13. טורונטו רפטורס: קאם וויטמור, ווינג, וילאנובה (פרשמן), בן 18 ועשרה חודשים
כנראה הפרוספקט שהדיעה שלי לגביו הכי התנדנדה לאורך תהליך ההערכה. בהתחלה הוא ישר עלה לי על הרדאר בתור בנדיקט מתורין של המחזור הנוכחי, גם אם לא אחד לאחד. בהמשך התקררתי קצת לגביו, אח"כ עברתי לשלב של "רגע, הוא אתלט לא פחות מהתאומים תומפסון, פיזי וצעיר מהם, ושיחק במסגרת מקצועית יותר", אתמול עוד התלבטתי אם לשים אותו שישי באורלנדו, אח"כ כבר שיבצתי אותו שביעי באינדיאנה והבוקר חשבתי על זה והחלטתי שהוא לא מתאים עבורם. הבעיה היא שגם הקבוצות שאחריהם יחפשו דברים אחרים בפרוספקטים שלהן, מה שהוביל להחלקה הנוכחית.
נתחיל מהטוב: וויטמור הוא שחקן כנף פיזי ואתלטי, על הנייר הוא מסוגל להגן על עמדות 2-4, בפועל הוא כרגע מצטיין יותר בפעילות הגנתית "משבשת", כלומר לתקוף נתיבי מסירה. הגו-טו-סקיל שלו הוא חדירה לסל, אבל הוא גם קלע ב 40% במצבי קאץ'-אנד-שוט והזריקה שלו נראית בסדר גמור יחסית לפרשמן. נמשיך אל הרע: אין לו שליטה מספיק טובה בכדור בשביל להיות סקורר מוביל, והוא רשם אחוזי אסיסטים ויחס אסיסטים-איבודים מזעזעים. יש לו גם נטייה להיות בול-סטופר. זה בעייתי כי מצד אחד הוא יתבקש לתפקד כמסיים התקפות, כפי שאכן עשה עבור וילאנובה, והוא יוכל לעשות זאת בהצלחה יתרה עם הספייסינג שישחק בו בליגה. מצד שני, אם הוא יעצור התקפות וישחק עם הראש בקיר, זה יקצר את הרצועה שלו אפילו יותר מכפי שהיתה קצרה בעונת הוואן-אנד-דאן שלו.
זו אחת הנקודות הכי קריטיות בעיניי בהערכת פרוספקטים: לקחת בחשבון את הקונטקסט, אבל להיזהר גם מהנטייה לשרטט תרחישים היפותטיים בקונטקסט חלופי. וויטמור רשם, כאמור, מספרי אסיסטים נמוכים למדי: 0.7 למשחק, 6.4% במדד המתקדם של assists rate. לשם השוואה, הנתונים של אנתוני אדוארדס כפרשמן היו 2.8, 17.9%, ועדיין נחשבים למספרים נמוכים שהעידו על אחד מחסרונותיו הבולטים. רק שאדוארדס קיבל את קדמת הבמה במכללת ג'ורג'יה הצנועה יחסית. וויטמור הגיע לפרוגרם מבוסס יותר של וילאנובה וכאמור, התבקש למלא שם תפקיד ספציפי בהתקפה. חשוב לציין גם שכל וילאנובה כקבוצה דורגה בין חמש הקבוצות שמסרו הכי פחות אסיסטים מבין 300 ומשהו מכללות. ללא ספק בעיה של אימון.
במבחן העין, אפשר לראות הבלחות של יכולת מסירה טובה מצד וויטמור, לצד המון מהלכים של קבלת החלטות לקויה. גם לא ברור אם השליטה בכדור תשתפר כ"כ, שמעתי דיבורים על כפות ידיים קטנות יחסית, עד כמה שמוזר לרדת לרזולוציה כזו. ראינו עכשיו אולסטאר כמו ג'יילן בראון, שעם כמה שהשתפר עם השנים - והוא עוד התנסה יותר כגארד במכללות - עדיין לא מכדרר מספיק טוב בשביל להגיע לרמה של גו-טו-גאי של ממש. אני גם מתקשה להאמין שוויטמור יגיע לרמות של בראון, אדוארדס, או סטאקהאוס (השוואה נוספת שנתקלתי בה). ראיתי אותו גם מושווה למיילס ברידג'ס בכמה מקומות, אבל ברידג'ס הראה כבר כפרשמן ובטח שכסופמור, יכולות עדיפות בהגנה ובמסירה. השוואה שחשבתי עליה בעצמי, ועכשיו רואה שגם קווין אוקונור בדה רינגר מציין אותה (אחרי תקופה ממושכת שבה הופיע shades of: a semi truck with a Ferrari's accelerator בפרופיל שלו), היא לקורי מגטי - רק עם קליעה מבחוץ. בהקשר הזה מעודד לראות שמגטי מסר 0.8 עד 1.9 אסיסטים בין היותו פרשמן עד לעונתו הרביעית בליגה, ולאחר מכן הצליח לתת שנתיים של 3.1-3.4 אסיסטים למשחק. מצד שני, ה Free Throws rate שלו (כמות הזריקות מהעונשין ביחס לזריקות מהשדה) כפרשמן היה 59.4%, לעומת 25.1% בלבד אצל וויטמור, שזו עוד נקודה חשובה: הוא בקושי מגיע לקו, יחסית ליכולת החדירה והפיזיות שלו (יכול להיות שעד כדי כך נרתעים ממנו?...). מה שמוביל אותי לאפיון הכמו-פארודי הבא: מגטי עם קליעה מבחוץ אבל בלי סחיטת קליעות עונשין...
