|
השתכנעתי והצטרפתי למודרנה - לפחות השנה, אין מבחינתי חמש עמדות אלא רק שלוש.
א. קומבו גארדים. שחקנים שיכולים ואכן משחקים הרבה זמן בהרכב בו הם האנשים הקטנים ביותר על המגרש, ואלו שמחזיקים בכדור רוב הזמן. בחלק מהקבוצות זה קל (נניח, גולדן סטייט -קרי ופול כן. קליי לא). בחלק מהקבוצות זה יותר קשה (דונצ'יץ'. שאישית אני מעדיף אותו בעמדה ב' כאן, בגלל שהוא כמעט תמיד צריך לידו גארד יותר מובהק, כמו ברונסון. כלומר, כן, הוא רכז של ממש אבל הוא ממש צריך לידו מישהו שהוא יותר במובהק "גארד"). שוב, השאלה היא לא כאן כל כך מי הרכז בפועל (כי ברור שדונצ'יץ', לעזאזל, אפילו יוקיץ') אלא האם השחקן יכול לשחק דקות רציניות כאיש הכי "גארדי" או "קטן" על המגרש.
ג. שחקנים שבמובהק יכולים להיות האיש הגדול על המגרש, ואכן משחקים בעמדה הזאת חלק גדול מהזמן.
ב. כל השאר. סווינגמנים, סמול פורוורדים, פאוורים קטנים. גארדים גדולים (כמו דונצ'יץ' ) וכו' וכו'.
זה אומר שפחות או יותר כל מי שמוגדר כפוינט גארד (חוץ מדונצ'יץ' וקנינגהם, נגיד), ובערך חצי מאלו שמוגדרים קלאסית כסקנד גארדים נמצאים כאן ב-א' (למשל, מבחינתי דונובן מיצ'ל הוא א', דווין בוקר הוא ב'). וגם כל מי שמוגדר כסנטר ובערך חצי מאלו שמוגדרים כפאוורים, גם יהיו שם בחלק ג'. ובאמצע, כל השאר.
הסיבה המרכזית לשינוי היא בגלל שלפחות כפי שהכדורסל משוחק כרגע. כל השחקנים שאינם ב-א' או ג', הם די אינטרצ'יינג'בל בעמדות.
מי השחקנים אם כן שחשבתם שתמצאו כאן אבל תמצאו אותם בחלק הבא מלבד דונצ'יץ'? הארדן (נראה אותו משחק כגארד הכי קטן ומהיר על המגרש היום...), באטלר, בראון, בארט, בוקר כאמור (כן, הרבה בי"תים), וגם בן סימונס אחד.
ראויים לאזכור:
רשימה לא קצרה שכוללת מבחינתי:
א. כמה חבר'ה מבוגרים או פציעים או סתם ובירידה, כולל קונלי שעדיין ביוטה אבל אולי עוד מעט לא יהיה. ג'מאל מוריי שפספס שנה פלוס ונראה איך יחזור לדנבר, ג'ון וול שבקושי שיחק בחמש השנים האחרונות אבל... נראה איך יחזור לקליפרס. לונזו שהוא בגדול יופי (ואני מעדיף בהרבה על אחיו הדביל) אבל נראה איך יחזור לשיקגו.
כמה חבר'ה חביבים אבל לכולם חסר משום מה גרוש ללירה. אנשים כמו טרי רוז'ייר, דאנג'לו ראסל או רג'י ג'קסון שהם בדיוק שחקנים טובים אבל בדיוק לא שחקנים מספיק טובים להיכנס לרשימה. ון וליט שהראה חוסר יציבות מרשים בשנה האחרונה, או קולין סקסטון שהוא גאנר והעובדה שקליבלנד נראתה טוב יותר בלעדיו בעייתית (ישחק ביוטה העונה).
ויש כמה צעירים לא מוכחים מספיק. את טיילר הירו אני מאד אוהב אבל הוא לא התקדם בכלום ואף דעך מאז עונת הרוקי. קול אנתוני מוציא 120% מעצמו כבר שנתיים, אבל נדמה לי שה 100% הוא לא כזה הרבה. דרק וויט חזק ברוטציה של פיינאליסטית הנ.ב.א , אבל בואו - הוא לא שווה יותר מזה. על סיימונס, פורטלנד מהמרת בהמון כסף למרות שהוא לעולם לא הראה יותר מניצוצות, וניצוצות יש ליוסטון גם מג'יילן גרין, או לסקרמנטו מדאביון מיצ'ל, אבל לא הרבה יותר מזה כרגע.
