סל ניוז

אני די בטוח שהסברתי המון.
בכמה תרם השחקן עצמו שנבחר בדראפט לקבוצה עצמה שבחרה בו בדראפט. זה הכל.

אני לא בניתי מודל שכולל הכל. (כי אז , זה לא רק טריידים. זה גם הפניית מקום על ידי זריקת שחקן הום גרון בשביל שיהיה מספיק מקום בתקרת השכר לההחתים פרי אייג׳נט) אלא מודל מוגבל ממש (ועדיין, כזה עם המון חישובים) שעונה על שאלה פרטית אחת.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

אוקיי, אני פשוט לא חושב שהדרך היחידה לכמת תרומה של שחקן לקבוצה שבוחרת בו בדראפט היא ע"י איזשהו מדד שנמצא בקורלציה טובה עם תרומה ישירה (למשל win share), אלא שגם היכולת להמיר את הערך שלו - כשחקן צעיר על חוזה רוקי, או אפילו בשלב מתקדם יותר בקריירה כמו עם דרוזן - היא חלק אינטגרלי מהדינמיקה של בניית קבוצה. ברור שקשה מאוד לכמת את כל זה במודל.

אפשר לכמת בקלות אם הנתונים נמצאים בטבלה. ממש קשה אם לא.
בכל מקרה, כאמור - על זה היה הדיון מראשיתו.

_________________
תודה לאלוהי הבירה

אני די בטוח שכן. ונכון יש לא מעט הפרכות לזה.

ממבט על הטירים של האלופות, אם נקבץ לפי מועדונים, אז שושלות שלקחו כמה אליפויות כמו גולדן סטייט, סן אנטוניו ובמידה פחותה הלייקרס (שבנו קבוצה פלייאוף טובה ואז המפלץ חתם) אכן נבנו ע״י ליבה מהדראפט, מה שמחזק חלק מהטענה של אטט.

אם אתה יכול לסכם לנו התרשמויות מהמועמדים בדראפט הקרוב בצורה של מוק ביגבורד או אחרת, זה מבורך.

מאמין שהסיכום יגיע באזור תחילת יוני ובפורמט של מוק דראפט, זה מה שעשיתי לפני שנה, מוזמן לחפש.
מעדיף מוקים על ביג בורדים בגלל אלמנט הסימולציה של how things might play out, וגם אלמנט ההתאמה של פרוספקט לקבוצה נתונה.
יש גם מוקים שעשיתי ב 2022 ו- 2020, לצערי את זה שבאמצע פספסתי וכך גם את ההזדמנות לשדך את ואגנר לווריורס...

מודה שלא עקבתי אחרי הדיון אבל רגע, האם הבחירה של שיי לא תרמה לקליפרס?
הוא היה חלק ממה שהשיג להם את פול ג'ורג'.
בלעדיו, סביר שלא הייתה עסקה.

אם בתיאוריה, פרסטי היה מחליט לעשות טרייד על דוראנט, הארדן ו-ווסטברוק אחרי שהגיעו לגמר הליגה
ומביא במקומם כוכבים אחרים שהם ווטרנים ואלו היו זוכים באליפות, זה גם לא היה קשור לבחירה שלהם בדראפט?
הם לא היו נכנסים בחישוב שלך...

======
לתחושתי, יש כאן כמה דיונים שמתנהלים במקביל ואין להם קשר אמיתי אחד לשני.

הבחירה האם לצאת לבנייה מחדש לא קשורה, באופן מיוחד, לסיכויים לבחור מגה-סטאר שיעמוד מאחורי שושלת אליפויות (החישוב של נורטון).
אם הייתי מתלבט האם לצאת לבנייה מחדש, יש הרבה מאוד פרמטרים אחרים שהיו מעסיקים אותי הרבה יותר מאשר האם הסיכוי שלי הוא 1% או 2% לבחור שחקן כזה.

זה אולי אולי היה משפיע על מתי אצא לבנייה מחדש (מניח שזה השפיע במקרה של הספרס, ששמו את עצמם בעמדה וקיוו לטוב).

======

אם יש לך קבוצה לא טובה והשאיפה שלך בחיים היא אך ורק לבנות קבוצה טובה ומהנה,
אתה כנראה תצטרך לפנות לדראפט.

