סל ניוז

שים לב שהוא בכוונה לא כתב שם על הטרייד של גאפורד, למרות שהוא בלי ספק אחד ה-סיבות לשינוי של דאלאס באמצע העונה (נגיד, בניגוד ללייבלי שהיה שם כל העונה), רק כי הוא מסרב בכוח להודות שאוקייסי הייתה צריכה ללכת אליו בדדליין, אחרי שהוא התווכח על זה עם אנשים כאן. יש לי תחושה שהודאה בטעות לא תגיע כאן.

בנקודה הזאת אני מסכים עם אטט, גאפורד הרזה וסנטרים מסוגו אינם התשובה עבור התאנדר.
הביקורת על פרסטי בהקשר הזה צריכה להגיע מהזווית שהוא העדיף להשיג עוד נכס ספקולטיבי (האופציה להחלפת בחירות עם המאבס באיזשהו דראפט עתידי), במקום לסרב ובכך למנוע מיריבה במערב להתחזק.

ואני די בטוח שהוא כתב על לייבלי כי הוא לא ידע שהאריסון גם גנב אותו לפרסטי, וגם דחף לו את דאביס ברטאנס.

אגב אותו ברטאנס הועבר מאוקייסי יחד עם טרה מאן הצעיר שהפך לשחקן חמישייה בהורנטס, ועוד פילר, בחירות דראפט עתידיות וכסף עבור...פאקינג גורדון הייוורד, בן 34, פצוע, מפורק וחסר תועלת בפלייאוף.

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

אמרו לך את זה כבר ונראה שבכל זאת אתה מתעקש לייצר נרטיב לפיו "האריסון הגאון סידר את פרסטי".
אבל שוב, המאבס בחרו בבחירה 10 בדראפט, אוקלהומה בבחירה 12. כך שלא היה שום צורך מבחינת האריסון "לגנוב" את לייבלי מפרסטי.
זהו פרסטי עצמו שבחר לעשות טרייד אפ מבחירה 12 ל-10, בשביל להבטיח את הבחירה בקייסון וואלאס. אתה יכול לומר שזו היתה טעות מצדו לדרג את קייסון מעל לייבלי בביג בורד שלו. אתה יכול לומר שזו היתה טעות לעשות את הטרייד אפ הזה, ולספוג לשם כך את החוזה של ברטאנס, במקום להישאר במקום ולבחור את וואלאס/לייבלי/שחקן X במידה ושני הנ"ל היו נבחרים ע"י דאלאס ואורלנדו ברצף.

אבל "האריסון גנב את לייבלי לפרסטי" זה פשוט לא נכון עובדתית. וגם "דחף לו את ברטאנס" זו הצגה די מוגזמת של העובדות. החוזה של ברטאנס לא השפיע במאומה על הגמישות הכלכלית של התאנדר בקיץ האחרון ועד הטרייד דד ליין.

את הטרייד על מאן, שחקן חמישייה בקבוצת טנקינג נטולת לאמלו הפצוע, אבל שחקן שנדחק מהרוטציה של התאנדר התחרותיים ובצדק, פרסטי עשה לא עבור פאקינג גורדון הייוורד, אלא בשביל לפנות קאפ ספייס בקיץ הקרוב. אם הייוורד היה מצליח לתרום יותר, זה היה בונוס מבורך מן הסתם.

לא הבנתי מה אתה רוצה. האריסון רצה את לייבלי, השיג את לייבלי וגם נפטר מחוזה מיותר. לייבלי הוא כאן ועכשיו שחקן חשוב בקונטנדרית. פרסטי המשיך במהלכיו, קיבל שחקן שלא תרם לו כלום בפלייאוף וישיג קאפ בשנה הבאה, אבל כל השאלה זה מה יקרה עם הקאפ הזה.

בכל מקרה ברור שהאריסון בכל מהלכיו כבר נמצא מעל פרסטי, עם כל הרטט הבלתי פוסק מהפוטנציאל של צ'ט.

_________________
"צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו" (בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, מארס 2019).

