סל ניוז

ועוד הפרכה קלילה: אותה מפלצת מדומיינת בת 7 שנים של טנקינג, בכל זאת היתה צריכה להתמודד עם יריבות. נניח, השושלת הגדולה של זמננו, זו של גולדן סטייט שהליבה שלה בנויה משחקים שנבחרו 7, 11 ו35, שאלה לא בדיוק מקומות שאתה חושק בהם כשאתה עושה טנקינג. איזה יתרון יש למפלצת הטנקינג מול קבוצה כזו, שהגיעה מחיבור של שחקנים שנבחרו ברצף מקרי לגמרי של בחירות?

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

אתה לא מבין איך דאטה של דברים שקרו בפועל עוזר לנו לדעת מה קרה?
אתה לא מבין איך סדר גודל של 20 שנה שאפשר לחקור בו אלופות, פיינליסטיות וכשלונות לא עוזר לנתח הסתברויות של דברים?

האם זה שלפליקנס היה את AD בקבוצה כל כך חלשה הרחיק אותם מהאליפות? מאוד יכול להיות... יכול להיות שלהביא שחקן כמו AD שהוא לבדו מוציא אותך מהתחתית לקבוצה שאין בה כלום זו נקודת התחלה בעייתית.
הקאבס עם לברון לא הצליחו להרים קבוצה סביבו כי לברון לבדו שווה פלייאוף במזרח אבל הוא הגיע לקבוצה עם כלום ושום דבר בה...

בסוף, לשמחתנו, יש דאטה... קבוצות פח אשפה שמביאות שחקנים טובים ברוב המקרים לא מצליחות למנף את זה... זה נכון עם הקאבס, זה נכון עם ניו אורלינס וזה נכון עם עוד קבוצות.
אגב, כמובן שגם יש קבוצות שסותרות את זה ובראשן אוקלהומה.
זה היופי בלהסתכל על הצלחות וכשלונות ולנסות לדלות מזה מידע והסתברות.
זה לא אומר ששיטות שלא נוסו לא יכולות לעבוד, אבל הן צריכות לשבת על אי אילו הנחות שמסתמכות על איזשהו מודל.


איפה נכתב דבר כזה? אני ממש אשמח אם תפנה אותי לכתבה שהראתה ניתוח כזה.
שום סיכוי בעולם שיש מישהו שעשה מחקר ומצא שאם עושים טנקינג של 7 שנים יש כמעט 100% סיכוי לאליפות.
על סמך מה ההנחה הזה בכלל? במה שרשמת אין שום דבר שמתקרב לזה אפילו.
גם לעשות טנקינג 7 שנים זו תפיסה כל כך מוזרה, היא פשוט אומרת שאתה לא הצלחת לבחור שחקן שמזיז את המחט במשך 7 שנים או שכל מה שעשית זה טריידים על מי שבחרת במשך 7 שנים.
בסוף כל הטנקינג של פילי נשען על זה שאמביד ישב בחוץ 2 עונות ושסימונס ישב עונה בחוץ מה שאפשר להם לבחור גבוה אבל לא להתרומם (כי ברגע ששניהם שיחקו הם התרוממו רק מזה). אגב, לא מפתיע ששני השחקנים פספסו הרבה משחקים גם בהמשך הקריירה שלהם (אמביד פצוע תמידית בפלייאוף, גם עכשיו) כי כשאתה בונה אסטרטגיה על זה שאתה בוחר שחקן פצוע אל תתפלא שזה חוזר במערכה מתקדמת יותר.

( * ההודעה נערכה עקב טעויות הגהה מוגזמות)

שקי, אתה מתווכח עם בנאדם שמבחינתו לדוגמה פוזיטיבית אין חשיבות כדי לתקף עמדה, ושלא מבין למה תצפית ואיסוף נתונים חשובה לפעולה של ניתוח. רק מזכיר.

