סל ניוז

הנה זה בא, בשעה טובה...בסוף הדד ליין מלפני שבוע לא ממש השפיע על המוק, החלטתי לוותר על שילוב הפרוספקט היאניסי בסיבוב הראשון. אקדיש לו תגובה נפרדת ובה אסביר למה.
אבל העיכוב הממושך, בהשוואה לשנה שעברה (תחילת יוני), נתן לי הזדמנות להתעמק בכמות גדולה מתמיד של פרוספקטים ולשנות את דעתי לגבי רבים מהם תוך כדי.

כמה הבהרות לפני שמתחילים:

- המוק לא נועד לחזות מה הולך לקרות בפועל, בשביל זה יש עשרות על גבי עשרות כאלה.

- המוק שואף לקלוע, ככל האפשר, לתמונת הרי-דראפט שתתחיל להיווצר בעוד 4-5 ואף 7 שנים.

- עם זאת, לא מדובר בביג בורד. המוק בכל זאת לוקח בחשבון צורכי קבוצות, התאמה הדדית בין שחקן לקבוצה וכן הלאה. כלומר, נניח שלפני שש שנים בדיוק, הייתי מפרסם מוק דומה שבו לוקה הולך ראשון בדראפט, טריפל ג'יי שני ואז, בסדר כלשהו, טריי, שגא וברונסון, אז מן הסתם העובדה שפגעתי בול ביכולת של שגא וברונסון להצליח בליגה הרבה מעבר למה שמוקים חזו להם, ולאיפה שנבחרו בפועל, מספיק טובה; וזה שבכל זאת העדפתי את טריפל ג'יי לסקרמנטו על פני שניהם, אחרי שפוקס נתן עונת רוקי מספיק טובה בשביל להצדיק בנייה סביבו, נבעה גם מהערכה גבוהה שלו אבל גם משיקול עמדתי של צורכי קבוצה. כלומר, זה שטריפל ג'יי לא מדורג שני ברי-דראפט 2018 של הופס הייפ אלא רק שישי (לדעתי הוא צריך להיות מעל אייטון החמישי), לא היתה נחשבת לטעות מצדי בהשוואה ההיפותטית הזאת.

- השתדלתי להכין את המוק לאור התובנות שניסיתי להפיק בת'רד הרטרוספקטיבה: לסמן מתוך ה- lottery projected מספר באסטים ומאכזבים. חלק מאותם מאכזבים הם שחקנים שעשויים להיבחר גבוה בהרבה ממה שנתתי להם (הדירוג הקונצנזואלי נכון להיום יופיע לצד כל שם בחירה בסוגריים). אחרים לא יופיעו בין 30 הבחירות בכלל, למרות שבמציאות יהיה חכם יותר, לכאורה, לקטוף אותם בבחירה מאוחרת. זה בגלל שבחרתי להישאר נאמן ל bust projection.

- תובנה אחרת היא שבאזור בחירות 8-10, ובטח שבטווח של 10-15 והלאה, נכנסים כבר לטריטוריית הרול פליירס, גם בדראפטים שנחשבים לחזקים יותר מהנוכחי. כך שבחרתי בהתאם שחקנים שלפי הקונצנזוס, וכנראה שגם במציאות, יילקחו מאוחר בהרבה. אין פה עסקאות טרייד-דאון ואחרות (חוץ מאחת מינורית יחסית, בשליש האחרון של הסיבוב הראשון). אני שוב אומר, המטרה אינה לחזות מה יהיה ולפיכך גם לא לבחור בצורה הנכונה אסטרטגית, אלא לבחור באופן האופטימלי עבור כל קבוצה, כפי שהייתי בוחר להן עם חוכמה בדיעבד במקום חוכמת ה prospect evaluation טעונת ההוכחה שלי (:

Projected Busts - מחוץ לסיבוב הראשון

אקדים ואומר, זה דבר אחד להיות קר על פרוספקט ולהוריד אותו בדירוג, כמו שעשיתי לפני שנה למשל עם אמן תומפסון (8) וקאם וויטמור (13), ודבר אחר לגמרי לסמן פרוספקטים מסוימים כבאסטים - לא כיף בכלל. במיוחד לאור האפשרות הממשית שאטעה בגדול (:
ועדיין, ההיסטוריה מראה לנו שכל מחזור דראפט מוליד באזור ה 4 עד 7 כאלה מהלוטרי בלבד. אז כמה מילים על אלו שהוצאתי לחלוטין מהסיבוב הראשון:

- טיז'אן סאלון (9): נראה לי שדיברנו עליו כבר מספיק, אבל בקצרה: צרפתי, הבנת משחק חלשה, הייפ שמבוסס על שילוב של כלים פיזיים, מוטור וקליעה מבחוץ, אבל בפועל רק 0.2 חסימות למשחק והקליעה רחוקה מלהיות דבר ודאי. גם קווין נוקס נכנס לליגה עם טיקט של קליעה מבחוץ, ועוד נחשב לסקורר מלוטש יותר, וראינו איך זה נגמר. זאת ההשוואה שלי לסאלון: נוקס בגוף של אוסטין דיי (עם 10 קילו יותר, אומנם).


- ניקולה טופיץ' (12): הכי חבל לי עליו ואשמח מאוד לאכול את הכובע לגביו, כי מבחינת כישרון נטו ראיתי בו אופציה לבחירה שנייה של וושינגטון (כשעוד היה אמור להיות בריא ולהתאמן בקבוצות). מן הסתם, הפציעה שלו מאפשרת לגדר כל סוג של הימור עליו: יכולתי למקם אותו איפשהו בלוטרי ולהדגיש שזה בהנחה שהוא שם הפציעות מאחוריו ומשחק כאילו מעולם לא היו; וכמובן שגם ההימור עליו כבאסט נובע בראש ובראשונה מהפציעה.

בכל אופן, היו כמה סיבות להסתייג מטופיץ' עוד לפני הפציעה, היא רק מעצימה את הסייגים. קודם כל, המדידות שלו בקומביין הראו שיש לו מוטת זרועות קצרה, אפילו "שלילית" (קצרה יותר מהגובה שלו). הוא קצת יותר נמוך מסאטורנסקי, עם מוטת זרועות שקצרה יותר בכמעט 2 אינץ' (שוקלים אותו דבר). על מה זה יכול להשפיע? קודם כל, אם אפשר היה לקוות למימדים שהיו מאפשרים להחביא אותו בהגנה מול שחקן כנף, זה כבר פחות המקרה. דבר שני, זה עשוי להשפיע על יכולת הסיום שלו בצבע מול הסייז והאתלטיות שיש בליגה. והפציעה מוסיפה לדאגה האחרונה – טופיץ' לא נחשב לרכז אתלטי כי הוא מסיים עם טאץ' ובליי אפים (נראה לי ששמעתי איפשהו שהוא לא הטביע פעם אחת העונה), אבל אני כן חושב שסגנון המשחק שלו מבוסס גם על אתלטיות וכשאני חושב על דרק רוז, איך שפציעות הברכיים שלו השפיעו (אולי אפילו ברמה המנטלית) על האופן שבו זינק וסיים בצבע, אני חושש מאוד שטופיץ' עשוי לסבול מגורל דומה.

דווקא הקליעה מבחוץ לא נראית לי כמו בעיה מהותית, יצא לי לראות דיאגרמת פילוח זריקות שמראה שהוא קלע באחוזים טובים מקצה הקשת, ואלה רוב הזריקות שהוא אמור לקחת מקאץ' אנד שוט. מצד שני, אני לא יודע כמה מאותן זריקות היו בפול אפ או בקאץ' אנד שוט, וכן ראיתי נתון שהוא קלע משהו כמו 10 מ40 בקאץ' אנד שוט.

עכשיו, תחשבו על זה שהפציעה עשויה לעלות לו גם בשנה בחוץ, שזו שנה שלמה של developmental reps, גם במיקום שבו ייבחר ובקדימות שתינתן לו. מדובר בפרוספקט שחייב את הכדור בידיים בהתקפת פיק אנד רול, ואני שואל את עצמי איזו קבוצה תספק לו הזדמנות כזאת בעוד שנה מעכשיו. יכול להיווצר פה מצב של קיליאן הייז 2, למרות שאני סומך יותר על חוכמת המשחק ויכולת הקליעה של טופיץ' (מצד שני, להייז לפחות היתה ההגנה שלו שזיכתה אותו בזמן משחק).


- רון הולנד (13): היה שלב מוקדם מאוד שבו שאלתי את עצמי, ואחרים, מדוע הוא לא מועמד לבחירה הראשונה. אחד הצעירים במחזור הזה, אתלטי וחזק עם מוטור טוב, הוביל את האיגנייט בנקודות, מראה ניצנים של יצירה מכדרור שלכל הפחות ניתן לומר עליו שהוא טוב מזה שג'יילן בראון פיתח עד כה...אז קודם כל, הוא לא בראון הבא. פחות אקספלוסיבי ובמימדים פיזיים פחותים (והכתפיים המעוגלות שלו גורמות לי לפקפק בכך שיצליח לגדול כמו בראון). מבחינה פיזית הוא בנוי דומה לג'וש צ'ילדרס ודייסון דניאלס, ומבחינה מקצועית סובל מקליעה רעועה מבחוץ כמו שניהם. זרק בממוצע 3 שלשות למשחק, קלע אותן ב 24%, עם 68.2% מהקו. לא זוכר את הנתון המדויק, אבל קווין אוקונור אמר באחד הפודקאסטים שלו שנתח משמעותי מההחטאות שלו העונה היו אייר בולים או לבנים טהורות. וגם בקומביין הוא המשיך לזרוק גרוע (במבדקי קליעה, לא בלייב גיים אקשן). והנה נתון אחר שאני כן זוכר - 20% מהנקודות שלו העונה הגיעו במתפרצות, שזה סימן מובהק לתפוקה מנופחת.

1. אטלנטה הוקס

עברתי חתיכת תהליך עם הבחירה הזאת, גם מהצד של אטלנטה ומגוון האופציות ששקלתי, וגם עם מי שבסופו של דבר הכרעתי לגביו שהוא המתאים ביותר כאן. מיד אחרי תוצאות הלוטרי, התעצבנתי לראות שסאר וריזאשה נתפסים כמועמדים המובילים לבחירה, עם הזמן התחלתי לראות בכל אחד מהם מועמד ראוי ומתאים. משם המשכתי לאופציית קלינגן המדוברת לאחרונה, עד שהתחלתי להתקרר גם כלפיה וגם כלפיו. משם עברתי לפאזה קצרה של לשקול את בוזליס, אבל בסופו של דבר הבנתי שאני נכנס ללופ של מציאת איזון בין התאמה מקצועית להוקס, לצרכיה האסטרטגיים הייחודיים (היו מספיק טובים העונה בשביל להתחרות על הפליי-אין ובכל מקרה, לא יכולים ללכת לריבילד כי הספרס שולטים אבסולוטית בבחירות שלהם בשלוש השנים הבאות), ולניסיון למצוא אפסייד.

מהצד של הנבחר, בהתחלה הייתי סקפטי לגביו ואפילו תהיתי אם הוא יהיה אחד מהבחירות הגבוהות שאדרדר אפילו מחוץ ללוטרי...אח"כ התחלתי להתעמק בו יותר ויותר, לאהוב את ההתאמה שלו לקבוצה ספציפית (דטרויט), לשקול ברצינות את התאמתו לספרס לאחר שדרור האס מהכדור הכתום אתגר אותי בפרק שהקלטנו ולהבין שהוא יהיה אדיר לצד וומבניאמה וסוהאן, ובסופו של דבר לחשוב רגע, למה לא לצוות אותו עם ג'יילן ג'ונסון?

כן, אני מדבר על ריד שפרד (4). גארד בממדים דומים מאוד לאלו של סטף קארי (רק שסטף היה מבוגר ממנו בשנתיים כשנמדד 181 פאונד). אני לא חושב שהוא יהיה סטף הבא מבחינת שליטה בכדור ויכולת פליימייקינג. אבל אני כן חושב שהוא יוכל לשחק בעמדת הרכז בליגה. הוא יצטרך לשפר את השליטה בכדור - זה אפשרי וזה מה שסטף עשה בשנותיו בדווידסון. הוא יצטרך להוסיף מאסה לגוף האתלטי (ראו תוצאות מקס ורטיקל בקומביין וחלק מה 0.7 חסימות למשחק שרשם העונה), וגם זריקת פלואטר, בשביל לשפר את היכולת לשחק פנימה; אבל עצם איום הקליעה שלו בפול-אפ משלוש, בהיי פיק אנד רול, יהיה מספיק בשביל לפתוח לו (או לג'יילן ג'ונסון המתגלגל פנימה) נתיבים פנויים לסל. הוא לא רכז קלאסי, אבל גם סטף, ג'מוריי ואחרים לא. הוא כן שחקן חכם מאוד ומוסר מחונן. והיי פיק אנד רול שלו, בעיקר עם ג'יילן ג'ונסון שגם הוא רואה משחק ומוסר נהדר, יוכל לייצר מצבים של 4-מול-3 ממש כמו עם סטף ודריימונד.