ואלה בין בכירי המשת"פים:

יונתן אוריך; טופז לוק; יעקב ברדוגו; גדי טאוב; שמעון ריקלין; ינון מגל; נתן אשל; קרולין גליק; 14.

גם אני לא הבנתי את המהלך עם לייבלי בזמן שקרה, אבל אז עוד היה להם סנטר מחליף - סארר.
וגם אין לי דעה מי נמצא מעל מי, שניהם סיפורי הצלחה.
למה ההרגשה של אנטגוניזם כלפי ציאט?

בלי קשר לדיון נכנסתי לקרוא קצת על ניקו האריסון והפסקה הזו הצחיקה אותי —

During his work at Nike, he botched a 2013 presentation to Stephen Curry,[3] where according to Harrison he may have called him Seth, and the presentation used was made for Kevin Durant. This, along with not offering Curry a signature shoe, caused the superstar to switch from Nike and sign with Under Armor.

כשאתה מציג את זה ככה, מסכים בגדול ולא רוצה כלום (:

https://www.espn.com/nba/story/_/id/402 ... id-shakeup
לנגדון נכנס לעניינים ומפטר את טרוי וויבר מתפקיד ה-gm,
אחרי קדנציה.. לא מעוררת השראה

מעניין מה יקרה בדטרויט בהמשך
ואם מונטי המאמן (עם החוזה הלא סביר למעמדו) יפוטר גם הוא

הקדנציה של וויבר הייתה סבירה.
הgm הראשון של הפיסטונס שלחץ על ההדק של הריבילד מאז שנות ה90.
בחר סבבה בדראפט (בלי טעויות גדולות, חוץ מקיליאן הייז, בלי הברקות מחוץ ללוטרי), עשה כמה מהלכים יפים כמו להשיג את הבחירה ה13 ודורן, או הטרייד שהביא את בויאן, אבל גם עשה טעויות כמו למכור את בויאן מאוחר מדי, ולהביא יותר מדי סנטרים.

הבעיה אצלו הייתה בעיקר היעדר חזון. הוא בעיקר הביא כשרונות לא רעים, אבל כאלו עם בעיית התאמה אחד לצד השני, ועד הדדליין האחרון לא הראה שום סימן של רעיונות איך בכל זאת לשלב אותם היטב ביחד.
דווקא בדדליין ההבאה של פונטקיו וגריימס היו נראות בכיוון, אבל עכשיו נצטרך לראות איך לנגדון יתמודד עם הסיפור.

הסימן שאלה הראשון הוא מה עושים עם מונטי וויליאמס, החוזה הענק שלו והרצון העז שלו להיות מפוטר, לקחת את הכסף וללכת הביתה.
אחר כך איך מביאים לקבוצה הזאת קליעה וניסיון, מבלי 'למכור את העתיד' מדי.
ואחר כך מה עושים עם הצעירים - האם קבוצה יכולה להפוך למנצחת על שלד של שני שחקנים בלי קליעה, קלעי בינוני, וקלעי די טוב. אם לא, אז ממי ממשיכים הלאה, ואיך עושים את זה בלי לקבל עליו ערך נמוך מידי, כי הוא נראה פחות טוב בתוך הפקק הזה.

הפליקנס מוותרים על בחירה 17 בדראפט הקרוב שהיו יכולים לקבל מהלייקרס, ובמקום זה יקבלו מהם בחירה בלתי מוגנת בדראפט הבא שאמור להיות חזק יותר.
לברון בינתיים מפלרטט עם פניקס ואחרות...יכול להיות מעניין.

הפליקנס עדיין יבחרו בדראפט הקרוב, בחירה 21 שלהם. בדראפט 2025 יהיו להם הבחירה שלהם, של הלייקרס ושל הבאקס (מוגנת 1-4).