כמו שטענתי קודם לכן, קשה מאוד להעלות את הערך הכולל של קבוצה
על ידי טריידים או על ידי השוק החופשי
(אלא אם אתה אחת מהערים יחידות הסגולה שמושכות אליהן שחקנים).

המשמעות היא שאם אתה רוצה להגיע להישגים גבוהים יותר מאלו שהגעת אליהם
והגעת למסקנה שכדי שזה יקרה אתה צריך לשפר (לא בשוליים) את הסגל שלך, את כמות הכישרון היחסי בקבוצה, אתה צריך לפנות לדראפט.

בין אם תשמור אצלך את השחקנים שאתה בוחר או תשתמש בטרייד על הבחירות
או תפתח את השחקנים ואז תמכור אותם תמורת כוכבים אחרים.

אבל אני לא חושב שמישהו טען שסדר בחירות הדראפט הוא לא חשוב או שאין לדראפט חשיבות.
התוחלת של הבחירות הגבוהות גבוהה משמעותית מהתוחלת של הבחירות הנמוכות, אין פה ויכוח... וזה עוד לפני שבכלל נכנסנו לערך הטרייד של בחירות וביכולת להתחזק בזכותם.

הנקודה (שלי לפחות) היא שהתבססות על דראפט ועל הישארות גרוע זה לא עובד במיוחד... זה אולי יעבוד לך עם לברון או עם וומבי או עם שחקן של פעם בדור, אבל מעבר לזה, עובדתית, אתה לא משיג את הכוכב שלך גם בבחירות ראשונות.
אני לא יודע להגיד בדיוק מה הסיבה, אני מנחש שרוב המועדונים שבוחרים הרבה בחירות גבוהות הם מועדונים כושלים (בגדול) בלי תרבות של נצחונות והצלחות ואלא אם אתה בוחר שחקן היסטורי אז הסיכוי שלך להתרומם מהתחתית בגלל בחירות נטו היא די נמוכה.
נורטון נתן פה רשימה מאוד מרשימה של מקבץ קבוצות עם בחירות דראפט גבוהות שלא הצליחו להתרומם לרוב שרובם בחרו "נכון" (כלומר די דומה לתחזית), בעייני זו רשימה שמראה את הבעיתיות של הגישה הזאת ושמגבה את חוסר ההצלחה שלה במספרים.

אתה אומר שהדרך של קבוצות משווקים קטנים להצליח אלו בחירות מצמרת הדראפט, אבל :
א) עובדה שאלו שהצליחו, הצליחו בלי צמרת הדראפט, ואלו שבוחרים הרבה בצמרת הדראפט לא מתרוממות (לרוב).
ב) אותן קבוצות משווקים קטנים שלקחו אליפות בנו הרבה מהקבוצה שלהם מהשוק החופשי\טריידים ולא מהדראפט... טורונטו לקחה אליפות בעזרת שחקנים שהשיגו בטרייד/החתמות (קאווי, גאסול, ואן-פליט הundrafted, לאורי שהגיע הרבה קודם) או בחירות נמוכות (סיאקם ב27). מילווקי נשענה פחות או יותר על בחירה אחת לא גבוהה (יאניס, ברור שזה בעיקר יאניס) ועוד החתמות/טריידם כמו ג'רו, לופז ומידלטון.
בסוף גם דנבר נשענו על בחירה סופר נמוכה (יוקיץ בעיקר, כמובן), בחירה בינונית (פורטר במקום ה14) ,בחירה יחסית גבוה (מארי ב7) ועוד החתמות/טריידים כמו ברוס בראון, אארון גורדון וKCP.

