סל ניוז

נכון, אבל הוא כן היה ה-mvp של הליגה הסרבית כבר, או משהו כזה. חוץ מזה שיוקיץ' מעט גבוה יותר וגם חזק יותר.... ובכל זאת, כמה יוקיצים כבר יש? הוא באמת ייחודי.

שאלה היפותטית:
אם וולף קולע את העונשין ואנחנו מנצחים - מי מבחינתכם צריך להיות ה-mvp, וולף או יעקב?

אני חושב שיעקב, ולא רק בגלל הגמר. הוא היה השחקן הכי טוב של הנבחרת בעיני, אני יושע שמאד נהנו פה לסצן בעיגול גדול את כל החולשות שלו ושזה מאד צבע את הדיון עליו, אבל כמה שוולף היה נהדר, והוא היה נהדר, הנבחרת הזו היתה תלויה בעיקר ביעקב.

אתמול היה המשחק היחיד של הנבחרת שראיתי, ככה שאני לא יודע כמה זה מייצג, אבל עדיין אציין 2 דברים:
1) נעם יעקב - איזה שחקן... לא רואה כמעט ליגה ישראלית אז לא הכרתי אותו אבל הוא פשוט שחקן מצוין עם המון בטחון וסקיל די מרשים. מקווה שהוא לא יהפוך לסוג של מעביר את החצי ורץ לפינה בנס ציונה או משהו בסגנון.
2) דניאל וולף - בחייאאאט מה הקשר למרקוביץ' (שהוא מותק)? דומים חיצונית בלוק האשכנזי-וורדרד שלהם וזה פחות או יותר. שחקן נייד יחסית, שליטה טובה מאוד בכדור, יכולת מסירה וקליעה... אחלה שחקן ובטח לא משהו שרואים אצלנו כל יום-יומיים מבחינת גודל ויכולות. מניח שזה שהוא לומד ב"ייל" מראה שכדורסל כרגע זה לא העיסוק המועדף עליו.

יעקב השחקן הכי טוב, אבל ה-most valuable בעיני הוא וולף. מהסיבה שמתי שיעקב יורד לספסל יש לו מחליפים סבירים. כן יש ירידה ברמה, אבל הנה אתמול עדיין הצליחו לעבור את החצי (רוב הזמן...) גם בדק' שיעקב לא שיחק, ויש מי שייצר ויקלע (ציפר, הראל, קצת גואטה), אבל אם וולף יורד לספסל המחליף שלו 10 רמות מתחת וזה משפיע דראסטית גם בהתקפה וגם מאוד בהגנה. אגב לדעתי וולף לא קיבל מספיק קרדיט על ההגנה שלו. הוא הרביץ ונאבד עם הענק הטורקי, הוא תופס מיקום מעולה לריב-, הוא מאוד חכם בזיהוי טעויות, הוא יודע לחסום בלי להסתבך בפאולים ויש לו גם ידיים זריזות בלתת את המכה הקונה לחטיפה.

קצת עפים על דני וולף. לא קרוב לאן.בי.איי ואפילו לא בצחוק.
יתרונות - מאד מאד נייד לגודל שלו, רגליים זריזות, שליטה טובה מאד בכדור לגודל שלו, ראיית משחק והבנת משחק טובה, חוש מצויין לריב', באליפות הראה אופי של פייטר, צריך רק לראות שזה האופי באמת ולא שהוא נדבק מהאווירה מסביב, כי במשחקים הראשונים הפייטריות הזאת פחות בלטה. מול איטליה הוא נראה קצת מסכן ומפוחד מול הפיזיות האיטלקית. מסוגל לקלוע מבחוץ.
חסרונות - לא מסוגל לקפוץ, כשהוא מסיים מובים הוא זורק בעמידה. זה לא יחזיק לרמת בוגרים. יש לו הבנת משחק וראיית משחק, אבל קבלת החלטות מאד לוקה בחסר. הרבה איבודים על כך שהוא מנסה לעשות יותר מדי. זה יכול להיעלם עם בגרות, יכול גם לא. הקליעה מבחוץ קיימת, לא מספיק טובה כרגע חייב שיפור.
בסט קייס סצנריו מבחינתי? יוהאן ווייטמן עם הרבה פחות אתלטיות, ובתקווה הרבה יותר אופי.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

בדיוק מהסיבות האלה הייתי אומר שדווקא יעקב,בכל פעם שירד לספסל הייתה ירידה מאוד דרסטית ברמה כי אין פה שחקנים שיכולים ליצור לעצמם או לאחרים ברמה סבירה(אולי ציפר הכי קרוב לשם),אז אולי הם הצליחו לעבור את החצי אבל אחרי זה ההתקפה נראית מזעזעת.זה בעיקר לדעתי כי רכז זה תפקיד יותר חשוב מסנטר לרוב,ופעמים רבות כאשר קבוצות נבנות הם מתבססות קודם כל על הרכז שלה.בלי וולף יהיו פחות ריבאונדים,פחות ריווח,אבל לא תהיה ירידה כל כך דרסטית ביצירת המצבים.מה שהכי ישקף את זה זה מדד הפלוס מינוס(שהוא לא תמיד מדד אמין) שהיה יחסית קיצנוי אצל יעקב לדעתי.חלק מאוד גדול מהסלים של וולף היו בעקבוצת חדירה או אסיסט של יעקב.

