סל ניוז

אתה מאמין שלא ישחק בנתניה?בסופו של דבר הסגל של נתניה תמיד נבוי משחקנים צעירים שמחכים לפריצה,השחקנים שאיתה יתמודד על דקות זה חברה בני 18-22 שחלקם הגדול גם כן חסר נסיון בבוגרים,מאמין ובעיקר מקווה שיקבל לא מעט דקות.

לא מכיר את הסגל של נתניה, יכול להיות שיש משהו שתפור בשבילו טוב. בגדול כמו שכתבתי בשלב יותר מוקדם של האליפות, ההבדל בין נערים לבוגרים הוא משמעותי מאוד גם כשמדובר בשנה אחת אז קל וחומר כשמדובר בלפחות 3 שנים. לא סתם חריגי גיל בליגה לנוער כמעט תמיד עולים מדרגה ברמה שלהם בהשוואה לעונה קודמת , והם גדולים משאר הילדים בפחות משנה.

ברור שבן שרף מוכשר משמעותית מכל מי שישחק איתו בקבוצה וזה יתרון גדול. בוא נראה אם זה יספיק

החשש לגיטימי. אבל קשה לי לראות מצב שהוא מקבל פחות מ-15 דקות לערב בנתניה. נתניה בונה את עצמה כבית גידול של שחקני נבחרות צעירות. נראה שהישגיות ועליית ליגה פחות חשובה להם כל עוד הם לא בסכנת ירידה. למעשה, לפני שנתיים הם סיימו במפתיע במקום שמוביל לליגת העל אבל ויתרו בסוף על העלייה בגלל קשיים להעמיד תקציב ראוי.

בשנתיים האחרונות עברו בנתניה איתי מושקוביץ, רועי פריצקי, עמית אהרוני, איתן בטלר, ועוד. שלושת הראשונים התקדמו כבר לליגת העל (אהרוני ופריצקי השנה) ומפנים מקום לשרף. וכולם קיבלו דקות משמעותיות כבר בגיל צעיר. אהרוני למשל התחיל בנתניה בגיל 18 וקיבל 28 דקות למשחק. פריצקי קיבל באותו גיל 22 דקות למשחק. מושקוביץ בגיל 19-20 שיחק כבר 32 דקות למשחק. ובטלר בן ה-19 קיבל בשנה שעברה 25 דקות למשחק.

אז נכון שכולם אמנם הגיעו בגיל מבוגר יותר משרף (18 לעומת 16) וזה כמובן משמעותי. מצד שני, שרף היה כבר השנה אחד השחקנים המובילים בליגת הנוער (דומה למה שהשלושה האחרים עשו כשהיו בני 17-18). הוא באופן בולט יותר מוכשר מכל הארבעה וגם בוגר במשחק שלו. אז לדעתי זמן משחק לא יהיה הבעיה. ועל סמך מה שראיתי בטורניר הקדטים ובנוער השנה, מאמין שהוא גם יהיה ראוי לדקות שלו. האם גם יתנו לו להוביל את הקבוצה בדקות שלו על המגרש? אני לא בטוח אבל יש מצב.

אני בזמנו שמעתי על טישמן כשהוא היה בנוער דיבורי אן.בי.איי.
למען האמת, גם החתימה שלו בפלורידה מראה על פרופיל גבוה מאד.
אני חושב שפלורידה היא המכללה הכי גדולה שישראלי חתם בה למעט אולי UNLV של מיקי ברקוביץ'.
אני לא אומר שהוא היה פרוספקט דומה לשרף, אבל הוא היה אחד הפרוספקטים הבולטים (והכי אובררייטד) שהיו פה.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אגב, בספרד וצרפת מקובל מאוד שכישרונות יוצאי דופן מתחילים לשחק בבוגרים בגיל צעיר. ולא מדובר רק על עילויים כמו דונצ'יץ'. ריקי רוביו עשה את הבכורה שלו בליגה הבכירה לפני גיל 15 ובשנה שעברה באסאלה בגיוקו ממאלי שבר את השיא שלו כששיחק בפונלאברדה בגיל 14.5. אוסמן גארובה התחיל לשחק בבוגרים בגיל 15 ובגיל 17 כבר עבר לשחק באופן מלא עם הקבוצה הבוגרת של ריאל מדריד. בשנה שעברה, חואן נונז ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת של ריאל מדריד (בחצי גמר הגביע!) בגיל 17 ויומיים. בכלל, ריאל נתנה במשך השנים הזדמנויות לשחק בקבוצה הבוגרת ללא מעט מהכישרונות של האקדמיה שלה. בצרפת, פרנק ניליקינה ערך את הבכורה שלו בליגה הראשונה לפני שמלאו לו 15 ובגיל 16 כבר שיחק באופן מלא בקבוצה הבוגרת. גם תיאו מלדון התחיל לשחק בבוגרים בגיל 16. השניים האחרונים נבחרו אמנם בדראפט בסופו של דבר (מלדון בסיבוב השני), אבל כבר ברור שלא מדובר על איזה עילויים יוצאי דופן.

בכל המקרים הללו מדובר על הליגה הראשונה בספרד או בצרפת, לא על הליגה השנייה בישראל. כך שהקפיצה של שרף בגיל 16.5 לקבוצה ששמה פוקוס על פיתוח שחקנים צעירים נראית בהחלט סבירה.

