מרפי הפסיד בגמר לרוברט מילקינס. מילקינס הוא סיפור דומה למארק קינג לפני כמה שנים - טיפוס "עממי", נקרא לזה, שסבל בקריירה מבעיות שתיה, הימורים וטרגדיות משפחתיות, שורד מעונה לעונה עם הראש מעל המים (טופ 64) כדי לשלם את המשכנתא. בסבב כמעט 30 שנה, אפס ציפיות לפרסום ותהילה, נוסע לכל טורניר, אחרון בפאב הסמוך לאולם. ובכן, אחרי שטורניר המאסטרט בטורקיה בעונה שעברה נגמר מבחינתו בשטיפת קיבה וקנס כספי כבד מההתאחדות על הוצאת שם רע לענף, לקחו אותו חברים להתנקות ומאז הוא בנסיקה. עכשיו הוא זכה ב-230 אלף פאונד.
בעיני הצופה המזדמן ביורוספורט, סנוקר מקצועני נתפס לרוב כמשחק אריסטוקרטי - אולי בגלל הלבוש המחויט, הקהל המקשיש בשורות הראשונות ובטח לנוכח הדיסוננס התדמיתי מול מועדוני הביליארד בארץ, שלהם מוניטין אקלקטי של נייס-גאי, שבאבניקים וקלמידיה - או במקרה הטוב, חגיגה בסנוקר (אגב - אחד המופעים הבודדים בתרבות הישראלית הפופולרית בו המשחק המכונה "סנוקר" הוא באמת סנוקר). אז למרות שהיסטורית זה נכון, הפרופיל של שחקני הסנוקר המובילים ב-50 השנה האחרונות הוא של בוגרי מעמדות נמוכים.
_________________ "היינו במלון בפאריז ופתאום שמעתי דפיקה בדלת ב-3 בלילה. פתחתי את הדלת וראיתי את שמעון מזרחי שפקד עלי: 'נשק אותי'. לא הבנתי מה הוא רוצה, אבל הוא התעקש, אז נישקתי אותו".
|