אני דיי מסכים עם הניתוח שלך של וולף, אבל צריך לעשות הפרדה פה - יש דיון מקצועי (פה או במקומות אחרים ברשת, פודקאסטים מקצועיים וכו') ויש כותרות בו-YNET. זה שאיזה עורך ב-YNET או וואלה רצה עוד קצת קליקים וקשקש משהו על NBA זה לא אומר שזה באמת חלק מאיזשהו דיון אמיתי. לא חושב שיש מישהו שבאמת חושב שמדובר בשחקן NBA בעתיד.

לדעתי וולף חייב לשחק גם בנבחרת הבוגרת 10-15 דקות מהספסל והוא יהיה המתאזרח במקום קרינגטון שכנראה לא יקבל בקרוב אזרחות.

קמרדין, ה-MVP של הטורניר, הוא קצת תעלומה. זה הטורניר גילאים השני שלו בסך הכל, אחרי שהיה בסגל גם שנה שעברה (אחד מארבעה מהסגל הנוכחי שהיו גם אז) אבל לפני זה לא היה בשום נבחרת צרפתית (טוב הייתה גם קורונה באמצע).
אתמול הוא נראה מדהים - גם זריז מאוד, גם אתלט על מבחינת הניתור, גם שומר מעולה, מוסר מצוין, קלעי מעולה, גובה טובה לשחקן 1-2. איפה הוא היה עד עכשיו? מסתבר שהוא נרשם לדראפט האחרון שהיה ולא הוציא את השם שלו, כך שלמעשה הוא בעצם שחקן חופשי מבחינת ה-NBA.
איפה הוא ישחק בעונה הקרובה??

לא חושב שהוא קלע מעולה, לפי מה שראיתי במשחק אתמול. נכון שהוא מחזיק באחוז גבוה לשלוש באליפות, אבל הקליעה משלוש לא נראתה של קלעי טבעי. אתלט טוב מאד, שליטה מצויינת בכדור. זריז, חמקמק. אבל בשביל להגיע רחוק הוא צריך להעלות הרבה הרבה מסה. לא תמיד זה פשוט. אני גם לא רואה אותו כרכז לפי המשחק אתמול. סה"כ שחקן באמת מעניין. אני לא יודע להגיד לאן הוא יגיע. אני לא סגור עליו.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

אני לא ראיתי משהו חשוד בזריקה שלו וגם נראה שהוא עולה עם בטחון מאוד גדול, גם אתמול וגם בהיילייטס שלו מהטורניר של שנה שעברה. הוא באמת מאוד צנום, אבל היו לא מעט גארדים, גם ב-NBA עם מבנה גוף כמו שלו.
אני מנחש שהוא late bloomer וכנראה הייתה לו קפיצת גובה מאוחרת יחסית, שזה יכול להסביר למה לא היה בנבחרות קודמות.

קודם כל הוא לא אמור להיות מתאזרח, כמו שג'ייק כהן לא מתאזרח

דבר שני, עם כל הכבוד להופעה שלו, להגיד שהוא חייב לשחק 10-15 דק' זו קצת הגזמה. בשנה שעברה גלעד לוי נתן מספרים יפים וזה עדיין לא הספיק כדי להיות שחקן ליגה. לא שחקן רוטציה בנבחרת, שחקן ליגה. אני לא אומר שוולף זה אותו הדבר, אבל חובת ההוכחה עליו. לפני שאנחנו אומרים שהוא חייב לקבל דקות במקום שחקנים כמו זלמנסון או שגב, בואו נראה איך הוא מתמודד איתם באימונים או איך הוא במשחקי האימון.

אני עדיין לא מצליח לעכל את ההישג ב"רמת המאקרו". לשחק בדרך מול טורקיה, איטליה, גרמניה, ספרד, צרפת, ופעמיים בלגיה - זה מדהים.
בפרט להפסיד ככה לצרפת, "שווה" יותר מכל ניצחון (אולי פרט לספרד, וגם לא בטוח).

אמנם לא ראיתי נבחרות אחרות בטורניר וכו', אבל אני "משער" שבלי וולף אנחנו יורדים דרג בסבירות לא מבוטלת (בטח עם ההגרלה הזו). דעתכם?