אז למען האמת לאמיתה, פלורידה שטישמן חתם בה היתה בדיוק בתקופת בנייה מחדש ורחוקה ואפילו מאד מסטטוס של קבוצה מוצלחת. אחרי האליפות השנייה ברצף ב2007, עברו למנש הכוכבים הגדולים אל הורפורד, קורי ברואר וז'ואקים נואה, וגם המשלימים הבולטים טוריאן גרין וכריס ריצ'רד סיימו את דרכם בקולג'. ב2008 ו2009 הגייטורס לא נכנסו בכלל לטורניר, וטישמן הגיע בקיץ אחרי 2 עונות הנפל האלה. זו כאמור היתה קבוצה בבנייה מחדש עם כמה שמות מעניינים ובעיקר צ'נדלר פרסונס, קני בויטון שהתחיל את הקריירה בארץ וגם אחד אלכס תיוס, אבל גם קבוצה שלא ציפו ממנה לכלום ועפה בסיבוב הראשון של הטורניר.

גם בתוך הבינוניות-מינוס המתוארת טישמן לא מצא את מקומו, כמעט ולא שיחק וכמעט לא תרם כלום, ומה שמספר את סיפור המעמד האמיתי שלו זה שהוא הגיע משם הישר ליוקנעם בליגה השנייה, וגם שם לא בדיוק כיכב.

אם כבר פלורידה, ההגעה של קולשוב לקבוצה של 17-18 ששנה לפני כן היתה באליט אייט, והיכולת שלו (הקלע השני בקבוצה, מעל כריס צ'יוזה שהגיע למנש) היו הרבה יותר מרשימות, והוא הוכיח את עצמו גם בדרך לשם. לא בכדי גם אם קולשוב לא התפתח לכוכב ברמה הישראלית, הוא עדיין כמה רמות מעל טישמן.

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

ואם מסתכלים על רמה בזמן אמת ולא על שמות תאורטיים, המכללה הכי גדולה שישראלי חתם בה היתה יוקון של שפר. האגדה על הנפלד היתה גם על הדחיפה האדירה שהוא נתן להאסקיס, אבל שפר כבר גויס למכללה מוצלחת מאד של מאמן בכיר, עם כוכב ענק בדמותו של דוניאל מארשל שנבחר רביעי בדראפט שאחרי סיום עונת הרוקי של שפר, יחד עם עוד רוקי מבטיח בשם ריי אלן. קבוצה גדולה שאמנם לא לקחה אליפות או הגיעה לפיינלפור, אבל נחשבה לאחת מאריות הליגה. בתחילת כל אחת מהעונות ששפר שיחק בקבוצה, היא דורגה לפחות בטופ 8 לפני תחילת העונה, ונחשבה למועמדת לגיטימית לאליפות.

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

"בוגרים+נוער" זה כמעט תמיד הכי חרטא. זה תכלס שחקן שמשחק בנוער ומתאמן עם הבוגרים. האגודה רואה בו כמעט תמיד קודם כל שחקן נוער, וגם אם ונגיד יש כוונות טובות, תמיד זה מפתה מדי ויש רצון גדול לקחת תארים בנוער בעזרת השחקן, גם על חשבון השתלבות ודק' בבוגרים (מה שבאמת יקדם אותו).

1. אתה כמובן צודק שפלורידה הייתה בבניה מחדש אחרי בק טו בק אליפויות. אבל המעמד של הגייטורס בכדורסל המכללות היה מאד גבוה. דונובן היה באמת אחד מהמאמנים הטובים במכללות, הגייטורס היו במשך שנים אחת מהקבוצות הטובות ובעיקר מושכות השחקנים במכללות (דווקא קבוצות האליפות היו עם פחות מגוייסים אול מקדונלד'ס נוצצים). טישמן הגיע לדעתי בזמן אמת לאחת מהטופ 10, בטח טופ 20 של התוכניות בכדורסל המכללות, גם אם אלו היו שנות מעבר. מה שזה מצביע זה על המעמד של טישמן כפרוספקט, שתוכנית כזאת לקחה אותו. זה כמובן לא אומר על היכולת שלו, שהייתה רחוקה מדו"חות הסקאוטינג עליו. בזמן אמת אני חשבתי שטישמן עושה טעות מאד קשה וזה עוד לפני שראיתי אותו משחק והבנתי כמה הוא רחוק ממה שדיברו עליו.

לגבי קולושוב. כמה דברים. בוודאי שהמעמד שלו בקבוצה עלה על זה של טישמן בהרבה. אבל קולושוב לא הגיע כפרוספקט לפלורידה, אלא כשחקן בעונה האחרונה שלו בקולג'ים, אחרי 4 שנים. בעיני קצת פחות מרשים על פרשמן שחותם בקולג' ודבר אחרון, גם אם הגייטורס הגיעו שנה קודם לאליט 8, הם כבר לא היו הגייטורס של דונובן. מאמן אחר, טיפוס אחר של פרוספקטים. ואותה קבוצה של אליט 8 נפרדה מ-4 שחקני חמישיה, כשקולושוב הגיע, אז גם היא הייתה קבוצה בבניה.