אני אנסח ככה את הטיעון שלי - הדראפט הוא כלי עזר סופר חזק. עובדתית, רוב מוחלט ממש מהשחקנים הטובים בליגה הגיעו דרכו (יש כמה אנדרפט חמודים, זה זניח), ככה שברור שהדראפט הוא כלי חזק מעצם זה שככה השחקנים הטובים מגיעים לליגה. אבל, מבט על רשימת הקונטנדריות בשנים האחרונות מראה שחוץ מOKC של דוראנט/ווסטברוק/הארדן אף קבוצה לא ירדה נמוך כדי לבחור גבוה והצליחה בזה... אכן כמו שהראתה כל קבוצה מצליחה השתמשה בבחירות לטריידים או להשגת הכוכב הגדול בבחירה יחסית נמוכה או בבחירה גבוה לשחקן שני-שלישי באלופה, אבל המתודה של לבחור הרבה וגבוה לא עובדת סטטיסטית.
שוב, זה יכול לנבוע מהרבה סיבות כמו הסיכוי הנמוך יחסית לבחור ברצף כמה שחקנים טובים (כמו שOKC עשו בזמנו), זה יכול להיות שמועדון שנמצא במנטליות מפסידה מתקשה לצאת ממנו או לגדל שחקנים למנטליות מנצחת (JR סמית' דיבר על זה באיזה פודקסט) וזה יכול להיות עוד 1001 דברים, אבל אני כן חושב שמבט על הקונטנדריות ב20 השנים האחרונות מראה שמבחינה סטטיסטית האסטרטגיה של להיות גרוע במשך הרבה זמן ולאסוף בחירות גבוהות פשוט לא עובדת.

קבוצות שמנוהלות גרוע מתוגמלות.
במקום לרדת ליגה מקבלות בונוסים של בחירות גבוהות.
ואז יורד התמריץ להתייעל ולהשתפר כי מקווים שיביאו את המכה בגיוס הבא שיחפה על כל התחלואים.
קבוצות כמו מינסוטה שבעשור השחיתו 4 בחירות ראשונות בדראפט עד שהועילו לשחק כדורסל וגם אורלנדו שבמשך עשור חנו בלוטורי ואחרות.

ליבי על צעירים מוכשרים שבאים לעיתים מרקע קשה ומגוייסים למועדונים שלועסים ויורקים אותם.

המשפט שכתבת כאן, בעיניי לפחות, הוא לא הגיוני.

אם יש לך יותר בחירות דראפט
והן גבוהות יותר, העלית את הסיכויים שלך.

אם בחרת פעם אחת בדראפט במקום ה-25 והצלחת לאתר כוכב
ולקבוצה אחרת היו שתי בחירות בדראפט, מקום 6 ומקום 21,
לקבוצה האחרת היה סיכוי טוב יותר לבחור את אותו כוכב.
למעשה, הייתה לה הזדמנות לפניך ולא הזדמנות אחת אלא שתיים.

פעם לא זרקו כמעט שלשות, היום כל משחק נראה כמו הפגזה מרחוק. פעם נהגו לתת חוזים ארוכים ויקרים לשחקנים בינוניים, היום פחות. הליגה מתפתחת.
אתה לא יכול להסתכל אחורה, לראות שאין כמעט קבוצות שעשו זאת ולהגיד שזה אומר שזה לא עובד.
בייחוד שההיגיון הוא פשוט ולפחות לתחושתי, קשה להתווכח איתו.

אבל הדגימו לך, מבחינת נתונים, למה גם אם זה אכן נותן את הסיכוי הגבוה יותר למצוא כוכבים, בפועל - זה לא תורם לזה הרבה יותר מדי.
ממש תמכו את הטיעון הזה בעובדות. אז אתה יכול לא לגמרי לקבל את זה, להסביר למה המתודיקה של נורטון לאט נכונה או למה המסקנה של שקי לא מדוייקת, אבל ההשוואה הזו לשלשות ולחוזים ארוכים, כאילו הטיעון שלהם היה 'תמיד כולם חשבו שלבחור גבוה במשך הרבה שנים זה לא עוזר' היא ממש לא רלוונטית לדיון שהתפתח כאן.

כבר הגבתי לכך והסברתי ארוכות למה מה שנורטון חישב
ואיך שהוא חישב לא נכונים.

אם אקצר לנקודה החשובה ביותר -
זה חסר תוקף בעיניי. הוא מודד את הדבר הלא נכון.

בגדול מה שתסיו אמר, בקטן - אתה יכול להציע תאוריה חדשנית שמסבירה למה מה שהיה עד היום לא תקף למה שיהיה בעתיד, אבל :
א) זו תאוריה ,לא מקסום סטטיסטי (כי הרי הוא לא מבוסס על סטטיסטיקה).
ב) בניגוד להקבלה שלך לזה שפעם לא זרקו שלשות או פעם נתנו חוזים - ראו שיש דרך להשתפר ולכן הפסיקו עם זה. הפוך לחלוטין ממה שאתה מציע. אתה מציע להמשיך עם דברים שלא עבדו בעבר כי משהו היום שונה (שזה אולי נכון, אבל כאמור - תאוריה). לצורך העניין ההקבלה היא שמישהו יבוא ויגיד שלא כדאי לזרוק שלשות כל כך הרבה כי אומנם פעם היו פחות יעילים אבל היום בלי שלשות יהיו יותר יעילים.