קצת ממוצעים:
https://www.fiba.basketball/europe/u20/2023/team/Israel

וולף - 17.7 נקודות, 51% לשתיים, שלשה למשחק ב-21%, 76% מהקו (במדגם לא קטן, זה מלמד שסך הכל "יש עם מה לעבוד" מבחינת קליעה), 12 ריבאונדים (3.1 בהתקפה), 2.4 אסיסטים (חלקם נהדרים, ועוד לא מעט מסירות שהחותכים שלנו לסל לא סיימו וכו') על 2.7 איבודים, 1.6 חטיפות, 1.3 חסימות.
יעקב - 16.1 נקודות, 55% לשתיים (שזה מאוד מאוד מרשים לגארד קטן, ע"ע תמיר בלאט...), 17% מזעזעים לשלוש (לצד 65% מהקו...), 4.4 ריבאונדים, 7.6 אסיסטים (על 4.0 איבודים), חטיפה למשחק.
ציפר - 2 שלשות מוצלחות למשחק ב-23%. אם זה הטיקט העיקרי שלו - אז יש מקום לשיפור. יצוין 2.3 חטיפות.


ובקטע פחות מלבב - מה צפוי לשחקנים בעונה הקרובה. האם לא נראה אף שחקן באופן משמעותי בליגת העל?
https://sports.walla.co.il/item/3594401

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

ראיון עם וולף:
https://www.ynet.co.il/sport/israelibas ... /s1fykxq9n

לא מחדש במיוחד, חוץ מאולי זה שהוא אומר שהוצע לו להצטרף לנבחרת הבוגרת ושהוא שוקל ובודק את זה.
מי אמורים להיות הגבוהים בסגל? סורקין וצ'אצ'א? ומי עוד?

אבל ג'ייק כהן כן היה מתאזרח!
היום הוא כבר לא נחשב מתאזרח רק כי לפני כמה שנים האיגוד הגיש לפיב"א בקשה שהוא יוכר כישראלי לכל דבר על בסיס זה שהוא כבר חי הרבה שנים בארץ ואין סיבה שייחשב כמתאזרח, או משהו בסגנון.
בעבר הקריטריון של פיב"א היה הגיל בו מקבלים אזרחות - אם אחרי גיל 16 אז כן נחשבים מתאזרחים. נגיד הבן של שארפ לא ייחשב כמתאזרח לפי הקריטריון הזה, כי הוא שיחק בנבחרת ישראל כבר בגיל 15.

לא מדוייק. צריך להוכיח שיש לו זיקה למדינה:
"באיגוד הכדורסל טענו מול בכירי פיב"א כי כהן, כמו גם דניאל דיאמנט מנבחרת הנשים שקיבלה מעמד דומה אתמול, הוא שונה ממתאזרחים אחרים בשל יהדותו והעובדה שחונך וגדל באורח חיים יהודי בארצות הברית."
https://sports.walla.co.il/item/3104541

אני מניח שאת הזיקה שהייתה לג'ייק כהן ליהדות אפשר להוכיח גם אצל וולף. אני גם מניח שאחרי התקדים עם ג'ייק כהן יהיה קל יותר להעביר באותו המסלול את וולף

בסדר, זה מה שתהכוונתי. אני מניח שחלק מהטיעון היה גם הזמן שהוא שוהה בארץ, לא?
זה סוג של וועדת חריגים של פיב"א. וולף יהודי, אבל חוץ מזה? הוא אפילו לא חי בארץ! בעתיד אם ישחק פה אז אולי זה כבר עניין אחר, אבל אנחנו מדברים על עכשיו.

דיון קצת מקביל אולי
לגבי היותו פוטנציאלית Home grown בליגת האלופות - מהם הסיכויים/תקדימים?

_________________
קצת אחרי הסידרה של מכבי מול פאו' , דיוויד פרדמן מנסה לדרבן את האוהדים להגיע לפיינל פור הליגה האדריאטית:
"זו גם ההזדמנות לכל מי שיצא לפני הסיום של משחק 4 להודות לקבוצה, וגם ליהנות מהפיינל פור".

24.4.2012

הוא לא יהיה home grown ב-BCL:

Player(s) registered with the NF of the Club in question for at least three
(3) seasons between the age of 12 and 20.