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

מה השאלה פה? שנתיים בדיוק, שבמהלכן הושבת באזור פברואר. התשואה, בחירות 6 ו-2. השנה היתה אמורה להיות ה-שנה לעשות טנקינג, וזה כבר לא קרה למרות שלא הוחתם סנטר מוכח "מחוץ לטיים ליין" שימלא את מקומו של צ'ט הפצוע.

אני לא מבין את הדוגמה פה (בהקשר של הגישה שלך).
קליבלנד אומנם קבוצה צעירה יחסית, אבל מובלי הוא השחקן הכי צעיר, הכי מבטיח, ונבחר הדראפט הכי גבוה שלה.
אם יחליטו להעביר אותו, זה יהיה בתמורה לשחקן מוכח ממנו ובשיאו.
או שאתה אשכרה טוען פה שכדאי לקאבס לשקול טרייד על מובלי תמורת פרוספקט צעיר יותר או בחירת דראפט אטרקטיבית?

הגורמים שלואו מצטט כאן למעשה מסבירים במרומז מדוע אסטרטגיית הפרוסס אינה ריאלית עבור אף פרנצ'ייז נורמלי. שבע שנים זה אכן חריג למדי והינקי לא הצליח להשלים אפילו שלוש שנים מהתהליך מבלי שהבקלאש יביא לפיחות במעמדו וכתוצאה מכך להתפטרותו והישארותו מחוץ לליגה עד להודעה חדשה.

לגבי משפט הסיום, באופן אירוני הוא הצליח לפגוע כבר בבחירה הראשונה שהשיג כתוצאה מהפרוסס, אבל כתוצאה משילוב של מזל ולוקסוס. אמביד היה הפרוספקט המוביל ורק הדיווחים על היעדרות של שנתיים (לצד העובדה שגם וויגינס וג'בארי היו פרוספקטים מוערכים מאוד במשך שנתיים לפחות לפני מועד הדראפט), לצד העובדה שכל מהותו של הפרוסס גרמה לכך שבחירה באמביד המשתקם לא הרתיעה את הינקי, אלא דווקא קרצה לו בין היתר בגלל סיבת החלקתו עד לבחירה השלישית, גרמו לכך שפילי לא יצאה מהפרוסס הזה עם איזשהו רצף של נואל-ג'בארי-אוקאפור-סימונס.

לא רק שזה המון, צריך לזכור שרוב פאזות הטנקינג הנורמליות (2-4 שנים) מגיעות מקבוצות שלפני כן דשדשו בבינוניות או למטה מכך. ישנן חריגות (פירוק שושלת הבולס, קליבלנד לאחר שתי העזיבות של לברון), אבל תחשבו על קבוצה כמו דטרויט, שאת הבנייה הנוכחית שלה החלה בין הטרייד דד ליין של 2020, עם העברת דראמונד תמורת כלום בפיתה, לבין דראפט 2020 עם רכישת הבחירות שהובילו לסטיוארט וביי, לצד הייז שהגיע מהבחירה השביעית שהגרילה. זאת קבוצה שמאז הפירוק בקיץ 2009 (עזיבת ראשיד ואייברסון שהגיע תמורת בילאפס, החתמות כושלות של וילנואבה ובן גורדון), בחרה באזור אמצע הלוטרי פרוספקטים נחמדים ולא יותר, כמו מונרו, ברנדון נייט ודראמונד, ולאחר מכן כיוונה גבוה יותר עם הטריידים עבור רג'י ג'קסון ובלייק גריפין. יצא מזה שני ביקורים בפלייאוף מהמקום השמיני ועוד כמה בחירות לוטרי מאוחרות כמו קק"פ וקנארד.

אז עכשיו יש סיבה ליותר אופטימיות עם קייד ושלל הצעירים שנאספו סביבו, אבל למישהו חוץ מאטט זה נראה הגיוני שהם יכוונו ליותר מארבע בחירות בטווח של 1-7 שהם בדרך לעשות בין דראפט 2020 לזה הקרוב?

איך הגעת לכמעט 100%? על סמך ציטוט שלדעתי הוצאת מהקשרו, או סתם ספקולציה?