הרשימה העיקרית:
25. ראסל ווסטברוק - כן, כן. עד למקום של כבוד המסורתי שלי, הבחור התדרדר. אבל כמו תמיד עם "מקום של כבוד". זה שמור לשחקנים מבוגרים שאולי אולי עוד יכולים לעשות משהו, אבל כנראה סיימו את הסיפור. אני חושב שווסטברוק יכול בסיטואציה מסוימת אפילו לעשות עוד עונת כמעט ט"ד, אבל שחקן שתורם לטור הנצחונות, הוא כבר לא, כפי שהוכיח יפה מאד בלייקרס בשנה שעברה, כשהשנה אני אפילו לא בטוח אם הם יטרחו לתת לו דקות.
24. קייל לאורי - עוד סוג של מקום של כבוד לשחקן בן 36. דווקא בהחלט מתאים לכדורסל המודרני גם אם הוא מתחיל להעלות במשקל, אבל הוא כבר לא מי שהוא היה בטורונטו. תרם 13.5 נק' ו 7.5 אס' בעונה האחרונה לקבוצה טובה במיאמי, ויתרום השנה קצת פחות, מן הסתם.
23. מלקולם ברוגדון - הרכש הנוצץ של בוסטון הוא באמת שחקן מעולה ששווה מקום גבוה יותר ברשימה ברמת העיקרון. רק מה - מספר המשחקים הכי גבוה שהוא שיחק בעונה שהיא לא עונת הרוקי שלו - הוא 64, ומדובר כבר בחמש עונות, כשבמיוחד באחרונה הוא שיחק רק 36. אז נכון, בחור חזק, מנהל משחק אמיתי (6 אס'), קולע היטב והכל (19 נק' ב 52% אפקטיבי), שומר יעיל. אבל הבריאות, מה יהיה איתה? מה שכן, איתו בריא, בוסטון משלימה בדיוק את מה שהיה חסר לה לאליפות בעונה האחרונה - מנהל משחק אמיתי. רק אומר.
22. ג'יילן ברנסון - אז הניקס רדפו אחרי הסקורר היעיל הזה והניקס השיגו את הסקורר היעיל הזה. לקח את ה 16 נק' שלו למשחק ב 55% אפקטיבי לחוזה של עשרות מיליונים בקבוצה שמן הסתם לא תגיע לשום מקום, וינסה לצאת מהצל של דונצ'יץ' ולהאפיל על הצל של בארט. ואם נחיה, גם נראה אם יצליח.
21. ג'וש גידי - מי שעוקב אחריי יודע, שיש לי חולשה לשחקנים שהם אול אראונדרים אמיתיים עם יכולת מסירה מגניבה גם אם הם לא באמת יודעים לקלוע,. רונדו היה שנים אצלי ב HM עד השנה (בכל זאת, בעל מכה וכאלה שכנראה ישחק בליגה רק כשמיילס ברידג'ס ישחק בליגה, כלומר לעולם לא) בגלל זה. גידי הוא שחקן לא פחות מגניב. גבוה, אטרקטיבי, מוסר בחסד עליון, רכז מהסוג של מג'יק וגם כמעט בגובה שלו שנתן יופי של עונת רוקי בחצי העונה בה היה בריא ובקבוצה המחורבנת בה שיחק (אוקלהומה). 12.5 נק', 8 ריב', 6.5 אס' מצד אחד. 26% מהשלוש מהצד השני. אבל מהצד השלישי - אם הוא (וזה אם גדול) ישפר את הקליעה שלו לאיזור ה 33% - הוא עוד יכול להיות סופרסטאר של ממש.
20. טייריס הליבורטון - אישית, אני עדיין לא משוכנע בפוטנציאל של האיש והטרייד הלכאורה מוזר של השנה האחרונה, זה שהביא אותו מסקרמנטו לאינדיאנה תמורת סבוניס. ועדיין, כשרואים אותו משחק, הפוטנציאל זועק לשמיים גם אם היכולת לא תמיד שם/ 15 נק', 8 אס', 4 ריב', 1.7 חטיפות ו 41% מהשלוש הם דברים נאים, היציבות עוד לא שם, והוא לא הוכיח שהוא תורם לטור הנצחונות של הקבוצה עדיין, אבל אולי זה יקרה השנה.