סיכום שלי לאליפות לפני שעוברים לנוער:

קודם כל, הישג מדהים. אליפות חמישית ברציפות שישראל אובר אצ'יברית ברמות. ארבע מדליות (שתייים מזהב ושתיים מכסף) בחמש אליפויות זה הישג אדיר למדינת כדורסל כמו שלנו וממש לא מובן מאליו. מאז 2017, ישראל הנבחרת הכי הישגית באירופה ברמת העתודה וזה אפילו לא קרוב. כמו שכתבתי בכמה פוסטים למעלה, אין שום מקום לזלזל בזה או להקטין את זה ואני ממש לא מת על הגישה של "אבל בסוף הרי לא יוצא מהם כלום". לא רק בגלל שאני לא חושב שזה נכון, אלא גם כי למרות שחשוב כמובן להסתכל על העתיד, למה לא להישאר קצת בהווה ולשמוח עם הישגים גדולים של קבוצות שמוציאות מעצמן את המקסימום? לדעתי, חלק מהתפקיד של הנבחרות הצעירות הוא כמובן להכין שחקנים לבוגרת ולתת להם ניסיון. אבל לא רק. חשובה גם החשיפה שהשחקנים מקבלים (חלק לדראפט, כמו אבדיה, זוס, מדר, ואולי גם וולף, אחרים ליורוליג או לליגה הישראלית). וחשובה גם השמחה של האוהדים בבית (אנחנו) והחשיפה שענף הכדורסל כולו מקבל, שיכולה להתבטא בטווח הארוך בתקציבים, קהל, חסויות וילדים שרואים את ההצלחות ורוצים גם.

עוד סיבה שאין מקום להקטין היא שזו ממש לא אליפות דרג ב' כמו שנטען כאן. כל הנבחרות האחרות לוקחות את הטורניר ברצינות ומאוד רוצות לנצח. רובן גדולות ופיזיות יותר מישראל (כולל כמה שירדו לדרג ב'). והכי חשוב, כמעט כולן (אולי חוץ מספרד) באו עם השחקנים הכי טובים שלהן משנתון 2003 וחלקן (טורקיה למשל) גם הביאו את העילית מהשנתונים הצעירים יותר. אגב, ההישג הישראלי הוא אדיר גם מכיוון שהשנתון הישראלי של 2003 חלש יחסית ואין בו לישראל אף שחקן שניתן לומר שהוא בטופ-30 באירופה. קצת בדומה לנבחרת של אבדיה ומדר בטורניר בתל אביב, ישראל הצליחה כאן עם שני שחקנים משנתון נמוך יותר שהיו כמה רמות מעל כולם למרות הגיל (למרות שבנבחרת של אבדיה ומדר הצוות התומך היה קצת יותר חזק ועמוק).

ואחרי שאמרנו את כל זה, מעניין כמובן גם לנסות להבין מה זה אומר על העתיד של השחקנים בנבחרת הזו. לדעתי יש כאן שלוש רמות די ברורות

1. שחקני נבחרת בוגרת עם פוטנציאל יורוליג

כמו שברור לכל מי שראה את האליפות, מדובר על שניים: נועם יעקב ודני וולף.

נועם יעקב. עוד אליפות נהדרת אחרי ההצגה בשנה שעברה עם הנוער. נזכיר שוב שהוא עוד לא בן 19 וצעיר מחלק מהשחקנים באליפות הזו בכמעט שנתיים. אבל ממש לא היה ניתן לראות את זה במשחקים עצמם. משחק עם המון בגרות, אופי וגם כישרון. בעיני התכונות הכי מרשימות שלו הן הזריזות והאגרסיביות. הוא לא מנתר על כמו יפתח זיו למשל, אבל מהיר מאוד וחסר פחד, מה שמאפשר לו להגיע לצבע כמעט מול כל שומר. לא תמיד קל לו לסיים שם וזה יבלוט עוד יותר מול חיות צבע ברמת היורוליג, אבל מאמין שזה משהו שהוא ילמד עם השנים. למשל איך להשתמש בפלואטרז, שכרגע לא ממש בארסנל שלו, לעצור למיד-ריינג' פול-אפ יותר פעמים, לשמור על הכדרור סטייל נאש, או למצוא את המסירה לקלעים או לגבוה שאיתו (את השניים האחרונים הוא כבר עושה בכלל לא רע). הזכירו כאן את טוני פארקר כהשוואה, ודי אהבתי את זה. לא שזו אותה רמה כמובן, אבל מבחינת סגנון המשחק. גם פארקר לא היה קלעי טוב בתחילת הקריירה שלו, אבל תמיד היה אגרסיבי ומצא דרכים להגיע לטבעת (עם סיומת עילית, טובה בהרבה משל נועם) וגם היה לו יופי של משחק מיד-ריינג'. גם ניהול המשחק של יעקב נהדר. כן הוא מאבד הרבה, אבל חלק מזה בא כתוצאה מחומר השחקנים מסביבו והעומס שמוטל עליו. אבל הוא רכז אמיתי ומוסר ברמה גבוהה מאוד, עם ארסנל רחב של מסירות ושילוב של ראיית משחק ויכולת ביצוע. הקליעה היא כרגע עקב אכילס. הוא קלעי יותר טוב ממה שהראה באליפות הזו (17% משלוש) אבל בגודל שלו הוא יצטרך להיות קלעי טוב משמעותית כדי לממש את הפוטנציאל.

