סל ניוז

אהה או קיי
מסתדר

שמת לב למשפט המודגש? רכז ברמת האימפקט של הליברטון לא נראה לך כמו שחקן שמצדיק בחירה 5? בעיניי גם בחירה 3.

אתלט גרוע ככל שיהיה, תן לי בבחירה 9 גרסה בריאה של ברוגדון כרול פלייר יעיל במילווקי והרכז-סקורר שהיה באינדיאנה, ואני חוטף בשתי ידיים ואומר תודה רבה.
ברוגדון בזמנו שמר נהדר את קוואי בשיאו, להתייחס לרמת האתלטיות שלו עכשיו, עם היסטוריית הפציעות שמאחוריו, כדרך להקטין פרוספקט שמושווה אליו - מיותר בעיניי.

לאמלו מסוגל לשחק אוף-בול ומסכים שאי אפשר להסתמך רק עליו בהתקפה (זאת אגב הסיבה שההורנטס מיד החתימו את הייוורד לאחר הבחירה בו, ולמשך עונה אחת זה עוד נראה כמו מהלך טוב), אבל בטווח הרחוק אני מעריך שיהיו בעיות אגו, אולי גם סביב הארכות החוזה שכל אחד מהשניים יהיה זכאי לקבל (צריך לעבור שוב על הסעיפים ולראות אם לאמלו עומד בתנאי "סעיף דרק רוז").

מחכה לראות מה תגיד על האופן שבו הערכתי בנפרד את אסאר (ככה מבטאים את זה, מסתבר שזהו שמו של אוסיריס במקורות המצריים, לעומת הגרסה היוונית המוכרת לנו ולשאר העולם המערבי) ואת אמן, עזוב תסריטים. לא אתפלא אם בפועל הרוקטס ייקחו את אמן, אולי אפילו אנחנו בבחירה 3 - הוא מתאים מאוד לפרופיל האתלטי של שאר הפרוספקטים שלקחנו בשנים האחרונות.

לא יודע מאיפה באה הקביעה החד משמעי שלמאלו מסוגל לשחק אוף דה בול
כשרוז'יר מוביל התקפות הוא פחות או יותר לא עושה כלום, אפילו לא פיק&רול עם רוז'יר
מה כן הוא עושה? הולך יפה לריבאונד התקפה לסקנד צ'אנס ובסקנד צ'אנס הוא שוב עם הכדור
אם שארלוט הולכת על סקוט היא צריכה לחפש תמורה יפה על לאמלו
לא דחוף, אבל, כמעט בלתי נמנע

מודיאיי דווקא היה רכז פיזי ואתלטי, אבל ללא קליעה מבחוץ ויכולת ניהול במשחק העומד בכלל.
לדעתי שמענו כבר מספיק על "אתלטים לא גדולים שמתקשים להגיע לטבעת". אנחנו רואים שוב ושוב הוכחות לכך שאומנם קשה יותר לשחק בNBA, אבל במובנים מסוימים גם קל יותר. כלומר, שאם אתה שחקן מיומן עם יכולת עיבוד מהירה - מה שאני מאמין שיש להוד-שיפינו בדומה גם לבלאק וקייסון - אז השיפור בספייסינג, בתרגילים שישרטטו עבורך, במיומנות של השחקנים לצדך - יעזרו לך להתגבר על חסרונות מסוימים כמו הקושי להגיע לטבעת תוך הסתמכות על צעד ראשון ואתלטיות בלבד. כמובן שהצד השני הוא שנתקלים בגבוהים פיזיים ואתלטיים יותר בצבע, אבל הוד-שיפינו מספיק פיזי בעצמו בשביל למצוא את הדרכים להסתדר.

לגבי הסתמכות על מיד-ריינג': אני חושב שיש מגמת-נגד להימנעות המוחלטת ממיד-ריינג' בשנים האחרונות, נראה לי שזה דובר גם כאן באחד הפלייאופים האחרונים. ברור שאתה לא רוצה שכל מיני רול פליירס יחזרו לזרוק מהמיד ריינג' כמו פעם, בין היתר כדי לייצר ריווח מקסימלי עם האיום משלוש, אבל אם יש לך שחקן שמיומן מהטווח הזה, אין בעיה שיזרוק משם. בטח אם מדובר ברכז שקליעת המיד-ריינג' היא אחד מהכלים בארסנל שלו בשביל לקחת מה שההגנה נותנת.