לדעתי וויבר עשה עוד כמה טעויות בולטות חוץ מהייז וההתעקשות על להחזיק את בויאן יותר מדי. דיברת על ריבוי הסנטרים, אבל זה לא רק שהוא הימר על שני סנטרים באסטים שלא יכולים לשחק אחד ליד השני (וויסמן ובאגלי) לקבוצה שכבר היו לה שניים כאלה (דורן וסטוארט, שגם הוא במהותו אנדרסייזד סנטר). זה גם המחיר שהוא שילם עליהם. על וויסמן הוא שילם בסאדיק ביי, פורוורד צעיר שיש לו גם מגבלות אבל נראה לי שאין ספק שהוא שחקן הרבה יותר תורם, בטח לקבוצה בלי קליעה ועם הגנה מפוקפקת כמו דטרויט. על באגלי הוא דווקא לא שילם מחיר גבוה (טריי ליילס), אבל אז החתים אותו על חוזה מופרך של כמעט 40 מיליון ל-3 שנים (שוב, בטח בהתחשב בעומס בעמדת הסנטר), שכדי להיפטר ממנו הוא היה צריך לשלם לוושינגטון בבחירות דראפט.

אגב, גם על בחירות הדראפט שלו אני לא מת. את הבחירה בתומפסון בדראפט האחרון אולי עוד מוקדם לשפוט, אבל היה די ברור עוד לפני שנבחר שהוא (כמו אחיו) כנראה לא יוכל לקלוע באחוזים סבירים משלוש. יש מעט מאוד תקדימים לקלעים כל כך גרועים בגיל הזה שעושים מהפך. וזה לא רק השלשות, זה גם האחוז מהעונשין. בקבוצה בלי ריווח כמו דטרויט זה עניין קריטי והתאמה לא טובה. וגם את הבחירה של ג'יידן אייבי, רכז עם קליעה והגנה מפוקפקות, לקבוצה שכבר היה לה את קייד על העמדה (וגם את הייז, אבל זו כבר עלות שקועה) לא כל כך אהבתי, בטח כשאחריו בלוטרי נבחרו ג'יי דאב ושיידון שארפ.

אגב, עוד לפני וויבר, היסטוריית הבחירות של הפיסטונס בעשרים השנה האחרונות מלאה בבחירות דראפט גרועות מול כמעט אפס בחירות טובות, מה שמסביר למה יש להם רק שתי הופעות פליי אוף ב-15 השנים האחרונות (שבשתיהן הם הודחו בסוויפ).

מתוך בערך שלושים בחירות סיבוב שני, הם לא פגעו כמעט בכלום. רק שלושה הפכו לשחקנים תורמים בליגה -- דינווידי, ברוס בראון וכריס מידלטון. אבל מכולם הם נפטרו אחרי שנה או מקסימום שנתיים, לפני שהם הספיקו להראות משהו מהפוטנציאל שלהם. גם בחלק התחתון של הסיבוב הראשון לא היו להם פגיעות.

אבל זה עוד כלום לעומת 11 הבחירות הגבוהות שהיו להם בדראפט (מקומות 15 ומעלה) לפני קייד. כבר הזכרנו למעלה את הייז (לפני האליברטון, ואסל ודני). את 10 הבחירות האחרות הם בזבזו על (בסוגריים השחקנים שנבחרו אחריהם בין 15 הראשונים): סקו דמבויה (בחירה 15), לוק קנארד (בבחירה ה-12 כשדונובן מיטצ'ל ובאם אדבאיו נבחרו במקומות ה-13 וה-14), סטנלי ג'ונסון (בוקר), קיי סי פי (סביר, אבל אחריו סי ג'יי מקולום ויאניס), דראמונד (גם סביר והיחיד שלא היה אחריו מישהו טוב יותר בלוטרי), ברנדון נייט (קמבה ווקר, קליי תומפסון, וקוואי), גרג מונרו (שני מקומות לפני פול ג'ורג' וגורדון הייוורד), אוסטין דיי (שני מקומות לפני ג'רו הולידיי), רודני סטקאי (בחירה 15), וכמובן דארקו מיליצ'יץ' (לפני די ווייד, כרמלו, וכריס בוש).

סבוניס מציג: ההיסטוריה העגומה של דטרויט
כן, מסכים עם האופן שבו סבוניס סקר את דטרויט

גם אני מסכים, אבל חשוב לציין שזה טרום-וויבר.
דרך אגב, דטרויט נחשבה שנים לנערת הפוסטר של 'בנייה מהאמצע זה גרוע', אבל מדהים כמה הכשלון שם בכלל היה בזיהוי כשרון - אפילו כשהשיגו כשרון, זה היה מהסיבוב השני והם לא ידעו לזהות מה יש להם ביד.

