הנווט כתב:
הזוי שעם כל העונה הגרועה הלייקרס היו (עד לפני שניה לפחות) במרחק כמה משחקים צמודים והחלטות שופטים מליהיות קבוצת פלייאוף עם סנטימנט טוב.
בעיקר הזוי כי יש מספיק קבוצות מאכזבות העונה עם מאזן דומה או סביבות ה50% אבל למרות שהלייקרס הצליחו להתחרות כמעט כל משחק בתודעה אנו חושבים עליהם כאחד הכישלונות היותר מובהקים.
זה כמובן תשומת הלב שהם גוררים אבל גם ההבנה שהם כבר שנתיים ברווז צולע מבחינת סגל במאקרו וכל מה שקשור בניהול הסגל והמשחק במיקרו.
כמה דברים שאנחנו יכולים לנחש כשיש עוד 30 משחקים בקופה:
בתוצרת הנוכחית הלייקרס נעים בין ליהיות מחוץ לפלייאין להשתחלות פנימה ופרידה בסיבוב הראשון.
כי ראס כמה שאני חולה עליו וחושב שהוא כן שחקן חיובי לקבוצה (מהספסל) לא יכול ליהיות האלפא בסרטץ׳ שלברון צריך בשלב הזה של הקריירה.
כי נראה שהדרך היחידה להביא את דיוויס בריא לפלייאוף זה לשמור עליו בכפפות משי ala קוואי ואין מספיק כוח אש לנצח מספיק משחקי עונה רגילה כדי להגיע לשם.
כי מכל שחקני המשנה שיש מה לאהוב בהם אף אחד לא מספיק יציב (או מתמחה במשהו מסויים אותו יכול לספק כל ערב, בניגוד לחברה כמו קארוסו ופופ מהאליפות) וזה יתגלה בסדרת פלייאוף.
כי האם אולי יהיה מאמן טוב יום אחד אבל כרגע הוא נראה כמוטיבטור מוצלח לחבורה הזו אבל כמאמן משחק, מצב שעושה יותר נזק מווגל (ואני אומר את זה כמי שמעריך את ווגל מאוד אבל באמת שהיה גרוע ב21/22).
וכמובן הכי קריטי זה הפשע שהם עושים מול לברון והביזבוז של שלהי הקריירה של האגדה הזו.
הקבוצה מתפרקת כשהוא לא על המגרש ולכן הוא משחק יותר מידי, עזבו פיזית תראו את התגובות שלו בזמן משחקים ומהטעות שיפוט האחרונה.
כמה תיסכול… ולא רק מההפסדים אבל גם תוך כדי משחק כי הוא מסתכל סביב ורואה אסופת רול פליירס לא לגמרי אפויים סביב הכוכבים.
יש פה אפקט מתמשך של שחיקה מנטלית שהפרס עליה ברגעים מתוקים הוא פעם ב, ומנגד המון משחקים צמודים שמתפקששים, קאמבקים הירואים שלא צולחים וכו׳, הוא בנאדם אחרי הכל וזה מתיש מנטלית.
גם אם שחקן אחר יקח את המושכות להוביל אין בדיוויס (לא יוצר מספיק לעצמו ואחרים) או ראס (לא צריך להרחיב) את סל הכלים לתת ללברון ליהיות מה שהוא יכול ליהיות בשביל קונטנדורית בשלב הזה:
אולאראונדר שאין עליו את העול של הצורך בו כסקורר ראשי אלא שחקן שיכול לתת קצת (הרבה) מהכל, ויכול להגיע רענן לנהל את המשחק בכל הרגעים המכריעים (תוך כדי וכמובן בסוף משחקים).
כמה מילים על זה:
א. הלייקרס אולי היו רחוקים כמה נצחונות בהפסדים צמודים מפלייאוף, אבל באותה מידה גם הרבה נצחונות שלהם באו במשחקים צמודים - למשל האחרון מול הניקס, ואאל"ט רוב אלו שבאו לפניו. למעשה, אם מסתכלים פשוט לפי הפרשי סלים הלייקרס היו צריכים להיות במקום ה....13 במערב. הם אחת מ3 קבוצות בודדות שם עם הפרש סלים שלילי. זה ממש לא נראה מאזן שמשקר בגלל חוסר מזל, אלא מאזן שהולם את הביצועים.
ב. הקטע הזה עם השיפוט קצת מצחיק. נכון, לא שרקו פורטל על לברון, ונכון, לברון יודע לעשות טנטרם יותר טוב מכל אחד אחר בליגה. אבל האמת היא שהלייקרס היא הקבוצה שמרוויחה כמעט הכי הרבה מטעויות שיפוט העונה, ועם כמה שקל להצביע על הפאול של טייטום, אפילו נגד הסלטיקס הם הרוויחו מ3 טעויות שיפוט בשתי הדקות האחרונות, לפי הליגה.
ג. הלב באמת יוצא אל לברון לפעמים על הכדורסל שהוא משחק וכמה שזה בטח מתסכל בשבילו כל הזמן להפסיד, אבל אם כבר אנחנו מרשים לעצמנו לנתח את שפת גוף המתוסכלת מחוסר העזרה שהוא מקבל, תרשו לי גם לפרשן את ההשפעות הפוטנציאליות שלה. ולומר שלשחק עם שחקן שכל הזמן מביע תסכול בצורה כזו בולטת ומוחצנת, שיושב על הספסל שבור במהלך כל הפסד, שרומז בכל מקום בתקשורת על העוול שנעשה לו בזה שלא מביאים לו עזרה, אין מצב שזה משפיע לטובה על השחקנים שסביבו, שזה מעלה להם את הביטחון או המוטיבציה.
עם כל כמה שלברון מפתיע לטובה ביכולות הכדורסל שלו בגיל הזה, אבל מבחינה מנהיגותית חייב לומר שהייתי מצפה ליותר.