סל ניוז

"אני לא מפחד"; "החיים זולים": כתב אישום הוגש נגד אמיר אלקירנאווי, תושב רהט בן 39 בגין ביצוע פיגוע דריסה בבאר שבע. לנאשם מיוחסות עבירות חמורות של ניסיון רצח בנסיבות של מעשה טרור וחבלה חמורה נסיבות מחמירות. מכתב האישום עולה כי הנאשם הגיע לפני כחודש לרחוב אילן רמון שבבאר שבע, דרס לאור יום הולך רגל כבן 18, שהיה לבוש במדי חיל האוויר, וניסה להימלט מהמקום.
יומיים לפני הפיגוע, הוביל אלקרינאוי משאית לבאר שבע והעמיד אותה באופן החוסם את הגישה לחניה. אדם שהגיע למקום צפר לאלקרינאוי על מנת שיזיז את רכבו. לאחר מכן, יצא מרכבו ודפק על דלת המשאית. אלקרינאוי פתח את הדלת ובין השניים התחילו חילופי דברים. בסיום הוויכוח אמר הנהג לנאשם: "ערבי זבל, מגיע לך כדור בראש".
בשלב זה החל אלקרינאוי לצלם סרטון, תוך שהוא מתעמת עם הנהג ומאיים שיירה בו. לאחר כמה דקות הגיעו שוטרים למקום, ומכיוון שאלקרנאוי התעקש להגיש תלונה, השניים עוכבו לחקירה. בסיום החקירה, נכנס הנאשם לחשבון הטיקטוק שלו, והעלה סרטון שבו פנה לאזרחי המדינה הבדואים ואמר: "אתם צריכים להיות מוכנים לכל רגע, לכל איום, כל אחד צריך לשמור על עצמו, אנחנו כאן במדינה גזענית... אל תחכו למשטרה, אל תחכו לקבל איומים כמו שאני קיבלתי, ושבסוף ישחררו את אותו האדם.. אם תכבדו אותנו נכבד אתכם, לא תכבדו אותנו אתם תסבלו".

"זה לא איום", טען. "אבל אנחנו מוכנים לוותר על החיים שלנו, על עצמנו, בשביל הכבוד שלנו". ברקע הסרטון, כתב: "מזהיר כל בדואי שיהיה זהיר. לא להמתין למשטרה שתומכת באזרחים היהודים. קח את מה שמגיע לך, שיש כבוד, החיים זולים".
ביום שלמחרת העלה אלקרנאוי לטיקטוק את הסרטון המתעד את העימות עם הנהג, וכתב: "כל בדואי שיהיה זהיר וייקח את מה שמגיע לו בידו. המשטרה הגיעה ולא עשתה לו כלום". בסרטון נוסף שהעלה באותו היום, אמר: "אני לא מפחד. יבוא הזמן שאני אקח את מה שמגיע לי וכולם יראו את הסרטון. אינשאללה שיגיע לשב"כ ולממשלה... החיים שלנו יהיו זולים עבור הכבוד שלנו בארץ הזו... אני מדבר על החיים שלי, אבל אם החיים שלי ילכו - לא אכפת לי. עבור הצדק, ולא בשקר".
מהחקירה עולה כי בעקבות המתואר גמלה בליבו של אלקרנאוי החלטה לבצע את פיגוע הדריסה. יממה לאחר מכן, בשעות הבוקר, יצא אלקרנאוי מביתו לכיוון בית הספר הטכני של חיל אוויר בבאר שבע, והבחין בצעיר בן 18 מסיים לחצות את מעבר החצייה. הנאשם הסית את ההגה בחדות, האיץ את מהירות נסיעתו, ועלה עם רכבו על המדרכה עד שפגע בעוצמה רבה בצעיר. לאחר שנפל על הכביש, המשיך אלקרנאוי בנסיעה תוך שהוא מותיר את הפצוע שרוע על הכביש, חבול ומדמם.

הצעיר ניסה לקום על רגליו, אך בשל הפגיעה שנגרמה לו - נפל ארצה, לאחר כ-200 מטרים הנאשם עצר את רכבו, ירד ממנו ונשכב על הכביש עד שהגיעו שוטרים וכוחות הצלה למקום. אימו של הנער הפצוע, סיפרה מבית החולים, על הרגע שבו שמעה לראשונה על המקרה: "הבן שלי התקשר אליי כשהייתי בעבודה ואמר שרכב דרס אותו, הוא עבר ניתוח בהצלחה".
במהלך החקירה פשטו כוחות המשטרה על ביתו של החשוד. דובר המשטרה ניצב משנה אלי לוי מסר: "כל כיווני החקירה נבדקים - מתחזק החשד שמדובר באירוע על רקע לאומני". מהנהלת בית הספר בו לומד הפצוע שלחו הודעת עדכון לתלמידים מיד לאחר המקרה: "באירוע דריסה הבוקר נפגע תלמיד משכבת י"ג מרכב, הנהג הוא בן מיעוטים שנעצר ונמצא בחקירת משטרה. התלמיד טופל על ידי מד"א ופונה באמבולנס לסורוקה".

כמו כן, גם משפחת המפגע, אשר נחשבת נורמטיבית ומשולבת בחברה הישראלית, פרסמה מסר המגנה את המעשה של קרובם כביטוי להוקעת מעשיו. יתר על כן, חלק מבני המשפחה אף ביקרו את קורבן הפיגוע בבית החולים.

וזה בלי להתייחס ליכולות המפוארות שלך כקרימינולוג ועמית בכיר לחקר הטרור, שכבר יודע מיד וללא צורך בשום בדיקה שעל פי "המתווה המתוכנן והמסודר" אין אלא לקבוע שמדובר באירוע לאומני.

גדעון לוי כותב ב-"הארץ" על שחרור המחבל כריס יונס שחטף ורצח חייל צה"ל:
ברוך הבא, כרים יונס, אהלן וסהלן. כל כך שמחתי בשחרורך.
שום אדם בעל רגש אנושי לא יכול להישאר אדיש נוכח התמונות של רגע הגעתך הביתה, אחרי 40 שנות כלא.
חיבוקי הגברים, צהלולי הנשים ופניו החתומות של הגבר הקשיש, שמרבית חייו עברו עליו במאסר. זו כנראה הפעם הראשונה שמישהו חיבק את יונס ב–40 השנים האחרונות;
זו הפעם הראשונה שהוא יכול להלך חופשי.
לא להתרגש מזה? איך אפשר?

גדעון לוי צודק, אי אפשר להשאר אדיש נוכח התמונות של כרים יונס.
רק שבניגוד ללוי שמתרגש ומתפייט מזה, הרגשות אצלי לעניין היו אחרות לגמריי ובעיקר צער על כך ששמעון פרס קצב את עונשו של החרא הזה, ושהוא מתהלך חופשי כיום במקום לסיים את חייו בין הסורגים (או טוב מכך, אם היה מתנגד התנגדות מסוכנת בעת מעצרו ומקבל 5.56 לראש - הרבה יותר זול וחוסך חגיגות כאלה).

לא כתבתי שהוא מייצג את כלל השמאלנים...