ראי שעל הקיר כתב:
Hacohen כתב:
אם כבר המפגש ההוא מול צ'ילה, איך אפשר בלי הנצחון האדיר של דודי סלע במשחק של איזה 5 שעות על פרננדו גונזלס, שאז היה מדורג שישי בעולם והיה שחקן מעולה, נדמה לי שהגיע לגמר אוסטרליה הפתוחה באותה שנה.
משחק חייו של דודי, ושגעת מטורפת באצטדיון.
כמו כן הימרתי על המשחק ועשיתי חבילה יפה
אם אתה מדבר על שגעת באצטדיון אני חוזר לעלייה הקודמת של הנבחרת לבית העליון, 1994 נגד שווייץ ברמת השרון, עמוק בערב יום כיפור.
השווייצרים הגיעו ליום האחרון ביתרון 2:1, אבל עמוס מנסדורף הביא נצחון עצום על השווייצרי הבכיר מרק רוסה, שהיה כמדומני שחקן טופ-15. משחק חמישי, גלעד בלום נגד יאקוב לאסק. הייתי ביציע. כיוון שיום כיפור התקרב, שידור הטלויזיה נפסק בשלב כלשהו והטלויזיה קיפלה את הציוד. רק האלפים שהיו באצטדיון כולל אני ראו את ההיסטוריה הזו. האצטדיון היה מפוצץ, כי אחרי הנצחון של מנסדורף איגוד הטניס הודיע שהמשחק החמישי נפתח לקהל בחינם, רק שיבואו.
בלום, שפיספס בקריירה שלו כמה נצחונות גדולים שהיה ממש על הסף שלהם, הוביל 5:1 בסט האחרון שאותו היה אמור לקחת, לאסק נראה המום וגרוגי. אבל זו הייתה גם מלחמה נגד הזמן - כולם חיכו לראות אם בלום יספיק לגמור אותו לפני שנכנס יום כיפור, אחרת המשחק ייפסק ויימשך רק במוצאי החג כשלאסק יוכל להתאושש.
ואז גם התחיל גשם והשחקנים התפנו מהמגרש. היה נראה שהעסק אבוד ולא נספיק לראות את סוף המשחק. בכל זאת אף אחד לא הלך הביתה, חיכינו כולנו בגשם על סף יום כיפור. אחרי כמה דקות למרבה המזל הגשם נפסק, וממש ברגעים האחרונים לפני שכולם חייבים להתפנות הביתה בלום סגר את המשחק והעלה את ישראל לבית העליון, בנצחון הכי גדול בקריירה שלו.
אתם לא יכולים לתאר לעצמכם מה הלך באצטדיון. מעבר לשמחה המטורפת של הקהל שפרץ למגרש, לגלעד בלום היו חברים אישיים שהיו הולכים איתו לכל משחק ומעודדים אותו באופן מאורגן. אפשר להגיד שממש היו לו אולטראס. אין לתאר מה הלך שם.
גם המפגש המפורסם נגד צ'ילה עמד בסימן יום כיפור
כיפור יצא בשישי-שבת, ולכן המפגש התחיל בחמישי והסתיים בראשון, ללא משחק בשבת כמובן
משחק הזוגות נקבע ליום שישי בשעה 11, מתוך מחשבה שתוך שעתיים עד 3 יסתיים, וכולם יגיעו בנחת לצום
המשחק הסתיים לאחר יותר מ-5 שעות, בסביבות שעה לפני כניסת כיפור, בנצחון 10-8 במערכה החמישית של אנדיוני
זוכר שהייתי באצטדיון קנדה במשחק, והחל מהשעה 15 בערך, קהל הצופים הלך והתמעט צעד אחרי צעד
בסופו של דבר נשארו מאות בודדות של צופים, שמיהרו הביתה לפני כניסת כיפור
אני זוכר שנסעתי על הקטנוע שהיה לי אז כל הדרך להוד השרון, בכבישים ריקים כמעט לחלוטין, פחות משעה לפני כניסת כיפור