והתיאור שלך לגבי יוקון פשוט לא נכון. יוקון לא הייתה מכללה נחשבת כששפר הגיע אליה. נכון שהיתה את העונה הקסומה של נדב (ולא פחות מכך של כריס סמית', סקוט בורל וטייט ג'ורג' שכולם עברו באן.בי.איי), אבל זאת הייתה עונת קסם בים של לא הרבה (שנה קודם עם אנקל קליפי הנהדר, הם הגיעו רק לטורניר המשני, ה - NIT). אחרי העונה של נדב, יוקון עוד הגיעו בשתי עונות לטורניר המכללות, אבל מדירוגים נמוכים (11 ו -9). עונה לפני ששפר הגיע, יוקון היו גם בסוג של בניה מחדש אחרי העזיבה של כריס סמית', סיימו עם 50% בביג איסט והפסידו בסיבוב הראשון של ה - NIT. קונטיקט הצליחה להתרומם מקבוצה לא נחשבת בביג איסט לעוד קבוצה די טובה בביג איסט. לא קרובה למעמד של ג'ורג'טאון, סירקיוז וילנובה, סיטון הול ואפילו סיינט ג'ון. יוקון לא גייסה שחקנים מחוץ לאזור שלה ממש (אני חושב שריי אלן היה הראשון שהיא גייסה לא מאזור המזרח שהיה מוכר ברמה הלאומית) ולא באמת נחשבה. גם קלהון לא באמת נחשב לאחד המאמנים הטובים, בטח לא קרוב לסטטוס של דונובן. כל זה קרה אח"כ. מה ששינה לחלוטין את הפרופיל של יוקון היו קודם כל 3 העונות של שפר, ובעיקר התואר ב-99.
מבחינת קבוצה ששחקן ישראלי שיחק בה, בטח שיוקון הייתה הטובה מכולן (ביחוד אם מתחשבים בכך ששפר שיחק 3 עונות ולא עונה מקרית), אבל יוקון ששפר הגיע אליה לא הייתה קרובה לסטטוס של פלורידה שטישמן הגיע אליה.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אגב הנפלד ושפר, זו הייתה החשיפה הראשונה של רוב ילדי שנות ה-80 למכללות. ואיזו חשיפה זו הייתה. גם בדיעבד, העונות שהם נתנו שם מרשימות מאוד.

הנפלד כרוקי (אבל בן 21) נתן עונה של 12 נקודות, 6 ריבאונדים, כמעט 4 חטיפות (!), 3 אסיסטים, וכמובן גם הגנה מדהימה, שכמעט הסתיימה בפיינל פור מדהים (הפסד בהארכה לדיוק בפיינל אייט). הוא גם קלע 38% משלוש ו-75% מהקו, בכלל לא רע למי שבהמשך הקריירה "שכח" איך קולעים מבחוץ.

שפר בעונה השלישית שלו (יוקון עם עונה אדירה של 30 ניצחונות ושני הפסדים) קלע 16 למשחק, עם כמעט 3 שלשות לערב ב-41% משלוש וגם 85% מהעונשין. הוא הוסיף לזה 5 ריבאונדים, 6 אסיסטים ו-2 חטיפות לערב. והנתון הכי מדהים: 0.5 איבודים למשחק (מה?). זה יחס אסיסטים-איבודים יותר טוב מ-1:10!

אלה היו ימים של הרבה חשדנות כלפי שחקנים אירופאים/לבנים ב-נבא, אפילו כאלו שעברו בכדורסל המכללות. עונות כאלו היום היו כנראה מסדרות להם (בטח לשפר) מקום בסיבוב הראשון של הדראפט וחוזה יפה.

נהנה מאוד לקרוא את החלק כאן בדיון שמנתח את בן שרף.

בינתיים מייק גריבנוב, האנליסט דראפט וכשרונות צעירים, שם את בן שרף (לצד שני שחקנים) בקטגוריה של פוטנציאל בחירת סיבוב ראשון עתידית:

https://twitter.com/mikegrib8/status/15 ... 4996700160

כמובן שעוד מוקדם והדעה יכולה להשתנות אבל נחמד שזה השיח סביבו כרגע.

פרוספקט כזה צריך להיות פרוייקט לאומי. מקווה שלצד דקות משחק פיני גרשון והצוותים יצמידו לו מאמן אישי ברמה שימשיך לפתח את היכולות האתלטיות והטכניות שלו.

אני גם אנצל את ההזדמנות להודות לכל הכותבים הנהדרים על טורנירי הנבחרות הצעירות
הסקירות, החלפת הדעות, הרפרנסים ההיסטוריים - ממש כיף לקרוא

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

בחזרה לקדטים. נסגור פינה עם עוד כמה שחקנים שהראו ניצוצות. בגיל הזה הרבה פעמים קשה לראות דברים בבירור. לא כולם גמרו עוד לגבוה ולהתפתח גופנית (למשל ים מדר או תומר גינת) ויש לא מעט שינויים ותנודות גם בכישורים. אפשר להגיד בודאות שאף אחד לא מתקרב לשרף כמובן ולא עושה רושם שיש כאן עוד פוטנציאל יורוליג. ועדיין זו נבחרת שניצחה את סרביה, טורקיה וצרפת למרות נחיתות אדירה בסנטימטרים, אז שווה לדבר (בזהירות) על מה שכן יש.