19. למלו בול - אז הנה, אמרתי את זה. עם כל הרעש והצלצולים והכדרור היפה והפיניש האטרקטיבי (והוא באמת שחקן מאד אטרקטיבי. ואני בדרך כלל אוהב כאלה) אני לא אוהב את הבחור הזה. טמבל שלא משחק הגנה ולא משפר בכלום קבוצה מחורבנת, כמו שארלוט (שהולכת להיות בדיחה רצינית השנה בלי ברידג'ס המכה). ולמרות שלכאורה הוא על אותו שטאנץ של גידי שאני מאד אוהב, הבול הזה עושה לי אלרגיה. אבל 20 נק', 7.5 אס' ו 6.5 ריב' וגם 39 אחוז מהשלוש, לא הולכים ברגל וכנראה שהוא כן שחקן לא רע בכלל, לפחות בחצי אחד של המגרש.
18. טיריס מקסי - נדמה שמקסי הוכיח את עצמו כגארד הטוב ביותר של פילי בעונה שעברה ובהפרש, וזאת למרות שהיא הביאה את ג'יימס הארדן, ולמרות ששייק מילטון עדיין שם. אקספלוסיבי ועם גוף עליון חזק, הוא הוכיח את עצמו כמסיים נפלא וכשחקן שיכול ליצור לעצמו גם אם לא ממש לאחרים. 17.5 נק' למשחק ו 43 אחוזים מהשלוש הם מספרים נאים לכל הדעות, ומספרים שאמביד יצטרך לידו, ואפילו ביתר שאת, אם פילי רוצה להיות קונטנדרית.
17. מרקוס סמארט (נהגה, סמאהט) - שחקן ההגנה של השנה (אבל כזה שנתן הגנה פחות טובה מאשר האיש שמדורג כמה מקומות מעליו מול מילווקי) הוא קלעי שלשות טוב וכמובן שומר נפלא באחת הקבוצות הטובות בליגה (הפיינאליסטית, בוסטון), אבל בסופו של דבר הוא מוגבל הן ביכולת ההתקפית שלו פרט לשלשות אותן הוא מטיח בסטריקיות אופיינית. לפעמים בהצלחה ולפעמים פחות. (33 אחוז השנה, וכך גם פחות או יותר בדרך כלל). 12 נק', 6 אס', 4 ריב', 1.7 חטיפות והגנת איש ברזל כאמור מספיקים למקום הזה.
16. בראדלי ביל - אחרי שוושינגטון נתנה את החוזה הגרוע בליגה לשחקן שאני דווקא כן אהבתי (וול) היא נתנה השנה חוזה מזעזע בעיניי לשחקן שאני לגמרי לא סובל. אז יופי שיש לו זריקה נאה מהשלוש (לא שהוא כזה מוצלח בה עם 30% השנה ואחרי 4 עונות רצופות של בערך 35%) אבל הוא ווליום שוטר בקבוצה גרועה שלוקח את מה שנותנים לו, והקבוצה נותנת לו הרבה כי הוא יודע לייצר גם אם ביעילות רעה. וזה בנוסף לעובדה שהוא לא ממש שומר (הוא כן יודע ליצור לאחרים. לפעמים). בכל מקרה, כאמור, בעיניי הוא חוזה מזעזע, אבל הליגה חושבת שהוא שווה מקסימום, אז שיהיה, בהצלחה לקבוצה. (23 נק' בלבד אחרי שבשתי העונות הקודמות קלע כ-30 למשחק, 6.5 אס', 4.5 ריב')
15. קיירי אירווינג - נזק או לא, נראה לי שזה פחות או יותר המקום. ברור שמבחינת כשרון הוא טופ 5 כאן, ברור שמבחינת תרומה לקבוצה הוא בקושי טופ 20, אני מחשיב הרבה יותר את התרומה לקבוצה מאשר את הכשרון או את היכולת לצבור סלים. אז השנה לא תהיה בעיה של קורונה, אבל הוא בטח ימצא תירוץ אחר (או תירוצים) ואם לא - סחתין על ברוקלין שאולי יחד עם קיירי עם ראש על הכתפיים יכולה באמת להיות קונטנדרית ולא לשחק בנדמה לי. 27.5 נק', 6 אס', 4.5 ריב', 42% מהשלוש, 55% אפקטיבי. באמת שהכל נראה ונשמע נפלא, עד שרואים שהוא שיחק רק 29 משחקים, וכאן הבעיה.
