין את זה בכלל.
אין ספק שחלק מהגדולה של קארי זה כמה שהמשחק שלו קבוצתי, כמה שהוא היה מסוגל לזוז הצידה ולשחק פחות עם הכדור ועדיין להיות טוב באותה מידה כשדוראנט הצטרף לווריורס, ואין ספק שהנכונות שלו להפוך למספר 2 של קבוצה רגע אחרי שהוא זוכה בMVP בפה אחד זו נקודה גדולה מאוד לזכותו, אבל 'היחיד שהסכים להביא כוכב בסדר גודל הזה לאלופה'? כאילו שלמישהו אחר הייתה ברירה.

כאילו שלברון, שאני תופס ממנו כשחקן עם אגו עצום, לא היה חותם בעיניים עצומות על להביא את קווין דוראנט לקאבס באותה העונה, כאילו שוויד לא שמח מאוד כשלברון הצטרף למיאמי 3 שנים אחרי שוויד הביא להם אליפות. אני באמת חושב שהרבה יותר קשה למצוא כוכבים שלא היו מסכימים לצרף את דוראנט במקום קארי מאשר ההפך.

הסיבות העיקריות לזה שהדבר הזה לא כל-כך קרה לפני כן, הן :
1.שלפני דוראנט לא היו שחקנים בסדר-גודל הזה שרצו להצטרף לקבוצה כל-כך טובה,
2. שזה מאוד מאוד נדיר שקבוצה כל-כך טובה בכלל תוכל להחתים שחקן בסד"ג הזה מבחינת תקרת שכר - מה שהתאפשר באופן חד פעמי באותו קיץ בגלל הגדילה החריגה מאוד והלא הדרגתית בתקרת השכר.

עם כל הכבוד לסטף (שלגמרי מגיע לו על איך ששיחק ליד דוראנט, שהוא בעצמו שחקן קבוצתי למדי ולא איזה בול-הוג), אני לא חושב שמגיע לו איזה קרדיט מיוחד על זה ש'הסכים ששחקן כמו דוראנט יחתום בג"ס', זה כמו לתת לו קרדיט על זה שהסכים לחתום על החוזה הכי יקר בהיסטוריה.

לברון רצה את דוראנט
השאלה היא אם לברון היה יכול לוותר על שליטה במשחק כדי שדוראנט יהיה שווה לו בקבוצה ולא ש"דוראנט יתאים את עצמו לסגנון שמתאים ללברון".
בנתיים כל מה שאני רואה מכוכבים אחרים בהיסטוריה הקצרה של הליגה זה שכשנוצר מצב של כוכב שני לקבוצה , זה מתפרק יחסית מהר כי הם לא יכולים להכיל אחד את השני .
(אולי הדוגמה הלא טובה היחידה שזכורה לי היא לברון וויד במיאמי )
קיירי מפרק את החבילה כי ליד לברון יותר קשה לו "להוביל"
הארדן עוזב כי הוא רוצה להוביל והוא לא מקבל את המקום שלו בOKC
אפילו קובי ושאק התפרקו בערך סביב התקופה בה קובי נהיה שווה לשאק מבחינת הכוכבות
ועל הדרך גם אף צמד לא נוצר בטרייד

ובכלל , מאז סטוקטון ומלון , אני לא זוכר קבוצה טובה שבה לא באמת ידעת מי הכוכב האמיתי של הקבוצה.
ואם היה כזה זה היה בגלל שלקחו 2 כוכבים בדרג ב,ג וחיברו אותם ולא 2 כוכבים בדרג א (למשל השלישיה של בוסטון)

בעיני הסיבה שסטף שינה את הליגה היא שלפניו, סופרסטאר שהנשק המרכזי שלו הוא שלשות לא נחשב כלי שמוביל לאליפות. להפך, מה שהוכיח את עצמו כמאסט לאליפות, זה ביגמן בדרגת אלסטאר או סופרסטאר, ולידו שחקן חוץ בדרגת אלסטאר או סופרסטאר

מאלון-אירווינג, מקהייל בירד, קארים מגיק, אייזאה למבייר, האקים דרקסלר, שאק קובי, דאנקן פארקר, וואלאס בילאפס, וייד שאק, פירס גארנט, קובי גאסול.

נכוו, היו את מייקל-פיפן ולברון - וייד. אבל זה כי מייקל ולברון הגיעו לצבע כל רגע שרצו כמעט וקלעו מהצבע כמו ביגמן. היו הבלחות חריגות של האקים ודירק לבד.