עומר מאייר נראה כצפוי כמו השחקן השני הכי מוכשר בנבחרת הישראלית. וזה למרות שדווקא לא הייתה לו אליפות טובה. הקליעה מבחוץ סירבה להיכנס (16% משלוש בווליום די גבוה) ולא פעם הוא גם התקשה להתמודד עם הגודל והאתלטיות של היריבות (בעיקר בשלושת ההפסדים לליטא, יוון וצרפת הפיזיות, שהיו גם שלוש הנבחרות הכי טובות באליפות הזו). ועדיין, יש למאייר הצעיר (עוד לא בן 16) הרבה כישרון -- חדירה יפה וסיומת חזקה בשתי הידיים, אתלטיות ברמה גבוהה (אולי השחקן הכי אתלטי בנבחרת), לא מעט כח מתפרץ ועלייה יפה לג'אמפ מכדרור (צריך לשפר את הדיוק). יש לו גם לא מעט ביצים ורצון להוביל. לא הוריד את הראש גם כשלא הלך וגם אם מדי פעם זה נגמר בראש בקיר, אני מעדיף את זה על שחקנים ביישנים. האנרגיות ניכרות גם בצד השני של המגרש. שחקן הגנה טוב, עם הרבה אגרסיביות ורצון, שהוביל את הנבחרת בחטיפות עם 2.5 למשחק. לא ממש רכז קלאסי. יותר קומבו-גארד שיוצר בעיקר לעצמו, אבל לא אנוכי ויודע לתת גם מסירות יפות (כמו שרף, זה היה נראה טוב יותר אם היה למי למסור בצבע). גם אם הדברים לא ממש התחברו באליפות הזו, בעיקר מבחינת הדיוק והקליעה, אני אוהב את האופי והיכולות ומאמין שיש לו עתיד כשחקן ליגת על טוב, עם גג של רביב לימונד אם הקליעה מתיישרת. מצד שני, למרות הגיל הצעיר, נראה שהוא די גמר לגדול, אז הוא יצטרך ללמוד להתמודד טוב יותר עם האורך, האתלטיות והפיזיות שהוא הולך לפגוש כשיתבגר.

מי עוד?

אהבתי את השלישייה של עמק חפר (בנוסף לשרף):

רני בלגה נראה כמו השחקן הכי מוכשר בנבחרת הזו אחרי שרף ומאייר. מבחינה גופנית הוא לגמרי עוד לא תוצר גמור. רזה עם בייבי פייס ובהחלט יש מצב שעוד לא גמר לגבוה (משהו כמו 1.93 כרגע). אבל הוא היה השחקן היחיד בנבחרת הזו, חוץ ממאייר ושרף, שיכול ליצור לעצמו ולאחרים ברמה הזו. שליטה מצויינת בכדור, יכולת מסירה יפה, קליעה ברמה גבוהה (41% משלוש, כולל כמה סטפ-בקים), וגם לא מעט ביטחון עצמי. כשהפרופיל הפיזי יתייצב והוא יתחיל להתחזק, בהחלט יש כאן לא מעט עם מה לעבוד. נראה לי כמו השחקן שיש לו הכי הרבה לאן לגדול ולהתפתח בנבחרת הזו וכנראה הכי מעניין לטווח הארוך מעבר לשניים שלמעלה.

אורי יאיר הוא קלעי ברמה גבוהה, שלא קיבל לדעתי מספיק זמן משחק (מקום תשיעי בנבחרת בדקות). שמחתי לראות את ההתפוצצות במשחק האחרון מול האיטלקים, כי היה ברור שגם אם הזריקות לא תמיד נכנסו לפני זה, יש לו את זה. גובה לא רע לקלעי (1.93 כרגע) וחתיכת ידית. אבל מה שאני בעיקר אוהב זה את השחרור המהיר והגבוה, עם טכניקת זריקה מצויינת. בניגוד למישהו כמו עמית צוקר למשל, שיש לו זריקה נמוכה שיהיה קשה לתרגם אותה לרמה גבוהה יותר, הקליעה של סלע לגמרי יכולה לעבוד גם ברמת הבוגרים, וזו יופי של נקודת התחלה. עכשיו צריך לשפר גם את היכולות האחרות (בעיקר כדרור וחדירה) אבל הבסיס מבטיח ואני לגמרי יכול לראות אותו מגיע לרמה של ליגת על בבוגרים אם ימשיך להתקדם.

אריאל סלע היה השחקן השלישי הכי חשוב בנבחרת הזו. מגובה של 1.94 הוא שימש כסנטר בפועל של הנבחרת והיה מקבל גם 35 דקות למשחק אם לא היה מסתבך בבעיית עבירות כמעט כל משחק (4.5 עבירות למשחק באליפות), בעיקר בגלל שנאלץ לשמור כל הזמן על שחקנים שגבוהים ממנו בראש. ריבאונדר מדהים ביחס לגובה, שסיים את האליפות עם 10 למשחק (מקום שלישי באליפות, עם ריבאונד אחד פחות משני המקומות הראשונים ששיחקו חמש דקות יותר בממוצע). חוש מיקום נדיר, ידיים נהדרות, ונלחם על כל כדור בשני צידי המגרש. מבחינת הסקילסט, הוא יותר גארד מפאוור פורוורד. יכול להוביל כדור ולחדור. אבל עם כל התכונות הנפלאות הללו, כרגע קשה קצת לראות מה בדיוק יהיה התפקיד שלו בבוגרים. הוא לא אתלט יוצא דופן ואם לא יגבה עוד (לא סביר), הוא יתקשה מאוד לשחק בצבע כמו ששיחק באליפות הזו. אז הוא יצטרך לפתח יכולת חדירה טובה יותר ובעיקר קליעה יציבה מבחוץ. באליפות הזו הוא כמעט לא לקח זריקות יותר ממטר מהטבעת והאחוזים מהעונשין (50%) לא בדיוק מעודדים. יצטרך גם לשפר את הטאץ' ליד הטבעת. אם נחזור לחיובי, יש בו משהו מחואקין שוכמן. לא הכי מוכשר בעולם, אבל מסוג השחקנים שאתה ממש רוצה שיהיו בקבוצה שלך ולא נגדך -- לוחם, אגרסיבי, ולא מוותר. נקווה שיתפתח בכיוון הזה.