לגבי הפסקה - אתה לא טועה לגבי כלום. לזה התכוונתי כשדיברתי על טעויות שרובן סביב סנטרים. פסחת אפילו על חוזה ל3 שנים לפלאמלי, ואחרי עונה אחת לא רעה, להידרש לעשות טרייד-דאון בסיבוב השני רק כדי להיפטר מהחוזה הזה.
יחד עם זאת - המחיר עבור כל אחת מהטעויות האלו לא היה גדול מדי, נראה לי שסדיק ביי היה המחיר הכי גדול וזה הגיע אחרי שהמו"מ להארכת חוזה איתו הגיע למבוי סתום.
כך שאם אנחנו עושים נתיחה שלאחר המוות לעונה של 14 נצחונות - אני לא חושב שאלו הטעויות שהפילו את הקבוצה.

לגבי הפסקה השנייה אני הרבה פחות מסכים.
אייבי היה כמעט נו בריינר. ג׳יי דאב נחשב לריץ׳ לא קטן בבחירה 10, קשה לי מאוד לכעוס על מי שלא בחר אותו בבחירה 5. למעשה, אני משוכנע לחלוטין ש0/30 ג׳יאמים עושים את הבחירה הזאת ב5.
משארפ אני בינתיים ממש ממש לא מתלהב. אני מהמר על גרסא מעט משודרגת של קלי אוברה במקרה שלו.
אייבי נחשב למתנה שנפלה על דטרויט משמיים בגלל שהקינגס לא רצו לבחור עוד רכז.
אני לא יודע איפה אני לגביו, אבל כרגע זה נוטה מבחינתי לבחירה סבירה.

באוסאר אני עדיין מאמין.
הקליעה הייתה משהו ידוע, ובכל זאת היה סיבה להאמין שהיא תיראה טוב יותר ואני מאמין שהיא תיראה טוב יותר.
גם בלי קליעה, ראינו אותו בפתיחת העונה ואת אח שלו בסיומה נראים, כל אחד בזמנו, כאחד מ3 השחקנים הכי טובים מהדראפט הזה.
אני כן אוהב את ההימור עליו. הבעיה היא שליד דורן הוא גם ככה גבולי מאוד, ליד דורן ואייבי זה נראה כרגע כמו 0 ריווח ליד קייד.
עדיין, אני לא רואה ווינג מהלוטרי (וגם לא קאם וויטמור שהיה בדיבור על בחירה כזאת) שהייתי לוקח לפניו ברידראפט כרגע לקבוצה שצמאה לאפסייד ככה. חוץ מברנדון מילר כמובן, שלא היה זמין בבחירה 5.

סבוניס,
נדמה לי שכולם מסכימים שדטרויט פישלה בבחירה ובפיתוח של דארקו ומאז לא התרוממה. בין השאר בגלל אי הצלחה בדראפט.
אבל,
הטריק של השוואת בחירה ספציפית לבחירה הכי מוצלחת מחמישית הבחירות מתחתיה, לא הוגנת.
אם אתה רוצה לבדוק את איכות הבחירות בצורה הוגנת תשווה בכל שנה את הבחירה של דטרויט מול זו שבחרה בדראפט אחריה. ותשווה לאורך זמן למי יש ממוצע יותר טוב.

דוקא בשנים האחרונות בחרו שחקנים מוכשרים מאוד.
נכשלו בהתאמה ובפיתוח ובחוסר מזל עם הפציעות של קייד.
גם הכשלון של הייז בבחירה השביעית סביר יחסית, לא הייתי מוציא אותו מפרופורציה.

הכישלון המרכזי של הבנייה מחדש של דטרויט הוא במספר הבחירות שהם הצליחו לצבור.
לא הייתה להם יכולת זיהוי כישרון יוצאת דופן וגם לא היה להם הרבה מזל (להיפך, אפשר לומר) כדי לחפות על כך.

