Hacohen כתב:
בלי לזלזל לרגע בהישגיות לכשעצמה, מה בדיוק הימים יגידו? כולנו מבינים שבניגוד לימי בורשטיין-גרין והלפרין-לימונד, כבר לא מעט שנים אליפויות העתודה הן למעשה אליפויות דרג ב' שהשחקנים המובילים לא שוקלים בכלל להגיע אליהן.
גם בימי הזוהר ההם, שחקנים בולטים בנבחרות ההישגיות כמו אורי יצחקי ואיציק אוחנון הפכו להיות שחקני ליגה ישראלית סטנדרטיים במקרה הטוב, והכוכבים הגדולים ביותר (בורשטיין והלפרין) הפכו לשחקני רוטציה בקבוצות יורוליג טובות.
לגבי הגל של השנים האחרונות, כולנו רואים מה הקריירה של בלאט, זוסמן, גיל בני וכו'. אין חשש שישראל הבוגרת תהפוך להיות נבחרת טובה, זו זריית חול בעיניים. מדינות כדורסל שפעם היינו מתמודדים איתן ראש בראש כמו ספרד, צרפת ויוון לא רואות אותנו ממטר גם בהרכב שלישי. האמת העצובה היא שישראל הבוגרת רק הלכה אחורה מול שאר אירופה, השאירו לנו מגרש חול של עתודה דרג ב להיות שמחים לפעמים.
טוב, פוסט קצר אבל יש כאן הרבה לפרק.
נתחיל מהרמה של אליפויות העתודה. אין כאן באמת עניין של שחקנים שלא רוצים להגיע אליהן. פשוט, שחקנים שנבחרים בדראפט ה-נבא (הצרפתים, סוהן הפולני, יוביץ' וווקצ'ביץ' הסרבים) לא מגיעים וגם קודם הם לא הגיעו, אבל אולי פעם היו קצת פחות מהם. זה היה קורה גם עם אבדיה ומדר אם היו אליפויות לפני שנתיים שלוש. ובאליפויות שמתקיימות באותה שנה כמו אליפות העולם עד גיל 19, גם הכשרונות הגדולים מהשנתון הצעיר יותר לפעמים לא באים, מה שבעיקר בולט השנה אצל ספרד וצרפת (למרות שאלה של טורקיה דווקא כן הגיעו). באופן כללי, זה פשוט לא נכון שרוב הנבחרות כאן הגיעו בלי הכוכבים שלהם. ספרד עם כמה שחקנים שיהיו יופי של שחקני יורוליג. גם צרפת כאמור. טורקיה רק לפני שבועיים ניצחה את קנדה ב-25 ואת ארה"ב ב-15 בדרך למדליית כסף באליפות עד גיל 19 והכוכבים של הנבחרת הזו כאן. גם ליטא נבחרת טובה, ואין כאן חיסורים בולטים. אפשר להמשיך הלאה לסרביה, סלובניה, קרואטיה, בלגיה, איטליה ומונטנגרו. כולן כאן עם השחקנים הבולטים שלהן בשנתונים הללו. איך יודעים? 20 מתוך 30 השחקנים הבולטים מהדור של 2003 (לפי אתר יורוספקטס) הם מנבחרות שמשחקות באליפות (השאר בדרג ב'; אגב, בטח לא תופתעו לגלות שאף אחד מה-30 לא מישראל). זה כולל 4 צרפתים, 3 מספרד, 2 מקרואטיה, 2 ממונטנגרו, וגם גרמנים, בלגים יוונים וסרבים. מתוך ה-20 הרלוונטיים, רק 3 (!) לא נמצאים באליפות. וגם לגביהם אני לא בטוח אם אין כאן עניין של פציעות. בקיצור, ממש אין צורך להקטין את ההישג ואלו ממש לא אליפויות דרג ב'.
בנוגע לפסימיות בנוגע לעתיד של ישראל, מעניין שבחרת להזכיר דווקא את בלאט זוסמן ובני (שמככב כאן לאחרונה ובטח מסמיק שמדברים עליו כל כך הרבה) ולא את מדר ואבדיה, שני השחקנים הבולטים של הנבחרת הבוגרת באליפות אירופה האחרונה, כששניהם רק בני 21 (עובדה שמשום מה ממשיכים להתעלם ממנה כששופטים את הנבחרת הזו לחומרה). שניהם רק בני 22, שחקני נבא ויורוליג לגיטימיים, אבל עדיין לא מוצרים מוגמרים. גם בלאט ממש לא אכזב (לפחות לא אותי). זוכר עדיין איך דיברו עליו כאן כשחקן שאין סיכוי שיגיע לנבחרת או ליורוליג. אז הוא הגיע לשניהם וגם נראה טוב מאוד בנבחרת בלא מעט משחקים. זוסמן באמת איכזב בעיני. חשבתי שיגיע לרמה של בורשטיין וזה קרה רק בצד אחד של המגרש, הפחות חשוב. גיל בני? תעשו לי טובה. לא מבין למה הוא בכלל מוזכר בדיונים כאן. מישהו באמת חשב או אמר מתישהו שהוא חלק מהעתיד של נבחרת ישראל הבוגרת?
