טוב, ראיתי את הסרט. מאד דיבר אלי, כי בתקופה שאנד1 התפוצצו, סוף שנות התשעים, תחילת שנות האלפיים, שיחקתי כדורסל עם חבר'ה שהיו פריקים של אנד1, כולל השגת קלטת סקיפ טו מיי לו (אני הכרתי אותו עוד לפני כן כשחקן פרזנו סטייט של ג'רי טרקניאן, מוכשר אך בעייתי) והאחרות, קניית נעלי אנד1 בארה"ב עוד לפני שהבראנד הגיע בכלל לארץ וכמובן החולצות.
אני חייב להגיד שאנד1 היו יותר מאשר הקלטות והמיקס טייפ טור. רואים את זה גם בסרט, עוד לפני הקלטות, הגישה הייתה "סטריט בול", הסלוגנים על החולצות והכול היה מוכוון תרבות הסטריטבול, שכמובן הייתה שם דבר בארה"ב עוד לפני אנד1. ראקר פארק לא התפרסם אצל אלסטון, אלא הרבה לפני כן בשנות השישים, עם ווילט שהגיע למשחקים בקיץ, ארל מניגולט ואגדות אחרות. באותה תקופה כל מי שרצה להיות מישהו בניו יורק, הלך להראות את הכישרון שלו בראקר פארק, כולל ווילט כאמור, גם דוקטור ג'יי קני הוקינס ושחקני אן.בי.איי אחרים. אנד1 הציתו מחדש את הסטריטבול ונתנו לו גם ביטוי מסחרי.
לגבי השחקנים - נורטון, אני מצטער, אתה פשוט רושם דברים ללא שום הבנה. זה ברור שאף אחד מהשחקנים הללו, למעט אלסטון לא הגיע למשהו בכדורסל מקצועני. AO, אחד הכוכבים הגדולים של הקלטות, כן שיחק כדורסל מקצועני או חצי מקצועני, ומכל המקומות שבעולם, הליגה היחידה שבה הוא שיחק מחוץ לארה"ב, הייתה לא פחות מאשר ליגה לאומית ב', בה הוא הפציע כזר בינוני במכבי כרמיאל. אבל רוב השחקנים הללו לא גדלו על כדורסל מסודר, שיחקו בקולג'ים גדולים ועשו את הדרך הרגילה להפוך לשחקן כדורסל. הם גדלו על סטריטבול. בזה הם היו טובים וזה מה שהקלטות והטור של אנד1 הראו. כמו שאמרו בסרט. הניצחון לא הדבר המעניין, אלא כמה קריאות התפעלות אתה מוציא מהקהל. ובתחום שלהם, הם היו מהטובים שהיו אז. ושוב, זה מה שאנד1 מכרו. את הכדרורים, ההטעיות הבלתי אפשריות, השפלת היריב תוך כדי כך, הטבעות מטורפות (כשלא ממש הייתה הגנה שהפריעה להטבעות הללו) וכל הטוב שבקלטות. אתה לא יכול לשפוט את היכולת של השחקנים והערך המסחרי שלהם על סמך איפה הם שיחקו.
לגבי ניצול - אני לא חושב שאפשר להגיד שהיה פה ניצול פר סה, כלומר ניצול הסיטואציה הקשה של האנשים כדי להחתים אותם על חוזים נצלניים. האם אנד1 היו מעסיקים שתגמלו את השחקנים באופן תואם לתרומה שלהם לחברה? ברור שלא. אבל זה לא דבר יוצא דופן, לא בספורט (האם לברון ג'יימס מרוויח כמו ג'יימס דולן? אני חושב שפערי התרומה לאן.בי.איי די ברורים) וממש לא רק בספורט. אפשר להגיד שהיה רצוי שזה לא יהיה כך, אבל בעולם שאני מכיר, המעסיק משלם לך את המקס' שהוא יכול לתת לך. אני לא שמעתי על יותר מדי מעסיקים, שיוכלו לשלם X לעובד, אבל בגלל ההערכה אליו וללא שום צורך (איום בהתפטרות, תפוקה יורדת בשל חוסר שביעות רצון, או אפילו בקשת העלאת שכר) יתנו לו תוספת משמעותית. לא סתם המוסכמה היא שהקפיצה האמיתית של עובד בשכר היא כשהוא עובר חברה, או מקבל השוואת תנאים מהחברה הקודמת שלו על חוזה שהוא השיג.
גם לגבי תרומת השחקנים זה לא מדוייק. ברור שהכוכבים הגדולים כמו סקיפ טו מיי לו או הוט סאוס ואחרים היו בלתי ניתנים להחלפה. אבל אני מניח שהרבה מהאחרים יכלו להיות מוחלפים ע"י שחקני סטריטבול אחרים בלי שזה היה באמת פוגע במותג. וכמו שנאמר בסרט, הכוכבים הגדולים של הטור דווקא קיבלו סכומים יפים מאד (הטור היה ל-3 חודשים בלבד).
_________________ "You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"
סטן ואן גנדי
|