סל ניוז

שאלה טובה. זה לא דראפט טוב במיוחד, אז לא הייתי נותן הרבה כדי להתקדם בו ולנסות להשיג את ריזאשה..

זה משפט מוזר מאוד. מה זה משנה מה איכות הדראפט הנתפסת ביחס לשחקן מסוים כמו ריזאשה? או שאתה מעריך את ריזאשה כפרוספקט וחושב שכדאי להתקדם כדי לבחור אותו או שלא...

נדמה לי שאתה לא מעריך אותו.
מה אתה חושב על קודי וויליאמס לפיסטונס?

גראנט, לא הבנתי את המשפט "מי שישאר פנוי עד הבחירה החמישית יהיה משמעותית טוב מריזאשה." אבל כן, אני לא מחזיק במיוחד מריזאשה, לפחות לא כפרוספקט ששווה להשקיע הרבה כדי להתקדם בשבילו בדראפט. קודי וויליאמס פרוספקט נחמד בעיקרון, אבל בוסרי מאוד ולא הראה מספיק קליעה (ווליום נמוך מאוד בקולג') כדי להראות שהוא מתאים לדרטרויט.

אבל אנחנו נכנסים פה כבר לענייני פילוסופיה.
אם אתה אכן מאמין בכשרון שלו ככה, יכול להיות ששווה לספוג עונה או שתיים קשות כדי לבחון מה יש לך איתו ואז מקסימום לחדש טרייד על דורן ו/או אייבי.
אני יחסית כן מאמין בהתאמה בין הכשרונות ולא סתם ללכת bpa, אבל לא בהכרח מפריעה לי הבחירה באוסאר, כי אני כן חושב שהוא מספיק כשרוני כדי להוות הימור כדאי.

אם זו החשיבה שהייתה לוויבר (ששווה לקחת הימור על הכשרון ומקסימום להעביר חלק ממנו בשביל לשפר את ההתאמה), אני בסדר עם זה. אם הוא פשוט זלזל לחלוטין באתגרים שהקליעה שלו תציב לו בהרכב שיש כבר לקבוצה, אז זה מקרה אחר. מניח שזה יכול להיות הראשון או השני באותה המידה, אבל בכל מקרה - ההנהלה של דטרויט כן כשלה בלזהות את הצורך בקליעה ובווינגים גדולים.


דרך אגב סבוניס, אם אתה לנגדון - מה אתה עושה עם הבחירה החמישית של דטרויט?
סנטרים הם לא צריכים, גארדים קטנים (החבר'ה מקנטאקי) או נטולי קליעה (טופיץ׳) גם לא, ריזאשה כנראה לא יהיה על הלוח. מניח שטרייד דאון לא יהיה כזה קל למצוא בשנה כזאת. כמה גדול הריץ׳ שהיית עושה בשביל להשיג שחקן שמתאים לשלד הפעם?

נשמט לו ה"לא" גם לי זה קורה היום הרבה
עודף בחשיבה חיובית, כנראה

אגב, עוד לפני וויבר, היסטוריית הבחירות של הפיסטונס בעשרים השנה האחרונות מלאה בבחירות דראפט גרועות מול כמעט אפס בחירות טובות, מה שמסביר למה יש להם רק שתי הופעות פליי אוף ב-15 השנים האחרונות (שבשתיהן הם הודחו בסוויפ).

מתוך בערך שלושים בחירות סיבוב שני, הם לא פגעו כמעט בכלום. רק שלושה הפכו לשחקנים תורמים בליגה -- דינווידי, ברוס בראון וכריס מידלטון. אבל מכולם הם נפטרו אחרי שנה או מקסימום שנתיים, לפני שהם הספיקו להראות משהו מהפוטנציאל שלהם. גם בחלק התחתון של הסיבוב הראשון לא היו להם פגיעות.

אבל זה עוד כלום לעומת 11 הבחירות הגבוהות שהיו להם בדראפט (מקומות 15 ומעלה) לפני קייד. כבר הזכרנו למעלה את הייז (לפני האליברטון, ואסל ודני). את 10 הבחירות האחרות הם בזבזו על (בסוגריים השחקנים שנבחרו אחריהם בין 15 הראשונים): סקו דמבויה (בחירה 15), לוק קנארד (בבחירה ה-12 כשדונובן מיטצ'ל ובאם אדבאיו נבחרו במקומות ה-13 וה-14), סטנלי ג'ונסון (בוקר), קיי סי פי (סביר, אבל אחריו סי ג'יי מקולום ויאניס), דראמונד (גם סביר והיחיד שלא היה אחריו מישהו טוב יותר בלוטרי), ברנדון נייט (קמבה ווקר, קליי תומפסון, וקוואי), גרג מונרו (שני מקומות לפני פול ג'ורג' וגורדון הייוורד), אוסטין דיי (שני מקומות לפני ג'רו הולידיי), רודני סטקאי (בחירה 15), וכמובן דארקו מיליצ'יץ' (לפני די ווייד, כרמלו, וכריס בוש).