ולגבי זה שזה לא הגיוני - זה היה הגיוני עד עכשיו. אני חושב שנורטון הראה בצורה חד משמעית מספרית מה היה עד עכשיו. אי אפשר לטעון שזה לא הגיוני אם זו המציאות עד כה.

יש לך מדד יותר טוב? נשמח מאוד לראות, אני מהמר שלא תראה כי אין לך מדד אלא תתן דוגמא של קבוצה שלא הצליחה.
אשמח מאוד לנהל איתך דיון מבוסס מספרים וסטטיסטיקה... בוא נדבר על מטריקה אחרת שאתה מציע או כלי השוואתי אחר.

רגע, רגע...לא חושב שזה נכון.
אלא אם, שוב, אתה מתכוון ל"התבססות על דראפט ועל הישארות גרוע (סוף ציטוט שלך) בשביל לקחת אליפות".
נכון, נורטון נתן רשימה של מקבצי בחירות, אבל לא כל הבחירות במקבצים האלה היו בהכרח בחירות גבוהות.
דבר שני, הוא הביא למשל את המקבץ של וושינגטון עם וול, ביל והפורש הטרי פורטר, פלוס וסלי הבאסט, וזו דווקא דוגמה למועדון כושל שהצליח להתרומם בזכות אותן בחירות. וול לגמרי התגלה ככוכב שהצליח להוביל את הפרנצ'ייז להצלחות, פשוט הצלחות מוגבלות (כשחלק מההגבלה נבעה גם מהפציעות ומהאופי שלו).

הקליפרס היו פרנצ'ייז כושל לאורך עשורים רבים. באמצע העשור הראשון למילניום הם הצליחו להשיג הצלחה מוגבלת, לשנתיים בלבד, עם קבוצה שניתן לומר כי לא התבססה בעיקר על הדראפט (קיימאן הגיע משם, גם ליבינגסטון אבל שימש כרכז מחליף ואז נפצע, ומגטי). הכוכב היה אלטון בראנד, שאפשר להסתכל עליו בתור "תוצר דראפט" (הושג תמורת הבחירה השנייה, טייסון צ'אנדלר, שנתיים לאחר שנבחר ראשון בעצמו). קאסל הגיע תמורת יאריץ' וקטינו מובלי כפרי אייג'נט אם אני זוכר נכון.

לעומת זאת, הבנייה סביב גריפין, והגעתו של כריס פול תמורת נכסי דראפט כמו אריק גורדון ואמינו הצעיר (פלוס המרת בלדסו ברדיק בהמשך), סיפקה לקליפרס הצלחה מתמשכת לראשונה בתולדות הפרנצ'ייז, שלדעתי נוטים להקל בה ראש.

אתה מתבסס על שלוש דוגמאות. טורונטו היא מקרה חריג לדעתי, קבוצה שנהנתה מסערה מושלמת של מגה-סטאר כמו קוואי שהיה זמין בטרייד, בעוד שקבוצתו העדיפה תמורה לא שגרתית יחסית לסטנדרט המקובל.
אפשר לומר כמובן דברים דומים על יאניס, יוקיץ' והמיקומים בהם נבחרו, אבל אני חושב שעוד אלמנט מפתח הוא שרמת התחרות בליגה מאוד התיישרה בשנים האחרונות, היא נהייתה הרבה יותר שוויונית. כך שלא הוגן להשוות קבוצה כמו הקינגס, למשל, שלא הצליחה לקחת אליפות כשמולה קבוצת-על כמו הלייקרס (וטים דונהי) לכאלה שלקחו אליפות.