בסה"כ חייבים להוריד את הכובע בפני עמק חפר. אגודה חדשה שהצליחה איכשהו לקבץ אוסף של כשרונות (בעיקר יעקוב ושרף כמובן, אבל גם האחרים) ולפתח אותם באופן נהדר.

אריאל מאמו הוא השחקן האחרון שמעניין אותי להגיד עליו כמה מילים וגם היחיד מהסגל הזה שיהיה גם חלק מנבחרת הקדטים בשנה הבאה. כרגע הוא משחק בעיקר בצבע ויצטרך לעשות הסבה מלאה לעמדת הגארד/ווינג. יהיה חייב להפוך לאיום משמעותי משלוש (קלע 50% באליפות, אבל בווליום זריקות נמוך) ולשפר את הכדרור והחדירה. לא קיבל יותר מדי דקות, אבל הראה כמה תנועות יפות, עם הרבה סבלנות והטעיות יפות, שבדרך כלל לא רואים בגיל הזה. מקווה שגם עוד לא גמר לגבוה.

עמוס, 2 נקודות לחידוד:

1) אין מחלוקת שפלורידה היא שם גדול, אבל בדיוק כפי שתיארתי, לשם הגדול הזה לא היה כיסוי מעשי בזמן שטישמן הגיע, קבוצה לא מדורגת אחרי 2 עונות בלי להגיע לטורניר. טישמן לא הגיע לשם כאיזשהו פוטנציאל לכוכבות, אלא כפילר פרשמן ששיחק 5 משחקים כל העונה, ונפלט אחריה כאמור לליגה השניה בישראל.

2) כתבת שיוקון לא היתה מכללה נחשבת כששפר הגיע, וזה עובדתית לא נכון. בעונת הרוקי של שפר ההאסקיס דורגו במקום הרביעי בדירוג של איי.פי ושביעי בדירוג המאמנים. כבר ב90' המכללה הגיעה לאליט אייט, ניצחה את העונה הסדירה בביג איסט ואת טורניר הקונפרנס, וקלהון נבחר למאמן העונה של איי.פי. עונה אח"כ היו בסוויט סיקסטין. קןנטיקט היתה כלכך לא נחשבת שריי אלן העדיף להגיע אליה מאשר לקנטאקי של פיטינו.

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

אה ומצטרף לשבחים לחבר'ה שמסקרים את הנבחרות הצעירות, סגנון מעולה והרבה מידע.

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

1. אני הסתכלתי על המעמד של המכללה, איזה שחקנים היא מגייסת. פלורידה היתה אז מכללה עם פרופיל גבוה מאד, למרות 2 השנים החלשות אחרי האליפות. אף אחד לא מגייס פרשמן כדי שיעביר 4 שנים כשחקן קצה שחקן. כשמגייסים פרשמן, מגייסים שחקן שחושבים שיכול לתרום לקבוצה, גם אם זה לא יהיה בעונה הראשונה שלו (אני מניח שזה מה שחשבו על טישמן). דונובן לקח מקום שהיה לו לפרשמן והחליט בין כל המועמדים מקדונלד אול אמריקן, הכשרונות הטובים בפלורידה וסתם שחקנים שעל הרדאר של המכללות הגדולות לתת את המלגה הזאת לטישמן. זה אומר לא מעט על הפרופיל שהיה לטישמן.
2. בעונה ששפר הגיע בוודאי שיוקון הייתה כוח משמעותי. הם גם דורגו במקום ה-2 בטורניר המכללות. הקבוצה ההיא הייתה נהדרת וכמו שאמרתי הקפיצה את המעמד של יוקון מאד. אבל לפני תחילת העונה אף אחד לא דיבר עליהם כמועמדים רציניים בביג איסט. מי שמשכו את העין היו בעיקר ג'ורג'טאון עם הסנטר התורן, אות'לה הרינגטון, סירקיוז עם ג'ון וואלאס ועם מי שהיה הכוכב לורנס מוטן ואני חושב וילנובה עם קרי קיטלס. קונטיקט, כמו שרשמתי, סיימו עונה קודם ב -50% בביג איסט וב-NIT. למה אלן בחר את יוקון על פני קנטאקי אני לא יודע. כמו שרשמתי, אלן היה שחקנים מפרופיל שיוקון לא גייסה לפניו. אבל בוא נשים דברים בפרופורציה. אלן היה פרוספקט טוב מאד, מוכר ברמה הארצית, אבל אף אחד לא העריך כמה טוב הוא יהיה. הוא לא הגיע למשחק המקדונלד, הוא לא היה באמת ברשימה של הטופ של הטופ, הוא לא נבחר לאחת מנבחרות ה -all parade (אחד משני הפרשמנים של קנטאקי, ג'ף שפרד נבחר למשל). יוקון לפני שפר הייתה קבוצה בינונית בביג איסט עם עונה אחת חלומית בהיסטוריה עם סנסציית פרשמן נדב "דה דאב" הנפלד.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אני מסכים שבארץ בגלל חוסר ההפנמה של מחלקות הנוער בנוגע לתפקידן יש סיכוי שדבר כזה יקרה, אבל זה ממש לא חייב להיות ככה. אם עמק חפר באמת איכותיים כמו שמצטייר וכפי שהם מנסים לשווק את עצמם אז בטח שאפשר לשלב את זה ככה שהוא לא ירק יתאמן עם הבוגרים, ראה הדוגמאות הרבות של השחקנים שסאבוניס הזכיר באחת ההודעות שלו.

