|
לא יודע אם הזכירו את הסטרץ' הנהדר שלו, שאולי מעיד על עונת פריצה בגיל 28, אז מרשה לעצמי לפתוח ת'רד שיעסוק בו כי למה לא? בכל זאת נחשב לבאסט עד כה אז נרים לו קצת (;
נתחיל מהמספרים: עולה בחמישייה בשבעת המשחקים האחרונים ונותן 16.1 נקודות, 64.2% מהשדה, 2.1 שלשות (57.7%), 4.6 אסיסטים, 3.9 ריבאונדים, 0.9 חטיפות.
אחוזי הקליעה המטורפים בטוח יירדו, ועדיין הוא מראה שיש לו מה לתרום כספוט אפ שוטר ופינישר בחיתוכים לצד משאבות היוסאג' לוקה וקיירי. זאת לצד הגנה ורסטילית ונהדרת שתמיד היתה לו, לדעתי זה מה שהשאיר אותו בליגה עד כה.
לא זכורה לי תופעה כזאת. הוא לא השחקן הראשון שנהנה מעונת פריצה בליגה בגיל 28, אבל שלושת המקרים הבולטים שעולים בראשי שונים ממנו במגוון דרכים:
- טורקוגלו נהנה מעונת פריצה חריגה בגיל 28, אבל אקסום הצעיר היה מת לתת את התפוקה שהידו נתן עד אז. באופן אירוני, טורקוגלו הראה מספיק עד גיל 24 בשביל לקבל חוזה של 39 מיליון לשש שנים מהמג'יק, שזו משכורת שנתית זניחה בימינו (אם כי מעט השחקנים בקאליבר הזה שקבוצות בימינו יסכימו להתחייב אליהם לפרק זמן שכזה), אבל כמובן שהכל יחסי לגובה תקרת השכר דאז; בעוד שאקסום הצעיר הצליח להוציא מהג'אז הארכת חוזה של 33 מיליון לשלוש שנים. בקיצור, בעוד שאקסום הרוויח את החוזה הגדול הראשון שלו בעיקר על סמך אפסייד וגילו הצעיר עדיין, ונשלח בטרייד ממש ברגע שחוקי הליגה אפשרו לג'אז להעביר אותו (24 לדצמבר), ובהמשך החוזה שוב הועבר כפילר בטרייד המרובע שהנחית את הארדן בברוקלין (מקליבלנד ליוסטון תמורת ג'ארט אלן), הידו הוחתם כפרי אייג'נט ונשאר באורלנדו עד לסיום החוזה שקיבל ממנה.
- פי ג'יי טאקר חזר ל NBA בגיל 27, אחרי גלות במזה"ת ובאירופה עם סיום עונת הרוקי שלו, אבל הוא מלכתחילה היה בחירת סיבוב שני ולכן אין השקה לסיפור של אקסום, שנבחר כזכור חמישי בדראפט 2014 רווי ההייפ (והבאסטים/underwhelming). אני זוכר שאפילו היה דיבור על כך שג'ון האמונד ייקח אותו שני למילווקי, שנה לאחר שההימור על יאניס נוטף האפסייד השתלם לו בגדול.
- שון ליבינגסטון מייצג את הבסיס הטוב ביותר להשוואה, גם בגלל הדמיון בממדים הפיזיים, גם בגלל המיקום הזהה בדראפט ובעיקר בגלל הפציעות בתחילת הקריירה. שניהם גם נכנסו לליגה בגיל 19 ובלי לעבור במכללות או מסגרת מקצוענית דומה. ההבדל המהותי שאני רואה ביניהם זה שליבינגסטון נראה הרבה יותר מבטיח לאורך שלוש העונות הראשונות בליגה, עד לפציעה הקשה שעבר. אקסום, עם כל הכבוד לממוצעים של 8 נקודות ו-3 אסיסטים שנתן בעונתו השלישית לפני שגמר אותה אחרי 14 משחקים, לא נראה כמי שמסוגל להשתלב התקפית בליגה. הוא קלע באותם 14 משחקים רק 0.4 שלשות (27.8%) ואנחנו מדברים פה על עונת 2017/18, כמה שנים טובות לתוך מהפכת השלשות והצורך בריווח מקסימלי. אומנם ליבינגסטון קלע רק 6 שלשות בשלוש העונות הראשונות בליגה, מתוך 26 זריקות, אבל זו היתה תקופה אחרת כמובן (עדיין מדהים לחשוב שהוא שיחק אז לצד קורי מגטי, בראנד וקיימן).
בקיצור, מי שנראה כמו באסט מוחלט עד כה, ואפילו בבברצלונה לא הדהים (אבל רואה שכבר נראה טוב יותר בפרטיזן, בטח אחרים פה יוכלו להרחיב), פתאום מוצא את עצמו כשחקן חמישייה לגיטימי בליגה. יופי של סיפור בעיניי.
והיופי מבחינת המאבס זה שהוא חתום גם לעונה הבאה על 3.1 מיליון בלבד. פתאום איתו, עם ג'וש גרין (פתיחת עונה מאכזבת עד כה, אבל כבר הראה אשתקד שיש לו מקום ברוטציה), הרוקי המסקרן אוליבייה מקסנס-פרוספר (היו מוכנים לספוג את החוזה של הולמס בשבילו, אז מן הסתם רואים בו משהו), דרק ג'ונס שגם נהנה עד כה משיאי קריירה בשלשות ונקודות וגרנט וויליאמס, פתאום יש למאבס מגוון שחקנים שיכולים להגן על עמדות 1-4 ורובם מסוגלים לקלוע שלשות פנויות. תוסיפו את ג'יידן הארדי כשחקן שישי בפוטנציה, את השיחוק עם דרק לייבלי כסנטר העתיד שכבר תורם יפה בהווה בהינתן נתוני הפתיחה הבעייתיים מבחינה פיזית, ותקבלו בעיניי את הקבוצה הכי מבטיחה שהצליחו להרכיב סביב לוקה עד כה.
וכמו שכתבתי בעבר, הם תמיד יפעלו לנצל הזדמנויות (קאפלה?) ויש להם כמה חוזים סחירים לעבוד איתם (פאוול, הולמס, THJ).
אני מקווה מאוד שזה לא יתדרדר לדיון נוסף על קיירי. ברור לי שהתלות בו בעייתית ושהציוות עם לוקה בעייתי מבחינה הגנתית. מצד שני, כפי שכבר נכתב פה בעבר, הוא נותן למאבס אופציה התקפית נוספת עם או בלי לוקה על הפרקט.
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
