בפעם הראשונה בהיסטוריה, שתי הבחירות הראשונות (ואולי גם השלישית) בדראפט 2023 לא יהיו כנראה שחקני מכללות. כרגע, שלושת השחקנים שמיועדים לבחירות הללו הם וומבניאמה, סקוט הנדרסון מהג'י ליג ואמן תומפסון מאוברטיים אליט. יש מצב שגם התאום של אמן, אוסר, יהיה בחירת טופ-5, אבל עוד מוקדם להגיד.
ועדיין, כמו בכל דראפט, רוב בחירות הלוטרי והרוב הגדול של הבחירות בכלל, יגיעו מהמכללות. אז הנה ת'רד לדבר עליהם (וגם על המכללות בכלל, למרות שלא נראה לי שיש יותר מדי אנשים בישראל שמתעניינים בליגה הזו מעבר לפס הייצור של שחקנים שהיא מספקת ל-נבא, לפחות לא מאז ימי הנפלד ושפר העליזים).
נתחיל היום עם מי שהוא כרגע המועמד מספר אחת לשחקן השנה במכללות:
זאק אידי מפרדו. לפני הכל: הוא גדולה, הוא חזקה. אידי הוא מפלצת בגובה 2.24 ובמשקל של כמעט 140 קילו. אבל בניגוד לרוב האנשים במידות הללו (לא שיש הרבה), יש לו גם כישרון כדורסל. ידיים רכות, עבודת רגליים יפה, טאץ' ליד הטבעת, הוק שוט עבדול ג'בארי, קליעה לא רעה מהעונשין, וגם הרבה קשיחות ואי פחד מלהתלכלך בצבע. הוא גם לא מסוג הענקים (סופו) שאחרי 5 דקות על המגרש כבר אין להם אוויר או שעושים פאולים בכמויות וצריך להגביל להם את הדקות. ובאמת, אחרי שנתיים שבהן הוא שיחק פחות מ-20 דקות למשחק (הרבה בגלל שלפרדו היה עוד סנטר מצויין, טרוויון וויליאמס, והם שיחקו ברוצטיה), השנה אידי כבר מקבל 30 פלוס דקות למשחק ובינתיים אף יריבה לא מצליחה לעצור אותו.
התפוקה שלו עד עכשיו: 22.6 נקודות (מקום 5 במכללות), 13.9 ריבאונדים (ראשון במכללות), וגם 2.2 חסימות, ב-66% טרו שוטינג. אלו סטטיסטיקות דומות לאלו שהעמידו שאקיל והאדמירל בשנה השלישית שלהם במכללות. מדד ה-PER שלו כרגע הוא הכי גבוה מאז שהתחילו למדוד ב-2009 (זאיון במקום השני)
היכולת האישית של אידי מלווה גם בהצלחה קבוצתית מפתיעה. פרדו איבדה השנה 3 שחקנים מה-4 שהובילו אותה בנקודות בשנה שעברה, ביניהם וויליאמס וגם ג'יידן אייבי, הבחירה החמישית בדראפט ה-נבא השנה ואחד השחקנים הכי טובים במכללות בשנה שעברה. במקומם לא הגיע אף שם גדול והקו האחורי מורכב משני פרשמנים לבנים ונמוכים, שאפילו לא דורגו בין 100 הראשונים בין בוגרי בתי הספר בשנה שעברה. ועדיין, אידי מוביל את הבוילרמייקרס לעונה נטולת הפסדים, כולל ניצחונות גדולים על דיוק וגונזאגה. כרגע זה שווה מקום ראשון בדירוג המכללות, למרות שקשה לי להאמין שהם יצליחו לשמור על הדירוג הזה כשעונת הקונפרנסים תתחיל והם יצטרכו לפגוש קבוצות ביג-10 חזקות פעמיים בשבוע.
למרות הדומיננטיות הזו, בינתיים אידי לא מופיע בסיבוב הראשון של אף מוק-דראפט. בהרבה מהם הוא גם לא מועמד לבחירה בסיבוב השני.
איך זה יכול להיות? יותר מהכל, זה מעיד על השינוי העצום שעברה ליגת ה-נבא בתוך פחות מעשור. אם השנה הייתה 2010, אידי היה בחירת טופ-5 בדראפט. כיום, ספק אם בכלל יש לו מקום ב-נבא. כשמסתכלים על הסגלים בליגה, יש רק שני שחקנים בגובה 2.20 פלוס. אחד מהם הוא פורזינגיס החד קרן (בשנה הבאה יצטרף אליו עוד חד קרן -- וומבניאמה). והשני הוא בובאן מריאנוביץ' החביב, שכמעט לא רואה דקות משחק.
רוב האנשים משווים את אידי לבובאן ומסיקים שלא שווה לבזבז עליו בחירת דראפט וגם שאין לו כנראה מה לחפש ב-נבא. האמת, יש מצב שזה נכון. אבל ממה שראיתי, אידי יותר מוכשר ונייד מבובאן. הוא יותר מזכיר לי את יאו מינג -- עוד סנטר עם טאץ' טוב ליד הטבעת, עבודת רגליים יפה, וקליעה רכה מהקו. אידי טיפה פחות גבוה וכנראה גם קצת פחות מוכשר (יאו היה עילוי רציני). אבל מעניין עד כמה יאו היה מצליח למצוא מקום בליגה של ימינו. אגב, יש דמיון לא רק בגודל ובסגנון המשחק, אלא גם במראה (אמא של אידי היא ממוצא סיני, למרות שהוא גדל בקנדה). שניהם לא ממש דוגמנים, למרות שיאו לוקח די בקלות בתחרות הכיעור.
ואם כבר אנחנו בענייני מכוערים, מעניין עד כמה המראה החיצוני של שחקנים הוא לא פקטור בכמה אני מחבב אותם. למעשה, יש מצב שיש כאן קורלציה הפוכה. כמה מהשחקנים החביבים עלי בכל הזמנים, כמו סקוטי פיפן, דניס רודמן, רג'י מילר, ג'ואקים נואה וקירילנקו, ובימינו שרגא, הם מכוערים עם קבלות. לעומת זה, אף פעם לא חיבבתי במיוחד את טוני פארקר, דווין בוקר, או ג'יי ג'יי רדיק, וקלי אוברה הוא בכלל שחקן שאני לא מסמפט במיוחד.
טוב, קצת סטינו מהנושא. את זאק אידי בכל אופן אני בהחלט מחבב. למרות חוסר ההצלחה של סנטרים דומיננטים וכבדים מהמכללות ב-נבא בשנים האחרונות (לוקה גרזה, קופי קוקבורן, אודוקה אזובויקה), עדיין הייתי רוצה לראות את אידי מקבל צ'אנס. מקסימום, אם זה לא ילך, נראה אותו ביורוליג בעוד כמה שנים.
|