מבחינה הגנתית, כתבתי פה לאחרונה שאני לא רואה בו שומר און-בול ברמה של קירק היינריך, ואכן מוטת הזרועות שלו קצרה יותר בכמעט 3 אינצ'ים. בכל זאת, אני חושב שהוא מסוגל להתפתח לשומר טוב בפוינט-אוף-אטאק. הוא נחוש, חכם ויש לו ידיים זריזות שאחראיות לחלק מה 2.5 חטיפות למשחק שרשם. חשוב מאוד שיצליח להוסיף מאסה בשביל לשפר את היכולת שלו להיאבק בסקרינים. יתכנו מצבים שבהם יהיה עדיף להחביא אותו מול שחקן כנף, כזה שלא יוכל לקחת אותו בקלות לסל, מאשר שישמור על רכז פיזי ואתלטי במיוחד. במצבים כאלה, הגנת האוף-בול הנהדרת שלו, שאחראית לחלק הארי של חטיפותיו, תוכל לבוא לידי ביטוי ולייצר סלים קלים. אבל ברמה העקרונית, הוא יהיה חייב להגיע לדרגת שומר בינוני-פלוס מול פוינטים יריבים בשביל להצדיק את האמון הרב שלי בו (או של הספרס, או אפילו הפיסטונס...), כך שלא יתגלה כחוליה הגנתית חלשה מדי במאני טיים.

עוד קצת על ההתאמה לאטלנטה: הדראפט הזה מגיע שש שנים אחרי ניסיון הבנייה סביב טריי והורטר לפי התבנית של הספלאש בראדרס...ובאופן אירוני, אני משדך להוקס גארד נמוך וצנום אחר, שיוכל להגשים את החזון הזה טוב מכפי שטריי הצליח, לדעתי. מן הסתם אני חושב שטריי צריך להישלח בטרייד, לא משנה מי ייבחר (אם כי לצד סאר או קלינגן הוא לכאורה מתאים). בתרחישי סאר/קלינגן, הייתי רוצה לראות את טריי נשלח ללייקרס תמורת חבילה שתהיה חייבת להתבסס על ריבס, ולו רק למטרת איזון משכורות. דז'ונטה-ריבס-ג'ונסון יוכלו להשאיר את אטלנטה תחרותית מספיק, כך שבחירות הדראפט העתידיות שלה ייראו פחות ופחות אטרקטיביות לספרס, אולי מספיק בשביל לקבל חלק מהן חזרה בעסקה שתחזיר את דז'ונטה לספרס...
לעומת זאת, אם שפרד הוא אכן הבחירה, אז החלפת טריי באינגרם תהיה צעד מוצלח לדעתי, כי למרות אמונתי ביכולת של שפרד לאייש את עמדת הפוינט, עדיין הייתי רוצה לצוות אותו עם כמה שיותר פליימייקרים בעמדות נוספות (לכן אני אוהב את ההתאמה בדטרויט עם קייד כג'אמבו פליימייקר, ואפילו אסאר).

השוואת NBA: קצת מרק פרייס, קצת ג'ף הורנסק, קצת קירק היינריך וקצת מאלכס קארוסו, בגוף של ג'ון סטארקס (כולל האתלטיות אם זה לא היה ברור)

2. וושינגטון וויזארדס - אלכסנדר סאר, פורוורד-סנטר (1)

עם סאר עברתי תהליך הפוך, כשלאחרונה התחלתי להסתייג ממנו ולשקול אם לדחוק אותו עד לבחירה 7 או אפילו 11...ואז הבנתי שהסיומת הבעייתית בצבע, אחוזי הריבאונד הנמוכים, אפילו הליקויים כרים פרוקטור, כולם מצביעים על מה שסאר אמר בדיוק לאחרונה, להצדקת הסירוב שלו להתאמן עבור אטלנטה...שלמרות שמתבקש שישחק סנטר במשחק המודרני, כנראה שאכן מדובר בפאוור פורוורד כמו מובלי (ובאמת הוא התחיל לשחק כשחקן כנף בצעירותו).

וכך, למרות קוזמה בהווה והאפשרות שאבדיה יתפוס את מקומו באיזשהו עתיד, החלטתי שהוויזארדס הם מספיק דף חלק בשביל לצרף את סאר ולבחון אותו לאורך כמה שנים בשתי העמדות. כשעם כל הכבוד לדני שלנו, יתכן הרי שיסחרו בו בהמשך הדרך.
אני חושב שסאר בתור help defender יוכל לתרום הרבה יותר, וכך גם להמשיך בפיתוח עבודת הרגליים שלו בהגנה על הפרימטר.

כקלעי שלשות, הוא מאוד רחוק מטריפל ג'יי, שקלע כפרשמן 1.1 שלשות בכמעט 40% עם 79% מהעונשין. סאר, לעומת זאת, קלע במדי פרת' 0.6 שלשות בכמעט 30%, עם 71% מהעונשין. בפילוח הסאמפל סייז הנמוך שלו - 27 משחקים - גיליתי ממצאים מעודדים יותר ומעודדים פחות:
6 מתוך 9 משחקים ראשונים בעונה שבהם זרק מהקו: 14 מ 27
13 מתוך 17 משחקים אחרונים של העונה שבהם זרק מהקו: 35 מ 41
16 משחקים ראשונים: 10 מ 40 לשלוש, כולל משחקים של 3-5 זריקות
9-11 המשחקים הבאים (היו שניים בהם שיחק רק 7 דקות): 2 מ 8 לשלוש

אבל את הירידה הדרסטית בזריקות משלוש, נראה לי שאפשר לייחס להוראות מהמאמן, ולא לחוסר נכונות או חוסר ביטחון של סאר מחוץ לקשת. עבור ביגמן בגיל כה צעיר, עצם הנכונות לזרוק שלשות היא משמעותית, אם להשוות למובלי למשל שמעדיף להתמקד בחוזקות שלו. והשיפור בעונשין גורם לי להאמין שהוא יוכל להיות ביגמן של עונשין טוב וגם קלעי מיד ריינג', מעין בוש למעמד הביניים (;

מבחינת התאמה לוויזארדס, הייתי מנסה להביא את וונדל קרטר או אייזיאה סטיוארט בתור הסנטר הביפי שקולע משלוש. להערכתי, קוזמה (לפיסטונס או לקבוצה שלישית) אמור להספיק בשביל להשיג את ביף סטו.
כמובן שחלק מהזמן סאר ישחק גם סנטר וינסה לגדול לתפקיד. בכל אופן, איתו ועם קוליבאלי ודני, הבנייה מחדש של וושינגטון תתחיל עם שומרים ורסטילים וגדולים, שרק צריכים פליימייקר וסקורר לצדם.
אני יודע שבעייתי להיערך לדראפט שנה מראש, כי חלק מהפרוספקטים הבכירים עשויים לאכזב במהלך הזמן שיעבור (מנגד, אחרים יפרצו), וגם וושינגטון עצמה עשויה להגריל בחירה נמוכה יותר...ועדיין, אפשר להעריך בסבירות גבוהה שהיא שוב תבחר בטופ 5 בעוד שנה מעכשיו, במחזור שגם נחשב לאיכותי יותר וגם אמור להתבסס בעיקר על ווינגים ורכזים בפסגה שלו. אז ללכת על סאר או קלינגן בדראפט הנוכחי נראה כמו צעד אסטרטגי נבון.

השוואת NBA: כסנטר, ניק קלקסטון גדול יותר (נמדד דומה לטייסון צ'אנדלר*) עם קליעה פוטנציאלית משלוש. כ-4, מובלי להיפסטרים (;

* כל השוואה לשחקן הווה/עבר מבחינה פיזית היא לנתונים שלו בזמן הדראפט, אלא אם צוין אחרת

3. יוסטון רוקטס - זכארי ריזאשה (2)

יש ספקות לגבי האפסייד שלו, בגלל יכולת מוגבלת ליצור לעצמו מכדרור, וגם התוצאות בקומביין הבינלאומי בטרוויזו - מוטת זרועות וניתור לא משהו, ידיים קטנות יחסית - לכאורה מסבירות איך היו לו מספר החטאות דאנקים מול צבע מצופף. מנגד, יש סימנים מעודדים יותר ליכולת שלו לייצר לעצמו ולאחרים במסגרות "שוויוניות" יותר, כלומר כששיחק מול בני גילו בטורנירים בינלאומיים. העונה הוא שיחק 65 משחקים במסגרות של בוגרים (הרבה יותר מכל שחקן קולג'ים או בינלאומי אחר), כולל השתתפות ביורו קאפ ובפלייאוף הליגה הצרפתית (שבו העמיד ממוצעים מרשימים של 15.1 נקודות, 7.4 ריבאונדים, אבל במשחק ההדחה זרק רק 6 שלשות וקלע 2 מתוכן, מה שמעורר שוב את התהייה, מאיפה תגיע התרומה ההתקפית שלו בימים שבהם הקליעה לא נכנסת?).

אני לא חושב שהוא מצדיק בחירה ראשונה, וגם לא צירוף שלו לקבוצה שכבר בחרה סמול צרפתי אחר לפני שנה לצד הסמול הישראלי שמועמד חזק להיות MIP בעונה הבאה. אבל כבחירה שלישית בדראפט חלש, לקבוצה שכבר אספה לא מעט טאלנטים מהדראפטים האחרונים, הוא יושב בול (קצת כמו אוטו פורטר בבחירה השלישית של וושינגטון בדראפט 2013 "המקביל", עם אמן תומפסון וג'יילן גרין בתור וול וביל...). הרוקטס די עמוסים בכל שאר העמדות, לפחות עד שיהיה שם טרייד קונסולידציה. אבל דילון ברוקס כסמול פותח זה פתרון זמני והמשכורת שלו הופכת אותו למועמד טבעי בכל טרייד משמעותי (כמו זה שהם מנסים להוציא לפועל, ללא הצלחה, עבור מיקאל ברידג'ס). קאם וויטמור בהחלט נראה כמו גניבה מהבחירה ה20, אבל זה עדיין לא אומר שעמדת הסמול הפותח בעתיד רשומה על שמו, בטח כל עוד ג'יילן גרין חלק מהקבוצה - נכון לעכשיו הייתי בונה עליו בתור סקורר מהספסל. בכל אופן, עם שניהם ברוטציה, ריזאשה יוכל לקחת את הזמן שלו, לעבוד על הוספת מאסה ושיפור סקילז התקפיים, מה שיוכל להגביה מאוד את התקרה שלו. אבל גם בתור פרוספקט עם רצפה גבוהה, הוא יוכל להתאים יופי בעתיד לצד אמן כפליימייקר, גרין כסקורר ושנגון כציר התקפי מרכזי.
זה המקום לציין שהוא גם יופי של מגן אוף בול שאמור להתפתח לשומר און בול נהדר מול עמדות 2-3 ועם הזמן גם מול רכזים.

השוואת NBA: טריי מרפי מעט גבוה יותר (באינץ', וזו השוואה שלקחתי מג'ונתן גבעוני, שלא יאשימו אותי בפלגיאט פה...)



4. סן אנטוניו ספרס - דלטון קונקט, סווינגמן (7)

אם שפרד פנוי כאן, אני מעדיף אותו מכל הסיבות שפירטתי בבחירה הראשונה + הציוות שלו בהיי פיק אנד רול עם וומבניאמה, או אפילו עם סוהאן בתפקיד דריימונד. וסביר להניח שהספרס מעדיפים בכלל את ריזאשה, שבהחלט יוכל להשתלב אצלם היטב כסיסטם פלייר מוכח.

אבל בהינתן התרחיש הנוכחי ובכלל, גם קונקט יהיה אחלה בחירה בשבילם. הוא דוסקס כאן כבר בעבר, או בת'רד של הריקוד הגדול, אז רק אעבור זריז על כמה נתונים יבשים: סופר-סניור בן 23, שיחק את השנתיים הראשונות שלו במה שנקרא ג'וניור קולג', "עלה ליגה" (תוך כדי שעבר פרץ גדילה) בשנתיים הבאות במכללת נורת'רן קולורדו, שם התפוצץ כבר כסניור עם 20.2 נקודות, 7.2 ריבאונדים. משם עבר למכללת טנסי והוביל אותה העונה עם 21.7 נקודות באחוזים מצוינים (50% מהשדה, 39.7% משלוש על 6.5 זריקות).

בטוח שיהיו כאן מי שייצאו נגד האפסייד של הבחירה, כי קונקט אומנם יופי של אוף-בול סקורר אבל לא בטוח כמה טוב יהיה במצבי בידוד. הוא גם לא פליימייקר מי יודע, אם כי לדעתי טוב מכפי שהנתונים מראים (1.8 אסיסטים כנגד 1.7 איבודים, וזה עוד שיפור מהיחס לפני שנה שהיה שלילי), בגלל התפקיד שהתבקש למלא בשנתיים האחרונות. הוא כן הראה שיפור כמוסר במצבי דאבל טים העונה, ובהתקפה עם יותר תנועה כמו של הספרס, לצד סקורר כמו ואסל ובעיקר מטרה ענקית למסירות בדמות וומבניאמה, אני מעריך שמספרי האסיסטים שלו ישתפרו לכיוון של 3.5-4 למשחק.

