|
אז הנה התשובה ולצידה הסיפור, אחד המרתקים והנשכחים בספורט הישראלי.
ב-1984 הייתה לישראל את נבחרת הדייויס הכי טובה בתולדותיה עד אז. שלמה גליקשטיין היה כבר טניסאי צמרת עולמי, ולצידו שחר פרקיס, האיש והסרבים (כנראה המגיש הכי טוב בתולדות הטניס הישראלי), שכבר היה עמוק במאייה הראשונה. שניהם היו גם שחקני זוגות מצויינים (למרות הסרבים הדי חלשים של גליקשטיין), והייתה להם כימיה מצויינת ביחד. על הספסל ישב הילד הכשרוני עמוס מנסדורף וחיכה לתורו.
ישראל התקדמה בבית האירופי באותה שנה, נצחון גדול 5:0 בירושלים על פולין כולל נצחון של גליקשטיין על הפולני הבכיר ווייטק פיבאק, ובשלב השני גליקשטיין עם שני נצחונות ביחידים יחד עם הזוגות הוביל את ישראל ל-4:1 על שוייץ ברמת השרון. הנצחון הזה הביא את ישראל לשלבים שלא ידעה עד אז - משחק על העלייה לבית העליון. הישג היסטורי.
והיריבה? ברית המועצות. במשחק חוץ.
מי שלא גדל בשנות ה-80 לא ממש תופס את המשמעות של מפגש כזה. פה זה פורום כדורסל, אז כולם שמעו על המשחקים של מכבי וצסק"א שנערכו במגרשים ניטראלים כי הסובייטים סירבו לארח את ישראל או להתארח בישראל. כמובן היה גם את עניין יהודי ברית המועצות שדוכאו שם ובעצם נכלאו במדינה.
אבל חוקי גביע דייויס לא איפשרו לסובייטים להעביר את המפגש למדינה אחרת. מה עושים? הסובייטים ניסו להקטין את הפרופיל של המפגש ככל האפשר. הם חששו גם ממפגש אפשרי בין היהודים בברית המועצות לנבחרת ספורט מישראל. הם העבירו את המפגש מהערים המרכזיות והגדולות והרחק מהקהילות היהודיות הגדולות, אל הפריפריה הסובייטית. העיר שנבחרת לארח את המפגש הייתה דונייצק. המפגש גם לא כוסה בעיתונות הסובייטית ולא צולם לטלויזיה.
הנבחרת הסובייטית הייתה די אלמונית לחובבי הטניס הטיפוסיים. שחקנים סובייטים מיעטו לשחק בסבב המקצועני מסיבות אידאולוגיות או מפחד שיערקו. מי שנחשב לשחקן הבכיר והמנוסה שלהם היה אלכסנדר זברב (מה? מה אמרת? כן כן, האבא של אלכסנדר-ג'וניור ומישה) ולצידו ילד צעיר בן 18 ושמו אנדריי צ'סנוקוב. עוד שניים שיחקו בזוגות. והקפטן, תאמינו או לא, היה כבר אז שמיל טרפישב... בקיצור, על הנייר ישראל נחשבה לפייבוריטית במפגש הזה למרות משחק חוץ בתנאי בידוד.
התחיל המשחק, לאוהדי הטניס בישראל לא הייתה דרך לעקוב אחריו חוץ מלשמוע את התוצאות ברדיו בסוף משחקים.
במשחק הראשון עלה הילד צ'סנוקוב מול פרקיס וניצח אותו בקלות מפתיעה (לפחות ממה שהיה ידוע עד אז) בשלוש מערכות חלקות. צ'סנוקוב היה הפתעה מוחלטת, כשרון ענק ותיכף ארחיב עליו ועל המשך הקריירה שלו.
גילקשטיין עלה למשחק השני מול זברב. במשחק נמשך חמש מערכות ארוכות, אבל גליקשטיין הצליח לנצח 8:6 בחמישית ולהשוות ל-1:1.
לזוגות עלו גליקשטיין ופרקיס מול שני הסובייטים האחרים בסגל. הסובייטים לקחו את שתי הראשונות כולל 11:9 בשניה (אז לא היה שובר שוויון בדייויס, באף מערכה) אבל הישראלים עשו קאמבק מפואר וניצחו את שלוש הבאות. מובילים 2:1 על הסובייטים, משחק אחד מהבית העליון.
הגענו ליום האחרון ולמשחק הרביעי. גליקשטיין נגד צ'סנוקוב. גליקשטיין כבר עלה ל-2:1 במערכות כולל 9:7 בשנייה, וכאמור המשחק לא צולם ולא ברור מה קרה, אולי גליקשטיין התרסק פיזית אחרי שני משחקים של חמש מערכות שחלקן היו ארוכות מאד. צ'סנוקוב כיסח אותו 6:2 ו-6:1 ולמרבה האכזבה הסובייטים השוו ל-2:2.
הכל נפל על פרקיס מול זברב. פרקיס לקח את הראשונה, אבל זברב המנוסה לקח את השלוש הבאות. אכזבה גדולה והסובייטים עלו לבית העליון.
האגדה מספרת שאמנם השופט היה ממדינה ניטראלית, כפי שהתחייב מהחוקים בשלב כזה גבוה של המפעל, אבל הקוונים היו סובייטים, ולפי הסיפורים קראו קריאות הזויות כולל מספר חריג מאד של פוט-פולט לישראלים. כמובן, לא היה אז הוקאיי ואם השופט לא ראה בבירור שהקריאה מוטעית הוא היה מקבל את קריאת הקוון. המפגש לא צולם ואין דרך לאשר או להפריך את הסיפור הזה.
גיבור המפגש היה ללא ספק הילד האלמוני והמאד כשרוני אנדריי צ'סנוקוב, שאף אחד לא שמע עליו עד אז. במפגש הוא כאמור היה בן 18, כך שכשהגיעו הגלאסנוסט והפרסטרויקה שנים מעטות אחר כך הוא היה עדיין צעיר ובשיא היכולת. הוא יצא לסבב המקצועני והגיע עד מקום 9 בעולם. לצידו פרח באותה תקופה עוד צעיר כשרוני, אנדריי צ'רקאסוב, שהגיע עד מקום 13.
_________________
אנחנו מגש היהודים שעליו לך ניתנה מדינת הכסף.
...הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית (מגילת העצמאות)
ומלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו ולבטל את חץ הפוזשן.
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