14. סי.ג'יי מקאלם - סוף סוף הוא נמלט מהצל של דמיאן לילארד והלך להיות הגארד המוביל של קבוצה, ואפילו קבוצה שהוא הצליח (ביחד עם אינגרם) להביא לפלייאוף בזכות ניצחונות בפליי-אין. אישית, אני חושב שהוא הרבה יותר מתאים כשחקן שישי מהסוג של לו ווליאמס או ג'מאל קרופורד, אבל גם כקלעי פותח, הקראפטיות שלו היא אחלה. השנה יהיה לו את ציון (אני מקווה ומניח) ואני חושב שהפלס' יהיו אחת הקבוצות היותר מעניינות (גם יחד עם שר ההגנה הרב ג'ונס' , ולנצ'יונאס והאחרים). כשהוא בלי שום ספק הגארד המוביל בקבוצה של אנשים גדולים. שנה שעברה עם 22 נק', 5 אס', 4+ בריבאונד ו 39% אחוז בערך מהשלוש.
13. דארון פוקס - הגארד שעבורו סקרמנטו ויתרה על הליבורטן ממשיך לירות צרורות כל עוד אין לו גארד נורמלי אחר לידו. 23 נק', 5.5 אס', 4 ריב' ו 30% מהשלוש בקבוצה גרועה הם אמנם לא בהכרח משהו לכתוב עליו הביתה. אבל סקרמנטו לא נראתה רע יותר עם סבוניס במקום הליבורטן ומהרגע שהטרייד הזה קרה, הבחור פרח לגמרי עם 29 נקודות למשחק. סקרמנטו היא לא קבוצה אבל עם מונק, הוארטר (שני שחקנים שפחות צריכים את הכדור ביד מהליבורטן), הרוקי קיגן מורי ושיפור נוסף של דביון מיצ'ל ואחרים יש מצב שהם יילחמו על הפלייאוף, ופוקס הוא עדיין הכוכב העיקרי שלהם.
12. ג'רו הולידיי - ואם מדברים על חבר'ה חזקים, רק שהפעם גם מוכחים הרבה יותר אז הולידיי, שרק לפני שנתיים לקח אליפות ונתן עוד עונה מופלאה כשהוא מוכיח בעיקר שהוא לא רק רכז נפלא עם ראיית משחק טובה אלא גם אחד מהשומרים הטובים במשחק. גם השנה הוא יצטרך לתת הרבה במילווקי ולתחושתי אף ייתן (יחד עם מידלטון בריא, אני עדיין חושב שהם קצת מעל בוסטון בטבלת הסיכויים במזרח). מתחיל להיות מבוגר (32) אבל לא מדי. 18.5 נק', 7 אס', 4.5 ריב', 1.5 חטיפות ויותר מ 40 אחוז מהשלוש. שחקן שחקן.
11. כריס פול - יאללה, נתקע אותו פה. אני כל שנה אומר שמתישהו בן ה 37 האלה ידעך לכלום, והאמת היא שבפלייאוף שנה שעברה הוא באמת לא היה משהו בכלל (למעשה, מול דאלאס הוא היה פשוט רע עם 13 נקודות ופחות מ 6 אסיסטים). מצד שני, בעונה הרגילה הוא לקח קבוצה סבירה והפך אותה בקלות לקבוצה מס' 1 בליגה, אז מה אני יודע. אני חייב להגיד שאני חוזה נפילה רצינית מאד של פניקס השנה בעקבות הסיפור של אייטון ובעיקר בזכות משחק מס' 7 מול דאלאס ,זאת חתיכת טראומה. וכן, גם דעיכה של פול יכולה לתרום לזה. תרם שנה שעברה 15 נק', 11 אס' (מלך האסיסטים כרגיל), כמעט 2 חטיפות והמון הנהגה... עד הפלייאוף כאמור.