קונקט גם רחוק מלהיות סטופר בהגנה, אבל עם האתלטיות ומוטת הזרועות שלו, וכשיוכל לחלק את האנרגיות שלו בצורה מאוזנת יותר בין שני חלקי הפרקט, אני מעריך שיוכל לתת הגנה סבירה-פלוס. בטח כשיש את וומבניאמה וסוהאן מאחוריו לסיוע.

אני פשוט חושב שהוא יהיה אחד הרוקיז הכי מוכנים לתרום מידית, מועמד טבעי לתואר רוקי העונה, וזה לכשעצמו אמור למקם אותו בטופ 5 של רי-דראפט למחזור הזה. נכון, הוא מבוגר, אבל וומבניאמה רוצה להתחיל לנצח במוקדם מן המאוחר, ויש לספרס מספיק בחירות עתידיות בשביל לקחת פרוספקטים צעירים עם אפסייד גבוה יותר בהמשך הדרך, וכך לבנות את השושלת. מהלכים של דריבל-הנד-אוף בין וומבניאמה וקונקט יוכלו להיות בלתי עצירים - קונקט אוהב מאוד לתקוף את הטבעת כשהוא מקבל את הכדור כבר בתנועה, ולחלופין הוא מסוגל לעלות לג'אמפ שוט נקי וכמעט בלתי עציר, הודות לשילוב של סייז, ניתור ויכולת הקליעה. כל זה עוד לפני שדיברנו על ה gravitational pull של וומבניאמה במהלך כזה...

אה, הוא גם עובר את מבחן האנליטיקס ולא רק את מבחן העין - ממליץ להסתכל בתחתית הדו"ח סקאוטינג כאן על טבלת פיזור הזריקות שלו:
https://mavsdraft.substack.com/p/dalton ... ion-search

השוואת NBA: גרסה אתלטית יותר של מייקל רד

5. דטרויט פיסטונס - ג'יילון טייסון, סווינגמן (32)

הפעם הלכתי רחוק עם השחקן האהוב עליי התורן במחזור דראפט נתון, ואם זה נראה לכם מופרך, מזכיר ש:
א) מדובר במחזור דראפט חלש, וראינו מאיפה הגיעו השחקנים הטובים ביותר במחזורי 2013 ו-2000 שאליהם הוא מושווה
ב) גם במחזורי דראפט אחרים, אפשר למצוא שחקנים שנבחרו בסיבוב השני או באזור אמצע-סוף הסיבוב הראשון (מזכיר שהדירוג הקונצנזואלי לא תמיד משקף בצורה נאמנה את המיקום שבו שחקנים ייבחרו בפועל).

היו שלבים ששקלתי את טייסון אפילו ראשון או שני, אבל נאלצתי להודות בפני עצמי שזה גבוה מדי ולא הגיוני גם לאור זהות הקבוצות הבוחרות. דטרויט, לעומת זאת, תוכל להיעזר מאוד ברוקי בן 22 ובשל יחסית, שעבר העונה למכללת קליפורניה והוביל אותה ממאזן 29-3 אשתקד, למאזן מכובד יותר של 19-13. קייד, עם כל הכישרון שלו, לא קורץ מחומר של מנהיג.

אז קצת על טייסון, שמן הסתם הוא השם הכי פחות מוכר שהופיע עד פה בטופ 5 שלי: הוא ג'וניור, אבל "גיל הכדורסל" שלו צעיר יותר. כפרשמן באוניברסיטת טקסס, הוא שיחק רק 8 משחקים וצבר בהם 55 דקות בלבד. ממה שהבנתי, המאמן שלו גייס אותו לקבוצה תוך הבטחה לזמן משחק, שהוא לא קיים. אז טייסון ניצל את חלון ההעברות ושיחק אשתקד במדי טקסס טק, שם הוא כבר קיבל 29 דקות למשחק והעמיד ממוצעים של 10.7 נקודות, 48.3% מהשדה, 1.4 שלשות (40.2%), 6.1 ריבאונדים, 1.4 חטיפות. הוא נחשב למגן טוב באותה עונה, שבה אני רואה proof of concept מס' 1 - שטייסון יוכל להיות אחלה רול פלייר בליגה (אחד הסייגים שמועלים כלפיו זה האם הוא יוכל to scale down לאור היוסאג' הרב שקיבל העונה, שתכף נגיע אליה).

בעקבות מתיחות נוספת מול מאמן, הפעם מרק אדמס בטקסס טק שלפי טייסון הפלה אותו ממניעים גזעניים (ואדמס אכן הושעה לאחר שהתגלו התבטאויותיו כלפי טייסון), הגיע מעבר נוסף למכללת קליפורניה החלשה, שם טייסון היה ראש לשועלים עם 19.6, 46.5% מהשדה, 6.8 ריבאונדים, 3.5 אסיסטים כנגד 3.1 איבודים, 1.6 שלשות (36%), כמעט 80% מהעונשין, 1.2 חטיפות, 0.5 חסימות. כאן מגיע proof of concept מס' 2 - שטייסון יכול להיות גו-טו-גאי בבוא הזמן, באופן שיקביל לטיפוס ההדרגתי של ג'ימי באטלר משחקן משנה צעיר ומבטיח בשיקאגו עד למה שנהפך להיות מאז. אני לא חושב שטייסון יהיה שחקן הגנה ברמה של באטלר, אבל כן רואה בו two-way player. מה שהכי חשוב בתור התחלה, זה שהעונה בקליפורניה סייעה לו להתפתח כשחקן התקפי שלם יותר, וזה יוכל לבוא לידי כבר כרול פלייר. הליגה כל הזמן מתפתחת, התקפות מגיבות להגנות וחוזר חלילה, ונראה כי הטרנד הנוכחי הוא מהרול פליירס המוגבלים שהתהוו בעשור האחרון (שחקני 3 & D בכנף) לשחקנים שמסוגלים לקחת כל מה שהגנה יריבה נותנת להם - לחדור פנימה מול קלוז-אאוטים, למצוא את השחקן הפנוי כשמגיע help defender בקו השני של ההגנה, וכן הלאה.

חשוב להבהיר שטייסון לא צבר את הנקודות שלו כתוצאה מסגנון משחק של "בולי-בול" (בריוני). הוא בנוי חזק, אבל משתמש בכוח שלו יותר בשביל לחצוב לעצמו מרחב כבר בשלבים הראשונים של הכדרור לכיוון לסל, כך שהוא יכול להמשיך אותם בפול-אפ, לעתים עם פלואטר, לפעמים בהאטה (deacceleration) 'הארדנית', ואם כבר ציינתי את המזוקן, אז יש לו גם יורו סטפ חביב בארסנל. הוא קולע משלוש, אומנם בווליום לא גבוה במיוחד, אבל באחוזי טובים (לרבות האינדיקטור האמין מהעונשין). מה גם שבתור הסקורר והפליימייקר העיקרי של הגולדן ברס העונה, היו אמורים לרווח לו יותר משהוא היה אמור לרווח בשביל שאר הקבוצה (ואכן חלק ניכר מהשלשות שלו הגיעו גם הן מפול אפים). הסתייגות נוספת ממנו שאולי תמצאו היא לגבי האיבודים, אז צריך לזכור שזו היתה עונה ראשונה שלו בהרצת ווליום כה גבוה בפיק אנד רול (גם בתיכונים הוא היה סקורר בולט, אבל מתאר לעצמי שהיו שם פחות פיק אנד רולים ובכל אופן רמת הגנות נמוכה יותר), ועדיין הוא שמר על יחס אסיסטים-איבודים חיובי.

הסתייגות אחרונה ונפוצה היא שטייסון אינו אקספלוסיבי מספיק. אז קודם כל, אם למדתי משהו מההמעטה בערכם של דזמונד ביין וחיימה חאקז, זה שאם מגיע פרוספקט מנוסה ושלם, אבל "לא אתלטי מדי", אז קודם כל צריך לבדוק האם הוא "אתלטי מספיק". טייסון רשם בקומביין זינוק אנכי מקסימלי של 36.5 אינץ', זה גבוה ב 1.5-2 אינץ' מאלו של ווייד ואיגודאלה בזמנם. אני לא טוען כאן שטייסון אתלטי ברמה שלהם, יתכן אפילו שהם זלזלו במבדק הזה מסיבותיהם, אבל גם בהשוואה למחזור שלו - טייסון רשם אינץ' אחד פחות מג'ונתן מוגבו (פרוספקט גבולי אבל אתלט רציני), 1.5 אינץ' פחות מבוזליס, הולנד ואיי ג'יי ג'ונסון שנחשבים גם הם לאתלטים הבולטים בדראפט הזה. נראה לי שטייסון יסתדר בליגה, יש לו מגוון מהלכים וקאונטרים כאמור, יכולות המסירה וקבלת ההחלטות שלו אמורות להשתפר, וכמו תמיד שווה לציין שהוא ישחק בתנאי ספייסינג משופרים.

אז אם הצלחתי לשכנע אותכם, נותר רק לדבר על התאמתו של טייסון לפיסטונס - ובכן, הוא לא התאמה חלקה כמו שפרד שיוכל לשחק אוף גארד לצד קייד וגם לתפקד כפליימייקר משני, ובעיקר לרווח טוב יותר לצד אסאר ודורן, אבל טייסון כן נותן להם מנהיג כמו שכבר אמרתי, סקורר נוסף שיוכל להריץ פיק אנד רולים, וסייז עדיף. הפיסטונס צריכים לבזבז כסף בקיץ ועם כמה מהלכים טובים פלוס צירוף של רוקי בשל יחסית, הם יוכלו להתחיל במסע שלהם מחוץ למרתפי הלוטרי ובחזרה לפלייאוף, בתקווה שהפעם זה יקרה באופן עקבי ועם אפיק לשיפור מבפנים משנה לשנה.

השוואת NBA: קצת מברוגדון, קצת כיילב מרטין, קצת מארון אפללו כקלעי ושומר, בגוף של ג'ארד דאדלי ואולי אף ג'ואי גרהאם (אם ילך בכיוון של הוספת מאסת שרירים רצינית).

6. שארלוט הורנטס - דווין קרטר, קומבו גארד (11)

לא בחירה הכי נוטפת אפסייד, אבל במחזור כזה, לקרטר יש שילוב של כלים פיזיים, מוטור ואופי, וגם כמה סקילז התקפיים שפיתח והדגים העונה כג'וניור בפרובידנס, בשביל להתמקם שישי ברי-דראפט. אני חושב שהוא מתאים יופי להורנטס ויכול להיות גיים-צ'יינג'ר משמעותי בשבילם, מה שנקרא tone-setter. מנהיג בלוקר רום וגם על הפרקט, מה שאני לא רואה בלאמלו או במילר המוכשרים.

קרטר לא רכז טבעי, אבל לצד יכולות הפליימייקינג של לאמלו ומילר זה בסדר גמור. הוא הציג העונה שיפור משמעותי משלוש - לקח 6.8 זריקות למשחק וקלע אותן ב 37.7%. המכניקה לא נראית הכי חלקה, אחוזי העונשין עמדו על 75%, אז יכול להיות שייקח לו זמן לקלוע ככה גם בדרגות הקושי שיש בליגה, אבל זה בסדר גמור - עצם הנכונות לזרוק היא משמעותית, ולצדו ישחקו לאמלו, מילר, גרנט וויליאמס ומהספסל טרה מאן, קודי מרטין וברטאנס - הוא "ירופד" היטב.

מבחינה הגנתית, הוא ייכנס לתפקיד של רוז'ייר כשומר בפוינט אוף אטאק ויוכל לאמלל רכזים יריבים (1.8 חטיפות, חסימה למשחק) בזמן שלאמלו מוחבא על שחקן כנף. הוא מסוגל גם לשמור על שחקני כנף בעצמו כשצריך. ברמת האינטנג'בלז, הוא הוריד 8.7 ריבאונדים למשחק העונה! הוא, לאמלו ומרק וויליאמס אם יהיה בריא סופסוף, יוכלו לשלוט בריבאונד הגנה, ובינו ובין לאמלו יהיה להורנטס צמד גארדים שמסוגל לקחת ריבאונד ומיד לצאת קדימה בפאסט ברייק.

