סל ניוז

משום מה זכרתי שכן, אבל לא ראיתי. אולי היה בפייסבוק.

בכל אופן, כמה סנטים בתור פתיחה למקרה שלא היה:
1. הסרט לא מחדש הרבה.
2. כן הפתיעה אותי שהשחקנים לכאורה זלזלו במינוי של ששבסקי למאמן. באותו זמן הוא כבר אימן 20 שנה באונ' דיוק, לקח 3 תארי מכללות והיה אחד המאמנים הכי מוערכים בכדורסל האמריקאי, שלא לדבר על כמות גדולה מאוד של שחקני אן בי איי שהוא הספיק לאמן. לא חשבתי לרגע שיש ספק שקואץ' קיי יידע להסתדר. כמו במקרה של צ'אק דיילי, המשימה העיקרית הייתה האינטגרציה, ולא ללמד את לברון ג'יימס וקובי בראיינט איך משחקים כדורסל.
3. לא יודע אם זה רק בשביל הסרט, אבל כן הרשימה הגישה של קואץ' קיי איך לחבר את השחקנים חזרה לנבחרת, לסמל, לפטריוטיזם. על אף שבעיניי כאוהד כדורסל זה קצת מגוחך לבוא עם גישה של "אנחנו נגד העולם", כשאתה מחזיק נבחרת כדורסל עם קובי, לברון, וייד, בוש, כרמלו, הווארד, קיד, פול וכו', אבל יכול להיות שזה כן עבד עליהם בזמן אמת.
4. לברון, וייד, כרמלו, בוש ובוזר כבר היו שחקנים די מוכחים באותו זמן. יחד עם זאת, כן צריך לזכור שבמונחים של גיל הם עדיין היו כולם אזור גיל 23-24. מורגש שברמה המנטאלית הם היו חלשים יותר ממה שהיו בהמשך הקריירה.
באותו הקשר, בתור שותפים לכשלונות של 2004 ו-2006, ניכר עליהם שהם הבינו שההבדל העיקרי בין האן בי איי לבין המשחק הבינלאומי הוא לא החוקים של המשחק, אלא זה שמדובר בנוקאאוט.
באן בי איי הפסד אחד בעונה הסדירה לא משמעותי. אתה גם יכול להפסיד כמה משחקי פלייאוף ולקחת אליפות. במונדובאסקט או באולימפיאדה אתה מודח מהטורניר וגמרנו.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

ראיתי אתמול את הדוקו.
חלש לדעתי... פרט לזה שקובי בריאנט מתבודד קיצוני ושכרמלו אנתוני נראה היום כמו היפסטר (לוק מגניב אגב, לדעתי) לא למדתי הרבה.
לא ממש היו קונפליקטים, דרמות או דברים שעושים דוקו לטוב... סתם שחקני כדורסל שאני מאוד אוהב מדברים על כדורסל שזה תמיד נחמד.

אני לא יודע אם זה מחנפנות או מסיבה אחרת אבל זה שיוצרי הסרט לא הטילו בכלל אחריות על לברון-וויד-כרמלו לכשלונות ב2004 וב2006 זה די משונה.
ב2004 הם אומנם היו אחרי עונת רוקי אבל כן קיבלו דקות סבירות, בעיקר וויד ולברון (17.6 ו11.5 בהתאמה, כרמלו עם 6.7)
ב2006 הם כבר לגמרי הובילו את הנבחרת כשכל השלושה קיבלו משהו סביב ה23-24 דקות למשחק.
בתחושה שלי הם הוצגו כ"קורבנות" של הזלזול האמריקאי וחוסר ההשקעה של הנבחרת בטורנירים האלו... הנטריב קצת משונה בהתחשב בזה שהם פישלו שם בענק.

עשיתי את hustle עם אדם סנדלר, התחושה שלי הייתה שהסרט ידבר טוב יותר לגיר כדורסל מאשר לצופה הרגיל
רדים טים בעיניי היה הפוך לגמרי. מדבר רק על מה שמוכר )קובי, לברון. קצת וויד) ולא חודר לשום עומק. לא סרט טוב

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

שקי, אתה אומר שהסרט הוציא את לברון ו-וייד טוב מידי?
אז תכין meme של מופתע כי הם הפיקו אותו
https://www.google.com/amp/s/variety.co ... 44993/amp/

לא ראיתי אבל זוכר את התקופה, ובאופן כללי לא ברור מה הסיפור הייחודי שמצדיק דוקו על הקבוצה הזאת.. הם היו פייבוריטים בטירוף ולא נדרשו למבחני אופי אמיתיים, לגלות עצמם מחדש או כל דבר שהוא חומר לסרטים כאלו. בתכלס נדרשו בעיקר לא לזרוק זין על היריבות שלהם וזה דיי הספיק..

