B.Grant44 כתב:
סאבוניס כתב:
אגב, עוד לפני וויבר, היסטוריית הבחירות של הפיסטונס בעשרים השנה האחרונות מלאה בבחירות דראפט גרועות מול כמעט אפס בחירות טובות, מה שמסביר למה יש להם רק שתי הופעות פליי אוף ב-15 השנים האחרונות (שבשתיהן הם הודחו בסוויפ).
מתוך בערך שלושים בחירות סיבוב שני, הם לא פגעו כמעט בכלום. רק שלושה הפכו לשחקנים תורמים בליגה -- דינווידי, ברוס בראון וכריס מידלטון. אבל מכולם הם נפטרו אחרי שנה או מקסימום שנתיים, לפני שהם הספיקו להראות משהו מהפוטנציאל שלהם. גם בחלק התחתון של הסיבוב הראשון לא היו להם פגיעות.
אבל זה עוד כלום לעומת 11 הבחירות הגבוהות שהיו להם בדראפט (מקומות 15 ומעלה) לפני קייד. כבר הזכרנו למעלה את הייז (לפני האליברטון, ואסל ודני). את 10 הבחירות האחרות הם בזבזו על (בסוגריים השחקנים שנבחרו אחריהם בין 15 הראשונים): סקו דמבויה (בחירה 15), לוק קנארד (בבחירה ה-12 כשדונובן מיטצ'ל ובאם אדבאיו נבחרו במקומות ה-13 וה-14), סטנלי ג'ונסון (בוקר), קיי סי פי (סביר, אבל אחריו סי ג'יי מקולום ויאניס), דראמונד (גם סביר והיחיד שלא היה אחריו מישהו טוב יותר בלוטרי), ברנדון נייט (קמבה ווקר, קליי תומפסון, וקוואי), גרג מונרו (שני מקומות לפני פול ג'ורג' וגורדון הייוורד), אוסטין דיי (שני מקומות לפני ג'רו הולידיי), רודני סטקאי (בחירה 15), וכמובן דארקו מיליצ'יץ' (לפני די ווייד, כרמלו, וכריס בוש).
קודם כל, שלושה שחקנים תורמים מתוך 30 בחירות סיבוב שני, כשאחד מהם הוא מידלטון, זה לא בהכרח אחוזי הצלחה גרועים. מצדיק בדיקה.
דבר שני, תחליט מה לבקר: את יכולת הערכת הפרוספקטים של צוותי הפיסטונס לאורך אותן שנים (שבאה לידי ביטוי בבחירת השחקנים הנ"ל), או את היכולת לפתח אותם ולהחליט שהם אבני בנייה (וזה כבר קשור להיבטים ניהוליים ואסטרטגיים שמעסיקים את אטט כאן).הסקירה של הכישלונות שלהם בטופ 15 ללא ספק מעידה על יכולת לקויה לבחור בדראפט, אבל גם על הליקויים שבעריכת רטרוספקטיבות שכאלה. סתם כדוגמה, א
תה מזכיר את אוסטין דיי, שאכן היה בחירה גרועה, ובסוגריים מציין רק את הולידיי שנבחר שתי בחירות אחריו - מה עם לאוסון וטיג? גם היו יופי של שחקנים בשנות השיא שלהם. אבל במרחק של 15 שנה, זה כאילו שרק ג'רו רלוונטי להערכה השלילית כלפי הפיסטונס...
ולמה לא הזכרת אף שחקן שנבחר אחרי סטאקי בדראפט 2007? כי לא היה אף שחקן כזה, למעט מרק גאסול השמנמן בבחירה 48, שהיה עדיף לקחת בדיעבד. סטאקי בעונות 2-3 שלו נראה כמו סיפור הצלחה, פוינט-סקורר לבנות סביבו בעידן פוסט-צ'ונסי.
לגבי בחירות סיבוב שני, למה אני צריך להחליט? הפוסט התחיל עם ביקורת על כלל המהלכים של וויבר, לא רק הבחירות. ומה שכתבתי זה שגם לפני וויבר הם נכשלו, תוך התמקדות בבחירות (כי קל יותר לסקור אותן מאשר לדבר על כל מהלך ניהולי ב-20 השנים האחרונות), אבל מן הסתם גם בחוסר היכולת לזהות את הבחירות הבודדות שכן היו שווה להשאיר בקבוצה. זה לא סותר.
לגבי לוסון וטיג, סבבה, רק מחזקים את הקייס של בחירה לא טובה כששתיים שלוש בחירות אחריה נבחרים אולסטארים לעתיד. אם בא לך, תתחיל רשימה משלך ותוסיף שם כל שחקן שנראה לך רלוונטי לקייס והשמטתי כאן. לא התיימרתי לכסות את כולם כאן (למשל, גם מיילס טרנר נבחר כמה מקומות אחרי סטנלי ג'ונסון ב-2015, ואין ספק שגם הוא ולא רק בוקר היה בחירה מוצלחת יותר).
לגבי סטאקי, אין לי בעייה להוסיף אותו לקטגוריה של בחירות סבירות, אפילו טובות אם ממש בא לך, לצד דראמונד (למרות שאני לא בטוח שבעיני סטאקי עדיף על בלינלי שנבחר שלושה מקומות אחריו, אבל זה כבר עניין של טעם). בטח אין כאן איזה הצלחה גדולה, אבל בהחלט גם לא כישלון בבחירה ה-15, בטח בדראפט שלא היו בו הברקות בהמשך (חוץ מגאסול, שכאמור אני לא מחשיב בדיונים הללו כי זו בחירת סיבוב שני שגם אף אחד אחר לא זיהה כפוטנציאל הצלחה).
כך או כך, כל אלו זוטות שלא משנות כהוא זה את התמונה הכללית.