בלי קשר לזה אתה יוצא מנקודת הנחה ברורה שהוא צריך לשחק עם בוגרים כאיזשהו ליפט לרמה שלו, אני בכלל לא בטוח שזה נכון. יש יתרונות מסוימים בלשחק ולהתאמן עם בוגרים - כן, אבל יש גם חסרנות. אותו דבר לגבי להמשיך לשחק עם נוער. בסופו של דבר שחקנים הרבה יותר טובים מבן שרף בכל העולם לא קפצו לבוגרים ונהיו שחקני יורוליג, NBA ואול אוף פיימרים.

מי אלה אותם שחקנים?? מבלי באמת לבדוק, אני מוכן להתערב שהרוב המוחלט של שחקני היורוליג האירופאיים, אם לא כולם, התחילו לשחק (אבל באמת לשחק) במסגרת בוגרים כבר בגיל 16-17.
אבל עדיין יש תמיד מקרי מיוחדים - נגיד לברון - הרי ברור כיום שבגיל 16 הוא בכיף יכל היה לשחק בליגה מקצוענית כלשהי ויש מצב שגם לשחק ב-נ.ב.א כבר בגיל 17. בפועל בגלל שהוא יליד דצמבר, אז הוא אפילו "נשאר כיתה" והתבזבז עד כמעט גיל 19 בליגת התיכונים בלבד. אבל לא כולם לברון.

אגב, למעלה בדיון הזה אני כבר סייגתי את עצמי בכל הקשור לקפיצה לבוגרים בגיל צעיר, שזה משהו שיעבוד רק בתנאי מסוים.

לא מכיר מספיק את ההיסטוריה הצעירה של שחקני יורוליג אירופאים כדי לענות לך על זה. בוודאות יש שחקנים שלא התחילו בוגרים לפני גיל 18 כמו אלכסי שבד ושאראס, אבל ייתכן שהם היוצאים מן הכלל.

השאלה היא למה להתפס דווקא לשחקנים אירופאים? למה לא לקחת דוגמא מהמקום שמייצר הכי הרבה כדורסלנים בעולם, למשל. בארה"ב אני די בטוח שהרוב המוחץ של הספורטאים (בכל הענפים) לא מתחיל בוגרים לפני שהוא מסיים גיל תיכון וברוב המקרים לא מגיע לבוגרים לפני קולג', מה שאומר שרובם לא מתחילים לשחק בבוגרים לפני גיל 19-20, ואנחנו מדברים על שחקנים שחלקם הלא קטן קצת יותר טובים מבן שרף.

מעבר לחיזוק האנקדוטלי שהוא מעניין לדיון ברמת הספרות המקצועית התמונה יחסית ברורה - התמחות מאוחרת עדיפה על התמחות מוקדמת. יש המון קורלציות די מרשימות שמראות שהתמקצעות בגילאים צעירים לא מנבא הצלחה בגילאים מאוחרים, ומצד שני שהתמחות מאוחרת מגדילה את הסיכוי להצליח כספורטאי בוגרים. בצפון אמריקה (קנדה, ארה"ב) כל העולם של המולטי-ספורט ותוכניות לטיפוח ספורטאים עם המתחות רק בסיום גיל בית ספר זה דבר די נפוץ ולפחות על פניו זה נראה שזה מוכיח את עצמו.

כמובן צריך לסייג ולהגיד שכל מקרה לגופו וזה גם עניין של תרבות מקומית, היסטוריה אישית וכולה. אבל בסבירות גבוהה אנחנו לא מדברים פה על משהו שהוא חד משמעי ואם כבר צריך להסיק מסקנות על בסיס נתונים ומקרי עבר קודמים אז כנראה שעדיף לו לא לעשות בוגרים. במקרה הספציפי שלו לי אישית זה לא ברור כרגע מה הדבר הנכון עבורו, נקווה שהוא יודע