גם הוא מאוד אנליטיקס-פרנדלי והשלב הבא בפיתוח ההתקפי שלו יהיה להוסיף פלואטר:
https://mavsdraft.substack.com/p/devin- ... ion-search

השוואת NBA: קצת מג'יילן סאגס, קצת מברוס בראון וקצת מדיאנטוני מלטון (בנוי ממש כמוהו)


7. פורטלנד טרייל בלייזרס - מטאס בוזליס, קומבו פורוורד (6)


כן-כן, שוב בחירת לוטרי בשחקן שלא עבר במכללות (שארפ, סקוט) ובדומה לסקוט גם שיחק באיגנייט והראה שם שילוב די מפוקפק של קליעה משלוש וסיומת בצבע...בוזליס גם קלע רק 68% מהעונשין העונה, כך שעל פניו לגיטימי לשאול, למה הוא נבחר כאן שביעי בעוד שקודי וויליאמס תויג כבאסט? אז נתחיל מזה שבוזליס אומנם רזה כרגע (197 פאונד), אבל עדיין שוקל 20 פאונד יותר מקודי ויש לו פריים סבבה. הוא גם אתלטי יותר, גבעוני מ ESPN בחר בו כשחקן האתלטי ביותר במחזור הנוכחי. הוא קלע טוב שנה קודם לכן כסניור בתיכון, המכניקה שלו נראית סבירה, הוא פשוט צריך להתייצב טוב יותר כי כנראה שקצב המשחק המהיר יותר בג'י ליג השפיע עליו.

שלא יהיה ספק, בוזליס בהחלט נראה כמו פרוספקט של בום-או-באסט, אני פשוט מאמין שהוספת המאסה וייצוב הקליעה משלוש יפתחו המון אלמנטים במשחק שלו - הוא יוכל לתקוף קלוז-אאוטס ולספוג מגע בצבע, ואז גם יכולת המסירה שלו תבוא לידי ביטוי מוגבר. אה, הוא גם צריך להדק את השליטה בכדור ואז יחס האסיסטים-איבודים ייראה טוב יותר - אין ספק שכרגע מדדים מתקדמים לא אוהבים אותו, כשהתרומה הבולטת שלו היא כשוט בלוקר (2.1 חסימות למשחק). הוא גם יכול להיות יופי של שומר פרימטר, כנראה שלא ברמה של ג'יידן מקדניאלס (שהוא ציין כשחקן שעוקב אחריו ומנסה ללמוד מהמשחק שלו), אבל עדיין ברמה גבוהה ולא רק אוף בול. אני חושב שעם תוספת של 20 פאונד, הוא יוכל לשחק 4, מה שגם יקל עליו לזרוק משלוש ולתקוף קלוז-אאוטס.

שווה לציין שהאיגנייט שיחקו ללא רכז נורמלי ושהולנד די השתלט שם על העניינים, אז הנה הממוצעים של בוזליס בעשרת המשחקים האחרונים של העונה, כשהולנד ישב בחוץ עם פציעה: 17.4 נקודות, 44%, שלשה למשחק (28%), 7.8 ריבאונדים, 2.2 אסיסטים, 2.1 איבודים, 2.5 חסימות, 0.8 חטיפות.

התאמה לבלייזרס: אני מסכים עם אוריאל שקמארה מתאים יותר לעמדת הסמול אצלנו. בוזליס ישלים אותו בעמדה 4 כשיתמלא מספיק בשבילה, עד אז אפשר לפתח אותו בקבוצת הג'י ליג שלנו, שיש לו זיכרונות טובים ממנה (קלע מולה סל ניצחון העונה).

השוואת NBA: גרסה אתלטית יותר של דטלף שרמפף

8. סן אנטוניו ספרס - קרלטון "באב" קארינגטון, קומבו גארד (18)


באב הפרשמן הוא אחד השחקנים הכי צעירים במחזור הזה, יחגוג 19 בעוד כחודש. לאור גילו הצעיר והפריים שיש לו, ניתן להניח שיוסיף מאסה בשנים הקרובות (נמדד 194.8 פאונד, הוא כמעט 4'6 בלי נעליים, מוטת זרועות 8'6 - נתונים דומים מאוד לאלו של ג'ורדן קלרקסון כיום). המאסה שיוסיף אמורה לתרום לו לשיפור שלו גם בהגנה (בדגש על התמודדות מול סקרינים) וגם בסיומת בצבע, שם רשם נתונים נמוכים מאוד שמצטרפים לאחוזים לא משהו בקאץ' אנד שוט. אז מאיפה כן הגיעו ה 13.8 נקודות שלו (שני במכללת פיטסבורג, אחרי בלייק הינסון בן ה24)? בעיקר משלשות (2 למשחק) ומזריקות 2 רחוקות בפול-אפ. על פניו, סקורר לא יעיל (41.2% מהשדה), אבל שוב, שיפור הסיומת בצבע לצד הספייסינג שיהיה סביבו בליגה, אמורים לסייע לו בשיפור המספרים. שנה שעברה פספסתי את קיונטה ג'ורג' בגלל סלידה מהטייפ שלו, לא חוזר על הטעות הזאת עם באב שארוך ממנו וגם שוקל יותר. הוא גם פליימייקר לגיטימי עם יכולת למצוא את השחקן הפנוי כשהוא מייצר לעצמו ומושך שומרים לכיוונו, עם כדרור טוב ויכולת להכתיב את הקצב.

ההגנה קצת מרתיעה בלי קשר למאסה, כי למרות הזרועות הארוכות שלו, הוא רשם רק 0.6 חטיפות למשחק (אחוז חטיפות של 1.0%). זה נחשב כאינדיקטור די אמין למאמץ הגנתי (וגם קריאת מהלכים נכונה), כך שגם שחקני הגנה נהדרים שלא חוטפים הרבה (למשל דיאנדרה האנטר, או לואל דנג בעבר), כן חטפו יותר במכללות. הזכרתי מקודם את קלרקסון, אז גם הוא כפרשמן רשם ממוצע חטיפות נמוך, 0.7, אבל עם אחוז חטיפות של 1.8%
למרות הכל, החלטתי לשים את מבטחי כאן באפסייד של באב וביכולת שלו להוסיף מאסה ולהוסיף אלמנטים למשחק שלו עם השנים, כך שלכל הפחות הוא יהיה שחקן שישי משמעותי עם תקרה של רכז פותח שמסוגל לשחק אוף ואון בול, לחלץ התקפות תקועות ולקלוע בקלאץ', מבלי להיות חוליה הגנתית חלשה (ואולי אפילו שומר טוב שעוטף רכזים קטנים ממנו). כן המקום לציין שהוא בן דוד של רודי גיי, שמן הסתם היה שחקן כנף גדול ואתלטי ממנו, אבל אם תעיפו מבט בהיילייטס ותראו את סוג הזריקות שבאב לוקח וקולע, תראו שיש דמיון משפחתי.

התאמה לספרס: בדומה לקונקט, יחזק את הקליעה מבחוץ ואת הסקורינג. ישלים חמישייה עם גובה ואורך בכל עמדה. יכול להתאים מאוד כרכז-סקורר בסיסטמה של פופ וממשיכו העתידי, בדומה למה שטוני פארקר היה. יכול להתפתח יופי של two-men game בינו ובין וומבניאמה, שבין כל כישוריו הפריקיים לא מדברים מספיק על יכולת המסירה שלו - הוא לא הג'וקר, אבל ציוות שלו עם רכז-סקורר כמו באב יוכל לעבוד בדרכים דומות לציוות של יוקיץ'-ג'מוריי. ושוב בדומה לקונקט, במידה וצצה אופציה טובה יותר בהמשך הדרך (נניח, מאחת הבחירות של אטלנטה בשלושת הדראפטים הבאים, או בטרייד), יש כאן אופציה בלתי מבוטלת לסקורר מהספסל.

השוואת NBA: קצת רודי גיי, קצת מרקל פולץ, קצת קובי ווייט, עם פוטנציאל להגיע לסייז של רודני סטאקי


9. ממפיס גריזליס - דונובן קלינגן, סנטר (3)


המועמד-לכאורה להיבחר ראשון, אלא אם ההוקס מנסים להוציא כמה שיותר מאחת הקבוצות שעפ"י דיווחים חמה על טרייד אפ עבור קלינגן: פורטלנד, ממפיס, יוטה, שיקאגו ואוקלהומה. אז אם הוא כ"כ מבוקש, איך זה שהורדתי אותו עד לכאן? ובכן:

קודם כל, הסייז המרשים שלו (282 פאונד שמתפרשים על 3'7 בנעליים עם מוטת זרועות של כמעט 7'7) מרתיע אותי. הוא שיחק 13 דקות כפרשמן, 22.5 כסופמור, וכבר סבל מכמה פציעות (קצרות ולפיכך כנראה שלא הכי משמעותיות) בכף הרגל. והמשקל הבלתי מבוטל הזה (רודי גובר שוקל בימינו 258 פאונד) הוא עוד נמוך יותר מכפי שהוא שוקל בין עונה לעונה. זה גם משפיע על הסיבולת שלו כמובן, ובקצב NBA - גם תדירות המשחקים וגם קצב המשחקים עצמם - יהיה לו קשה עוד יותר. אולי אני מנפח את זה יתר על המידה - בדיקה מול בהמות צבע אחרות מעלה שזאק אידי שיחק ממוצעי דקות דומים בשתי העונות הראשונות שלו במכללות; קאזינס כפרשמן שיחק 23.5 דקות למשחק; ורוי היברט קצת יותר (16 ו-24 בהתאמה).

העניין הוא שאני לא בטוח אם האפסייד עד כדי כך מצדיק את הדאונסייד. כן, מדובר בעוגן הגנתי מבטיח. מצד שני, גם ווקר קסלר נראה ככה כרוקי ומאז הספיק לאבד את המקום שלו בחמישייה לג'ון קולינס, הקבוצה שלו מביעה עניין בקלינגן כאמור, וכעת גם מדווח שהוא זמין בטרייד. וקלינגן לא מתקרב לקסלר כשוט בלוקר (אחוז חסימות של קסלר בשנתיים האחרונות: 14%, 11.4%; של קסלר: 10.7%, 19%). קלינגן גם לא שולט בריבאונד הגנה כפי שניתן היה לקוות משחקן בתבנית שלו, שרוב התמורה שלו הגנתית וגם היא לוקה בחסר בכדורסל של ימינו (חייבים לשחק איתו drop converage). זו הנקודה להיכנס גם להשוואה מול גובר: אומנם שניהם השיגו תוצאות דומות במבחני האתלטיקה והזריזות בקומביין, אבל מבחן העין אומר שגובר אתלטי יותר, וגם אם זה משהו שהוא עבד עליו לאורך השנים, אני בטוח רק מעצם הבדלי המאסה, שקלינגן יתקשה יותר לשפר את האתלטיות שלו. אולי אני טועה וכמו שניתן להוסיף 20 פאונד, ניתן גם לרדת אותם, במיוחד במשטר אימונים ובלו"ז משחקים של NBA.

בצד ההתקפי, יש דיבור על יכולת נסתרת לקליעה משלוש, שבאה לידי ביטוי עד כה בעיקר באימונים (ולאחרונה גם בקומביין), בעוד שבמהלך העונה עצמה רק ב 2 מ 8 (ברור שהוא לא זרק יותר בגלל שלא התבקש לעשות זאת). לאור האינדיקטור מהעונשין - 51.7% כפרשמן, 58.3% העונה - רוב ההערכות הן סקפטיות. מה שכן, אני מסתכל על זה הפוך - אולי אם קלינגן מצליח לקלוע ככה משלוש, גם אם זה רק באימונים, הוא יצליח לכל הפחות להשתפר מהעונשין (למרות שצריך לקחת כאן בחשבון שבגודל שלו, דווקא הקרבה מהקו עשויה להקשות). מה שכן יש לקלינגן זה יכולת מסירה מרשימה, בין אם מההיי פוסט או במצבי DHO (דריבל הנד-אוף). הוא גם אחלה סקינר, ומסיבה זו ואחרות קל לראות את ההתאמה לגריזליס שזקוקים לסנטר בהווה ולעתיד. בתרחיש הסביר שבו קלינגן לא זמין כאן, אשמח לראות אותם לוקחים את זאק אידי. יהיה הז'לוב אשר יהיה, שוט בלוקר כמו טריפל ג'יי יוכל לסייע לו מאוד בהגנה על היי פיק אנד רול: בליץ אגרסיבי של קלינגן והמגן הנוסף מול התוקף, בזמן שטריפל ג'יי עושה רוטציה להגנה על הצבע הפרוץ (לשם כך הוא יצטרך לשמור על השוטר הכי פחות טוב בחמישייה היריבה).

השוואת NBA: נורקיץ' עם סייז של ארווידאס סבוניס


10. יוטה ג'אז - סטפון קאסל, ווינג (5)


כמו שאתם רואים, אני פחות חם על שני הפרוספקטים המובילים מיוקון, שלדעתי הרוויחו המון מלשחק זה עם זה ולצד שאר הקאסט המיומן שלצדם (טריסטן ניוטון הרכז וקאם ספנסר הצלף, שעשויים להיבחר בסיבוב השני, והצלף הנוסף אלכס קאראבן שבחר לחזור לקונטיקט ויהיה מעניין לעקוב אחריו בעונה הבאה). במקרה של קאסל וקלינגן, ראיתי שגם בצד ההגנתי הם נהנו האחד מנוכחותו של האחר - מדד הרייטינג ההגנתי של כל אחד מהם ירד כשהשני לא שיחק לצדו.