אגב, אני בכלל נגד השימוש במבחן האליפות כאמצעי למדידת בנייה מוצלחת. לקחת אליפות כרוך גם בהמון מזל. אם כבר הזכרת את חזרת הקינגס לפלייאוף, הרי שקבוצת הפלייאוף הקודמת שלהם היתה פשוט מופלאה, ואיתרע מזלה להיתקל בשושלת שאקובי ובטים דונהי המושחת. גם פניקס של KJ ובארקלי היתה קבוצה מעולה שנגזר (גם) עליה להתרסק על משוכת ג'ורדן, והיד עוד נטויה.

שום יתרון כמובן, במיוחד כשהיא מתחילה להשתתף בפלייאוף בפיגור משמעותי לעומת כוחות עולים אחרים, ועם המון שכר לימוד לשלם.

אגב, לא יודע מאיפה החלטת שזה הנוהג כיום. אני דיברתי לא פעם על כך שיוסטון נמצאת כעת בחלון בנייה של שלוש שנים, אבל זה בגלל שאכן מדובר בחלון שעומד להיסגר, החל מדראפט 2024 הם יהיו חייבים בחירות או החלפות לאוקלהומה למשך כמה שנים טובות.

ספיקינג אוף אוקלהומה, הדוגמה הקלאסית של בנייה משלוש בחירות טופ 4 שייכת להם כמובן, אבל צריך לקחת בחשבון שבחירה מס' 2 בדוראנט לא ממש נבעה מטנקינג מחושב. היתה להם קבוצה שנבנתה סביב ריי אלן ורשארד לואיס, בעונת 2005 הם היו הפתעת העונה, אח"כ כבר אכזבו במשך שנתיים, ועדיין לא היו בטופ 3 המובילים במרוץ הפינג פונג אחר אודן ודוראנט, אלא זינקו יחד עם פורטלנד ואטלנטה מעל ממפיס, בוסטון ומילווקי המאוכזבות.

צריכים שהכוכב שלך יסכים לשבת בצד מפברואר במשך שנתיים... לא רואה שחקנים כמו לברון, קובי או סטף מסכימים לזה.
אוקלוהומה שיחקו אותה עם שג"א שגם זרם עם הטנקינג שלהם במשך שנתיים וגם נראה באמת כמו הריל-דיל

מסכים עם זה מאוד ואני חושב שזה גם פרמטר בעייתי לגדולה של שחקן.
בסופו של דבר אם ריי אלן מחטיא שלשה סופר קשה מהפינה אז לברון מפסיד את האליפות ולך תדע איך הקריירה שלו ממשיכה משם.
אם דוראנט\קליי לא נפצעים אז קאווי לא אלוף וטורונטו "רק" סגנית מכובדת.
התוצאה הסופית תלויה בכל כך הרבה גורמים וכל כך הרבה "ברגים" קטנים שלהסיק משהו על סמך אליפות בלבד ולא על הגעה לגמר הליגה\גמר איזורי (היו שנים שגמר הליגה היה בתכלס גמר המערב) זו הסתכלות צרה שמכניסה או מוציאה גורמים לא מאוד רלוונטים למשוואה.

דווקא השנים הראשונות של סטף בליגה לכאורה התאימו יופי לטנקינג רב-שנתי, בגלל מצב הקרסוליים שלו.
לא זכרתי מה קרה איתו החל מפברואר 2012, כשהווריורס עשו טנקינג עצבני בשביל לשמור לעצמם בחירה מוגנת טופ 7 (שהפכה להאריסון בארנס), אז בדקתי: 3 DNP-CD בשלהי פברואר-תחילת מרץ, חזר לארבעה משחקים, ואז החל מ 13.3 ועד סוף העונה, לא שיחק כלל. זה התחיל עם DNP-CD למשחק אחד ואז הולך ומתחלף בין נקע בינוני בקרסול ל inactive ברוב הזמן.

גם שג"א בחור די צנום שמשחק הרבה פנימה, כך שיש כאן יותר מסתם זרימה עם הטנקינג. לברון עמיד משניהם ובמקרה שלו לא היה על בסיס מה לשכנע.