סבוניס,
נדמה לי שכולם מסכימים שדטרויט פישלה בבחירה ובפיתוח של דארקו ומאז לא התרוממה. בין השאר בגלל אי הצלחה בדראפט.
אבל,
הטריק של השוואת בחירה ספציפית לבחירה הכי מוצלחת מחמישית הבחירות מתחתיה, לא הוגנת.
אם אתה רוצה לבדוק את איכות הבחירות בצורה הוגנת תשווה בכל שנה את הבחירה של דטרויט מול זו שבחרה בדראפט אחריה. ותשווה לאורך זמן למי יש ממוצע יותר טוב.

דוקא בשנים האחרונות בחרו שחקנים מוכשרים מאוד.
נכשלו בהתאמה ובפיתוח ובחוסר מזל עם הפציעות של קייד.
גם הכשלון של הייז בבחירה השביעית סביר יחסית, לא הייתי מוציא אותו מפרופורציה.

קודם כל, שלושה שחקנים תורמים מתוך 30 בחירות סיבוב שני, כשאחד מהם הוא מידלטון, זה לא בהכרח אחוזי הצלחה גרועים. מצדיק בדיקה.
דבר שני, תחליט מה לבקר: את יכולת הערכת הפרוספקטים של צוותי הפיסטונס לאורך אותן שנים (שבאה לידי ביטוי בבחירת השחקנים הנ"ל), או את היכולת לפתח אותם ולהחליט שהם אבני בנייה (וזה כבר קשור להיבטים ניהוליים ואסטרטגיים שמעסיקים את אטט כאן).

הסקירה של הכישלונות שלהם בטופ 15 ללא ספק מעידה על יכולת לקויה לבחור בדראפט, אבל גם על הליקויים שבעריכת רטרוספקטיבות שכאלה. סתם כדוגמה, אתה מזכיר את אוסטין דיי, שאכן היה בחירה גרועה, ובסוגריים מציין רק את הולידיי שנבחר שתי בחירות אחריו - מה עם לאוסון וטיג? גם היו יופי של שחקנים בשנות השיא שלהם. אבל במרחק של 15 שנה, זה כאילו שרק ג'רו רלוונטי להערכה השלילית כלפי הפיסטונס...

ולמה לא הזכרת אף שחקן שנבחר אחרי סטאקי בדראפט 2007? כי לא היה אף שחקן כזה, למעט מרק גאסול השמנמן בבחירה 48, שהיה עדיף לקחת בדיעבד. סטאקי בעונות 2-3 שלו נראה כמו סיפור הצלחה, פוינט-סקורר לבנות סביבו בעידן פוסט-צ'ונסי.

זה דווקא כישלון בלתי סביר בעליל, לאור העובדה שהאליברטון היה פנוי. וכאן אין שום חוכמה בדיעבד, אני יכול להצביע על המוק שלי כאן, על מוק של הכדור הכתום, ובטוח שהיו גם אחרים, שבהם האליברטון שודך ממש לפיסטונס בבחירה 7 ואפילו לבולס בבחירה 4.

תראו, מכל הדיון הזה, עולה שהפסיטונס תחת שני הג'יאמים במקרה הטוב עשו בחירות סבירות, כאלה שהיו מצופות מג'יאם סביר
ואם יש חריגה מבחירה שהייתה מצופה מג'יאם סביר, היא כלפי מטה, כלומר פחות טוב ממה שג'יאם סביר היה בוחר
לא הייתה אף בחירה, לאורך מה שקראתי כאן בת'רד שהפתיעה לטובה. איזה שחקן סיבוב שני שהפך לפנצ'ייז או איזה האלי שנבחר 12 ומשחק כמו טופ 3
הכל סביר ומטה ביחס למה שהיה ידוע בזמן אמת
יותר מזה, כשכבר נפלו להם לידיים בחירות נמוכות עם ביצועים הרבה יותר טובים מהמקום בו נבחרו הם לא הצליחו לזהות אותם

רק זה לבד מספיק בשביל להגיד שהפרונט אופיס על גילגוליו השונים בשנים האחרונות של הפיסטונס לא טוב

אז מה אם כתבת? ברור שזו חכמה בדיעבד.

1. קיליאן הייז נחשב לפרוספקט מעניין עוד מגילאי נוער, הוא היה הMVP של אליפות העולם לנוער, ושיחק 3 שנים בליגות מקצועניות רציניות לפני שנבחר בדראפט. עונה לפני שנבחר, בגיל 19, הוא סיים עונת יורוקאפ עם קרוב ל13 נקודות למשחק ב46% מהשדה ו90% מהקו, ועוד 6.2 אסיסטים למשחק שזה מאד-מאד מרשים. לעומת זאת האליברטון, עונה לפני שנבחר, נתן עונת מכללות טובה באיווה סטייט אבל כזו שהביאה אותו לבחירה לחמישייה השניה של הביג 12, ותו לא. ממש לא משהו שמקפיץ אנשים גבוה בלוטרי.