מבחינת קאסל, גם אלו שמחזיקים ממנו בחירת טופ 3 ואפילו מס' 1 בביג בורד, לא חושבים שהוא רכז כפי שהוא מצהיר שמעוניין להיות. ואם הוא לא רכז, הקליעה הבעייתית שלו משלוש תהיה בעיה, כפי שהיא עדיין בעיה עבור אייזק אוקורו (שניהם עם סייז דומה ורשמו ממוצעי קליעות ואחוזי 3 דומים כפרשמנים). מה שעומד לזכותו של קאסל זה שהוא קלע 75.5% מהעונשין, עם התחלה גרועה ב-15 המשחקים הראשונים ואז 83.7% ב-19 הבאים. הוא גם קלע טוב במבדקים בקומביין, אבל חלק מהבעיה איתו טמון בשחרור הזריקה האיטי. בכלל, הוא משחק די לאט כשהכדור בידיים שלו, בעוד שבתור חותך התנועה והתגובה שלו מהירים בהרבה.

מה שאמור למנוע מקאסל לקבל את מפתחות הרכז, זה שהוא לא מספיק אקספלוסיבי בשביל לייצר יתרונות בפיק אנד רול, והוא גם לא פליימייקר מוכשר מספיק. הרבה מהנקודות שלו בצבע הגיעו מאסיסטים, שזה אחלה בשביל שחקן משנה בכנף (כל עוד הוא גם לא נרתע לזרוק משלוש, בעדיפות לכך שגם יקלע משם) וזה בהחלט יהיה אחלה בסיסטמה של הג'אז. יש להם כבר שני סקוררים לבנות סביבם, וקאסל יוכל להשלים יפה את שניהם. קונטיקט הריצה הרבה מהלכים שבהם קאסל היה הסקרינר ומיד חתך לכיוון הצבע - כך שהוא יוכל לקחת חלק משמעותי במאמץ הסקרינים הקולקטיבי למען שחרור מרקנן למצבי קליעה נוחים ויתרונות התחלתיים. קאסל יוכל לתרום גם כפליימייקר משני לקיונטה ולקחת על עצמו את המשימה ההגנתית החשובה יותר (לא רואה צורך להרחיב על ההגנה שלו, היא מעולה וזהו). ועם הנדריקס וקולינס מקדימה, יהיה מספיק ריווח בשביל להכיל את הקשיים ההתחלתיים שצפויים לקאסל בהתאמה לקשת השלוש בליגה.

אני כן אסייג לטובה את הערכתי לקאסל, לאור ההשוואה הפיזית שתכף תגיע, בכך שאם יעבוד על הקליעה גם מהמיד ריינג', לצד עבודת הרגליים, שאני יכול לראות אותו מיישם את הפיזיות ואת הסגנון המתודי שלו עם הכדור בידיים בשביל להפוך לסקורר מיד ריינג' פוטנציאלי.

השוואת NBA: אם יפתח קליעה טובה משלוש ובכל זאת יקבל הזדמנות כרכז - גרסה אתלטית יותר של ברוגדון; כשחקן כנף, טרנס מאן בממדים של דרוזן.

11. שיקאגו בולס - זאק אידי, סנטר (17)


כמו בכל דראפט, יש דעות חלוקות לגבי פרוספקטים רבים בדראפט הזה, אבל נראה שהפרוספקט הכי מקטב הוא אידי. בצד אחד, המחנה שמאמין שתוך כמה שנים הוא ייפלט מהליגה; בצד השני, המחנה שמאמין כי אידי יתגלה כשחקן הטוב ביותר מהדראפט הזה, שחקן שלא הוא והקבוצה שתבחר בו יצרכו למצוא פתרונות לכדורסל הרווח בליגה, אלא שאר הליגה תצטרך למצוא פתרונות מולו. כמובן שיש עוד מגוון דעות על הספקטרום, כמו "בובאן החדש", "מחליף יעיל למשך 15-20 דקות במשחק, חוץ מפלייאוף" וכן הלאה.

כמו שכבר כתבתי, אני מאוד אוהב את ההתאמה שלו לממפיס, שבה הוא יוכל לפתוח. הרבה אוהבים את ההתאמה שלו כמחליף בתאנדר, שגם יוכל לשחק לצד צ'ט. לדעתי דנבר ובוסטון ישמחו מאוד אם יחליק עד אליהן, אבל מסתמן שזה לא יקרה, לפי ריבוי הקבוצות הבוחרות באזור אמצע הדראפט-מינוס שמדווחות כמתעניינות בו.
למה לשיקאגו? קודם כל, מזכיר שהגענו לאזור הבחירות שגם ברי-דראפטים תמצאו בהם בעיקר רול פליירס ומחליפים טובים. אני לא מדבר על "התוחלת של הבחירה". אני מתכוון שבהנחה ואכן דייקתי בטופ 10 שלי עד כה, שזה כמובן משהו שלא יקרה במלואו או בכלל, הרי שהחל מהשחקן ה-11 בטיבו, אנחנו כבר בדרג שככל הנראה לא יכלול כוכבים, שחקני טופ 50 או איך שלא תרצו לקרוא לזה.

עוד לא ברור מה יקרה עם הבולס בקיץ מבחינת דרוזן הפרי אייג'נט, לאבין שעל הטריידינג בלוק, ואפילו פטריק וויליאמס שיהיה RFA. לכן שקלתי כאן גם סטרץ' 4. אבל בין אם הבולס ממשיכים במאמציהם האציליים להתחרות על כרטיס לפלייאוף, ובין אם ילכו לבנייה זריזה סביב ווייט, דוסומו, גידי, אולי וויליאמס עדיין, ובחירת הלוטרי שיגרילו בדראפט הבא, כדאי להם להתחזק בסנטר מחליף שאולי-אולי יצליח להוכיח את עצמו כראוי לפתוח. דראמונד פרי אייג'נט, והגיע הזמן למצוא מחליף לניקולה ווץ' שאולי גם יוכל לרשת אותו בבוא הזמן. אוהדי שיקאגו משוועים לדמות בולטת, גדולה מהחיים, מאז עידן ג'ורדן. היה להם את הבייבי בולס החביבים של סקיילס, את הקונטנדרית של רוז, תיבודו ונואה האדיר, אבל לתקופות שנגדעו מהר מדי ומאז די כלום. אידי וכל עלייה שלו לפרקט יוכלו להיות משהו מיוחד עבור הפאן בייס, ככה אני רואה את זה.

אז אומנם הטריו ווייט-גידי-דוסומו (עם לונזו כגיבוי לכל אחד מהם מהספסל) גדול מדי בשביל להיקרא "הגמדים", אבל אין ספק שהם ייראו כך לצד אידי על הפרקט. כבר ציינתי את היכולת המעולה שלו כסקרינר, הוא יהיה אחד המובילים בכך מיומו הראשון בליגה, וזה יעזור מאוד לכל אחד מהנ"ל בדרכו עם כישוריו הספציפיים. מהצד השני של החסימה, כל הארבעה האלה יוכלו למצוא אותו במסירה, כנשק קטלני בפיק אנד רול. אני גם יכול לראות את אידי תורם לריווח סביב גידי, הוא קלעי של 70.6% מהעונשין לאורך ארבע השנים שלו בפרדו, בקומביין הוא קלע 44% מהספוט אפים שלו, מספר זהה למה שרשמו קאסל, פיליפאוסקי (ביגמן עם יד מבחוץ, מושווה לאוליניק, קמינסקי ואחרים), קל'אל וור (סנטר שקלע העונה מעל 40% מתוך 40 השלשות שזרק), קודי וויליאמס ועוד. טריסטן דה סילבה, שנחשב לאחד הקלעים האמינים בדראפט הזה, קלע ב 48% שזה כנראה שלשה אחת יותר מאידי. בדר"כ אני מסייג בכך שמדובר במבדקים סטריליים שאין דבר ביניהם ובין לייב גיים אקשן, אבל במקרה הספציפי של אידי, הוא כ"כ ענק (כמעט 4'7 בלי נעליים, מוטת זרועות של כמעט 11'7), עם גזעי עץ בתור רגליים שמספקים לו בסיס כ"כ יציב, שקשה לי לראות איך שחקן שייצא אליו בקלוז-אאוט יכול להפריע לו לשחרר זריקה נוחה מחוץ לקשת. ולפי התוצאות הטובות שהשיג במבדקי הזריזות והאתלטיות, הוא עושה רושם של שחקן שעובד הכי קשה שאפשר בשביל להמשיך ולמתוח את מעטפת הכישורים שלו.

בשביל לדון בשאלת ההתמודדות בהגנה, אני אקצר ואפנה לשני סרטונים מומלצים. בראשון תמצאו ניתוח מקיף של אידי, חלק רלוונטי מאוד מגיע בדקה 16:50, אידי במדי נבחרת קנדה מול נבחרת ארה"ב. שם מוצגת הבעיה האמיתית - האופן שבו אוסטין ריבס ופורטיס התעללו בו בהיי פיק אנד רול. באזור דקה 24:50, כשיוצר הסרטון מדבר על קבוצות שיוכלו להתאים לאידי, מגיע פתרון מעניין שהזכרתי אותו כבר בבחירה של ממפיס בקלינגן. כמובן שלא לכל קבוצה יש נשק הגנתי כמו וומבניאמה או אפילו טריפל ג'יי. לבולס אין כרגע. אולי בהליכה לריבילד הם יוכלו לפנטז על זכייה בלוטרי של פלאג (:
https://www.youtube.com/watch?v=FxaT0bhptUc&t=7s

בסרטון השני והקצר יותר, תמצאו מספר מהלכי הגנת פיק אנד רול של אידי. במהלך הראשון אידי סוגר נהדר את זווית החדירה של טיילר קולק, רכז סניור ממרקט שאגיע אליו בהמשך, פליימייקר מיומן וגם לפטי. המהלך הבא מספק דוגמה שלילית לאיך שאידי נתקע ב no man's land. במהלך השלישי (0:30), הוא נצמד לגארד נמוך שמנסה לחדור ומונע ממנו לבצע פעולה התקפית כלשהי, יוצא איתו בחזרה עד לקשת השלוש ורוקד איתו עד לניסיון חדירה שני, שגם אותו הוא עוצר בפועל עם זרוע מושטת שכופה על הגארד מסירה לקלעי בפינה (כן, מי שסוגר את המהלך הוא שחקן פרדו שמזנק לנתיב המסירה ומעיף את הכדור החוצה. הגנה זה מאמץ קבוצתי). במהלך האחרון (1:20), ארון אסטרדה, סניור מאלבמה שמסוגל לקלוע, לחדור ולמסור, מקבל את אידי בחילוף ולא מצליח לייצר מולו הזדמנות של ממש, עד שמסיים את המהלך במסירה למרק סירס הפנוי לשלוש, גם זה רק כתוצאה מעזרה מיותרת מצד השומר שלו, לדעתי.
https://www.youtube.com/watch?v=3DUzGaDVIxY

השוואת NBA: שילוב של ולנצ'יונאס, זובאץ ורוי היברט בגוף של יאו מינג


12. אוקלהומה סיטי תאנדר - באיילור שאיירמן, ווינג (29)


נראה שפעם בעשור, מכללת קרייטון מחויבת לספק צלף לבן לליגה. בדראפט 2003 זה היה קייל קורבר, לפני עשר שנים בדיוק זה היה דאג מקדרמוט, שאומנם לא הותיר אותו חותם אבל תקע יתד בליגה, ועכשיו תור שאיירמן, סופר-סניור נוסף שהעביר את שלוש השנים הראשונות שלו בסאות' דקוטה סטייט והמשיך לשנתיים נוספות בקרייטון.

אבל שאיירמן הוא הרבה יותר מעוד צלף לבן (3.1 שלשות למשחק, 38.1%). הוא ריבאונדר נהדר (בין 7.3 ל 8.7 למשחק בארבע העונות האחרונות, רובם המכריע בהגנה), הוא לפטי ואתלט מפתיע שיודע לתקוף את הטבעת בקלוז-אאוטס אבל גם בפיק אנד רול, הוא מוסר טוב (בין 3.3 ל 4.5 אסיסטים בארבע העונות האחרונות) וגם שומר קבוצתי סביר, אם כי די כבד רגליים במצבי אחד-על-אחד. מעל הכל, הוא שחקן חכם שיודע איפה להיות על הפרקט, מתי לתת פיק, מתי לנוע ולאן.

התאמה לתאנדר? אחרי החלפת גידי בקארוסו, אני מניח שהוא או קייסון וואלאס יעלו בחמישייה. אומנם יש את אייזיאה ג'ו וארון וויגינס בעמדות 2-3 על הספסל, אבל שניהם יהיו פרי אייג'נטס בלתי מוגבלים בקיץ הבא. בכל אופן, בחירה בצלף גבוה כמו שאיירמן תתרום לשדרוג הסייז של הרוטציה באוקלהומה. הוא מסמן וי על כמעט כל צ'ק בוקס: חיזוק בריבאונד? צ'ק; חיזוק הקליעה מבחוץ? צ'ק; פליימייקר משני לצד שיי, ג'יי-דאב וקייסון המתפתח? צ'ק; חוליה חלשה בהגנה? לא, מאמין שלצד שומרי פרימטר כה מובחרים, ובעיקר עם החיפוי של הולמגרן בצבע, ששאיירמן יוכל להיות סביר במינימום, משהו כמו אינגלס ביוטה או בויאן בוגדנוביץ'.

