Amos Gueta כתב:
ehud כתב:
אני לא מבין מה הבעיה לטעון שהתגשמות הקללה (הפרשנים ראו בזה דווקא ברכה) היא נבואה, גם אם זה בא כחלק מרשימה ארוכה של קללות.
העניין הוא לא האם הנבואה באה כאירוע בדיד או חלק מרשימה של קללות/ברכות, אלא מה הסבירות של אירוע כזה להתקיים (במידה ואתה מסכים עם הפרשנות שנתתי לו).
אתה באמת לא מבין ? אוקי. נסביר שוב, לאט. אם תגיד לי משהו אחרי זה כמו "אני חושב ככה ואתה חושב ככה" או כל אחת מההתחמקויות הרגילות שלך מהכרה בחוסר התקפות של הטענות שלך, סיימנו את הדיון. אני גם לא מעוניין שתקיא לי פה טיעונים ממוחזרים מאתרי החזרה בתשובה. אני מעוניין לדעת במה אתה מאמין, ואיך אתה מצדיק את האמונה שלך.
הפרק כולל חוץ מהפסוק שלך והרבה אחרים גם את הפסוק הזה:
"ונָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. ה וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד"
כלומר, תסריט הפוך לגמרי ממה שאומר הפסוק שאתה הבאת, לפי הפרוש שלך אליו. הוא מביא עוד המון המון דברים שכל אחד יוכל לבחור. אוסף של פסוקי שכר לילדים הטובים ופסוקי עונש לילדים הרעים.
מאחר ש"הנבואה" כוללת שני תסריטים הפוכים ומשלימים, אזי להסתכל על הארץ בנקודת זמן X ולהגיד "זה מגשים את הנבואה" הוא
טיעון טאטולוגי. אם אתה לא יודע מה זה טאטולוגיה, תחפש.
1. הקדמהאם אדם חכם אומר לי שכאשר אני אוכל המון-המון שוקולד (כמובן בלי חלב נכרי) אזי תכאב לי הבטן, ואם אני אוכל פירות בכמות סבירה אני ארגיש סביר מבחינת מערכת העיכול זה טאטולוגיה?
אני יכול באמת לבחון את מה שהוא אומר ולבדוק האם זה נכון (לפחות על עצמי), ובכך לאשר ולהפריך את המידע שקיבלת.
אם בנוסף לאכילה של שוקולד/פירות הוא נותן לי עוד רשימה של דברים בריאים/לא, אני אוכל לעשות בחינה מדוקדקת, ולראות מה קורה.
2. הסתכלות על התמונה הכוללת
עברתי (ברפרוף) על כל הברכות והקללות -
לגבי הקללות, אפשר בהחלט לומר,
שכן אפשר להעמיד במידה מסוימת למבחן בראייה היסטורית, ולראות שזה מסתדר עם מה שקרה בפועל, כאשר מסתכלים על עם ישראל ככלל.
אז זה מה שאנו יודעים היסטורית בקליפת אגוז :
א. עם ישראל חוטא ברובו המכריע כאשר הוא חי בארץ, כמעט לאורך כל התקופות, זה גם מוכח ארכיאולוגית (למעט תקופות מאד נקודתיות- דוד-ושלמה, הממלכה החשמונאית, וגם בימנו).
ב. עם ישראל אמנם מחזיק שלטון עצמאי*, אבל העצמאות הזו (אם אפשר לקרוא לזה כך) מאד בעייתית, יש שיעבוד לממלכות גויים חיצוניות, והעם נפגע מזה. - נכון היסטורית.
ג. מגיע חורבן - מוכח היסטורית
ד. שממת הארץ - זה מה שאני מנסה לטעון, ולדעתי זה נכון היסטורית.
ה. היהודים (ככלל) לא בדיוק מלקקים דבש בגלות (בלשון המעטה) - מוכח היסטורית (מקביל לסעיף ד').
ו. המלך הגדול, אלוקי השמיים והארץ, אבינו היקר, לא שוכח אותנו גם בגלות על אף המכות שאנו מקבלים, היהודים שורדים (סליחה שאני מציג את אלוקים באופן מוזר כ"כ).
אני הצגתי תבנית מסוימת שאני חושב שניתן לראות שמתקיימת היסטורית, באמצעות הקללות (לצערי). אתה מוזמן לנסות לערער (ואולי אף להסכים בע"ה).
אתה גם מוזמן לטעון שאני תופר בכוח את המציאות למה שכתוב בקטע הזה. זה לא מדע מדויק (וכפי שראינו יש גם חוסר הסכמות במדעים מדויקים).
לגבי הברכות**, זה מדבר על מצב אוטופי, ופה אכן אפשר לומר שזה לא לגמרי ניתן לאישוש או להפרכה.
אבל די באישוש הקללות במציאות, כפי שהצגתי, ואם אתה מקבל את דעתי, זה בהחלט דבר מרשים, ולדעתי אפשר לומר שיש פה נבואה מהתורה.
3. באשר לבחינה ספציפית של עניין שממת הארץ.
לעניות דעתי, הטעות שלך היא שאני לא מסתכל על הארץ רק בנקודת זמן X.
אני מסתכל על
כל ציר הזמן. ובציר הזה ואני רואה שני דברים :
א. היהודים מצליחים להקים פה (ארץ הקודש תובב"א) תשתית ראויה להקמת
שלטון אזרחי עבור
מאסות של אנשים,
לפרקי זמן ממושכים (עם כל הבעיות שהוזכרו לעיל עקב החטאים והתלות בגויים חזקים מארצות זרות).
ב. הגויים לא מצליחים להקים פה שום תשתית ראויה, למרות שניסו, לא פעם ולא פעמיים, ולמרות שלכאורה אין סיבה חזקה מספיק שלא יצליחו.
אני מקווה אתה מבין את כוונתי על ההבדל בין "נקודה X על ציר הזמן" לבין לבחון את הנושא על כל ציר הזמן.
----------------------------------------------------------------
*גם מחר אנחנו חוגגים את חג העצמאות, ויש הטוענים שאנו עצמאיים.
אבל כמו ממלכות ישראל שהיו בעבר, אני לא יודע כמה אנחנו עצמאיים.
דוגמאות (שכולנו שומעים רק לאחרונה) :
א. מדינת ישראל מגבילה בנייה של יהודים על שטחי ארץ הקודש תובב"א.
ב. יהודים פוחדים להתהלך באזורים מסוימים בתוך ארץ הקודש תובב"א (גם בתוך הקו הירוק).
ג. אפילו אם הם ימשיכו לקרוא שצריך להשמיד אותנו, אוי ואבוי לנו אם נעז לתקוף את איראן אחרי ש"ידידתנו הגדולה" תחתום איתה על הסכם גרעין.
ד. אבוי לנו אם ניכנס לפרויקט תשתיתי לאומי גדול מול הסינים (למשל), Uncle Sam לא יאהב את זה.
ולכן, אני אמנם אקרא הלל בשם ובמלכות על מנת שקב"ה יקרב את הגאולה למדינה ישראל (ובכך לעולם כולו), אבל איני מרגיש לגמרי עצמאי פה במדינה.
**תתחיל לשמור קצת יותר תורה ומצוות בע"ה, וככה נוכל להתקרב לאישוש גם של עניין הברכות.