אז איפה אני רואה את נועם בעתיד. קודם כל, תרשו לי להתעלם מההשוואות המגוחכות לשחקן כמו גיל בני. אין ביניהם שום דמיון, לא פיזית ולא מבחינת היכולות. בעיני הרצפה של נועם זה אולי מישהו כמו רועי הובר, שהיה משמעותית פחות טוב מנועם כשהיה בגילו. הגובה והאתלטיות דומים, אבל יעקב הרבה יותר זריז ומוכשר. כדי לגמור ברמה של הובר צריך שבאמת לא יהיה שום שיפור בקליעה. אבל הרבה יותר סביר שהוא יהיה במינימום שחקן רוטציה ביורוליג בסגנון של בלאט. בלאט אמנם קלעי טוב יותר ומוסר נדיר (קצת עדיף על נועם, אבל לא בהרבה) אבל יעקב עדיף בכל האספקטים האחרים של המשחק -- יצירת מצבים בצבע, סיומת בתוך קשת השלוש, וכמובן הגנה. התקרה של יעקב אם יוכל לשפר משמעותית את הקליעה בנוסף להתקדמות הדרגתית באספקטים האחרים של המשחק היא רכז ראשון ביורוליג או אולי אפילו להגיע לרוטציה של קבוצת נבא (התוצאה הבאמת אופטימלית ולא כל כך סבירה). בעיניים של נבחרת ישראל הבוגרת, קו אחורי עוד חמש או שש שנים של חמישה מבין ימדר, בלאט, יעקב, דברת, שארפ, שרף ומאייר יהיה נהדר. הנה נבואה: מבחינת השילוב של איכות ועומק, זה הולך להיות הקו האחורי הכי חזק שהיה לנבחרת ישראל אי פעם ולהתעלות על ימי קטשפר (שהיו נהדרים אבל בלי העומק של השחקנים שהזכרתי למעלה).

טוב, כרגיל יוצא לי ארוך. נמשיך אחר כך.

דני וולף. האמת שדי התרשמתי מוולף כבר באיזה משחק מכללות שיצא לי לראות של ייל מול פרינסטון בשנה שעברה. הקואורדינציה והיד הטובה בלטו, והוא גם נראה כמו שחקן הגנתי חכם עם כמה חסימות וחטיפות. בהכנה עוד יותר התלהבתי וגם כתבתי על זה בפוסט הפתיחה כאן. אבל אף אחד לא היה יכול לחזות כזו התפוצצות, שלקחה אותו מרחק 10 שניות מה-MVP של הטורניר (אם רק איזה שחקן נבחרת ישראלי היה קולע זריקת עונשין אחת בסוף משחק הגמר מול צרפת). הזאב נתן והזאב לקח. ואיזה שחקן חמוד! נראה כמו איזה נבעך חיוור, ג'ינג'י עם פרצוץ של לארי בירד (ממש!) והבעת פנים קצת משועממת, בדומה לציפור. אבל כמו לארי (טוב, לא באמת), רוצח אמיתי על המגרש. זה מתחיל מהסקיל היוצא הדופן. במשחק מול בלגיה הוא הוריד ריבאונד, ועבר את כל המגרש תוך כמה שניות בסלאלום שלא היה מבייש את מסי, כשבדרך הוא מעביר את הכדור מאחורי הגב פעמיים (!) ועושה עוד שני קרוס אוברים לפני שסחט עבירה בקליעה. סנטרים בגובה 2.13 (או 2.11, או מה שזה לא יהיה) שלא נולדו בסרביה ולא קוראים להם יוקיץ' או פוקושבסקי לא אמורים לעשות דברים כאלו.

וולף סיים את הטורניר ראשון במדד (22.3) ובריבאונדים (12 למשחק) ושני בנקודות (17.7), והוסיף 2.5 אסיסטים ו-3 סטוקס (חסימות+חטיפות). הוא הלך והשתבח ככל שהטורניר התקדם, בעיקר במחלקת הריבאונד וההגנה על הטבעת (3 חסימות במשחק מול גרמניה ועוד 3 מול צרפת). הוא הראה שהוא לא רק כח התקפי אלא גם מצליח להתמודד עם סנטרים גדולים בצבע. גם בלי ניתור או אורך יוצאי דופן. יש לו יופי של חוש לריבאונד, בעיקר בהגנה והכדורים מוצאים את הדרך לידיים שלו. שילוב של מיקום, לחימה ויותר כח ממה שנראה ממבנה הגוף שלו. התקפית, יש לו טאץ' טוב, יכולת ריווח ועבודה רגליים טובה בצבע.