טוב, חפרתי מספיק. כמו שכתבתי, מטרת המוק היא לא לחזות מה יהיה בפועל, אבל ככל שאני חושב על זה, לא אתפלא אם וויטמור יחליק ממקומו הקונצנזואלי כרגע (בחירה 5) עד לקצה הטופ 10 (משבצת שאליה החליקו בעבר פול פירס וקארון באטלר, מה שאולי יבשר טובות עבורו...מצד שני, גם ג'סטיס ווינסלו) ואולי אף מעבר לשם. מבחינת הרפטורס, אני אוהב מאוד את השילוב שלו עם סקוטי בארנס, שניהם ביחד ירכיבו את צמד שחקני הכנף הכי אתלטי ופיזי בליגה, כשבארנס הוא הפליימייקר מבין השניים ואילו וויטמור, אם זה לא היה ברור עד כה, הפינישר.
14. ניו אורלינס פליקנס: דרק לייבלי, סנטר, דיוק (פרשמן), בן 19 וחצי
מודה שלא התעמקתי בו יותר מדי, אבל הוא רשם מספרי חסימות מעולים ולמרות שאכזב בשאר הדברים שמצפים לראות מביגמן - בדגש על מספרי ריבאונד עלובים - יש וייב חיובי סביבו מהקומביין, לרבות התרשמות מיכולת הקליעה שמפגין מחוץ לקשת. בארבע השנים שחלפו מאז הבחירה בזאיון, הפליקנס ניסו לצוות אותו עם ג'קסון הייז, פייבורס, אדאמס, יונאס ונאנס ג'וניור (שמתאים מכולם, בעיניי, אבל מן הסתם חסרים לו סייז ויכולת חסימה). לא ברור במה לייבלי שונה מהייז, חוץ מזה שגבוה ממנו ושוקל יותר באותו הגיל (ועדיין שחיף), אבל אחרי שהפליקנס צברו מספיק שחקני כנף צעירים, נראה לי שהגיע הזמן להמר שוב על סנטר מהסוג שהכרחי לשים לצד זאיון בשלב זה או אחר (כלומר, בשלב שישחק יותר מחצי עונה לרבות הפלייאוף...).
15. אטלנטה הוקס: ניק סמית ג'וניור, קומבו גארד, ארקנסו (פרשמן), בן 19
לא הכי התרשמתי ממה שראיתי ממנו והמדדים המתקדמים די מרתיעים, אבל יש כאלה שרואים בו כישרון של בחירת אמצע-לוטרי. אטלנטה כבר הימרה על ג'יילן ג'ונסון ואדריאן גריפין ג'וניור בשני הדראפטים הקודמים, שנחשבו למגויסי תיכון בכירים כמו ניק סמית, ואם נוסיף את הבחירה באוקונגוו שנה קודם לכן, הרכיבה קו קדמי צעיר שממתין על הספסל במקרה של בנייה מחדש, או פשוט הזזת חלקים מסוימים (כפי שהצעתי עם קאפלה במוק הזה, וכפי שעשוי לקרות גם עם קולינס ואולי מתישהו גם עם האנטר). הייתי רוצה לראות אותם מהמרים על האפסייד של ניק סמית, שאולי יוכל לתרום במהרה כשחקן שישי ואולי-אולי יראה שמדובר בחומר לחמישייה מוקדם מן המאוחר - ואז ברגע שמחתימים מחדש את דז'ונטה בקיץ הבא, הייתי מעיף משם את טריי ומתבסס על אחורי דינמי וסינרגי יותר.
נערך לאחרונה על ידי B.Grant44 בתאריך ה' יוני 01, 2023 9:00 pm, נערך פעם אחת בסך הכל.
|