אני מקווה שהם לא ינסו להגיע לאמצע מהר ככל האפשר, תחת לנגדון, אחרת סביר שתהיה לנו סיטואציה דומה לזו של הבולס,
ששלחו את מרקאנן וגאפורד בטרייד
והעמיסו את הרוסטר במיש-מאש לא ברור של פרוספקטים ושחקנים בינוניים מבוגרים.

==
הערה שולית שלא קשורה רק לדטרויט -
זה נכון שמבחינת האפקט על קבוצה, יש טעויות "קטנות" ויש טעויות "גדולות", אבל הכל עובר דרך אותו צינור של קבלת החלטות.
אם עשית טעות קטנה שהיא unforced ונטולת היגיון, הסיכויים שתעשה הרבה טעויות קטנות שמצטברות ו/או כמה טעויות גדולות הוא גדול יותר.

למשל, אם ה-gm שלך נותן לפלאמלי חוזה ל-3 שנים בקבוצה שאמורה להיות בבנייה מחדש, מהלך שאני באמת מתקשה למצוא את ההיגיון שלו,
הוא כנראה עושה טעויות רבות נוספות או לא עושה דברים נכונים שיכול היה לעשות ואנחנו לעולם לא נשמע עליהם.

בהחלט צודק שמוקדם לשפוט גם לגבי אייבי וגם לגבי אוסאר ושניהם עוד יכולים להפתיע עם פריצה גדולה. אבל הבעייה העיקרית היא עם השילוב שלהם עם דורן חסר הקליעה ואפילו קייד עם 33% משלוש בקריירה עד עכשיו. אף קבוצה ב-נבא של היום לא יכולה להצליח עם כל כך מעט קליעה על המגרש. שחקן ש(לא) קולע ככה הופך מהר מאוד לנטל וצריך להביא המון דברים אחרים כדי לחפות על זה -- באופן כללי להיות כוכב כמו קייד או כמו שאמן אולי יהיה ביוסטון, כי יש לו הרבה יותר "ג'וס" התקפי (אמן).

אני מסכים לגבי ג'יי דאב שאף אחד כנראה לא היה עושה כזה ריץ', אבל לא לגבי שארפ ואולי אפילו מת'ורין (למרות שלא מת עליו). לדעתי יש לשארפ פוטנציאל אולסטאר, למרות שבכלל לא בטוח שהוא יממש אותו כי יש לי ספק לגבי האופי והתחרותיות. אבל גם אם אייבי יהיה בסופו של דבר קצת יותר טוב משארפ, ההתאמה שלו ליד קייד היא גרועה וזו של שארפ הרבה יותר טבעית.

כנ"ל לגבי אוסאר. בואקום הוא אולי הכישרון החמישי בטיבו בדראפט. בדטרויט, ליד אייבי ודורן (וכרגע גם קייד) הוא הופך לנטל שקשה לשתף אותו. אולי הקליעה עוד תשתפר, אבל הסיכוי שתגיע לאיזור הממוצע של הליגה קטן (הוא על 18% משלוש ו-59% מהעונשין, אחרי שגם בתיכון היה קלעי גרוע, משלוש ומהקו). אם הפיסטונס לא אהבו אף אחד אחר בדראפט (צודק שאין מציאות גדולות בלוטרי מאחוריו) הם היו צריכים לעשות טרייד דאון אגרסיבי.

יש לך אסמכתה סטטיסטית למה שכתבת שם בסוף? כי בכנות, זה נשמע כמו הנפצה מוחלטת שנסמכת על אנקדוטות
לאטט

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

אני חושב שאם זה קורה פעם או פעמיים, אתה צודק. אבל אם זה קורה 10 פעמים מתוך 11 בחירות גבוהות בעשרים שנה, זה כבר נראה יותר ממקריות או חוסר מזל. ויש כאמור שנים שבהן זה ממש זועק (קנארד מקום לפני מיטצ'ל ובאם, נייט לפני ווקר, קליי וקוואי, מונרו לפני פול ג'ורג' והייוורד, וכמובן מיליצ'יץ' מקום לפני כרמלו, בוש ווייד).