מרגיש כמו ניסיון לייצר דרמה באופן מלאכותי. בערך כמו לעשות דוקו על הדרמה במכבי ת"א בשלבי הכרעת עונת 2018 כשנאבקו להחזיר את תואר האליפות מול חולון אחרי 3 שנים מביכות בלי גמר... הדרמות, הלחצים, הכעסים ואינספור סיפורים מאחורי הקלעים שאפשרות לקבוצה הזאת לעשות את הבלתי יאמן (NOT). שובר קופות..

99% מהדברים לא באמת חדשים למי שעוקב מספיק זמן.

מה שעוד היה חסר בדוקו זה שבזמן אמת דיברו ה-מ-ו-ן על הידית השבורה של האמריקאים מחוץ לקשת בעוד לאירופאים היו כל את הויצ'ים למיניהם שתופרים שלשות בקלות.
אחוזי השלשות של האמריקאים באתונה היו נוראיים, ורוב הנבחרות ששיחקו מולם שיחקו הגנה אזורית. היום זה לא נשמע עניין של מה בכך, אבל למעשה הגנה אזורית הפכה להיות חוקית באן בי איי אך ורק בעונת 2001-2002. בשנתיים הראשונות, עד אולימפיאדת אתונה, הקבוצה היחידה כמעט שהשתמשה בהגנה אזורית הייתה דאלאס.
האמריקאים עמדו על כ-31% מחוץ לקשת. ב-2006 אחוזי השלוש כבר השתפרו ל-36.9% וב-2008 כבר עלו למעל 37%.

השחקן שקיבל את הזימון על טיקט מומחה השלשות היה מייקל רד ממילווקי. אולם ברם, דווקא רד היה מהחלשים בנבחרת עם 5-18, בעוד לברון, וייד וכרמלו שיפרו את האחוזים משמעותית.

אם כבר פערים שנסגרו בין האמריקאים למשחק הבינלאומי, אי אפשר לומר שהקליעה לשלוש מהווה מחסום כלשהו עבור האמריקאים.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

צריך לזכור שהקשת הבינלאומית קרובה יותר. כרמלו למשל היה בשנותיו הראשונות בליגה קלע שלשות בינוני מינוס ובמשחקי הנבחרת הוא היה מפציץ מבחוץ.

אין ממש צורך בדוקו הזה, אבל הוא הופק ע"י לברון ואם אפשר להלל את עצמו עוד קצת בשביל המורשת אז למה לא?

אני מסכים שיש משהו קצת מגוחך בנרטיב שהסרט מנסה לצייר אבל בעיניי גם לא צריך לעשות מינימיזציה לתקופת הזמן המדוברת עבור הנבחרת האמריקאית. בעיניים אמריקאיות, ולא רק, כדורסל הוא נכס תרבותי והשליטה שלהם ברמת הנבחרות אמורה הייתה להיות טוטאלית. זו נבחרת שהאתוס שלה היא שהיריבים רוצים סלפי במחצית. אז כן עבור תרבות עם כזו פרספקטיבה על הסיטואציה לא לעשות אפילו גמר ב3 טורנירי נבחרות ברצף כשבכל הנבחרות המדוברות יש סגלים עם שחקני NBA מובילים כולל אול אוף פיימרים זה חתיכת אירוע מוזר.

מצד שני, ההתמקדות של הסרט בתהליך האימוני (שזה מעניין מאוד בפני עצמו) והשזירה של העלילה בהתפתחות שלו כאילו הוא הסיבה העיקרית לזה שהם זכו ב2008 משל היו נבחרת הממוצעים של וינס ווהן בדוג'בול, ולא כי הם הנבחרת הכי טובה ב100 רמות מהשאר, היא באמת מגוחכת וקצת מורידה מהיכולת להתייחס לסרט יותר ברצינות.

מה שכן, אחלה צ'אנס להזכר בגמר נגד ספרד האדירה, אחד המשחקים הגדולים ששוחקו אי פעם.