מזכיר לך ששנה אחר שנה אנחנו רואים שתמונת הרי-דראפט, ברטרוספקטיבה של שלוש שנים ולמעלה מכך, אינה משקפת את הקונצנזוס. אולי אתה מאמין גדול ממני בשלושת השמות שציינת - אם כך, היית שם את קייסון באזור 8-9 בשביל וושינגטון או יוטה, בהנחה שוויטמור ואמן נבחרים באזור הטופ 5-7? נניח, אמן ליוסטון, וויטמור לדטרויט/אורלנדו והנדריקס לאינדיאנה? בגרסאות מוקדמות יותר, אלו היו הבחירות שבהן קייסון נלקח אצלי. פשוט החלטתי לפתור את הפלונטר עם הבחירה השישית של אורלנדו בכך שיבחרו לפי צורך ותכנון אסטרטגי (שריון רכז העתיד בשביל לא להיות תלויים בהחלטה של ואן וליט, והוצאת סכומים נמוכים יותר על החתמה של טרנט ג'וניור).
אמן לא מתאים למג'יק בכלל, את וויטמור שקלתי אבל הוא משחק בעיקר פנימה וזה לא מה שפאולו ופרנץ צריכים, הנדריקס גם שקלתי אבל זה אומר שהוא מגיע על תקן מחליף במצבים שבהם הוא ופאולו יוכלו להיות צמד הגבוהים.

כן, אם הוא יוכל לקלוע כמו האליברטון, או אפילו קרוב לזה, הוא יהיה יופי של שחקן. אבל מה גורם לנו לחשוב שיש סיכוי יתר מקלוש שיגיע לזה? האליברטון בקולג' קלע 43% משלוש (בשתי עונות), עם 6 זריקות למשחק וגם 82% מהקו. הטאץ' שלו נדיר והיה אפשר לראות את זה כבר מהמשחק הראשון שלו בקולג' (משום מה צפיתי בעונה ההיא בלא מעט משחקים של אייווה סטייט איתו ועם הורטון טאקר כרוקים), למרות הזריקה הלא אורתודוקסית. בלאק לעומתו קלע 30% משלוש בעונה שעברה (2.5 זריקות למשחק) ו-70% מהקו, וגם בתיכון זה היה תחום חלש אצלו. כמה שחקנים עם נתונים כאלו השתפרו להיות קלעים ממוצעים בליגה? זה יכול לקרות, אבל הסיכויים קטנים.

בכלל, יש לדעתי נטיית יתר לחשוב שרק בגלל שקליעה זה משהו שאפשר בעיקרון לשפר יותר נניח מאתלטיות, זה גם משהו שסביר שיקרה. בפועל, קלעים גרועים רק לעיתים רחוקות הופכים לקלעים סבירים. זה נכון גם לתאומים אמן ואוסר תומפסון, שבגיל 19 קלעו 22% ו-23% משלוש בהתאמה, עם 65% מהקו או פחות לשניהם, וגם בשנה שעברה קלעו פחות מ-30% (אמן עם 25%). יש כמובן יקום שבו אוסר הופך להיות קלעי שלשות ממוצע פלוס (לגבי אמן, קשה לי לחשוב על מישהו עם נתונים כאלו שנתן קפיצה למשהו סביר). רק שזו תוצאה הרבה פחות סבירה מהאפשרות שהוא ימשיך להיות קלעי לא טוב.

1+

בלאק סיים עונת פרשמן, אז נכון יותר להשוות את הממוצעים שלו לאלו של הליברטון כפרשמן: 3.2 זריקות למשחק, 69.2% מהקו (אם כי בסה"כ היה מדובר ב18 קליעות מתוך 26, לעומת מדגם של 134 קליעות מתוך 190 עבור בלאק).