אבל שימו לב- אף אחד מהרשימה הארוכה של הכוכבי-אליפות הללו, לא היה קלעי שלשות אדיר (חוץ מבירד) ובטח זה לא הנשק המרכזי של אף אחד. מקסימום נשק משני. זה הוכח כלא נצרך לאליפות עבור סופרסטאר. ולא הוכח כיעיל מרג'י ואלן לניצחון בגמר המזרח. שלשה לא נחשבה לנשק יעיל לסופרסטאר כי יחסית קל להשתלט עליה ברמות ההגנה הגבוהות ביותר, ביחס ליכולת להשתלט על ביגמן בלתי עציר (במאמר מוסגר, קארי היה אכן פחות דורסני ברוב הגמרים)

לכן קבוצות חיפשו את הביג מן הכוכב על או הקובי /גורדן/לברון/וייד הבא. או לפחות חודר כמו טוני פארקר ודרקסלר. וגם לא רצו להסתמך על שלשות כנשק מרכזי-זה לא הוכיח את עצמו.

סטף קארי הגיע והראה שאלופה יכולה להסתמך בעיקר על שלשות. ועוד איזה אלופה , שושלת, מ3 הקבוצות הטובות בהיסטוריה. ועוד איזה שחקן מגניב... למה דווקא קארי הצליח? הוא פשוט שחקן הרבה יותר טוב, מה10 הטובים ב40 שנה האחרונות, והוא שחקן דבק כמו דאנקן. לא פלא שכולם מנסים להתחקות אחריו ואחרי הווריורס, הם רוצים לבנות אלופה.

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

הרשימה שלך זה אונס המציאות. אירווינג ובירד (הכינוי של הסלטיקס היה הקו הקדמי הטוב בהיסטוריה ולא בגלל שבירד היה שחקן חוץ) לא היו שחקני חוץ. דטרויט לא הייתה בנויה על ליימביר ככוכב, בטח לא התקפי. הבאד בויז היו הרבה יותר קבוצה שמורכבת מהרבה רכיבים עם חשיבות דומה ומעל כולם אחד תומאס. דרקסלר באליפות של הרוקטס כבר לא היה ברמה של שחקן מוביל שאתה מתייחס אליו. האליפות של הרוקטס פשוט הייתה ריצה קסומה עם טונות של אופי ומזל והכול על הכתפיים של סופרסטאר אחד. הספארס לקחו 5 אליפויות. רק אליפות אחת הייתה במתכונת שהגדרת של ביגמן ושחקן חוץ שמובילים את הקבוצה. הבאד בוייז the sequel בוודאי שלא נבנו על וואלאס (איזה מהם) ובילופס. גם שאק ב-2006 כבר לא שיחק ברמה של אולסטאר, בטח לא בפלייאוף (ירד בממוצע פלייאוף ובעיקר בסדרת הגמר שם טרם 13.7 נק'). האליפות של ההיט הייתה תצוגת יחיד של ווייד. הסלטיקס ב-2008 היו ביג 3 ולא רק בכינוי. זה לא התבנית שאתה מדבר עליה. ונשארנו עם קובי וגבוה מתחלף X.
ובכל מקרה, מאז 2010, שנת האליפות האחרונה של הלייקרס, גבוה דומיננטי לא היה חלק מתפריט האליפות. לא בדאלאס, לא במיאמי וגם לא בסן אנטוניו של 2014 כשדאנקן היה פחות או יותר רול פלייר מאד מאד איכותי.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אבל גם קארי ודוראנט התפרקו אחרי 3 עונות, אולי בלי איזה פיצוץ או משהו, כמו קובי ושאקיל, אבל גם בין לברון לקיירי (קיירי! לא בדיוק הפוינט אוף רפרנס הכי מוצלח להתנהגות של שחקן קבוצתי) לא היה פיצוץ. הארדן לא דרש טרייד, אלא הועבר כי OKC הבינו שהם לא הולכים לשלם לו את הסכומים שהוא שווה, אבל הכוכב השני באותה הקבוצה היה ווסטברוק ואיתו דוראנט הצליח לשרוד הרבה יותר זמן מאשר עם קארי.

אבל שוב - אני לא מנסה לזלזל באיך שקארי התנהל כשדוראנט היה בג"ס. סטף הוא כנראה טים-פלייר נהדר מכל הבחינות, גם בחדר ההלבשה (לפחות ממה שמדווחים ומהקצת שאפשר להסיק ממראה עיניים) וגם על המגרש, אני פשוט לא חושב שזו כזאת גדולה מצידו שהוא 'הסכים' שדוראנט יגיע. והאמת היא שהוא אפילו לא הסכים, אלא יחד עם דריימונד עשה מאמצי שכנוע כדי להביא את דוראנט לגולדן-סטייט, כמו שאני מתאר לעצמי שלא מעט כוכבים עשו כדי לשכנע שחקנים בסדר-גודל הזה בשנים האחרונות.