2. עובדתית, בין קיליאן הייז לבין טייריס האליברטון נבחרו 4 שחקנים אחרים. כולל דני אבדיה דרך אגב. אני ממש לא מצליח להבין את הטענה שבזמן אמת היה ברור שהאליברטון עדיף על הייז.

לגבי בחירות סיבוב שני, למה אני צריך להחליט? הפוסט התחיל עם ביקורת על כלל המהלכים של וויבר, לא רק הבחירות. ומה שכתבתי זה שגם לפני וויבר הם נכשלו, תוך התמקדות בבחירות (כי קל יותר לסקור אותן מאשר לדבר על כל מהלך ניהולי ב-20 השנים האחרונות), אבל מן הסתם גם בחוסר היכולת לזהות את הבחירות הבודדות שכן היו שווה להשאיר בקבוצה. זה לא סותר.

לגבי לוסון וטיג, סבבה, רק מחזקים את הקייס של בחירה לא טובה כששתיים שלוש בחירות אחריה נבחרים אולסטארים לעתיד. אם בא לך, תתחיל רשימה משלך ותוסיף שם כל שחקן שנראה לך רלוונטי לקייס והשמטתי כאן. לא התיימרתי לכסות את כולם כאן (למשל, גם מיילס טרנר נבחר כמה מקומות אחרי סטנלי ג'ונסון ב-2015, ואין ספק שגם הוא ולא רק בוקר היה בחירה מוצלחת יותר).

לגבי סטאקי, אין לי בעייה להוסיף אותו לקטגוריה של בחירות סבירות, אפילו טובות אם ממש בא לך, לצד דראמונד (למרות שאני לא בטוח שבעיני סטאקי עדיף על בלינלי שנבחר שלושה מקומות אחריו, אבל זה כבר עניין של טעם). בטח אין כאן איזה הצלחה גדולה, אבל בהחלט גם לא כישלון בבחירה ה-15, בטח בדראפט שלא היו בו הברקות בהמשך (חוץ מגאסול, שכאמור אני לא מחשיב בדיונים הללו כי זו בחירת סיבוב שני שגם אף אחד אחר לא זיהה כפוטנציאל הצלחה).

כך או כך, כל אלו זוטות שלא משנות כהוא זה את התמונה הכללית.

הייז שיחק בליגה הגרמנית בשנה שלפני הכניסה שלו לדראפט, זאת לא ליגה חזקה במיוחד יחסית לליגה הספרדית ואפילו הצרפתית (שמשופעת באתלטים).
מה שלא הזכרת מהסטטס שלו באותה שנה, זה שב 33 משחקים במסגרות שונות במדי אולם, הוא קלע 30 מתוך 102 זריקות משלוש, שזה 29% לא מרשימים בכלל. ולכך צריך להוסיף חסרונות כמו צעד ראשון לא מהיר מספיק, יכולת לסיים ביד אחת בלבד, שאם מחברים את הכל ביחד מקבלים פרוספקט שהיתה סיבה טובה להירתע ממנו.

האליברטון, לעומת זאת, קלע 1.4 שלשות ב 43.4% כבר כפרשמן, ואז השתפר ל 2.4, 41.9% כסופמור. באופן אירוני, היתה הסתייגות דווקא מהקליעה מבחוץ שלו, בגלל המכניקה המשונה (כנ"ל לגבי דווין ואסל, שבזמן הקומביין התפרסם סרטון שלו זורק באופן שונה וקלוקל לעומת איך שזרק במכללות).

בכל אופן, הייז נתפס כפרויקט לטווח ארוך, ולפיכך פוטנציאל בום-או-באסט גבוה יותר, בעוד שהאלי נחשב לפרוספקט עם הרצפה הגבוהה יותר, אבל תקרה נמוכה.
ועזוב אותי ואת הכדור הכתום, גם המוק דראפט הקונצנזוסאלי שהתפרסם באתר הרשמי יום לפני הדראפט, שם את האלי בבחירה 6 ואת הייז ב 8:

https://www.nba.com/news/2020-consensus-mock-draft

דיון צד:
מה עושה את "האצ'ימורה" לנפילה, בעוד (אני מניח) שאת דני אף אחד לא יגדיר כך?
בינתיים עובדתית האצ'ימורה השתלב בקבוצה טובה יותר, וגם קיבל חוזה גדול יותר (51M לשלוש שנים, לעומת 55M לארבע שנים)
האם מובן מאליו שאם דני יגיע מתישהו לקבוצת פלייאין/פלייאוף (ועוד הלייקרס במובן מסוים היא "לא סתם קבוצה שכזו") הוא יקבל 25 דקות למשחק?