מאזכרים פה הרבה את קליבלנד של לברון, אבל הנה הקאבס שוב תחרותיים הודות לשלד המבוסס על בחירות 5 ו-3.
אפשר לדעתי לעבור על כל קבוצת שוק בינוני ומטה ולבדוק מה היו שיאי הצלחתה בעשורים האחרונים, ועל מה התבססה הבנייה של אותה קבוצה מצליחה. מניח שיהיו תוצאות מעורבות, כי יש כישלונות ואף רצפי כישלונות מהלוטרי, לא טענתי אחרת. אבל גם ניסיונות להיבנות בטריידים או מפרי אייג'נסי יכולים להביא לכישלונות - דוגמה מידית שעולה לי לראש היא דטרויט, שבקיץ 2009 ניסתה להיבנות סביב רודני סטאקי (נלקח באמצע הדראפט בבחירה שהגיעה מאורלנדו, תמורת דארקו), בן גורדון וצ'ארלי וילנואבה (הוחתמו עם קאפ ספייס). 4 שנים לאחר מכן, ואחרי רצף של בחירות אמצע לוטרי טובות-אך-לא-מספיק-טובות (מונרו, ברנדון נייט שהומר בג'נינגס, דראמונד, KCP), הם שוב נפלו בגדול עם החתמה של ג'וש סמית. כמה שנים לאחר מכן, הגיע הטרייד הכושל עבור בלייק גריפין. אז וואלה, קשה לי להאשים אוהד פיסטונס שמתרגש כרגע יותר מבנייה סבלנית סביב קייד, אייבי, אסאר, דורן ובחירת הלוטרי הקרובה, מאשר האלטרנטיבות.

נראה לי שכדאי לך לעקוב, כי אני ואחרים התייחסנו ברצינות לכל מני אקסיומות של המודל שאתה מרבה להזכיר.

ועדיין אתה נותן פה 3 דוגמאות של קבוצות שרק אחת מהן יכולה הייתה להיקרא קונטנדרית באיזשהו מקום, וגם היא הייתה אנדראצ׳יברית. יש כל כך הרבה דוגמאות בכיוון ההפוך.

אני חושב שהנקודה היא כזאת - הדראפט הוא כלי חשוב, אפילו הכלי הכי חשוב לקבוצה 'תקועה'. לאסוף הרבה בחירות גבוהות זו דרך נכונה למקסם סיכויים למצוא שם כוכב, אבל הנתונים מראים שהיא לא מגדילה את הסיכויים האלו עד כדי כך .
(למה? בעיני זה בעיקר כי מסתבר שחוץ במקרים מאוד ספציפיים כמו לברון, מסתבר שקשה מאוד לזהות כוכבי על. אפילו אנתוני דייויס שהיה פרוספקט מדהים ונתן עד עכשיו קריירה שעמדה ממש בציפיות, הוא בעיני לא שחקן שיכול להיות ה-עוגן ההתקפי של אלופה וחייב יוצר מהרמות הכי גבוהות לידו בשביל זה).

אני לא חושב שמישהו פה ניסה לטעון שעדיף לזנוח את הדראפט, או משהו כזה. פשוט שהאסטרטגיה של להיות גרוע הרבה שנים הביאה עד עכשיו קבלות די מוגבלות. וזה משהו שצריך לקחת בחשבון, בעיקר בהינתן המחיר שהאסטרטגיה הזו יכולה לגבות ממועדון אחרי מספר עונות.

אני די מסכים פה עם הגישה של אטט, אם הבנתי אותו נכון, אבל פחות עם איך שהוא מציג אותה.
ההשוואה לשלשות בעייתית, כי זה טרנד, ודווקא נהירה אחר טרנדים בדראפט היתה, היסטורית לפחות, אחת הסיבות לבחירה בבאסטים (למשל החיפוש אחר "נוביצקי הבא").
אבל אני כן חושב שקיים, תיאורטית לפחות, תהליך של למידה והפקת לקחים. ניסיתי להראות פה פעם, בדיון שעלה סביב הבחירה השנייה הידועה לשמצה בריבוי הבאסטים שנלקחו בה, שאם מנפים שחקנים שאכזבו יותר בגלל פציעות (ג'יי וויליאמס, אוקאפור, לונזו), אז מקבלים בעיקר פורוורדים טווינרים (עם שילוב בעייתי של מחסור בקליעה ובהגנה ברוב המקרים, לפחות בשלבים מוקדמים ומכריעים בקריירה): מרווין וויליאמס, מייקל ביזלי, דרק וויליאמס, ג'בארי פארקר, מרווין באגלי.
סנטרים עם יותר סייז מסקילז (תאביט, ולהבדיל, ווייזמן) ונון-שוטרס (אוון טרנר, MKG) הם עוד טייפקאסט מועד לפורענות.