אבל אני חוזר ואומר, דיברתי על בלאק במונחים של הליברטון רק בשביל להשוות סדר גודל בפרוג'קשן שלי לרמה שאליה יוכל להגיע, הם לא אותו סוג של שחקן. אצל הליברטון הקליעה מבחוץ היא קריטית בגלל שהוא לא מגיע הרבה עד לטבעת. ייצור המצבים שלו, לעצמו או לחבריו לקבוצה, מתחיל בנקודה יותר רחוקה מהסל ויותר מוקדמת מבחינת התפתחות המהלך ההתקפי.

בוא נשווה נתונים עם פרשמן אחר, במקרה גם מהמחזור של הליברטון: מקסי קלע רק 1.1 שלשות למשחק בעונת הפרשמן היחידה שלו, 29.2%, אומנם עם 83.3% מהעונשין. עדיין קראתי לאחרונה טור של מעריך פרוספקטים שמצטער על הערכת החסר שנתן למקסי בגלל חוסר אמונתו בכך שיקלע מבחוץ כמו שצריך.

ולונזו, כמו שכתבתי בסקירה, אומנם קלע כמות גבוהה של שלשות באחוזים טובים, אבל רק 67.3% מהקו. את מכניקת הזריקה הקודמת והשגויה שלו הוא תרגל מגיל צעיר. אח"כ שינה אותה ובשנתיים הראשונות שלו בליגה קלע 30-33% משלוש ובאחוזים מחרידים מהקו, במעט הפעמים שהגיע לשם. החל מהעונה השלישית כבר השתפר משני הטווחים.

אני יכול להמשיך עם דוגמאות שונות, אבל הנקודה היא שיש דרגות שונות של קלעי שלשות לא טובים. אגב, אחוזי קליעה גרועים משלוש יכולים גם להיות תוצר של בחירת זריקות לא טובות, ולא תמיד באשמת הזורק לכשעצמו, אלא בגלל אופי המשחק האיטי והצפוף יותר במכללות. אני מסכים שקליעה זה סקיל שלא צריך לקחת את השיפור שלו כמובן מאליו. אבל נראה לי שרוב המקרים של אי-שיפור קליעה שהצטברו מאז השיפור של קוואי והציפייה המופרזת שהוא יצר, הם מקרים של שחקני כנף גדולים ו"מחוספסים" כמוהו: ווינסלו, סטנלי ג'ונסון, אוקורו וכו'.

אני חוזר אל מבחן העין - הזריקה של בלאק נראית טעונת שיפור, אבל לא מצריכה פירוק והרכבה מחדש. אני חושב ששחקן חזק ואתלטי כמוהו יוכל גם לקלוע מטווחים וממצבים קשים, ברגע שיערוך את התיקונים הנחוצים.

אגב, קלטתי שנפלתי בשלב ליקוט ואיתור הפרוספקטים שלי בכך שלא חיפשתי אחר כאלה עם המאפיין המשותף האמיתי של אוסטין ריבס וכיילב מרטין: לא עצם זה שלא נבחרו בדראפט, אלא אחת הסיבות העיקריות לכך שלא נבחרו (או במקרה של ריבס, לא קיבלו הבטחה או לפחות אינדיקציה לכך שייבחרו בסיבוב הראשון): היותם סניורים.
תראו מה הלך בדראפטים של 2019-2021:

2019: קאם ג'ונסון, סניור שאפילו שיחק חמש שנים בקולג' (רק 8 משחקים בראשונה מביניהן, שאותה העביר כ"רד שירט") ולפיכך נכנס לליגה בגיל 23, אומנם נבחר 11 ע"י פניקס, אבל זו היתה בחירה שהתקבלה בשוק ע"י כולם, צפו לו בחירת סוף סיבוב ראשון במקסימום. והתאומים מרטין, שלא נבחרו בדראפט כאמור, גם הם היו סניורים (מה שנתן לכיילב הזדמנות להתפתח כשחקן שהוביל את התקפת נבאדה כג'וניור והגיע איתה עד לסוויט 16).