אגב, גם אכזבות יחסיות כמו זוסמן צריך לקחת בעירבון מוגבל. הרי לא חסרים שחקנים אמריקאים שנראים מבטיחים בגיל צעיר אבל לא ממשים את הפוטנציאל (אמוני בייטס מישהו?). אם נסתכל על מדינה כמו צרפת, ב-6 השנים האחרונות נבחרו ממנה פרנק ניליקינה (נבחר במקום ה-8), סקו דומבויה (15), קיליאן הייז (7), אוסמן דיינג (11), וגם שחקנים כמו אלפה קאבה, תאו מלדון, בגארין, מוסה דיאבטה ואלי אוקובו. רובם איכזבו בגדול. רובם כבר לא ב-נבא. זה שם קצת בפרופורציות את האכזבה שלנו מאבדיה (או מדר), שנבחר שני מקומות אחרי הייז, הסקורר הכי גרוע ב-נבא בהפרש לא קטן. מה שכן, ארה"ב וצרפת מייצרות וויליום של כשרונות שמאפשר להן לחיות טוב עם שחקנים שלא מממשים את הפוטנציאל. אצלנו זה קצת יותר קשה אבל אלה החיים.
מעבר למדר ואבדיה, יש גם שלושה קומבו גארדים צעירים -- דברת, יעקב ושרף, שממש מוקדם עוד לקבוע מה ייצא מהם. אם שניים מהם יהפכו בסוף לשחקני יורוליג סבירים פלוס, אז יש כאן יופי של בסיס בקו האחורי ליד מדר ובלאט. בצבע, סורקין הוא שחקן יורוליג חביב, צ'אצ'א עוד צעיר ומתקדם, ועכשיו גילינו גם את וולף. בכלל לא רע ביחס למה שהיה כאן בעשורים הקודמים. נזכיר שנפער בור בין הדור של כספי ומקל לזה של אבדיה ומדר, בלי אף שחקן ברמה אירופית גבוהה. רק עכשיו מתחילים לסגור אותו וזה לוקח זמן. אבל חמישיית נבא/יורוליג של נניח מדר, שרף, זוס, אבדיה, וסורקין/וולף בעוד ארבע או חמש שנים, כשרובם בשיא הקריירה וכולם עדיין בני 30 מינוס וספסל של יעקב, בלאט, דברת, לוי, גינת, צ'אצ'א, ואולי גם גלעד לוי נראה לי כמו משהו שאפשר לצאת להילחם איתו, בטח אם ישכילו עד אז להצטרף לשאר אירופה ולהוסיף איזה מתאזרח ברמה גבוהה -- גארד/פורוורד סקורר אתלטי או סנטר אתלטי בצבע.
הלאה -- הנבחרות שפעם היינו מתמודדים איתן ראש בראש (ספרד, צרפת ויוון). אז קודם כל מדובר על ממש פעם. עניין של 20-30 שנה. אבל למען האמת גם אז זה לא ממש היה המצב. יוון בין 1987 ל-2007 הגיעה 8 פעמים לפיינל פור באליפויות אירופה וזכתה בשתי מדליות זהב (וגם מדליית כסף באליפות העולם עם ניצחון גדול על ארה"ב). ספרד בין שנות ה-80 ל-2007 עם עשרה פיינל פורים והרבה מדליות (ועוד הרבה מאז). ישראל, מיותר לציין, בלי אף הופעה בפיינל פור האירופי ב-44 השנים האחרונות. שתי נבחרות שכן מאוד התקדמו בעשורים האחרונים הן גרמניה וצרפת. מעבר לנוביצקי ופארקר, מדובר על שתי מדינות ענק, שקלטו לא מעט מהגרים אפריקאים וגם התחילו לקחת את הכדורסל יותר ברצינות. קשה להשוות את הפוטנציאל הבסיסי שלהן לזה של ישראל, מדינה של 10 מיליון, בלי הגירה משמעותית מאפריקה ועם אוכלוסיות משמעותיות (כמעט חצי מהילדים) שלא משחקות כדורסל (חרדים, ערבים).
לבסוף, לגבי ההישגים עצמם בנבחרות הצעירות. אז הישגים בגילאים הצעירים הם באמת לא חזות הכל. אבל בעיני לפחות הם חשובים. קודם כל לנו, האוהדים. מי אמר שרק מה שבבוגרים נחשב? אוהדי כדורגל ישראלים לא נהנו והתלהבו מההצלחות של הנבחרות הצעירות בשנתיים האחרונות? ועדיין, מישהו באמת מאמין שנבחרת הכדורגל הישראלית תגיע פעם לרבע הגמר באליפות אירופה או במונדיאל כשהם יתבגרו? אני בהחלט שמחתי (ושמח עכשיו) עם שלושת הגמרים הרצופים ושתי הזכיות של העתודה והטורנירים המעולים של בלאט, זוס, אבדיה, מדר, דברת, לוי ויעקב. ואני מאמין שיש לא מעט אוהדים צעירים שהתחברו דרכם לכדורסל הישראלי ולשחקן הישראלי. זה לא שיש לנו כאוהדי כדורסל ישראלי כל כך הרבה סיבות לשמחה. ולבסוף, יש כאן חשיבות גם לשחקנים צעירים שגדלים כאן, שרואים את ההצלחות ויש להם מודלים לחיקוי. אבל מעבר לזה, הנבחרות הללו מאופיינות בזה שיש בהן לא מעט שחקנים בולטים, שיהוו את השלד של נבחרת ישראל ב-10 השנים הקרובות. בלאט, זוסמן, אבדיה, מדר, דברת, לוי, יעקב, וולף, ובצעירים יותר גם שרף ומאייר (ובשוליים גם הובר, ארצי, בריסקר, צ'אצ'א ועוד כמה). חלקם כבר הראו שהם שחקני נבא/יורוליג לגיטימיים ואחרים אולי עוד יגיעו לשם.