עוד משהו שצריך להוסיף לדיון כאן היא הרמה של ליגת הנוער הישראלית. כמו שראינו באליפויות הקדטים והנוער, זו ליגה כמעט בלי גבוהים. בכל משחק נתון ששרף משחק בו יש סיכוי שהוא יהיה השחקן הכי גבוה על המגרש או לפחות לא יתקל בשום אתגר משמעותי בצבע. ולא שהלאומית היא ליגה של ענקים, אבל בכל זאת, מבחינת האתלטיות והפיזיות בצבע זה עולם אחר. לעומת זאת, שחקן אמריקאי, ספרדי, צרפתי, או סרבי יפגוש בליגת הנוער המקומית לא מעט גודל. לכן אהבתי למשל את ההחלטה של נועם יעקוב ללכת לוילרבאן. הוא משחק שם בליגה עד גיל 21, לא ממש בוגרים, אבל עם הרבה גודל ואתלטיות, ונאלץ לעשות את ההתאמות כבר בשלב הזה. כל עוד דקות המשחק שם (מלשבת על הספסל לא באמת מתקדמים), זה נראה לי כמו הימור מחושב ובכלל לא רע.

אם שמנו בצד את עניין של דקות משחק ואנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהוא יקבל אותם אז מה שאתה מעלה זו באמת נקודה מעניינת ויש עוד דברים שאני יכול לחשוב עליהם שאולי יעזרו לו להתקדם במפגש עם בוגרים, גם ברמת הכדורסל וגם ברמה המנטלית.

מצד שני יש גם צד שני. הזכרתי את הספרות המקצועית בהודעה הקודמת, אחד הדברים המרכזיים שמדברים עליו שם הוא שהתמחות מוקדמת (בהתייחס לנפח ועצימויות אימון) קשורה בסיכון גבוה יותר לפציעות. אני חושב שהשאלה שבן שרף או כל ילד אחר שרוצה לעשות צעד קדימה צריך לשואל את עצמו היא שאלה של עלות תועלת- האם המעבר המהיר לבוגרים טומן בחובו פוטנציאל גבוה יותר להצלחה ביחס לפוטנציאל של פגיעה בקרירה?

אני חושב שהספורט האמריקאי נותן תשובה מסוימת לשאלה הזו. בגדול אני מסכים שלשחק בליגת תיכונים אמריקאית זה כנראה קשה פי כמה מליגת על לנוער כאן בארץ ויש לזה יתרון בפיתוח שחקנים, אבל אני מעריך שעבור רוב החבר'ה שבסופו (או תחילתו) של תהליך נהיו סופרסטארים בNBA לא היה שום אתגר מקצועי בתיכון והם בכל זאת שיחקו שם עד שכבר לא יכלו יותר. האם זה פגם בקרירה שלהם? כנראה שלא יותר מידי.

כמו שאני רואה את זה, במיוחד אם אני מצרף כאמור את הממצאים המחקריים לשיקולים, הרווח של ספורטאי מלמהר לשחק עם בוגרים הוא לא ברור ומצד שני הנזק הפוטנציאלי בדמות פציעות ושחיקה פיזית מוקדמת יותר בקרירה יחסית כן ברור, לפחות ברמה הסטטיסטית. אין ספק שיש פה עוד סבך של שיקולים מעבר לדיכוטומיה הזו, וגם ישמצב טוב שבן שרף ברמת נפח האימון כבר מזמן בהתמחות מוקדמת, אבל צריך לקחת בחשבון את הכל כשמנסים להעריך את ההחלטה שלו ושל אחרים.

זה נכון, לגבי ליגות הנוער בישראל וזה גם לא משהו חדש, כן?
ובקשר להבדל בין בוגרים לנוער כבר כתבו פה קודם עם הדוגמא של שנתון 97 (המוצלח יחסית) של האקדמיה שחטף בראש מקבוצת בוגרים בליגה ארצית במשחק אימון. אין בכלל מה להשוות אפילו. בליגה לנוער ב-90% מהקבוצות אין בכלל סנטר. משחקים עם 4 או 5 גארדים. גם כשיש גבוה, הרבה פעמים הוא משחק רק 10-15 דק', כי בשביל לנצח בנוער לפעמים יותר קל לשחק בהרכב מהיר ונמוך.
לגבי שחקנים צעירים באירופה - אני עדיין טוען שרוב שחקני הנבחרות הצעירות האירופאיות, ובטח כאלה שבסוף מגיעים לרמת היורוליג ומעלה, משחקים בנוער בגיל 14-15 ובגיל 17-18 משחקים רק, או בעיקר בליגות בוגרים. מה גם שיש להם גם ליגות ביניים כמו עד גיל 21 למשל.

ארה"ב זה עולם אחר. אם נתחיל להשוות זה לא יגמר וזה גם לא רלוונטי. בארה"ב עושים בגילאים הצעירים המון דברים שפה ייחשבו כטעות גדולה מאוד (למשל ילדים בני 6-7 שמשחקים ומתאמנים עם כדור 7!?!) ועדיין זה "עובד" שם. יש להם יתרונות אחרים שם (בקטנה: רמת מתקנים, כמות הספורטאים, פוטנציאל פיזי) שמבטלים את רוב הבעיות. אם כבר, סביר להניח שרוב אותם שחקנים צעירים אמריקאים היו משתפרים יותר ומגיעים למקצוענים ברמת בשלות גבוה יותר אם היו קופצים לרמות הקולג' כבר בגילאי 16-18, במקום לעשות 30 נק' ו-15 ריב' למשחק בלי מאמץ באיזה ליגת תיכונים מקומית.