2020: דזמונד ביין, שדווקא כן עלה על הרדאר שלי בזמנו ונראה לי כפרוספקט מתאים בשביל הווריורס (לא בבחירה 2 כמובן, אבל במידה והיו עושים איזשהו טרייד דאון), גם הוא סניור שפיתח את הקליעה בפרט ואת הרפרטואר ההתקפי שלו בכלל לאורך השנים.

2021: אוסטין ריבס. תחשבו שאם קבוצה שבחרה בסוף הסיבוב הראשון היתה נותנת לו הבטחה שתבחר בו, כפי שנהוג לעשות בשביל למנוע מפרוספקט להתאמן אצל אחרות (ואולי אף לפרוש מהדראפט, כפי שריבס אכן עשה), היה לה עכשיו את ריבס על חוזה רוקי זול לשנתיים נוספות עם היכולת להאריך אותו או לכל הפחות, להשוות הצעות. האמת שנבחרו כמה פרוספקטים לא רעים בכלל בטווח של בחירות 22-30, ועדיין...ריבס היה נראה טוב עכשיו במדי הג'אז, שבחרו את סנטי אלדאמה בסיום הסיבוב הראשון והעבירו אותו לממפיס, לא יודע תמורת מה.

2022: אנדרו ניימבארד הוא הסניור הבולט עד כה במחזור הזה, שכבר הספיק לזכות באמונו של קרלייל ולפתוח בחמישייה. שווה לעקוב אחר ההתפתחות שלו. הפייסרס בחרו אותו בתחילת הסיבוב השני והשכילו להחתים אותו לארבע שנים, כלומר עד קיץ 26.

אם נלך עוד יותר אחורה, אז בדראפט 2018 לא מצאתי סניור בולט, אבל יש את ג'יילן ברונסון שנפל עד לסיבוב השני והיה ג'וניור (שזה תכלס נדיר יותר מסניור בימינו). ג'וש הארט, חברו ממכללת וילאנובה, נבחר כסניור בסוף הסיבוב הראשון של דראפט 2017. מדראפט 2016 יש לנו את ברוגדון הסניור שנבחר בסיבוב השני וזכה בתואר רוקי העונה, ובנקודה הזאת אני מפסיק את הבדיקה והולך לעבור על רשימת הסניורים שרשומים למחזור הנוכחי (;

סיננתי מרשימת הסניורים שנותרו רשומים למחזור הקרוב את שלושת הפרוספקטים הבאים (בסוגריים המיקום הקונצנזואלי שלהם): בן שפרד (50), סת' לאנדי (מחוץ לטופ 60 כרגע) וקובי בראון (49). יש גם סניור בשם היימי האקז (30) ממכללת UCLA שמצד אחד יש לו שילוב מעניין בין קשיחות, האסל וסקיל סט מגוון, ומצד שני, חסרונות הגנתיים וקליעה רעועה משלוש שיקשו עליו להשתלב כרול פלייר בליגה. אולי זה השפם, אבל הוא נראה לי קצת כמו גרסה מחוספסת ואתלטית יותר של אדם מוריסון. אנסה להעמיק בהם ולחשוב מי בדיעבד יצדיק בחירת אמצע סיבוב ראשון, אם לא למעלה מכך.
פודזימסקי, אגב, מקום 32 משוקלל כרגע בקונצנזוס.

https://www.rookiescale.com/2023-consensus-board/

מה עם דרו טימי ?

_________________
תודה לאלוהי הבירה

קשה לי להאמין, הוא ממש לא מתאים לליגה של ימינו (אפרופו סנטרים שלא מתאימים, זאק אידי משך את שמו מהדראפט הזה), ממה שקראתי עליו הבנתי גם שבתחומים אחרים הוא לקח צעד אחורה. אגב, שים לב שאין אף ביגמן ברשימת הסניורים שהבאתי. נראה לי מעניין לבדוק כמה מגניבות הדראפט בעשור האחרון היו גניבות, בשליפה אני חושב על דריימונד ויוקיץ' כמובן, מונטרז וזהו כרגע. מעניין אם יש מגמה מסוימת.

בינתיים התעמקתי קצת בסת' לאנדי, שחקן כנף בגובה 6-4 ללא נעליים, שזה קצת פחות מדילון ברוקס אבל יש לו ווינגספאן עדיף בהרבה (6-10), שוקלים אותו דבר. אני משווה ביניהם כי יש דמיון גם כשחקני 3 & D, רק שלא ראיתי אינדיקציה לכך שלאנדי יהיה צ'אקר כמו ברוקס, אז נראה לי שהוא יכול להיות סטופר מועיל ממנו. הגריזליס עם בחירה 25 ולאור זה שהודיעו לברוקס על סיום דרכו שם, לאנדי נראה כמו יורש טבעי. הוא ובן שפרד הרשימו מאוד בקומביין אז יכול להיות שבכלל לא יהיו זמינים בסיבוב השני. שפרד צלף רזה מעט עם יכולות פליימייקר מעניינות, יתאים לווריורס בבחירה 19 או לנטס שבוחרים ברצף 20 ו-21.

קובי בראון נראה כמו סקורר מגוון ברמת הקולג'ים שיצטרך להסתפק בתפקיד צנוע יותר של רול פלייר, ויכול להיות גם כלי הגנתי מעניין. התחיל לקלוע משלוש רק בשנת הסניור שלו, שזה די מעורר ספקות, אבל אחוזי העונשין שלו טובים יחסית. הוא שקל 250 פאונד שנפרשים על גובה 6-8, זה נראה לי די הרבה בהינתן העובדה שקראתי על כושר גופני לקוי מצדו במהלך העונה. אם ייבחר בסיבוב השני ומיד יתאימו לו תכנית תזונה ו- conditioning, יש לו פוטנציאל להיות "סניור גנוב" של המחזור. נמתין לתוצאות האמת.

מעניין איך עבדה תכנית התזונה של ציון ושל לוקה (שאני קולט לאחרונה, שהוא שחקן שאני פשוט לא אוהב)

_________________
תודה לאלוהי הבירה

לא יודע אם הם אחראים גם על תזונה, אבל הפליקנס עושים כמה שינויים מבניים בצוות הטיפול בשחקנים:

https://basketball.realgm.com/wiretap/2 ... mance-Team

האליברטון בשנה הראשונה שלו בקולג' עם 43.5% משלוש. בלאק כאמור עם 30%. זה פער עצום. אבל מקבל את זה שזו לא עיקר ההשוואה (למרות שקליעה מבחוץ לגארד היא כמובן קריטית). מה שכן, צפיתי השנה ברוב המשחקים של אינדיאנה ובלי להסתכל על סטטיסטיקות, האליברטון דווקא מגיע לא מעט לטבעת וגם מסיים שם יפה עם אפ-אנד-אנדרס, פלואטרים, ועוד. לגבי הקליעה של בלאק, נחכה ונראה אבל קשה לי לראות אותו מגיע מתי שהוא לרמה ההתקפית של האליברטון (הגנתית הוא כנראה יהיה טוב יותר).

כן, האלי יודע איך לסיים יפה תוך הימנעות ממגע, בלאק לעומתו יודע לספוג מגע. בקיצור, שחקנים שונים, אני רק מנסה להראות שגם מהאלי לא ציפו שיהיה כזה טוב והטילו ספק בנוגע לכמה מיכולותיו להסתגל לליגה לרבות הקליעה.

הנה מישהו שחם על קייסון אפילו יותר ממני, רואה בו כישרון של בחירת טופ 5.
הפסקה לפני-אחרונה הכי מעניינת לטעמי, נוגעת בנקודות שהזכרתי במהלך המוק דראפט שלי והדיון בו - יתרונות המעבר לספייסינג של הליגה עבור שחקנים מסוימים (והיכולת להעריך פרוספקטים לאור זאת).

https://basketball.realgm.com/analysis/ ... f-Kentucky

ואני שוב מזכיר, בראי הדיון שמתפתח על דנבר בת'רד של סדרת הגמר, שהתאמה לכוכבים שכבר יש לך ביד זה ברוב המקרים חשוב ומועיל מצבירת כישרונות BPA ופוטנציאלים בשמיים. ואגנר-באנקרו הם לא יוקיץ', אבל הם בהחלט צמד פליימייקרים עם סייז לבנות סביבם. קייסון וואלאס יתאים לצדם הרבה יותר מאשר אמן תומפסון, בלי קשר לכך שאני נותן לו פרוג'קשן עדיף כשחקן שיצליח במעבר לגדולים (במקרה של אמן מדובר בדילוג, הוא בן 20 שעד כה שיחק לצד תיכוניסטים צעירים ממנו).

אני לא מבין איך ואגנר-באנקרו קשורים להחלטה של אורלנדו.
הם צריכים ללכת על ה-BPA, יהיה זה קייסון או אמן או מישהו אחר
(BPA הוא לאו דווקא השחקן הכי אתלטי, לפעמים זה השחקן עם הסקילס המתקדמים יותר או היתרון הפיזי או שניהם).

מממ אולי כי הם שני השחקנים שאמורים להיות העתיד של המועדון וכי שניהם ביחד כבר מספיק טובים כדי שבעונה הבאה לא תהיה לאורלנדו בחירת טופ 8 בדראפט כנראה, אז כדאי שבהזדמנות האחרונה שלהם להוסיף עוד כשרון צעיר מהרמות הגבוהות לשלד הם יוסיפו אחד שמתאים לשני שחקני העתיד שלהם?

לבחור שחקן שידרוך לאחד מהם על האצבעות או שיגרום לעולם להראות פחות טוב בגלל היעדר קליעה או וואטאבר לא ישרת שום אינטרס שלהם.

שניהם לא משחקים בעמדה של השחקנים המובילים שלהם, לא?
אם הם חושבים שאמן לא הולך לשפר את הקליעה שלו, אז אין כאן שאלה, בלי קשר להתאמה כזו או אחרת לסגל.

אבל אם הם כולם ביחד יגרמו אחד לשני להראות פחות טוב, מה זה משנה אם זה לא על אותה העמדה?
נניח שיש לך את האפשרות לבחור את ווסטברוק הצעיר לקבוצה עם יאניס, וגם שחקן טיפה פחות טוב אבל שקולע טוב מבחוץ ומפעיל מצויין בפיקנרול, לא עדיף לגדל שחקן כזה לצד הכוכב שלך?

אתה באמת לא מבין איך צמד שחקנים בני 20-21, שאחד מהם נבחר ראשון בדראפט וזכה בתואר רוקי העונה, והשני נראה כמו כוכב המשנה האידיאלי לצדו (אגב, אמרתי לך כבר לפני שנה שהוא לגמרי שחקן לבנות עליו), קשורים להחלטה במי לבחור בבחירה 6? שעם כל סלידתי מדיבורי התוחלת ורקורד היסטורי, חייבים להכיר שברוב הדראפטים כולל הנוכחי, לא מדובר בבחירה שמניבה כוכב ודאי?

שמעתי לאחרונה בפודקאסט של קווין אוקונור וקייל ג'יי מאן מדה רינגר את האמירה שב BPA זו קביעה שתלויה בפיט לקבוצה הבוחרת, ועד כמה שאני לא אוהב את ההתפתלות הזאת, כי כן אפשר לערוך ביג בורד וכך לקבוע פחות או יותר מי BPA בכל מקבץ בחירות נתון, בכל זאת יש בה משהו. אם ה BPA בבחירה 6 הוא שחקן שלא יכול לשחק באף עמדה מלבד 4, ג'ראס ווקר נניח, אז אני ממש לא חושב שאורלנדו צריכה לבחור בו.

- אף בחירה לא מכילה כוכב ודאי
- כאמור, עניין העמדה כאן הוא לא רלוונטי כיוון ששני השחקנים שדיברת עליהם אאל"ט משחקים באותה עמדה