10. שג"א - כבר שנתיים שאוקלהומה מייבשת אותו במשך חצאי עונות, ועדיין בחצאי העונות בהן הוא כן משחק הוא מוכיח שהוא פשוט תותח בשני צדדי המגרש. בהגנה אהבתי אותו מהרגע הראשון, וההתקפה ללא ספק התפתחה. מה שכן, בלי צ'ט הולמגרן העונה, אוקלהומה תמשיך להיות בשר תותחים בפרוסס של פרסטי, וכנראה שגם השנה גילגיוס אלכסנדר לא ישחק הרבה יותר מאשר חמישים משחקים, אבל באותה מידה די בטוח שבאותם חמישים משחקים הוא יוכיח שהוא יכול לקלוע מתי שבא לו, לנהל משחק (לצד גידי), ולשמור היטב (לצד דורט). הייתי מת לראות אותו בקבוצה הרבה יותר טובה, מגיע לו. 24.5 נק' , 6 אס', 5 ריב', אבל ירידה מ - 42% מהשלוש בעונה הקודמת ל 30% בעונה האחרונה ומ-57% אפקטיבי לפחות מ 50% ,זה קצת מדאיג.
9. זאק לאווין - לא רק שהוא נתן עוד עונה טובה, לראשונה גם שיקגו נראתה כמו קבוצה סבירה ומעלה ברוב חלקי העונה, ולמרות שלקראת הסוף היתה שם ירידת מתח רצינית. ולמרות שמי שביסס את עצמו כשחקן מס' 1 בקבוצה (באופן שהפתיע אותי) הוא דרוזן, לאווין עדיין היה הגארד המוביל של קבוצה אטרקטיבית וחביבה, ואפילו קלע כמה סלי קלאץ' פה ושם. 24.5 נק', 4.5 בריבאונדים ובאסיסטים ו 39% מהשלוש זה יופי טופי. לעשות את זה בגיל 26 בקבוצה סבירה זה אפילו יותר מיופי טופי ובהחלט מבטיח הרבה לעתיד. לגמרי אחד הקומבו גארדים המובילים בחצי העשור הקרוב בעיניי.
8. ג'ורדן פול - אז תקראו לי חסיד שוטה. אבל בתור אוהד גולדן סטייט שראה לפחות מחצית ממשחקיהם, כולל לפחות 15 מהם באולם, ג'ורדן פול הוא הוא הדבר הכי קרוב שיש לסטף. אז נכון, ההגנה שלו נראית כמו שההגנה של סטף נראתה לפני עשור ביום רע. והוא עדיין עושה טעויות. אבל יש לו HANDLE כל כך יפה, ותנועות כל כך יפות, ואקספלוסיביות. ובעיקר, משחקן שלפני שנתיים חשבתי שימצא את עצמו יום אחד בהפועל ירושלים או משהו, הוא הפך להיות אחד הגארדים הטובים בעולם. נקודה. עם גרף השיפור המטריף שלו, אין סיבה שלא לחשוב שהשמיים הם הגבול. ונדמה לי שהוא כבר קיבע את העובדה שאין ספלאש טווינס, אלא ספלאש בראת'רס של ממש, והם שלושה. 18.5 נק', 4 אס', 55% אפקטיבי. אליפות.
7. דריוס גארלנד- ועדיין, עם כל אהבתי לג'ורדן פול, הוא רק גארד השנה השלישית, השלישי בטיבו בליגה (מוראנט...). כי מה שגארלנד עשה בפציעה של סקסטון השנה עם קליבלנד היה מטריף אף יותר. בקבוצה של המון גבוהים ומעט מאד גארדים הוא הצליח לנווט את כולם ישר לפליי-אין עם עונה של 44 נצחונות נפלאים. והוא עשה את זה ביעילות של ממש עם 22 נק' ,8.5 אס' ו 38% מהשלוש. השנה הוא מקבל חתיכת שחקן לצידו בקו האחורי (דונובן מיצ'ל) והוא צריך להראות שגם ליד סקורר כמו מיצ'ל, הוא עדיין יכול לנווט בהצלחה. אבל הוא כבר הראה לצד סקסטון שהוא היעיל יותר ומנהל המשחק יותר. ועם קצת מזל, הוא יכול להיות למיצ'ל מה שכריס פול היה לדווין בוקר, גם אם עם 12 שנות ניסיון פחות.
