זה כן אני כתב:
סאבוניס כתב:
קודם כל, שמח שאתה חוזר בך מהטיעון שרק לבעלי מניות או אוהדים של קבוצה בבעלות פרטית מותר לבקר אותה. גם אם לא אמרת את זה במפורש, זה בהחלט מה שהשתמע מהפוסטים הקודמים שלך (ולכן ההשוואה המוקצנת). למרות שעדיין לא ברור לי הטיעון שזה אולי "מותר" (תודה), אבל "מטופש" בגלל שהקבוצה נמצאת בבעלות פרטית.
מסכים שמכבי היא לא הארגון הישראלי הראשון שמנרמל את הכיבוש וההתנחלויות. יש למשל ארגון גדול בהרבה שנקרא ממשלת ישראל שעוסק בעניין ימים כלילות. אבל זה שגם ארגונים אחרים עושים את זה (רובם אגב בהעלמת עין, לא בהשתנה מהמקפצה והתבטאויות תמיכה והזדהות פומביות) לא הופך בעיני את העניין לתקין ורצוי. בהחלט עצוב לדעתי שחלקים גדולים בציבור הישראלי תומכים בכיבוש או לפחות השלימו איתו ורואים בו מצב נורמלי.
בכל מקרה, בחזרה לפוסט הפותח, הרבה מהביקורת (שלי לפחות) היא לא רק על עצם שיתוף הפעולה (למרות שגם), אלה על הביטויים של דמויות מפתח בספורט הישראלי כמו שמעון מזרחי ודורון ג'מצ'י, שמדברים על צעד סמלי של הזדהות עם השומרון (כלומר עם הכיבוש) ועל הבחנה ברורה בין יהודים לאחרים כדבר לגיטימי. לצידם יושב ראש המועצה שמדבר על זה שהשומרון ותל אביב אחד הם. אז רק נזכיר שלא. רק באחד מהמקומות הללו יש מצב מתמשך של כיבוש בלי סיפוח, משטר צבאי שמפלה בין אזרחים על בסיס יום-יומי בגלל המוצא האתני שלהם, וזכויות עודפות, כולל כמובן זכות הצבעה, למיעוט היהודי שיושב בשטח (אפרטהייד בשפה לא מכובסת).
מכבד את מה שאתה אומר, אך אני חושב שיש לך טעות יסודית בהבנת הקונצנזוס הישראלי. אתה יוצא מנקודת הנחה שההתנחלויות זה רע (שזו כשלעצמה עמדה לגיטימית שאפשר להתווכח עליה), ושזו העמדה הרווחת בציבוריות הישראלית כך שמי שסוטה ממנה ראוי להוקעה; בעוד שהמציאות מוכיחה שרק חלק מאוד קטן במדינה מתנגד לכל "נרמול" של ההתנחלויות. הקונצנזוס,
גם במרבית מפלגות האופוזיציה נע בין תפיסה קשיחה שצריך לבנות עוד ועוד ביו"ש במקרה הקשה, ובין תפיסה מרוככת שגם אם יש מקום לדון על פינוי התנחלויות בעתיד (ולעצור בנייה חדשה בהווה) זה יקרה רק במסגרת הסכם שמקובל על כל הצדדים, ושעד אז כל חרם על ההתנחלויות הוא פסול. חרם על מוצרים מהתנחלויות, סירוב להופיע מעבר לקו הירוק ועוד פעולות מחאתיות מהסוג הנ"ל מאפיינות חלק זניח מאוד בציבוריות הישראלית. זו הסיבה שאני חושב שאתם בוחרים לכם מלחמות "לא איכותיות".
בקיצור, הביקורת שלי עניינית, ולא קשורה לדעות הפוליטיות שלי. ואני מקווה שלא תבין אותה כניסיון להקניט או להרגיז אותך או כל אחד אחר פה.
מעריך (באמת) את הטון הענייני והלא מתלהם. הרבה יותר נעים לנהל ככה דיון ובהחלט מאמין לך שאתה לא מנסה סתם לעורר פרובוקציה.
אני כן חושב שאתה מפריז במידה שבה הקבלה של הכיבוש וההתנחלויות היא קונצנזוס. כן, יש ציבור לא קטן בישראל ש"התייאש" מהמצב, לא רואה פתרון באופק וגם לא מאמין במה שמציעות מפלגות כמו מרצ, העבודה וחד"ש. זה עדיין לא אומר שהם לא מכירים (לפחות חלקית) בנזק האדיר שהכיבוש וההתנחלויות גורמים גם לפלסטינים וגם לישראל עצמה. אבל הם לא רואים דרך לפתור את זה בקרוב, אז הם עברו להתמקד בדברים אחרים. בין זה לבין תמיכה בנורמליזציה של המצב יש פער.
אבל יותר חשוב: נניח שאתה צודק ויש בישראל, בניגוד אגב פחות או יותר לכל מדינה אחרת בעולם, קונצנזוס שהכיבוש הוא לגיטימי ולא צריך להחרים את ההתנחלויות. זה עדיין לא הופך את הביקורת על זה למיותרת או "לא איכותית" (מה שזה לא אומר). במאה ה-19 הקונצנזוס באירופה היה שנשים לא מסוגלות לחשיבה פוליטית הגיונית ולכן אין טעם (או אפילו מסוכן) להעניק להן זכות הצבעה. האם מי ש"יצא למלחמות" על זה עשה טעות? כנ"ל לגבי התפיסה של העבדות בצפון אמריקה במאה ה-18. רוב האנשים תמכו במוסד העבדות וגם אלו שלא החזיקו עבדים בעצמם חשבו שזה משהו לגיטימי ואין סיבה להחרים בעלי עבדים. האם מי שנלחם בתפיסה הזו "עשה טעות טקטית"? ואם איש ציבור (ושמעון מזרחי, חתן פרס ישראל, הוא בהחלט איש ציבור) היה אומר שהלב שלו עם בעלי העבדים והוא עושה צעדים סמליים (ופרקטיים) כדי לתמוך במפעל שלהם, האם לא היה חשוב לבקר אותו על זה, אפילו אם היה רוב בין האמריקאים של התקופה שזה לא הפריע לו במיוחד?