עמוס נניח שאתה צודק (אני כמובן לא מסכים , נוביצקי ודאי יותר גבוה מבירד, אבל חבל לי להתווכח).

עזוב שחקן חוץ. בפועל, בשביל אליפות תמיד חיפשו ביגמן טוב.

מאלון מקהייל וקארים היו הביגמנים הטובים בשנות ה80, זה תרם רבות ללייקרס סלטיקס ופילי לשלוט בליגה.

האקים היה הגבוה הטוב ביותר בשנות ה90 ולקח את האליפויות שגורדן השאיר לכל השאר. האקים פשוט דרס את רובינסון ושאק ויואינג מאלון ובארקלי ולכן הם נותרו ללא אליפויות מה2 שמייקל השאיר על השולחן.

בשנות ה2000, דאנקן ושאקיל היו הביגמנים שהיו שם באליפויות. אחרי 30 שנה כאלו, ואני מכליל גם אלסטארס כמו וואלאס ולמבייר, לא סתם הלייקרס והסלטיקס חיפשו ומצאו ביגמן ראוי: גארנט וגאסול. אחכ נוביצקי. היה ברור תמיד שבשביל אליפות צריך ביגמן כוכב, ולכן ההיט גם רצו את בוש.

ואתה בודאי מודה שסופרסטאר צלף שלשות לא היה מצרך לאליפות כמו ביגמן כוכב. עובדתית, % הקליעה של הכוכבים שכתבתי מחוץ לקשת היה בממוצע סביב 25%. לכן בחרו עונה אחרי עונה את האמבידים ואודנים למיניהם גבוה, מוכח כיעיל לאליפויות. קבוצות כמו פיניקס של נאש שבנויות על שלשות היה מוכח כלא יעיל לאליפויות. והיה דיבור חזק על זה בשנות ה2000-קבוצות שלשות זה חמוד אבל לא לוקח אליפות.

עד שהגיע סטף קארי והראה ששלשות זה יעיל לאליפות כשעושים את זה נכון

_________________
" if you want to have fun, like I did with Bill Walton, play with LeBron. but if you want to win and win and win, it's Kobe"
LARRY LEGEND

צריך לחלק את הדיון לשניים :

א. קבוצות שיזרקו המון שלשות.
ב. קבוצות שתהיה להם "תופעת טבע" כמו סטף.

לא בטוח ששלשות נותנות אליפות, אם אין לך מישהו מיוחד כמו סטף.
מילווקי של שנה שעברה (ואולי גם השנה) זרקה מלא שלשות למיטב זכרוני בעונה הרגילה (לא זוכר בפליאוף את הסטטיסטיקה שלהם),
אבל מה שניצח להם בסופו של דבר הכל היו המהלכים של יאניס בפוסט ומתחת לסלים.

עד סוף שנות השמונים אם קבוצה רצתה אליפות היא הייתה צריכה ביג מן בטופ של הליגה. אבל זה לא היה סתם ביג מן, זה היה סנטר. בא מייקל ג'ורדן ושבר את התמה הזאת. שנות התשעים היו שנות הגארדים, עם איזשהי אפיזודה די רנדומלית של הבק טו בק של הרוקטס. שנות האלפיים נפתחו עם הדומיננטיות של שאק, אבל אז זה התפוגג. דאנקן הוביל עם 3 אליפויות, אבל הבד בויז 2 וההיט היו קבוצות שהביג מן היה עוד חלק מהאנסמבל. פאו גאסול היה חשוב מאד באליפויות של הלייקרס, אבל בואו נודה על האמת, זאת הייתה קבוצה של קובי. ואז הגיע העשור השני של שנות האלפיים ולא ההיט ולא המאבס ולא הספארס הובלו על ידי ביג מן. נוביצקי בוודאי שסחב את המאבס, אבל הוא רחוק מביג מן מסורתי. אתה יודע, אמירה כזאת שאומרת שקבוצות תמיד רצו ביגמן ראויים, היא מאד כללית. קבוצות גם תמיד רצו גארדים ראויים. בלי גארדים שכאלו לא תיקח אליפויות. ומאמן טוב על הקווים? גם הוא מרכיב חשוב.
ולא הבנתי את המשפט על נוביצקי ובירד. איפה רשמתי משהו על השוואה ביניהם?

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי