ודים כתב:
יש עוד זמן עד אליפות אירופה לנוער ויש לנו גם את העתודה לפני זה (מישהו יודע מי כרגע בסגל?!), אבל מעיון מהיר בסגל שיצא לפני שנתיים לאליפות הקדטים מאותו השנתון (2006), נראה שבמקרה הטוב ימשיכו רק 6 שחקנים לנוער. יכול להיות שזה מצב נורמלי, למרות שבנבחרות אחרות אני לא ממש רואה מגמה כזאת (רק אולי אם "משאילים" שחקנים לנבחרת בוגרת יותר כמו שעושים הרבה בצרפת למשל), אבל בכל מקרה אצלנו זה כבר נהיה קבוע בשנים האחרונות. מביאים לקדטים שחקנים שהתפתחו מוקדם וברור שיש להם פוטנציאל מאוד מוגבל ובסוף הם אכן גומרים בליגה ארצית או ליגה א'. אם יש אחד כזה מילא, אבל 4-6 כל נבחרת קדטים?
דווקא נראה לי די טבעי. גם כי בגיל 16 קשה מאוד לזהות חלק מהשחקנים וגם כי יש מי שפורץ מאוחר יותר. והאמת לא חושב שזה חריג לנבחרת הישראלית.
מעבר לזה, כמו שכבר אמרתי, בעיני זה גם לא בעייתי במיוחד. אם מסכימים שהתרומה של טורניר של שבוע להתפתחות ארוכת הטווח של שחקנים היא שולית, אז ממש לא נורא אם מפספסים כמה שחקנים בגיל הקדטים (או אפילו הנוער) וגם לא נורא אם מביאים פה ושם שחקנים שיכולים לתרום כרגע אבל אולי לא בטווח הארוך. המטרה של הנבחרות הללו בעיני צריכה להיות לתת במה לכשרונות הברורים (אז לא להשאיר מישהו כזה בחוץ -- נניח איזה בלגה שהיו לא מעט שחקנים עם יותר תפוקה ממנו בנוער השנה). אבל כדי לעשות את זה לאורך זמן, צריך גם הצלחה קבוצתית מינימלית, כלומר להישאר בדרג א'. אז אם נגיד איזה סנטר מפותח בגובה שני מטר בלי אתלטיות, אבל כזה שיכול לקחת ריבאונד, לשים גוף בצבע, ולעשות נקודות בצבע ברמות הללו, אין לי בעייה שיהיה בנבחרת ויקבל דקות ליד הכשרונות המבטיחים יותר. או נניח אריאל סלע, שבעיני הוקיץ' הוא בזבוז של מקום בסגל כי הוא לא רואה עתיד בשבילו כשחקן. בעיני, כל עוד הוא תורם יותר לקבוצה שמובלת על ידי שרף ומאייר, אין עם זה בעייה בכלל, בלי קשר לפוטנציאל ארוך הטווח שלו. זה לא אומר כמובן שהוא צריך לשחק סנטר על חשבון כארם. וגם אם מדובר על שחקן 10 עד 12 ברוטציה, אז כדאי להביא את מי שנראה שיש לו יותר פוטנציאל לטווח הארוך. אבל אם נניח סלע הוא הפאוור פורוורד הכי טוב שיש לנבחרת הזו להציע כרגע, אז שיקבל את הדקות בלי שיקולים לטווח הארוך.
וחוץ מזה, וגם את זה כבר כתבתי (ואולי כבר לא כל כך קשור למה שאתה כותב כאן ודים), לנבחרות הגילאים הצעירים יש גם עוד מטרה -- לספק נחת לאוהדי הכדורסל הישראלים (מה שנבחרת העתודה עשתה בהצטיינות בעשור האחרון). כן, צריך לחשוב גם על הטווח הארוך, וברור שהנבחרת הבוגרת יותר חשובה. אבל זה לא אומר שההישגים עצמם של הנבחרות הצעירות לא חשובים לאוהדים הקיימים (והחדשים שההצלחות הללו מקרבות אותן למשחק), לשחקנים צעירים שרואים בהם מודל לחיקוי, להצלחה הכלכלית של הכדורסל הישראלי, וכולי. בעיני, אין מקום לזלזל בהישגיות בפני עצמה של הנבחרות ולא רק כמנוף לפיתוח שחקנים לעתיד.