אז רצו פה קצת השוואות ליוקיץ', אבל זה כמובן לא רציני שילוב של כח, קליעה אבסולוטית, סקיל, וראיית משחק אלוהית כמו שיש לג'וקר אין לאף שחקן אחר בעולם. אז יוקיץ' הוא כמובן לא יהיה. ניסיתי לחשוב את מי הוא כן מזכיר לי והאם הכישורים שלו יכולים להביא אותו לליגה הטובה בעולם. במבט ראשון, התשובה היא שלסנטר לבן שהוא מנתר די חלש (לא מתרומם הרבה מהקרקע) ובלי קליעה אבסולוטית (20% משלוש באליפות ו-30% בייל) אין מה לחפש ב-נבא. אפילו פרנק קמינסקי, כוכב מכללות, קלעי שלשות טוב ושחקן חביב בדרך לאירופה (מכבי?). הדרישות בימינו מסנטרים בליגה שונות ממה שהיו בימים שבהם כל סבן פוטר עם גוף גדול שיכל קצת לקלוע קיבל הזדמנות. אז יכול להיות שזה באמת מה שיקרה בסוף. כריס דאדלי, גם הוא סנטר לבן, היה השחקן האחרון של ייל שהגיע ל-נבא וזה היה לפני כמעט 40 שנה. ובכלל, שחקנים מהאייבי ליג רק לעיתים נדירות מגיעים לליגה ומחזיקים בה מעמד, בטח לא אלה שקולעים 2.5 נקודות למשחק בעונת הפרשמן שלהם כמו וולף.

אבל אז נזכרתי שדווקא יש שחקן נבא שוולף די מזכיר לי אותו. כמובן שהשוואות כאלו הן אף פעם לא אחד לאחד וצריך מאוד להיזהר. לפעמים מספיקה תכונה אחת שיש לאחד השחקנים אבל לא לאחר כדי לעשות את ההבדל. אבל מה תגידו על קלי אוליניק הקנדי? כמו וולף, גם אוליניק שיחק גארד בתיכון ונתן קפיצה בגובה מ-1.90 ל-2.10 בסוף התיכון. שלא כמו וולף, קמינסקי הלך למכללה גדולה (גונזאגה), אבל לקח לו זמן לפרוץ (די נפוץ בגונזאגה) עם שתי עונות ראשונות של 4 ו-6 נקודות למשחק. בצעד די נדיר, הוא לקח עונת הפסקה (רד-שירט) שבה רק התאמן עם הזאגז ואז חזר בגדול ובגיל 21.5 החל את הפריצה הגדולה שהביאה את הסלטיקס לבחור אותו במקום ה-13 בדראפט לפני 10 שנים. כמו אוליניק, וולף לא חזק או אתלטי במיוחד (נדמה לי שאוליניק אתלט קצת יותר טוב, אבל ההבדל לא גדול), אבל כמוהו יש לו כישורים של גארד, יד רכה מטווחים שונים, יכולת מסירה מצויינת, המון חכמת משחק, ויותר קשיחות וממזריות ממה שרואים ממבט ראשון. אז שוב, צריך להיזהר עם השוואות כאלה. שחקנים מתפתחים במסלולים שונים ולא כולם יכולים לעשות את הקפיצה שאוליניק עשה בגיל 21. אבל אם וולף יוכל להמשיך להתקדם, לנצל את הכישרון הטבעי, לשפר קצת את האתלטיות והכח, ולהתחיל לקלוע שלשות ביותר יציבות (הבסיס בהחלט שם), קשה לדעת מה התקרה שלו. וגם אם זה לא יגמר ב-נבא (כנראה התוצאה היותר סבירה), הוא יהיה יופי של שחקן יורוליג. הוא יותר מוכשר ומגוון מג'ייק כהן בגילו ושחקן הגנה טוב יותר.