השוואת NBA: אחרי תקופה ממושכת שקווין אוקונור נתן לו shades of: parker tyles, שזו מין דאחקה של דה רינגר על שחקן כדורסל לבן פיקטיבי, לאחרונה הוא שדרג אותו לפודזימסקי גדול יותר. במקרה בחרתי את פודזימסקי לפני שנה באותו ספוט, אבל לדעתי פוד הוא פליימייקר מוכשר יותר. נסתפק בשילוב של אינגלס וגרייסון אלן, עם מימדים דומים לאלו של רג'י בולוק.


13. סקרמנטו קינגס - from Akron, Ohio...


קבלו את...אנריקה פרימן, פורוורד-סנטר (61).
ואם הגבות שלכם עוד לא התרוממו בבחירה החמישית בג'יילון טייסון, אולי הן מתרוממות עכשיו. אז רק מזכיר שיש שתי דרגות חופש ביחס לדירוג הקונצנזואלי - (1) פרימן בהחלט עשוי להיבחר בסיבוב השני; (2) בין אם בחירת סיבוב שני או undrafted, יש מספיק רי-דראפטים שבהם שחקנים שנבחרו (או לא נבחרו כלל) באזורים האלה מדורגים כשחקן ה 13 בטיבו מהמחזור שלהם, אם לא למעלה מכך.

בניגוד לשחקני NBA אחרים שפשוט נולדו באקרון, אוהיו (לברון וסטף, כידוע, וגם נייט תורמונד, לארי נאנס ג'וניור וכנראה שבקרוב גם ברוני), פרימן אשכרה שיחק באוניברסיטת אקרון הנידחת, שהציעה לו רק מלגה אקדמית אחרי שאף קולג' משמעותי לא הציע לו מלגת כדורסל. פרץ גדילה של 4 אינצ'ים בין עונת הפרשמן לסופמור כבר שדרג את מעמדו המלגאי, והחל מעונה שלישית עד החמישית והאחרונה, ביסס את עצמו כשחקן המוביל באוניברסיטה שאלו שחקני ה-NBA שסיפקה עד כה:
https://www.basketball-reference.com/fr ... lege=akron

פרימן זכה השנה בתואר שחקן העונה של קונפרנס ה MAC, עם ממוצעים של 18.6 נקודות, 58.4% מהשדה, 12.9 ריבאונדים, 1.7 חסימות. הוא המשיך להשתתפות במחנה הג'י ליג והיה אחד מחמשת שחקנים משם שקיבלו זימון לקומביין. שם הוא הראה שהקליעה משלוש שהחל להפגין העונה (0.6 למשחק, 37%, 72.8% מהעונשין) אינה מקרית - הוא קלע ב 48% בתרגילי הספוט אפ (כמו דה סילבה הנ"ל למשל), 43.3% אוף דריבל (סביר, ולא מסוג הזריקות שהוא אמור לקחת בליגה), ושוב 48% בזריקות מתנועה (כמו צלפים מוכחים יותר, למשל פייטון סאנדפורט).

מעבר לכל הנתונים היבשים, מדובר כמו שאולי הבנתם בשחקן תחרותי עם המון אופי ומוטור, שתורם המון האסל ומסוגל להגן על הפרימטר טוב יותר מכל אופציית three & block מהדראפט הזה (טייפ נדיר לכשעצמו). כך שמן הסתם ברור לכם למה מדובר בהתאמה נהדרת לצד סבוניס, לדעתי גם טובה יותר ממה שהקינגס יוכלו למצוא בשוק הפרי אייג'נטס או בטרייד. עם מוטת זרועות באורך 2'7, הוא יוכל לתת דקות גם בסנטר, במיוחד אם יוסיף מאסה (כרגע 212 פאונד).

השוואת NBA: ג'ואקים נואה לעניים בגוף של טארי איסון


14. פורטלנד טרייל בלייזרס - קיי. ג'יי סימפסון, רכז (45)


לדעתי בכל מוק שתראו, שחקני קולורדו ייבחרו בסדר הבא: קודי וויליאמס הפרשמן, טריסטן דה סילבה הסניור ורק אחריהם, ככל הנראה בסיבוב השני, סימפסון הג'וניור. אני מאמין גדול (גם) בו, לדעתי הוא יתגלה כגניבה וסיפור הצלחה סטייל ואן וליט. אומנם שוקל 7 פאונד פחות ממנו בזמן הקומביין, אבל זה פער שניתן לכסות (ואן וליט לא עלה באופן משמעותי מאז, רק 3 פאונד), וסימפסון כן עולה על ההולנדי בגובה, מוטת זרועות ובאתלטיות, מה שנותן לו יתרון כפינישר בצבע. וזה לא שהוא מסתמך רק על האתלטיות (היחסית) שלו, יכול גם לסיים בפלואטר.

סימפסון השתפר העונה כפליימייקר (4.9 אסיסטים על 2.2 איבודים בסכמה שהתבססה על הרבה תנועה וחלוקה בכדור) ובעיקר כשוטר, עם 2.1 שלשות (43.4%), כשהווליום הגבוה ואחוזי העונשין (87.6%, 83.4% לאורך שלוש שנים) מעידים על כך שלא מדובר בחריגה מקרית, אלא בשיפור ממשי. הוא אנדרסייזד ולכן יצטרך להתחיל את הקריירה שלו כמחליף, אבל אני מאמין בו הרבה יותר מאשר ברוב דילינגהאם, שמדורג הרבה מעליו). שומר און-בול טוב שמשיג חטיפות (1.5 למשחק בשנתיים האחרונות).

אם עוד לא השתכנעתם, מפנה אתכם לת'רד הזה שהשווה בין כל הרכזים במחזור (ועוד כמה שחקני כנף פליימייקרים), מהמכללות בלבד, לפי כל מיני מדדים סטטיסטיים מתקדמים וגם נתונים פיזיים בהתחלה. סימפסון לא מופיע באף קטגוריה שם כמעט בגווני אדום-שלילי, ואיפה שהוא כן קצת מתבלט לרעה - אחוז גבוה של נקודות בצבע כתוצאה מאסיסטים - זו בעיניי עדות לטובתו, שהוא מסוגל גם לרכז וגם לשחק אוף בול, ולא רק בספוט אפים מהשלוש.
https://forums.realgm.com/boards/viewto ... &t=2387167

זה מביא אותי להתאמה לבלייזרס: כן, גארד נוסף. כי סיימונס אמור להישלח בטרייד מתישהו, הוא הנכס הכי בכיר ואקספנדבל שלנו. מן הסתם גם ברוגדון, המבוקש ע"י קונטנדריות, יועבר מתישהו בין יולי לפברואר. אני אשמח מאוד, בדומה לאוריאל וקיו, אם נשאיר את בנטון אצלנו, ואני חושב שהשילוב שלו כפליימייקר בכנף (מבחינת מאצ' אפ הגנתי) עם סימפסון בפוינט יוכל להיות משהו מיוחד מהספסל. אני אפילו יכול לראות קונסטלציות שבהן סימפסון ישחק לצד סקוט.

השוואת NBA: ואן וליט בגוף של KJ אחר...כן כן, מזכיר את קווין ג'ונסון (לא ברמת הסקילז שלו מן הסתם)

15. מיאמי היט - טיילר קולק, רכז (25)


קולק הוא סניור "רגיל", כלומר סיים ארבע שנים במכללות, היה המוסר המוביל שם העונה עם 7.7 אסיסטים למשחק. קצת אנדרסייזד אבל עם מאסה טובה, גם הוא בנוי דומה לפרד ואן וליט רק קצת יותר גבוה וארוך. לא אתלטי, אבל משחק מהיר, עם קריאת משחק נהדרת ותגובות מהירות. לפטי שיודע איך להשתמש בגוף שלו בשביל לשחרר זריקות בצבע מבלי להיחסם, למרות שהוא קצר ולא אקספלוסיבי (47.1%, 49.6% מהשדה בשתי העונות האחרונות). לא קלעי שלשות בווליום גבוה במיוחד - קלע "רק" 1.1 עד 1.5 למשחק בשלוש העונות האחרונות (באחוזים גרועים כסופמור, אבל קרוב ל 40% בשנתיים האחרונות) - אבל לדעתי זה יותר בגלל סגנון המשחק שלו, הוא תמיד יעדיף לתקוף פנימה, לחפש את השחקן הפנוי או את הטבעת. פלור ג'נרל אמיתי. אבל שווה לציין שבתור פרשמן דווקא, הוא התבלט עם 2.4 שלשות למשחק, 35.8%. בכל אופן, עומד על 82% מהקו בקריירת המכללות שלו.

הוא יכול להיות מטורגט בהגנה, אבל הוא שחקן תחרותי וקשוח מאוד, בנוי טוב כאמור, אז מאמין שינווט את דרכו בין חסימות וייצמד לרכז היריב - לא רואה סיבה שייפול ממקונל בתחום הזה. נתן עונה של 1.8 חטיפות למשחק אשתקד וסה"כ עומד על ממוצע של 1.5 בארבע העונות שלו במרקט.

התאמה למיאמי - במרקט השתמשו בסכמות התקפיות שקיימות בליגה ובמיאמי בפרט, בדגש על תנועה רבה ושימוש בסנטר האנדסייזד אוסו איגודארו כציר פליימייקר. קולק יוכל להשתלב באופן דומה לצד באם בפעולות DHO. מבחינת אופי, הוא גיימר אמיתי, ווינר שלקח זריקות בקלאץ', יתאים מאוד להיט קאלצ'ר לדעתי. עם כל הכבוד לטיילר הלבן השני שלהם, הם צריכים רכז אמיתי מאחורי רוז'ייר. ואם מיאמי תלך לריבילד זריז, אולי בעונת טנקינג עבור קופר פלאג (בתרחיש שבו נפרדים מבאטלר), אני חושב שקולק-חאקז-באם זה אחלה טריו בשביל לייצר המשכיות ולא להחמיץ יותר מפלייאוף אחד.

השוואת NBA: גרסה פיזית יותר של מקונל עם יד בחוץ, עם סגנון התקפי שמזכיר מאוד את דראגיץ'


16.פילדלפיה 76 - טריסטן דה סילבה, קומבו פורוורד (16)


עוד סניור "רגיל", שרבים רואים בו מועמד להתגלות כחיימה חאקז של הדראפט הזה. נחשב לשחקן די שלם, חכם, ווינר. אבל לדעתי יש כמה חורים במשחק שלו והוא נראה כמו טווינר. ריבאונדר חלש מדי בשביל לשחק 4, ולפעמים נראה קצת איטי בשמירה על הפרימטר, כשגם המודעות ההגנתית שלו לא מי יודע יחסית לפרוספקט שמגיע על הטיקט של רול פלייר בשל. אבל הוא קלעי שלשות טוב, עם תנועה מספיק חלקה וניתור נחמד בשביל לתקוף קלוז-אאוטס, ומוסר טוב שיכול להשתלב יפה במושן אופנס. זה לא בדיוק מה שיחכה לו בפילי, אבל הוא שווה להם בחירה כאן כמחליף למי שזה לא יהיה שהם יחתימו בקיץ כסמול הפותח שלהם, שמוכן לתרום מידית.

השוואת NBA: חואנצ'ו הרננגומז עם קליעה טובה יותר משלוש


17. לוס אנג'לס - רוברט דילינגהאם, קומבו גארד (10)


היה שלב שבו סימנתי אותו כבאסט, אח"כ הבנתי שאני עושה כאן טעות, זה שיהיה לו קשה מאוד לראות פרקט בפלייאוף זה דבר אחד, אבל זה לא סותר את הכישרון הגדול שיש לו, שאמור לקנות לו מקום בליגה (נכון, זה מיקום מאוחר יחסית בשביל רי-דראפט, אבל אני אופטימי לגבי עומק הדראפט הזה, אולי גם פסימי לגבי מידת ההצלחה שאשיג בבחירות שעשיתי עד כה...).

דילינגהאם הוא סקורר ופליימייקר מוכשר, שרבים רואים בתור השחקן עם פוטנציאל האולסטאר הכי גבוה במחזור הזה. הוא עלה כפרשמן בקנטאקי מהספסל, לצד ריד שפרד, ונתן 15.2 נקודות, 47.5% מהשדה, 2 שלשות (44.4%), 3.9 אסיסטים על 2 איבודים, וחטיפה למשחק, כל זה ב 23.3 דקות.
במאמר מוסגר, אם אתם תוהים למה דילינגהאם ושפרד עלו מהספסל, אחת הסיבות היא שהיו בקנטאקי שני פרשמנים נוספים, שנחשבו למגויסים בכירים יותר, כלומר שריק פיטינו הבטיח להם חמישייה ודקות: די ג'יי ואגנר (הבן-של והנכד-של) וג'סטין אדוארדס המאכזב. היה גארד נוסף בחמישייה, אנטוניו ריבס הסניור, שאולי ייבחר בסיבוב השני. אפשר כמובן להעלות את השאלה, האם העובדה שדילינגהאם ושפרד עלו לשחק נגד מחליפים ובהרכבים מרובי גארדים הקלה עליהם?