להערכתי, כבר לא נראה שחקנים משלושת הסוגים האלה נבחרים גבוה מדי בלוטרי.

מקבל את הסייג הראשון שלך. הניסוח שלי היה לא מוצלח - התכוונתי שפרט לOKC קבוצות שנשארו הרבה שנים למטה ואספו הרבה בחירות גבוהות לא הצליחו להתרומם למעמד של קונטנדורית. אולי עכשיו אנחנו חוזים במינוסטה שאחרי עשור וחצי של בחירות גבוהות מצליחה להתרומם עם אנט, אבל זה גם עוד חזון למועד וגם לקח המון זמן.

וושינגטון זו קבוצה שלא הפכה לקונטנדורית ממש ולא איימה על התואר... בשיאה הייתה מקום רביעי במזרח ועברה סיבוב אחד. את זה אני יכול לראות גם את המג'יק עושים העונה, לא חושב שזה מדד להצלחה או בניה מוצלחת (כמובן שהכל נקטע בגלל הפציעה של וול, אי אפשר לדעת מה היה קורה אחרת).

לגבי הקליפרס - אני מסכים עם הבניה סביב גריפין אבל גם כאן צריך לשים לב שההבאה של פול היא בדיוק ההפך מלהשאר למטה בצורה "טבעית", זה להביא את השחקן המוביל שלך (או מספר 2, חושב שהם די היו באותו מעמד) דרך טרייד ולהכניס לקבוצה שלך ניסיון ותרבות מנצחת.
בסוף פול הגיע בעונה השניה של גריפין בקבוצה, בתמורה לסט בחירות לא מאוד גבוהות (בחירות 7 ו8 מהשנים האחרונות) ומשם הקבוצה התרוממה.
כאמור - שווה להחזיק בחירות גבוהות, אין על זה ויכוח, אבל ההתרוממות הייתה על ידי "שבירה" של האווירה והמסורת של המועדון והבאת כריס פול, לא על ידי השארות למטה והשגת הרבה בחירות גבוהות.

וגם, אציין שוב, אני לא אומר שזה לא אפשרי... OKC של העשור הקודם היא דוגמא טובה להצלחה של זה, אבל רוב הקבוצות שירדו למטה ובחרו הרבה בחירות גבוהות לא הצליחו להתרומם. רוב הקונטדריות של ה20 שנים האחרונות לא נבנו על שהייה ממושכת בתחתית ואסיפת בחירות גבוהות.
קשה לי לדעת בדיוק מה הסיבה שזה ככה, אבל אני באמת חושב שהסטטיסטיקה עד עכשיו יחסית נגד הכיוון הזה.

גראנט,
בסוף זה עניין יחסי, כמו פסיכומטרי,
אם כולם יבחרו יותר טוב, יהיה עוד יותר קשה להשיג כוכב ולא יותר קל.

אוקיי, אבל במקרה הבאת פה דוגמה של קבוצה שאיך שיצאה לבנייה מחדש הנחיתה את דייויס הייחודי, החזיקה כבר באריק גורדון שנחשב אז לשוטינג גארד הכי טוב בליגה אחרי ווייד וקובי, החזיקה גם בבחירה 10 באותו דראפט של דייויס (ופישלה בה עם אוסטין ריברס), ואז הלכה על אסטרטגיה מעניינת של צירוף שחקנים צעירים ומוכחים, לעתים גם במחיר של בחירות דראפט (הולידיי, אשיק) או שרק במחיר של חוזים גבוהים (טייריק אוואנס, ריאן אנדרסון).

אפשר כמובן לתהות "מה אם", אבל סביר להניח שעם הבחירה ה6 בדראפט 2013 הם לא היו בוחרים במקולום, וקשה לדעת איזו בחירה היו מגרילים בדראפט 2014 ללא ג'רו המנוסה יותר בפוינט, אבל בכל אופן, החוכמה בדיעבד מראה לנו שהם לא פספסו משהו מיוחד. אולי בעצם קו אחורי של מקולום-סמארט לצד דייויס..

ובכל אופן, הפליקנס כבר היו בדרך הנכונה עם הטרייד עבור קאזינס וצירופם של רונדו ומירוטיץ', אבל הפציעה של קאזינס הסיטה אותם מהמסלול ואז כבר השעון תקתק על סיום החוזה של דייויס.