אגב, אני לא כאן על איזה בחירה ביוקיץ' או ג'ימי באטרל בסיבוב השני, שברור שהיא לגמרי פוקס וכולם פספסו. אלא על שנה אחרי שנה של הימור על האיש הלא נכון כשכוכב נמצא בחירה או שתיים מאחוריו בלוטרי (כלומר קבוצות אחרות זיהו את הכישרון).

תוסיף כשלונות בשאר הסיבוב הראשון ובהמון בחירות סיבוב שני (וגם חוסר יכולת לזהות כשרונות שהיו להם ביד) וקשה לי לראות איך אפשר לגונן על תהליך קבלת ההחלטות שלהם.

אטט,
יש מגוון יכולות לשחקני כדורסל ולשחקנים שונים בטח בתפקידים שונים יש יכולות שונות.
חלק מהיכולות האלה קשורות לסיטואציה ולא רק ליכולות טהורות, וכל היכולות הן עכשיויות.

אז איך אפשר להגדיר כישרון שאותו צריך לזהות?
אולי סט יכולות עתידיות של נער בן 18, ברגע שהוא יהיה בן 28, כמו שיתבטאו בקונטקסט שבו יהיה בעוד 10 שנים, בתקווה שלא יפצע?
נשמע לי בלתי אפשרי להעריך באמת כישרון בצורה כזו. מאותה סיבה שבלתי אפשרי לחזות את העתיד.

אז יכולת יוצאת דופן בזיהוי כשרון היא אולי שרשרת צירופי מקרים מוצלחים ואולי מערכת טובה שבוחרת שחקנים שמתאימים לה ונותנת להם כלים טובים להצליח.

סבוניס,
אני מסכים איתך בשורה התחתונה, רק השיטה המקובלת הזו של צ׳רי פיק בשביל לבקר בחירות לא הוגנת.

לא הבנתי למה כתבת את זה בהקשר אליי.
אתה בעצם כותב שאתה לא מאמין שאפשר להעריך כישרון בדראפט. זו דעה די קיצונית.

אני חושב שקשה לבחור נכון בדראפט ולחזות שנתיים-שלוש קדימה איך שחקן ישתלב ברמה גבוהה יותר של משחק. זה לא מדע מדויק אבל אני מאמין שזה אפשרי, גם אם באופן טבעי יש לך לא מעט חוסר וודאות וסיכוי לא מבוטל לטעות.

אם אתה קבוצה בבנייה מחדש שבונה על הדראפט כדי להשיג שתי פיסות לפחות מה-core שלה, כדאי שיהיו לך כמה שיותר ניסיונות.

כתבת על דטרויט: ״לא הייתה להם יכולת זיהוי כישרון יוצאת דופן״,
אתה מרבה להשתמש במשפט הזה על זיהוי כישרון והוא לא מוגדר מספיק אז הגדרתי לפי דעתי.
מוזמן לתת הגדרה אחרת.

אפשר להעריך יכולות עכשויות, אפשר גם להמר על יכולות עתידיות שאולי יתפתחו או לא,
לא מאמין שיש למישהו נוסחה סודית לחיזוי העתיד.

בגדול יותר בחירות זה טוב מפחות, אבל גם כאן יש גבול שממנו התועלת השולית יורדת.