בכל אופן, כשמנתחים את סיכויי ההצלחה של רוב דילי בליגה, אי אפשר שלא להתחיל מהסייז: הוא 1'6 בלי נעליים, שוקל 164.2 פאונד ומוטת הזרועות שלו היא רק 3'6. תתקשו מאוד למצוא רכז כה נמוך, צנום וקצר שהצליח בליגה: לו וויליאמס? שקל 10 פאונד יותר והיה לו אחלה ווינגספאן; שרודר? גובה ומשקל זהים אבל ווינגספאן של כמעט 8'6; גארלנד? קרוב, רשום כ 3'6 עם נעליים (בדר"כ מוסיפות 1-1.5 אינץ'), 173 פאונד, ווינגספאן 5'6.

המימדים של דילינגהאם מזכירים את אלו של לוק רידנאור, דארן קוליסון ובאופן מעניין, של טריי יאנג...הבוגר. טריי נמדד בקומביין נמוך בחצי אינץ', אותו ווינגספאן ובמשקל 177.8, שהצליח להעלות בהמשך עד ל 185, אבל כעת איכשהו רשום כ 164.
כמובן, כשמוזכרת ההשוואה לטריי, מיד תמצאו בכל דו"ח סקאוטינג וניתוח דראפט שדילינגהאם אינו מוסר מוכשר כמוהו, ולא נשא על כתפיו הצנומות את אותו עול התקפי שטריי נשא במכללת אלבמה. כאן שווה לציין שתי נקודות:

1. לרוב דילי לא היתה אותה הזדמנות כמו לטריי. בעייתי כמובן לחשב את הסטטס שלו פר 35.4 דקות, שזה מה שטריי שיחק במכללות, כי אין ערובה לכך שהיעילות תישמר, שלא לדבר על הקונטקסט השונה (לשאת התקפה שלמה לעומת להיות חלק ממערך גארדים נרחב). ועם כל הסייגים האלה בצד, מעניין לציין שחלק מהנתונים דומים (אבל לא האסיסטים, רק 5.85 לעומת ה 8.7 של טריי).

2. יתרון אחד של רוב דילי על טריי טמון במה שהדגים בקנטאקי, לעומת מה שטריי טרם הראה שהוא מסוגל לעשות - לשחק גם כאוף בול סקורר, בדגש על ספוט אפ שוטינג. היכולת הזאת של רוב דילי, לצד יחס האסיסטים-איבודים המוצלח שרשם, הופכת אותו לשחקן שישי די אטרקטיבי, כי הוא מסוגל לייצר מצבי קליעה אבל גם לקחת חלק בשטף ההתקפי במקום רק להשתלט עליו.

על ההגנה אין יותר מדי מה להרחיב: מטרה מהלכת, עירנות נמוכה, פגיע במיוחד מול סקרינים. אבל כן הראה יכולת ומאמץ לתת לחץ און דה בול, שזה גם משהו.
התאמה ללייקרס: עקרונית הם עשויים להביא את טריי, לכן אין בו צורך של ממש, אבל אי אפשר לצאת מנקודת הנחה שזה יקרה. רוב דילי יהיה אחלה ואליו בבחירה הזאת, מה שיאפשר ללייקרס לסחור בו אם תצוץ הזדמנות מתאימה. אם לא, הוא שחקן שישי שיוכל לעלות לצד הוד-שיפינו כצמד פליימייקרים שונים למדי. חוץ מזה, הוא שחקן מחשמל שיוכל להתאים כמקדם מכירות ביום שאחרי לברון.

השוואת NBA: שילוב של ברנדון ג'נינגס ולו וויליאמס במימדים של טריי יאנג


18. אורלנדו מג'יק - ג'ארד מקיין, גארד (15)


אשתדל לקצר כאן: מקיין הוא שוטינג גארד במימדים של רכז, כנראה הקלעי השני בטיבו במחזור הזה אחרי שפרד, שחקן חכם שכל הזמן בתנועה וגם קולע מתנועה. בהגנה, הוא יכול לשים גוף על הרכז שמולו וזהו בערך.
יש לו אחלה אופי ונראה שמוערך מאוד ע"י מאמניו.

התאמה למג'יק: קול אנתוני רק קיבל הארכה, אבל חווה רגרסיה העונה ובפלייאוף זה החמיר. גם אם המג'יק יצרפו איזשהו גארד לחמישייה (קליי, קק"פ, די-לו), עדיין יוכלו לצוות את מקיין עם אנתוני בלאק והסייז שלו, כשבהגנה הם ישמרו על עמדות 1 ו-2 בהתאמה. היתה לי במקור בחירה מעניינת ומקורית יותר בשבילם כאן, אבל על כך ארחיב בהמשך...

השוואת NBA: סת' קארי בגוף של ג'ארד באיילס


19. טורונטו רפטורס - בובי קלינטמן, סטרץ' 4 (30)

השבדי בן ה-21 המשיך מעונת פרשמן בווייק פורסט (5.3 נקודות, 0.8 שלשות, 36.8% משלוש, 74.3% מהקו, 4.5 ריבאונדים, 20.5 דקות למשחק) לקיירנס בליגה האוסטרלית הפיזית, שם קיבל זמן משחק דומה אבל השתפר כקלעי ובכלל עם 9.7 נקודות, 1.3 שלשות (35.7%), 79.3% מהקו, 4.8 ריבאונדים.
יש לו מה לשפר מבחינה פיזית (212 פאונד), קבלת החלטות (יחס אסיסטים-איבודים שלילי, אבל הוא מוסר סבבה) ויסודות הגנתיים. שקלתי אותו גם לנו ולמיאמי - אני חושב שיש לו שילוב טוב של כלים פיזיים, קליעה מבחוץ ותנועה בהגנה בשביל להתאים למה שהרבה קבוצות מחפשות בימינו מעמדה 4. לדעתי חלק מהערכת החסר שלו נובע מכך שרבים מעריכים אותו כשחקן כנף (ראו למשל shades of שאוקונור נותן לו, והוא לא היחיד).

בשביל טורונטו, קלינטמן מייצג בחירה המשלבת אפסייד עם פיט. הם צריכים קליעה מבחוץ מכמה שיותר עמדות סביב בארנס, שיוכל לשמור על השחקנים הפיזיים יותר בעמדה 4 אם יקשו על קלינטמן (ואז הוא בתורו יירד עמדה אחת בהגנה).

השוואת NBA: צ'אנינג פריי מקוצר (מימדים דומים לאלו של ואן הורן, ברטאנס)


20. קליבלנד קאבלירס: דארון הולמס, ביגמן (27)


התלבטתי מאוד איפה לקחת את הולמס, היו שלבים שבהם ראיתי בו חומר לעמדת הפאוור הפותח בסקרמנטו, בהמשך התקררתי לגביו כטווינר וחשבתי שדנבר, שרבים משערים שהיא הקבוצה שהבטיחה לו להיבחר בסיבוב הראשון, היא נקודת הנחיתה (כלומר, לא ריאלית במיוחד בכל הנוגע להערכת סיכויי הצלחתו בליגה). בסוף התפשרתי על משהו באמצע.

הולמס, בדומה לטייסון, נתן עונת ג'וניור נהדרת שמעלה את התהייה, האם יצליח לעשות scale down בליגה? ההערכה הרווחת היא שכן, הוא פשוט יוציא את מהלכי הפוסט אפ מהארסנל שלו, למעט ניצול מיס-מאצ'ים מזדמנים, ויתמקד בתחומים אחרים שבהם הוא טוב: פיק אנד רול (הוא ארוך, אתלטי וחכם), אולי גם פיק אנד פופ (התחיל לקלוע שלשות העונה, 1 למשחק, 38.6%, 71.3% מהקו), יכולת מסירה טובה (2.6 אסיסטים העונה כנגד 2.2 איבודים). בהגנה, הוא מסוגל לצאת לפרימטר ולהגן על פיק אנד רולים טוב יותר מרוב הסנטרים בדראפט הזה שאינם סאר, והוא גם שוט בלוקר נחמד (בין 2.1 ל 2.3 בכל אחת משלוש העונות שלו), יותר מהוויק סייד.

מנגד, הוא לא מספיק פיזי בשביל סנטר (מדידות דומות לאלו של ניקולה יוביץ' וצ'ימזי מטו), ולא מספיק נייד בשביל לעשות מעבר מלא לעמדת 4. בגלל שהלך לקומביין כבר שנה שעברה, אבל החליט לחזור לעונת הג'וניור בדייטון, אפשר לראות שהוא כבר עלה תוך שנה באיזה 15.5 פאונד (על 236.2 כרגע). הוא אומנם יהיה בן 22 בהמשך הקיץ, אבל אם יצליח עם תכנית תזונה והעלאת מאסה של אנשי המקצוע שמועסקים בליגה, להוסיף עוד 10 פאונד ולרכז אותם באזור מאסת הגוף הנמוכה, אז הוא יגיע למשקל של טרייס ג'קסון-דייויס ואולי כך יצדיק את התווית "TJD של המחזור הנוכחי" (כמובן שהוא לא צפוי להחליק עד סוף הסיבוב השני, עם או בלי הדיווח שניתן על ההבטחה).

התאמה לקאבס: ביגמן שלישי מאחורי מובלי ואלן, שיוכל לשחק לצד כל אחד מהם ולהוסיף קליעה משלוש, בתקווה שהיא תמשיך להשתפר ותתורגם לתנאי NBA.

השוואת NBA: דרו גודן עם יכולת חסימה וקליעה (תיאורטית) משלוש


21. ניו אורלינס פליקנס - אייזיאה קולייר, רכז (21)


יש מצב שהם בכלל יעשו טרייד דאון בשביל להוסיף כמה בחירות סיבוב שני למאגר הדליל שלהם, אבל השארתי את הטרייד היחידי במוק הזה לבחירה הבאה בלבד (:
קולייר, למי שלא יודע, פתח את העונה כמועמד להיבחר ראשון ומאז נפצע ודעך. הוא היה פרשמן ב USC לצד אחד ברוני ג'יימס. שמעתי שאולי היה שם משהו דיספונקציונלי מסביב לחדר ההלבשה, שאולי שם בקונטקסט את העונה הבעייתית של קולייר.
נתחיל מהמגרעות: הוא שייך לטייפ הפיזי והאתלטי, אבל אפילו ככזה הוא לוקה בחסר - נמדד רק 2.5'6 בלי נעליים, נמוך באחד וחצי אינץ' מטייריק אוואנס, אחת ההשוואות הנפוצות עבורו. הוא גם לא אתלט-על ברמה של ג'ון וול, למשל.
הקליעה משלוש לא נראית שבורה לגמרי, כמו עם אמן תומפסון למשל, אבל גם לא מבטיחה במיוחד - קלע שלשה למשחק, 33.8%, עם 67.3% מדאיגים מהעונשין (והרי ספיגת מגע והגעה לקו אמורים להיות חלק מהלחם והחמאה שלו).
הוא טרי בנעלי הרכז, עשה את המעבר לשם מסקורר בעמדה 2 בתיכון בגלל הגודל שלו. יודע לכווץ הגנות ולמצוא את השחקן הפנוי (4.3 אסיסטים למשחק), אבל הוא גם מכונת איבודים (3.3).
וגם בהגנה, חוץ מחטיפות (1.5) והתקווה שעם הפיזיות שלו, קצת רצון ומאמץ ייצא ממנו סטופר פוטנציאלי, אין ממה להתרשם לטובה כרגע.

למרות כל זאת, יש דבר אחד שצריך להיאמר לזכות קולייר, והוא שיש במבנה, בתנועה ובסגנון המשחק שלו משהו שנראה שייך לליגה. אומנם הטייפ שלו כבר פחות מבוקש, אבל כרכז מחליף במינימום, לקבוצה כמו הפליקנס שצריכה סקורר-פליימייקר לכל הפחות כשזאיון נח/נעדר, אני חושב שיש לו מקום.

השוואת NBA: גרסה גבוהה יותר של ריימונד פלטון הבוגר



22. פניקס סאנס (להורנטס תמורת ניק ריצ'ארדס ובחירה 42) - איב מיסי, סנטר (22)


הנה הטרייד היחיד שהחלטתי לשלב, בעקבות דיווח על האפשרות שפניקס תעשה טרייד דאון מסוג כזה, שעדיין ישאיר לה בחירה מאוחרת בשביל איזשהו הימור על רול פלייר שיתדרדר לסיבוב השני, ובעיקר לנצל את משאביה המוגבלים (במקרה כאן, חריגת טריידים בסך 6.3 מיליון).

מצד ההורנטס, הם מחליפים סנטר מחליף שאומנם סטיב קליפורד מאוד אהב, אבל הוא כבר בן 26 ולא מתאים לטיימליין P:
וברצינות, אני מאמין שההורנטס יעשו החלפה שכזו בשביל לגוון מאחורי מרק וויליאמס עם סנטר אתלטי וצעיר, שאולי עוד יהפוך להיות סנטר העתיד שלהם אם הגב של מרק וויל ימשיך לעשות צרות בהווה.