6. דמיאן לילארד - שיהיה... פתח את העונה מזעזע בשנה שעברה ואז נפצע לשארית העונה (או יובש למטרות טנקינג, או וואטאבר). ועדיין 29 משחקים רעים לא אומר שמי שהוא אחד הווינרים הגדולים בתולדות המשחק (כן, לא פחות. יש לו יותר סלי קלאץ' מ 99 אחוז משחקני הנ.ב.א האחרים בהיסטוריה, כולל נניח, סטף קרי) לא יחזור לעצמו ויהיה השלשן הענק שהוא תמיד היה ומישהו שיכול לעשות סקור בקלות. נבחר ל 75 הגדולים בהיסטוריה (לדעתי לא בצדק, ועדיין יותר בצדק מהחדגבה) והשנה יחלוק את הקו האחורי לראשונה עם בחור חדש שהוא לא סי.ג'יי מקאלם - אנפרני סיימונס. נראה. אישית, אני לא מי יודע מה אופטימי. נתן שנה שעברה 24 עם 7.5 אס' אבל רק 32% מהשלוש.
5. טריי יאנג - חרא של פלייאוף זה מה שהיה לו, ועל כן הוא בהחלט נמצא במקום נמוך ממה שרוב האנשים יתנו לו. אבל כשמצרפים את החרא של הפלייאוף (15 נקודות למשחק ב 30 אחוז בתבוסה למיאמי) לחרא של ההגנה שהוא תמיד משחק, ולזה שיש לו אטיטיוד של דוש תמיד, אני לא יכול לתת לו מקום גבוה יותר. למרות שכן, הוא הפך את אטלנטה לקבוצה טובה יותר בשנים האחרונות משהיתה בלעדיו. כששנה שעברה הוא נתן מספרי קריירה באסיסטים (כמעט 10 למשחק), אחוזים מהשלוש (38 אחוז), אחוז אפקטיבי (53.5%) והמשיך לקלוע בצרורות (28.4) אבל אין מה לעשות, אצלי השיער בן גוריון הזה מעורר המון אנטגוניזם, ויש לו ג'אמפ שוט ממש מכוער. וכן, אני יודע שזה לא סיבות לא לאהוב ,אבל ככה זה, אני לא אוהב.
4. דג'ונטה מארי - וכן, זה אומר מחזיק יותר מהשותף הפחות נוצץ לקו האחורי של יאנג בשנה הבאה. מארי שמגיע מהספרס, מגיע מבחינתי ממקום הפוך לגמרי. הוא הרונדו החדש (אותו גוף) אבל עם יכולת קליעה וצבירת נקודות משופרת. הוא עדיין צריך להוכיח את עצמו בפלייאוף, כי הספרס של השנים האחרונות לא ממש היתה שם, ועדיין בן ה 26 הזה השתפר משנה לשנה. הוא מלך החטיפות של הליגה (2 למשחק) שעשה שיא קריירה בנקודות (21) והוסיף יותר מ 9 אס' ויותר מ 8 ריב' למשחק כשהוא לוקח את הספרס לעוד פליי-אין, ואף ייצב את עקב האכילס, הקליעה משלוש למשהו שהוא סביר גם אם לעולם לא גדול. הצמיחה שלו מזכירה מעט את זו של ספרסי אחר - קוואי לאונרד אבל נדמה שלמארי יש אופי נוח בהרבה. אני אישית מת לראות איך הוא ישתלב עם טריי בקו האחורי של אטלנטה, האם הוא באמת יוכל לקחת את המושכות (לפחות ברמת ניהול המשחק, וכמובן ההגנה) - והאם גם לו יש "מוד" משלו בפלייאוף.