ומה עם הנבחרת? וולף הוא מציאה אדירה לנבחרת כמו ישראל, שנמצאת תמיד בנחיתות בצבע. אף פעם לא היה לנו גבוה אמיתי עם כישורים כמו שלו. הכי קרוב זה כנראה ליאור אליהו, אבל הוא היה נמוך יותר, לא היה סנטר והיה חלש הגנתית. כמובן שצריך לקוות שוולף עוד ישתפר (למרות שמנקודת המבט הצרה של הנבחרת אולי לא יותר מדי, כי אם הוא יהיה שחקן משמעותי ב-נבא כנראה שלא נראה אותו כאן הרבה). אבל גם מה שהוא כבר הראה, בתוספת של עוד בגרות וניסיון, יכול להיות יופי של חיזוק לנבחרת. מה שאני אוהב אצלו זו הוורסטיליות. הוא בהחלט יכול לשחק סנטר, כמו ששיחק באליפות הזו, אבל יכול להיות שהוא ייראה אפילו יותר טוב כפאור פורוורד ליד סנטר אתלטי כמו סורקין או איזה סנטר אמריקאי מתאזרח. נראה לי שכל עוד לא מדובר בסמול בול (פחות נפוץ במשחק הבינ"ל), שבו הקבוצה היריבה מעמידה ווינג מהיר בעמדה 4, וולף מסוגל להתמודד הגנתית ויאפשר לנו בפעם הראשונה בהיסטוריה להעמיד קו קדמי שלא נופל מחלק מהנבחרות האירופאיות בגודל (גם צ'אצ'א יכול אולי להצטרף כאן אם יעשה את השיפור המיוחל). תחשבו על חמישייה של סורקין, וולף ואבדיה בקו הקדמי, יחד נניח עם שרף וזוסמן, ויש כאן גודל כמו שלא היה לישראל מעולם (כדי להשלים את הפנטזיה, תחליפו את סורקין עם גלעד לוי, ותקבלו חמישייה בגובה ממוצע של 2.06).

2. ליגת על -- רוטציה עד חמישייה

הפרש גדול בין הדרג הראשון לדרג הזה, אבל גם כאן יש רק שני שחקנים:

רון ציפר, השחקן הכי מבוגר בנבחרת הזו, נתן אליפות לא יציבה, בעיקר בתחום הקליעה. משחקים מצויינים מול יריבות חזקות כמו טורקיה וגרמניה וגם משחק טוב בגמר מול צרפת, אבל גם משחקים חלשים מול איטליה, בלגיה (פעמיים), וספרד, שבהם הוא קלע 3 שלשות מ-30 ניסיונות (!). בסה"כ לא הייתה לו אליפות טובה מבחינת קליעה (23% מהשלוש), מה שרק הופך את ההישג של הנבחרת לעוד יותר מרשים. אבל הוא כן הראה שהוא לא רק קלעי. לא הגארד הכי גדול או אתלטי אבל משחק הגנה טובה עם יופי של אינסטינקטים (2.3 חטיפות למשחק, שלישי באליפות). ובהתקפה יש לו כדרור בכלל לא רע שמאפשר לו להגיע לטבעת. לא תמיד הוא מצליח לגמור שם ביעילות מול גודל אבל בהחלט יש לו כלים, בעיקר במתפרצות. איך זה יעבוד בטווח הארוך? בסוף המון תלוי בקליעה. אם הקליעה של ציפר מתייצבת על איפה שהוא בין הטורניר הזה לטורניר האגדי שנתן עם הנוער לפני שנתיים (נניח באיזור ה-38% עד 40% בווליום גבוה), הוא שחקן ליגת על לגיטימי. ביטחון עצמי וחוצפה לא חסרים לו.

יובל לוין הראה מעט מאוד בטורניר העתודה בעונה שעברה אבל עשה קפיצה יפה השנה בלאומית. סמול פורוורד (שיחק פאוור בנבחרת הזו) עם סייז טוב. כמו ציפר, עדיין מעוד לא יציב. משחק טוב מול טורקיה ומצויין מול גרמניה ברבע הגמר (היה המצטיין לדעתי), אבל גם הרבה משחקים של חוסר אסרטיביות וחוסר יציבות. כשהוא במיטבו, הוא קולע שלשות עם ביטחון, מגיע לטבעת ומסיים יפה, וגם נותן יופי של הגנה. אבל הוא גם מאבד ביטחון בקלות ונעלם אל הרקע. אם רק יוכל לשמור על יותר יציבות, יש כאן מספיק כישרון לליגת העל והתקרה שלו אפילו גבוהה יותר מציפר (שמשחק בעמדה תחרותית יותר), כשחקן חמישייה שהוא רול פלייר בסגנון של רפי מנקו אם העניינים מתחברים.

ההבדל הוא שציפר סתם לא פוגע במשחקים מסויימים. חוץ מזה לא הרגשתי אצלו ביטוי לחוסר יציבות. לעומת זאת לוין זה משהו מוזר לגמרי. זה כאילו היו שני שחקנים שונים בטורניר. בתחילת הטורניר הוא היה עדיין לא רע בהגנה, שולח ידיים, סוגר קווי מסירה, לא הכי פיזי אבל שומר טוב. הבעיה הייתה שבהתקפה הוא היה מפוחד לגמרי. זה לא סתם שהוא החטיא לייאפים מחוסר מזל, אלא נראה כאילו הוא לא כל כך יודע מה לעשות עם הכדור. עכשיו אני מכיר אותו משנים קודמות, זה שחקן שבתחילת יא עוד היה 1.95 ושיחק רכז. לא איזה גבוה שהחליט לעשות הסבה פורוורד. אני זוכר שבאחד המשחקים הראשונים הייתה לו מתפרצת של 1על1, כשהוא בא בתנופה לסל (יתרון גדול על שומר), ועם יתרון גובה - זה מצב שאמור להיות מינימום פאול או סל קל והוא לא הצליח להגיע לזריקה נורמלית (וזה לא אותה פעם שהכדור פשוט ברח לו מהיד).