לגבי החלק השני של ההודעה - אתה בילבלת פה דברים לא קשורים.
תיאוריית ההתמחות המוקדמת לא קשורה בכלל לדיון הזה. מדובר שם על כך שעבור ילדים צעירים (עד גיל 12 או נגיד מקס' 13-14) עדיף לעסוק בכמה ענפי ספורט ולא להתקבע על ענף אחד, ורק מגיל מאוחר יותר (כאמור 12-14) לעבור להתמחות באופן מלא בענף בו רוצים להצליח.
"להתמקצע" בהקשר הזה זה לא להפוף לשחקן מקצוען בגיל צעיר, אלא לעסוק בלעדית בכדורסל 5-6 ימים בשבוע. כמובן ששחקנים בגילאי 15-18 ברמות האלה גם ככה מתמקצעים בכדורסל, בלי קשר אם משחקים בנוער או בבוגרים.
מניח שיש גם תיאוריות ומחקרים שבדקו את ההשפעה של "קפיצה" לבוגרים, לעומת להמשיך לשחק עם בני הגיל שלך עד סוף התיכון, אבל זו לא אחת מהן.

כפי שכתבתי כבר מעלה, הממצאים המחקריים שדיברת עליהם לא קשורים. בעיני זה ברור לגמרי שעבור *רוב* השחקנים הצעירים שיש להם פוטנציאל לרמות הגבוהות היתרונות בלשחק במסגרת ליגת בוגרים במקום בליגה לנוער הרבה יותר גדולים מהחסרונות.
מה בעצם החסרונות? סיכוי גבוה יותר להיפצע? אולי יש סיכון קצת יותר גדול בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך זה רק יכול לשפר את ה"חסינות" של השחקן לפציעות. כי הוא ילמד יותר מוקדם ובהדרגתיות איך להתמודד עם מגע יותר גדול, וכנראה גם מהירות ואינטנסיביות גבוהה יותר, מאשר אם "ייזרק למים" בגיל 18-19.
עוד חסרונות? מיעוט דק' משחק - יכול להוריד בטחון, מוטיבציה וכמובן פחות דקות = פחות ניסיון משחק. פה אין ממש נוסחה אבל כמובן חייב להיות איזון מסוים. מתחת לכמות דק' מסויימת עדיף כבר לשחק ברמה נמוכה יותר אבל לשחק. מעל כמות דק' מסויימת עדיף לשחק ברמה הגבוה יותר, גם אם זה לא 30-35 דק' משחק.

ספציפית לגבי בן שרף - יש לו יתרון פיזי מאוד גדול לעמדה שלו. כדי למצות את הפוטנציאל שלו הוא חייב שיהיה לו כל הזמן אתגר. הנטייה של רוב בני האדם היא להשקיע את המאמץ המינימלי הנדרש. גם אם הוא מבין ויודע שכדי להיות ברמה גבוה הוא חייב לשפר א', ב' ו-ג', בפועל אם אין לו *באופן יומ-יומי* צורך בשיפורים האלה כדי לקבל דק' וכדי להצטיין, אז זה לא יקרה. אלא אם הוא באמת בנאדם יוצא דופן בצורה קיצונית.

אני לא מצליח להבין את הטענה שלך. ברור שיש הבדלים בנינו לבין ארה"ב, הבדלים מטורפים, אבל יש גם הבדלים עצומים בנינו לבין מדינות אירופאית כמו צרפת, ספרד וסרביה בדיוק באותם נקודות שציינת, אז למה ההשוואה אליהם כן רלוונטית? בסוף אני טוען משהו מאוד ממוקד שלא קשור לדברים שכתבת עליהם והיא שאין לנו ראיות ברורות לכך שיש ערך מוסף או תועלת חד משמעית בלמהר לעבור לשחק עם בוגרים ולכן זה לכל הפחות לא חד משמעי שזה צעד נכון עבורו.

לגבי החלק השני - ממש לא התבלבלתי. זה נכון שהספרות מתייחסת ל-Early sport specialization בקונטקסט של Multisport ולא בקונטקסט של מעבר מהשתתפות בספורט נוער לספורט מקצועני, אבל כמו שכתבתי אני מתייחס ספציפית להיבט של הסיכון לפציעות. התאוריה שמנסה להסביר את הסיכון לפציעות למתמחים מוקדם נקראת variability-overuse hypothesis והרעיון בבסיס שלה הוא ששחיקה והגברת הסיכון לפציעות עולה כשאותן מערכות שרירים ורקמות אצל הספורטאי מקבלות העמסה חוזרת בנפח גבוהה מידי. בהיבט הזה אין הבדל בין עלייה בנפח ועצימות האימונים בגלל התמחות בסוג אחד של ספורט, לבין עלייה בנפח ועצימות האימונים כתוצאה ממעבר למסגרת אימונים יותר תובענית. המנגנון הפיזיולוגי הוא אותו מנגנון.

מסכים שסביר להניח שבן שרף כבר מזמן בהתמחות מוקדמת בהיבט הזה, אבל גם סביר להניח שמעבר לבוגרים יגביר את האובריוז אפילו יותר. ושוב, זה בסה"כ שיקול אחד מבין כמה אבל כזה שמבוסס מדעית ברמה מסוימת ולכן יש לו ערך גדול יחסית.