3. דונובן מיצ'ל - הרכש החדש והנוצץ של הקאבס מגיע אחרי שנים לא מעטות ביוטה, שם הוא וגובר הצליחו לריב עם כולם. בסופו של דבר, ליוטה נמאס מספיק מהשניים בשביל ללכת לבנייה מחדש, וזה בטח לא אומר טובות על שחקן שכולו בן 25 וקלע במשך כל חמש עונותיו בליגה (כולל עונת הרוקי) יותר מ 20 נקודות למשחק. לעוכריו יצויין שלא נראה בשנתיים האחרונות שהוא משתפר מה"מאד טוב" שהוא כבר היה, ושנדמה ששיאו האמיתי היה לפני שנתיים באותה סדרת פלייאוף אלמותית מול דנבר וג'מאל מורי. קליבלנד היתה צריכה גארד נוסף לצד גארלנד, וכפי שכתבתי למעלה, אני מאמין שגארלנד יידע להכיל אותו. אני רק לא בטוח שמיצ'ל יידע להכיל את גארלנד. בכל מקרה, יש לו עוד דרך ארוכה ארוכה להגיע לרמה של אביו הרוחני דווין וויד - (26 נק', יותר מ 5 ריב', יותר מ 4 אס', 1.5 חטיפות, ו 35.5% מהשלוש)
2. ג'ה מוראנט - אם מיצ'ל הוא סוג של ממשיך דרך של וויד, הרי שהסנסציה החדשה של הליגה ושחקן השנה השלישית של ממפיס, הוא סוג של ממשיך דרך של ה MVP לשעבר דרך רוז. גארד רזה, סופר אתלטי, סופר אקספלוסיבי, סופר אטרקטיבי. אבל אני כן רוצה לומר משהו עליו - הוא צריך לעזוב את ממפיס. ממפיס באופן מסורתי היא קבוצה שמצליחה בגלל חוטבי עצים ושואבי מים. קונלי למשל היה בדיוק הרכז הנכון עבורה בתקופה הגדולה בעשור האחרון. מוראנט גם פלאשי מדי, וגם שחקן הגנה רע מדי, וזה לדעתי גורם לממפיס לשחק לא פחות טוב בלעדיו מאשר איתו (עובדה, המאזן שלה בלעדיו טוב יותר מאשר איתו, והיא בהחלט נתנה פייט מעולה בפלייאוף לווריורס, גם אחרי שמוראנט נפצע). הוא יכול לתרום המון המון המון לקבוצה עם קצת פחות אופי "בד בויזי" מאשר ממפיס (טרייד למשל עם ג'רו הולידיי או שג"א יעשה טוב לשני הצדדים לדעתי). בכל מקרה, 27.5 נק', 6.5 אס', 5.5 ריב', 34% סבירים מהשלוש למישהו שהקליעה משם לא מאפיינת אותו. לגמרי השחקן מס' 2 בעמדה הזאת, אבל כאמור - לדעתי לא במקום הנכון עבורו.
1. סטף קרי - ביסס את עצמו השנה באופן סופי כפוינט גארד מס' 2 בהיסטוריה (אחרי מג'יק) וכאחד מארבעת הגארדים הטובים בהיסטוריה (לצד מג'יק, מייקל וקובי). בעיניי, בתור מישהו שכאמור ראה המון את הווריורס, הוא נתן עונה רגילה פחות טובה מבעונה הקודמת וכן נראית דעיכה מסוימת, אבל מה שהוא עשה בפלייאוף, והאנרגיות שהאיש הזה בגיל 34 הצליח להוציא מעצמו בשביל עוד אליפות אחת, היה פשוט מפעים והיסטורי. עדיין השחקן הטוב בהיסטוריה ללא הכדור ביד. עדיין קלעי השלשות הגדול בכל הזמנים, עדיין בעיניי השחקן האטרקטיבי מכולם. ואתם יודעים מה, כולם חושבים על גוף שברירי כשחושבים על קרי, אבל בסופו של דבר, בגיל 34 הוא יכול לומר שהוא נתן קריירה מספיק עצומה, גם עם כל הפציעות. הווריורס הם קונטנדרית גם העונה, לא רק איתו. ונדמה לי שגם השנה הוא יהיה קצת פחות טוב מבשנה הקודמת, בעונה הרגילה (אחרי הכל, יש להם את השחקן מס' 8 ברשימה הזאת בשביל לתת יותר דקות איכות), אבל השאלה היא באמת - מה יהיה בפלייאוף. כי עוד אליפות אחת, וכבר אפשר לדבר עליו בתור מישהו שאולי גדול יותר אפילו ממג'יק. 25.5 נק', 6.5 אס', 5 ריב', רק 38 אחוז משלוש, ורק 55 אחוז אפקטיבי , אבל גם 31 נקודות למשחק בסדרת הגמר הגדולה שלו, ובכלל פלייאוף אדיר.
טוב, מקווה שאהבתם את הפורמט. בפעם הבאה, השחקנים בעמדות 1.5 - 3.7 (בערך)
_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).
נערך לאחרונה על ידי נורטון בתאריך ד' ספטמבר 07, 2022 6:35 pm, נערך פעם אחת בסך הכל.
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