לפני ספרד כנראה שאמא שלו (מאמנת מנטלית בין השאר) דיברה איתו, כי הוא פשוט עלה שחקן אחר. אגרסיבי בהתקפה, קולע לייאפים!!! מסירות טובות, ואז הגיעו גם השלשות. עדיין חבל שהוא לא מסיים מתחת לסל באיזה דאנק, אבל לפחות הראה שהוא יודע מה עושים עם הכדור הכתום הזה.

3. ליגה לאומית פלוס מינוס

באף נבחרת עתודה בשנים האחרונות לא היה כל כך מעט עומק והפרש כל כך גדול בכישרון בין השניים והארבעה המובילים לכל היתר, מה שמתבטא גם בטור הפלוס מינוס (חוץ מאייזיק, כי מישהו היה צריך לשחק עם הרביעייה המובילה). גם בנבחרת של שנה שעברה למשל היו שני שחקנים מובילים (דברת ולוי), כשגם רינסקי נתן טורניר מצויין (אם הוא בנבחרת הזו ביכולת של שנה שעברה, הם לוקחים זהב) ואהרוני היה לא רע. אבל שלושת השחקנים הבאים מבחינת דקות ונקודות היו פריצקי, אליעד טל ואיתן בורג, שזה חתיכת שדרוג על מה שהיה לנו השנה. אותו דבר נכון גם לנבחרות של בלאט וזוסמן (הובר, ארצי, קופרברג, נבון, מושקוביץ ורוינה) או של אבדיה ומדר (קרביץ, אדם, אלבר, חנוכי, זיס ואביבי). בהתאם, לא נשחית יותר מדי מילים על רובם.

יואב ברמן. לא טורניר טוב של ברמן וגם השנה ברמת גן לא הייתה מוצלחת עם מעט הזדמנויות. אבל מבחינת פוטנציאל לעתיד, אני עדיין מאמין בו יותר מאחרים כאן. שילוב טוב של גולד וכח, יחד עם סקיל סביר לשחקן כנף. הקליעה היא עקב אכילס ותצטרך להשתפר משמעותית כדי שיהיה לו סיכוי להגיע לליגת העל.

אריאל אייזיק קיבל הרבה דקות בטורניר הזה למרות יכולת התקפית חלשה. 3.5 נקודות ב-26 דקות, 28% מהשדה, וגם זה רק בגלל משחק ראשון טוב מול טורקיה עם 13 נקודות ב-3/3 מחוץ לקשת. ביתר המשחקים הוא קלע 2 נקודות למשחק עם 4 מ-23 מהשדה. רוב הזמן זה נראה בעיקר כברירת מחדל, אבל לזכותו צריך להגיד שהוא נתן הגנה בכלל לא רעה (1.4 חטיפות למשחק) ורוב הזמן הצליח לשים גוף בצורה סבירה על שחקנים גדולים ממנו בראש. עדיין, אני לא רואה מה הוא יכול להביא לקבוצה ברמה של ליגת העל. כנראה שחקן החמישייה הכי חלש של קבוצה שזוכה במדליית הכסף באליפויות העתודה לדורותיהן.

עידו הראל. שחקן הספסל היחיד שהראה משהו קצת יותר חיובי, עם קצת קליעה ויכולת חדירה. בכלל לא בטוח שזה מספיק לליגת העל, אבל אולי יש סיכוי.

אבנר דרור. צעיר יחסית (בן 19.5) ובעבר ראיתי ממנו ניצוצות של גבוה מחליף נחמד. לא הראה אותם בטורניר הנוכחי. גם לא קיבל הרבה הזדמנויות, אבל בצדק לאור מה שקרה כשהוא היה על המגרש. לדעתי אולי כן היה מקום לנסות אותו קצת בהרכבים יחד עם וולף אבל הוא באמת לא הראה שום דבר שהצדיק יותר דקות. אחד היחידים שלא הייתי סוגר את הדלת עליהם לקריירה כשחקן רוטציה בליגת העל, אבל הוא די דרך במקום בשנה האחרונה, אז כרגע זה לא נראה ממש מבטיח.

יתר השחקנים (גואטה, גול, זומרפלד ומינץ) לא הראו שום דבר ששווה לדבר עליו. קצת עצוב שזה הכי טוב שיש לדור של 2003 להציע, אבל זה מה יש.