_________________
ABC לשעבר.

1. אחרי 2004 התוכנית של הנבחרת הלאומית האמריקאית הייתה שבורה לחלוטין. זאת לא רק הופעת האימה ב-2004, אלא גם ההתפרקות באליפות העולם ב-2002 וגם נבחרת לא ממש מעוררת השראה שניצחה בסידני 2000. הכי חמור זה שהייתה הרגשה שהכוכבים הגדולים, בטח אחרי ההתבזות של אייברסון, מרבורי ודאנקן ב-2004 לא רוצים להגיע יותר. הצעד הראשון היה אליפות העולם ב-2006. נכון שהיא הסתיימה במדליית ארד בלבד, אבל האליפות הזאת ויותר מכך ההחתמות של קולאנג'לו כבוס של הנבחרת וקואץ' קיי יצרו 3 נק' בסיס לעתיד.
- הם גרמו לכך שהנבחרת שוב הייתה מקובלת על ידי הכוכבים. הם הלכו אמנם על הכוכבים הצעירים ב-2006 ולא על המבוססים, אבל כל הצעירים הגיעו.
- אם כבר דיברנו על בסיס, אז הם בנו את ה - core של Att לעתיד, כששישה מהשחקנים שהופיעו ב-2006 המשיכו לאולימיפאדה וגם היו מהמשמעותיים בנבחרת (לברון, ווייד, מלו, פול, הווארד וגם בוש). קובי היה באמת השחקן היחידי ללא תחליף שהצטרף ב-2008.
- למרות ההפסד, בו האמריקאים לא התמודדו עם הפיק אנד רול של פפלוקאס וסופו וספנוליס באופן כללי, הנבחרת הזאת הצליחה להיראות דומיננטית לפחות בחלק מהמשחקים כמו בעבר (הנבחרת ב-2004, למעט מול אנגולה לא הצליחה לנצח מעל 10 הפרש, ב-2000 5 משחקים היו ב-15 הפרש ומטה, כולל 3 ב-10 ומטה).
2. אני לא חושב שאפשר להפיל אשמה גדולה על ווייד ולברון ובטח לא על אנתוני בביזיון של 2004. לברון קיבל מעט קרדיט ו-11 דקות. הוא היה חלש, אפילו מאד, אבל ההשפעה שלו על המשחקים לא הייתה גדולה, בטח לאור 27 ו-26 דקות בהתאמה שאייברסון ומרבורי קיבלו. ווייד קיבל יותר קרדיט והיה חלש (אחוזים נוראיים). אבל שוב, הוא לא היה מהשחקנים שעליהם הנבחרת התבססה. ב-2006 זאת בהחלט הייתה הנבחרת של השלישיה וכאמור, למרות הכישלון, כי כל אליפות שמסתיימת בהפסד אמריקאי היא כישלון, הטורניר הזה היה אבן בניה חשובה בהשבת התוכנית הלאומית לפסים. אפשר להגיד שב-2006 הם הפסידו את הקרב, אבל ניצחו את המלחמה. ב-2006 כבר ראית את ההתאמה המושלמת של אנתוני לכדורסל האירופאי, את היכולת של ווייד ולברון לקלוע הרבה ובאחוזים גבוהים.
3. בניגוד למה שגמליאל רשם, האמריקאים לא היו פייבוריטים בטירוף. אני כן חושב שהם נדרשו למבחני אופי. האולימפיאדה הזאת הגיעה אחרי 3 טורנירים שבהם המקצוענים של האן.בי.איי השיגו 2 מדליות ארד בלבד. בשניים מהטורנירים הם גם התבזו והטורניר הראשון אחרי המהפך של קולאנג'לו אמנם הניב סימנים מעודדים, אבל למרות זאת גם הסתיים במפח נפש. לפני האליפות היה סימן שאלה גדול מאד האם הנבחרת הזאת תצליח היכן ששלוש האחרות נכשלו.

וסתם הסתכלתי כבר באתר של נבחרת ארה"ב ורציתי לציין שבארקלי ב-96 הוליך את הנבחרת עם 12.4 נק' למשחק ו - 81.6% מטורפים. ב-1992 הוא היה קצת חלש מהשדה בהשוואה עם 71.1% מהשדה (כמובן הכי גבוה בנבחרת) וגם הוביל את הנבחרת עם 18 נק'. ג'ורדן הסתפק עם 14.9 נק' (4-19 מהשלוש, אאוץ')

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

לא יודע אם בטירוף אבל אני חושב שבהחלט באו פייבוריטים. רוב הכוכבים סיימו עונה של אזור 25+ נק' למשחק. למעשה, רוב הנבחרת קלעה מעל 20 נק' למשחק בליגה בעונה שחלפה.
ברור שבהינתן הטורנירים הקודמים, והעובדה שלחלק מהנבחרות כן היו מספר שחקני ליגה, היו גם מחשבות שנבחרות כמו ספרד או ארגנטינה יוכלו לעשות להם צרות.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת

לא חושב שהאמריקאים היו פיבוריטיים בכזה פער מספרד, ולראיה הגמר בהחלט היה צמוד ומספיק שוויד וקובי היו מחטיאים את הגאמפרים שקברו את ספרד בשביל שהיינו מקבלים תוצאה אחרת. ברור שהאמריקאים פיבוריטיים, אבל פערי הרמות והאתלטיות הצטמצמו בטורניר נוקאאוט תמיד יש מקום להפתעות.
בלי קשר, סרט די מחורבן שגם אפילו לא ניסה להתאמץ מדי להביא מרואיינים מעניינים. היה הרבה יותר מעניין לשמוע קצת שחקנים מהיריבות, מה שלא היה, למעט פאו שהיה יותר על התקן של החבר של קובי והפיקנטריה מאשר כל דבר אחר.

_________________
צריך להילחם בפיינל פור כאילו אין שריון ולהילחם בשריון כאילו אין פיינל פור.

https://www.thespread.com/sports-bettin ... tournament
נראה לי שזה מספיק פער כדי לקטלג אותם פייבוריטים.

_________________
nothing really matters

אין לי ראש למילים ארוכות וביבלברוקס מן מילה ארוכה שכזאת