אטט, אני חייב להעיר כאן לגבי מרקאנן והבולס, כי אתה חוזר הרבה על הטענה שזו הייתה טעות נוראית. מרקאנן שיחק את ארבע השנים הראשונות בקריירה בבולס. אחרי עונה ראשונה לא רעה, הוא הראה שיפור בעונה השנייה והייתה תקווה אמיתית שיהפוך לכוכב. אבל אחר כך הגיעו שנתיים של ירידה - הוא שמר על האחוזים ואף שיפר את אחוזי השלוש בעונה הרביעית והאחרונה שלו בקבוצה, אבל ירד בהיררכיה, בדק', בכמות הזריקות וכמובן בנקודות. בעונה האחרונה הוא נתן בערך 13 למשחק בסה''כ, באחוז נאה מחוץ לקשת וזהו בערך. בהגנה הוא היה רע. לניהול משחק הוא ממש לא תרם - מס' אסיסטים נמוכים מאוד ויחס של איבוד לאסיסט בקירוב - וזה נכון גם להמשך הקריירה שלו. בנוסף לכך, הוא גם לא ממש הפגין עמידות, עם עונות של 50-60 משחקים לאורך שנותיו בשיקגו.
עכשיו, תחת הנתונים האלה, הוא ושיקגו הגיעו למו''מ כשהוא חופשי-מוגבל, ולא הצליחו להגיע לעסקה. במצב הזה הבולס העבירו אותו לקאבס וקיבלו בתמורה את דריק ג'ונס ג'וניור הצעיר (שאני אהבתי מאוד גם במיאמי וגם כשהיה בשיקגו) ובחירה מוגנת לוטרי. בהחלט לא ''מיש-מאש של שחקנים בינוניים''.
אגב, גם בעונה שלו בקליבלנד מרקאנן לא הגיע ל-15 נק' למשחק, ואף ירד בחזרה באחוזי השלוש. היה ברור שיש לו כשרון התקפי, אבל כמעט שום דבר שעשה בחמש העונות הראשונות בליגה (בשתי קבוצות שונות) לא הצביע על עונת ההתפוצצות שלו ביוטה - וגם פה, אנחנו מדברים בסה''כ על הרבה נק' בקבוצה שלא מגרדת את הפליי-אין.

לגבי גאפורד, אני זוכר שבזמן אמת הייתי מרוצה מהטרייד - ת'ייס נראה בזמנו כשחקן הטוב יותר בעסקה. כך או כך, מדובר בשחקן מועיל מאוד בקבוצה טובה (בפרט עם כוכב כמו לוקה), ובשחקן שלא מזיז את המחט לקבוצה בינונית או חלשה. וגם עכשיו, אנחנו מדברים על סנטר פותח נחמד / מחליף טוב. לא משהו מעבר.

הטעויות האמיתיות של שיקגו היו הטרייד הגרוע על ווצ'ביץ' והחוזה המוגזם (מופרך) ללאבין. וגם ככה - אם לאבין ובעיקר לונזו היו בריאים, אני מאמין שהבולס היו קבוצת טופ 6 במזרח, אם אפשרות לעשות ריצה דומה לזו של אינדיאנה השנה או אטלנטה לפני שלוש (?), בהנתן ההזדמנות המתאימה בפלייאוף.

_________________
Gibon

אבל אנחנו נכנסים פה כבר לענייני פילוסופיה.
אם אתה אכן מאמין בכשרון שלו ככה, יכול להיות ששווה לספוג עונה או שתיים קשות כדי לבחון מה יש לך איתו ואז מקסימום לחדש טרייד על דורן ו/או אייבי.
אני יחסית כן מאמין בהתאמה בין הכשרונות ולא סתם ללכת bpa, אבל לא בהכרח מפריעה לי הבחירה באוסאר, כי אני כן חושב שהוא מספיק כשרוני כדי להוות הימור כדאי.

אם זו החשיבה שהייתה לוויבר (ששווה לקחת הימור על הכשרון ומקסימום להעביר חלק ממנו בשביל לשפר את ההתאמה), אני בסדר עם זה. אם הוא פשוט זלזל לחלוטין באתגרים שהקליעה שלו תציב לו בהרכב שיש כבר לקבוצה, אז זה מקרה אחר. מניח שזה יכול להיות הראשון או השני באותה המידה, אבל בכל מקרה - ההנהלה של דטרויט כן כשלה בלזהות את הצורך בקליעה ובווינגים גדולים.


דרך אגב סבוניס, אם אתה לנגדון - מה אתה עושה עם הבחירה החמישית של דטרויט?
סנטרים הם לא צריכים, גארדים קטנים (החבר'ה מקנטאקי) או נטולי קליעה (טופיץ׳) גם לא, ריזאשה כנראה לא יהיה על הלוח. מניח שטרייד דאון לא יהיה כזה קל למצוא בשנה כזאת. כמה גדול הריץ׳ שהיית עושה בשביל להשיג שחקן שמתאים לשלד הפעם?