ואיטרציות הבנייה מחדש שם, שממש ממשיכות אחת את השנייה (דייויס נבחר לאחר עונה ראשונה ללא פול, זאיון הגיע איך שדייויס הועבר), הן למרבה הצער מהסוג שמגבה את התזה של אטט עד כה. למרות שהקבוצה עם פול, פג'ה, ווסט וצ'אנדלר היתה אחלה סה"כ.

לקחתי שלוש דוגמאות כי בעשור האחרון אלו הרוב הקבוצות משוק קטן שלקחו אליפות בעשור האחרון... אני חושב שאפשר גם להוסיף את הספרס שהתבססו ברובם על בחירות נמוכות (ב2014 דאנקן כבר לא היה בשיאו בלשון המעטה). רוצה גם להוסיף את דאלאס שהשיגו את הכוכב שלהם הרבה לפני בבחירה התשיעית וזהו פחות או יותר? אפשר גם...
אני גם כמובן מסכים איתך שאליפות היא לא המטריקה היחידה, אפשר גם להרחיב לגמר וגמר אזורי או דברים בסגנון... סתם אליפות זו מטריקה קלה אבל אני מסכים איתך לגמרי שהיא לא המדד היחיד.

ברור שגם ניסיונות להיבנות מהפרי אייג'נסי נכשלות... באופן סטטיסטי רוב הניסיונות ייכשלו כי יש אלופה אחת (או 2 פיינלסטיות או 4 בגמר האיזורי ) לכן כנראה שהרוב לא יצליחו במה שהם עושים. השאלה פה היא כמות הצלחות מול ניסיונות (או כמות הצלחות באופן כללי).

אתה צודק, אין ספק שאחד המבחנים שכדאי לעשות זה כמה סופרסטארים, אולסטארים, שחקני משנה איכותיים ושחקני רוטציה אפשר להשיג מדראפט נתון.
כולל כניסה לרזולוציה של איך נראה דראפט עמוק, שחון, טופ-הבי וכן הלאה.

ועדיין, אני חושב שג'יאמים כמו פרסטי וקליינמן מהגריזליס ניגשים לדראפט עם הרבה ביטחון ביכולת שלהם לפגוע בכישרון הנכון.
חשוב להבין גם שעבורם היכולת להשיג בבחירת סיבוב ראשון בינונית או מאוחרת שחקן רוטציה מועיל, כמו ג'ייק לראביה למשל, זה לא סתם בונוס נחמד אלא חלק יסודי מאסטרטגיית הבנייה. ככל שהפיי רול הולך וגדל, הם נאלצים להמשיך הלאה מהמלטונים, ברוקסים ואפילו אדמסים בקבוצה, ולמצוא את התחליפים הזולים שלהם, לפעמים כמה שנים קודם לכן.

נכון, אבל הבאת פול לא היתה נשקלת לולא הגעתו של גריפין בבחירה הראשונה ועונת הרוקי שהוא נתן, ולא היתה יוצאת לפועל לולא נוכחותם של כמה נכסים מעולים (גורדון) או מבטיחים (כל השאר). גורדון אגב נבחר רק 7, אבל בדראפט שנחשב למבטיח מאוד גם בזמן אמת, נראה לי שהוא היה "דראפט הפרשמנים" הראשון מסוגו.

רוב הקונטנדריות היו קבוצות מלוס אנג'לס, מיאמי, או כאלה שנבנו סביב מגה-סטארים של פעם בדור (דאנקן, לברון, סטף).
באותה מידה אפשר לומר שרוב הקונטנדריות לא היו קבוצות משוק בינוני ומטה אשר הגיעו לדרג הזה באמצעות השוק החופשי או טריידים.

אומנם הבאתי רק שלוש דוגמאות ספציפיות של אותו פרנצ'ייז, אבל שים לב שהכישלון של דטרויט היה הרבה מעבר לכישלון להפוך לאלופה, פיינליסטית גמר או פיינליסטית גמר אזורי...אלו היו כישלונות הרסניים, כי הם שרפו להם עשור שלם על בניית קבוצה שהיתה הרבה פחות מבינונית, שילמה משכורות גבוהות לשחקנים כושלים או פצועים כרונית, עשתה פלייאוף פה ושם, אבל בעיקר סבלה מ opportunity cost רציני (דייויס, לילארד, אמביד, טאונס בשיאו, טייטום, לוקה, מוראנט...)