FLASH כתב:
עמוס נניח שאתה צודק (אני כמובן לא מסכים , נוביצקי ודאי יותר גבוה מבירד, אבל חבל לי להתווכח).
עזוב שחקן חוץ. בפועל, בשביל אליפות תמיד חיפשו ביגמן טוב.
מאלון מקהייל וקארים היו הביגמנים הטובים בשנות ה80, זה תרם רבות ללייקרס סלטיקס ופילי לשלוט בליגה.
האקים היה הגבוה הטוב ביותר בשנות ה90 ולקח את האליפויות שגורדן השאיר לכל השאר. האקים פשוט דרס את רובינסון ושאק ויואינג מאלון ובארקלי ולכן הם נותרו ללא אליפויות מה2 שמייקל השאיר על השולחן.
בשנות ה2000, דאנקן ושאקיל היו הביגמנים שהיו שם באליפויות. אחרי 30 שנה כאלו, ואני מכליל גם אלסטארס כמו וואלאס ולמבייר, לא סתם הלייקרס והסלטיקס חיפשו ומצאו ביגמן ראוי: גארנט וגאסול. אחכ נוביצקי. היה ברור תמיד שבשביל אליפות צריך ביגמן כוכב, ולכן ההיט גם רצו את בוש.
ואתה בודאי מודה שסופרסטאר צלף שלשות לא היה מצרך לאליפות כמו ביגמן כוכב. עובדתית, % הקליעה של הכוכבים שכתבתי מחוץ לקשת היה בממוצע סביב 25%. לכן בחרו עונה אחרי עונה את האמבידים ואודנים למיניהם גבוה, מוכח כיעיל לאליפויות. קבוצות כמו פיניקס של נאש שבנויות על שלשות היה מוכח כלא יעיל לאליפויות. והיה דיבור חזק על זה בשנות ה2000-קבוצות שלשות זה חמוד אבל לא לוקח אליפות.
עד שהגיע סטף קארי והראה ששלשות זה יעיל לאליפות כשעושים את זה נכון
עד סוף שנות השמונים אם קבוצה רצתה אליפות היא הייתה צריכה ביג מן בטופ של הליגה. אבל זה לא היה סתם ביג מן, זה היה סנטר. בא מייקל ג'ורדן ושבר את התמה הזאת. שנות התשעים היו שנות הגארדים, עם איזשהי אפיזודה די רנדומלית של הבק טו בק של הרוקטס. שנות האלפיים נפתחו עם הדומיננטיות של שאק, אבל אז זה התפוגג. דאנקן הוביל עם 3 אליפויות, אבל הבד בויז 2 וההיט היו קבוצות שהביג מן היה עוד חלק מהאנסמבל. פאו גאסול היה חשוב מאד באליפויות של הלייקרס, אבל בואו נודה על האמת, זאת הייתה קבוצה של קובי. ואז הגיע העשור השני של שנות האלפיים ולא ההיט ולא המאבס ולא הספארס הובלו על ידי ביג מן. נוביצקי בוודאי שסחב את המאבס, אבל הוא רחוק מביג מן מסורתי. אתה יודע, אמירה כזאת שאומרת שקבוצות תמיד רצו ביגמן ראויים, היא מאד כללית. קבוצות גם תמיד רצו גארדים ראויים. בלי גארדים שכאלו לא תיקח אליפויות. ומאמן טוב על הקווים? גם הוא מרכיב חשוב.
ולא הבנתי את המשפט על נוביצקי ובירד. איפה רשמתי משהו על השוואה ביניהם?