אין לי חשק להרחיב יותר מדי על מיסי, לא מסוג הפרוספקטים שאני מתלהב מהם, אבל חייבים להודות שיש להם מקום בליגה. שייך לתבנית של קלינט קאפלה. הראה קצת ניצוצות של משחק פייס אפ עם הורדת כדור לרצפה בניסיון לתקוף את הטבעת א-לה רנדל, אבל יש לו הרבה מה לפתח בשביל לייצר מזה משהו. מה גם שהוא קלע רק 61.6% מהעונשין, שזה לא סוף העולם, אבל טעון שיפור והשיפור יהיה טעון הוכחה. כן הראה בקומביין יכולת לקלוע שלשות, אז אולי יהיה גם טאץ' משופר מהעונשין.
כשומר, אין לו מספיק מודעות הגנתית בשביל לשחק דרופ בפיק אנד רול, אבל הוא כן מסוגל להתמודד יפה עם חילופים, אז יש כאן מקרה של חיסרון שהופך ליתרון.

השוואת NBA: קאפלה עם סייז של צ'יאגו ספליטר

23. מילווקי באקס - קווין מקולר (34), ווינג


חשבתי לשים את מקולר גבוה יותר, 20 לקאבס, 16 לפילי ואפילו 13 לקינגס, כי אני חושב שמבחינת ניסיון וגיל (5 שנים במכללות, בן 23) הוא יוכל לתרום כשוטינג גארד פותח כבר כרוקי, אם יהיה בריא ויצליח לקלוע משלוש. אבל כאן טמונה הבעיה: מקולר כבר שבר את עצמות הטיביה והפיבולה לאורך שנות התיכון שלו (במקרה גם אני שברתי את שתיהן, אבל באותה רגל ובמכה אחת, חתיכת מכה...), והעונה הוא החמיץ את טורניר המכללות בגלל חבורה בעצם הברך, שהוא עדיין מתאושש ממנה - בקומביין השתתף רק במדידות האנתרומטריות, והוא לא זכה להשתתף באף אימון אישי - מכה גדולה למניה שלו, קשה להאמין שלא ייבחר בסיבוב השני, כשגם ככה הוא היה מועמד טבעי להחליק לשם משלהי הסיבוב הראשון.

אבל אם הכל יעבור עד מחנה האימונים ומקולר ישים את הפציעות מאחוריו, הוא יוכל לתרום לקבוצה שתצרף אותו הגנה קשוחה, קצת פליימייקינג (4.1 אסיסטים למשחק העונה, 2.5 איבודים), ולדעתי גם איום קליעה מבחוץ שהוא משלים יפה עם חדירות לסל מול קלוז-אאוטס (5.7 הגעות לקו העונה, 80.5%). הרבה לא קונים את הקליעה שלו משלוש (1.5, 33.3%), כי האחוזים לא נראים משהו וזה עוד אחרי 4 שנים (שלוש בטקסס טק, משם עבר לקנזס) בהן קלע עוד פחות טוב מכך (כמותית וגם אחוזית). אבל מצאתי בניתוח המועיל הזה שבלינק הבא, פילוח מעניין של סוג הזריקות שלקח העונה:
https://www.noceilingsnba.com/p/dont-fo ... n-mccullar

אמל"ק: מקולר קלע 2 מתוך 19 בשלשות אוף דה דריבל, נורא ואיום - אבל זה סוג הזריקות שהוא לא אמור לקחת בתפקידו כרול פלייר. כשמסירים אותן מהמדגם, נשארים עדיין עם 37 מתוך 98 - 37.7%, כבר נראה טוב יותר. מתוך זה, היו לו 54 שלשות מהפינה, אזור המחיה של רול פליירס בסכמות קלאסיות - קלע אותן ב 42.6%. שלשות פנויות לגמרי הוא קלע ב 45.2%

תוסיפו לפילוח הזה את אחוזי העונשין הטובים, ולדעתי מקבלים אינדיקציה לקליעה טובה משלוש שתפתח אלמנטים נוספים במשחק של מקולר ובעיקר תשאיר אותו על הפרקט. בשביל הבאקס הוא נראה לי אידיאלי כשוטינג גארד פותח לצד לילארד, מידלטון, יאניס ומי שלא יהיה הסנטר הפותח שלהם (יש דיבור על החלפת לופז ומעבר לסכמה הגנתית דינמית יותר - אולי החלפה ישירה מול אורלנדו, תמורת וונדל קרטר?).

השוואת NBA: ג'וש הארט (מקולר בעצמו דיבר עליו כמודל לחיקוי) בגוף של קליי תומפסון


24. ניו יורק ניקס - קודי וויליאמס, סמול פורוורד (8)


הכי התלבטתי לגביו, כי הוא נראה אחלה ילד (גם הולנד בתכלס), אבל זו אחת הנקודות...הוא ילד (בן 19.5) במשקל 178.4 פאונד! חפרתי עמוק בנתונים מ 24 הקומביינים שנערכו ומתועדים באתר הרשמי של הליגה, ומצאתי רק גארדים צנומים במשקלים כאלה. תחשבו שהמשקל הנמוך הזה מתפרש על גוף בגובה 1.99 (בלי נעליים) עם מוטת זרועות של 2.16! קבלו כמה השוואות לפרופורציות:

- אוטו פורטר וברנדון אינגרם שקלו 20 פאונד יותר כשנמדדו בקומביין, ונשארו באותו משקל מאז. זה המקום לציין שקודי כבר שקל 185 פאונד לפני שנה, לפי ראיון שנערך איתו לקראת עונת הפרשמן שלו בקולורדו, ואמר שהמטרה שלו היא לעלות משם.

- טיישון פרינס שקל 184 כפרשמן, כלומר בגילו של קודי פחות או יותר, והגיע ל 215 פאונד כעבור 3-4 שנים.

- בואו נבדוק מטען גנטי דומה: האח ג'יילן שקל 190 כפרשמן, הוסיף 5 פאונד כג'וניור, עד לקומביין הגיע כבר ל 209 וכעת רשום שוב כ 195.

- וויל בארטון, שנמוך מקודי ב 1.5 אינץ' וקצר ממנו באינץ' נוסף, נמדד בארבעה פאונד פחות מקודי בקומביין. כיום רשום על 181. אקס-נאגטס נוסף, ג'סטין הולידיי, גם הוא מעט נמוך וקצר בהשוואה לקודי ושוקל טיפה יותר ממנו. הוא שומר פרימטר טוב, אז אולי יש תקווה שזו תהיה הרצפה של קודי.

אולי מישהו שמבין כאן יותר בפן הזה של הוספת מאסה אצל אתלטים יוכל לתת את שני הסנט שלו. ברור לי שקשה לאתלטים צעירים להוסיף מאסה בזמן שהגוף שלהם עדיין צומח ובמהלך עונה שבה הם שורפים את כל הקלוריות שמנסים לצבור...אבל החשש הספציפי שלי לגבי קודי, זה שהוא יהיה מאוד פציע בתהליך הזה ואפילו בסיומו (ע"ע פורטר ואינגרם), ושכבר עכשיו הוא לא נחשב לאתלטי במיוחד, בניגוד למה שנהוג לצפות מפרוספקטים בתבנית הזאת. הוא אפילו קצת נוקשה ביציבה ההגנתית שלו. תוסיפו לזה קליעה מפוקפקת משלוש (קלע באחוזים נהדרים אומנם, אבל מדגם קטן מאוד), את העובדה שאין לו סקיל אחד בולט (אולי חוץ מהשילוב של צעדים גדולים בדרך לסל ושימוש נכון בזרועות הארוכות בשביל לסיים מעל שומרים בצבע), ותקבלו שחקן שהרגשתי ביטחון קל לסמן אותו כבחירה שלא תצלח, למרות שכבר תוך כדי כתיבה אני מתחיל לפקפק בכך יותר ויותר (:

בכל אופן, למרות שתיבודו דווקא כן שיתף כמה רוקיז וסופמורים מאז שהגיע לניקס, אני בונה פה על המוניטין המשולב שלו כמי שלא משתף רוקיז וכמי שמנהל רוטציה קצרה להחריד, בשביל להצדיק בחירה בקודי כאן - הוא יוכל לקחת שנה-שנתיים בשביל להוסיף מאסה, לעבוד על המשחק שלו בג'י-ליג, כך שאולי לקראת סוף חוזה הרוקי שלו יוכל להרוויח זמן משחק משמעותי כשחקן 3 & D מהספסל ולהתקדם משם.

השוואת NBA: בסט קייס סנריו, טיישון פרינס; וורסט קייס, טרוי בראון מוארך ושברירי יותר


25. ניו יורק ניקס - ניקולה ג'ורישיץ', ווינג (40)


פרח מאז הפציעה של טופיץ', מבלי שממוצע הדקות השתנה: 18.3 נקודות (עלייה של 7 נקודות למשחק), אחוזי True Shooting של 59.8% (עלייה 8.4), 4.3 אסיסטים (עלייה של 1. כנגד 3.7 איבודים, אפילו ההאסל עלה עם 1.4 חטיפות ו- 0.6 חטיפות (0.5+ בשתי הקטגוריות), שזה אומנם לא סימן הכי מעודד (שהמאמץ ההגנתי שלו מותנה בקבלת נתח היוסאג' הרצוי מבחינתו, אבל היי, גם דילון ברוקס התחיל ככה בממפיס).

יש לו מה המון מה לשפר בקליעה מבחוץ ובהגנה, והוא לא אתלט מי יודע מה, אבל עם הכדור בידיים הוא חתיכת סקורר ופליימייקר. והיתרון בבחירה בו לקבוצה כמו הניקס, שבוחרת כאן פעמיים ברצף (בהנחה שתשאיר אצלה את שתי הבחירות כמובן), זו אופציית הדראפט אנד סטאש. יוכל להישאר במגה ולהמשיך לככב בהיעדרו של טופיץ', אבל השאיפה היא שיעבור לשחק בליגה אירופאית ברמה גבוהה יותר. לניקס יש אוסף בחירות סיבוב ראשון, אבל הן לא אטרקטיביות במיוחד, כך שאין כמו מניה שעושה חיל באירופה, בניגוד לאלו הספקולטיביות יותר, בשביל להמתיק עסקה פוטנציאלית בעתיד.

השוואת NBA: בוגדן בוגדנוביץ', מינוס הקליעה מבחוץ, בגוף של גורדון הייוורד


26. וושינגטון וויזארדס - ג'וני פרפי, ווינג (23)


יש מצב שאני מעריך אותו בחסר כאן, הוא קלעי גבוה שכל הזמן בתנועה, שחקן חכם יחסית לפרשמן שגם החמיץ זמן התפתחותי יקר בדיוק בגיל שבו חווה פרץ גדילה (בגלל הקורונה והסגרים באוסטרליה). אחלה ריבאונדר, גם בהתקפה, מסיים טוב בצבע ורק ישתפר בכך כשיוסיף מאסה לגופו הצנום (הוא גם קצר יחסית בזרועות). יש לו גם הרבה מה לשפר בהגנה, עבודת הרגליים שלו איטית מדי, אבל הוא לא עושה רושם של חור מהלך - המאמץ בהחלט קיים.

פשוט העדפתי שחקנים מסוימים בשביל הקבוצות התחרותיות שבחרו עד כה, ופרוספקטים אחרים לטורונטו ואורלנדו. יש מצב שאצטער בדיעבד שלא שמתי אותו עשירי ליוטה, לצד הליכה עד הסוף עם ההסתייגויות מקאסל. בכל אופן, עבור וושינגטון מדובר ביופי של הימור, במיוחד לאור העובדה שלא נותרו רכזים צעירים ומעניינים מספיק בתרחיש שיצרתי כאן.

השוואת NBA: רודני הוד עם 10 קילו פחות (ופרפי נמדד בגיל צעיר יותר בשנתיים)


27. מינסוטה טימברוולבס - טרנס שאנון, סקנד גארד (31)


יש לו הרבה מאמינים, אבל אני לא סגור עליו. עוד סופר-סניור, וגם הוא התחיל עם שלוש שנים בטקסס טק, ומשם המשיך לשנתיים באילינוי. בניגוד לאחרים שסקרתי עד כה, שאנון בתבנית של פרוספקט שהיה אמור לצאת לדראפט כבר כפרשמן או סופמור. לא ברור לי מה קרה שם, אבל בעונת הג'וניור הוא חווה נסיגה מסוימת. העונה התפתח לסקורר שלם יותר, עם 23 נקודות למשחק וקפיצה בשלשות - 2.4, 36.2% (הוא קולע טוב מהעונשין והעונה גם הגיע לשם 8.6 פעמים למשחק). הוא אפילו שחקן הגנה טוב שמסוגל לשתק שחקני חוץ יריבים, ותורם גם כשומר אוף-בול (בערך חטיפה וחסימה למשחק).

בטורניר המכללות הוא נראה נהדר, עד למשחק ההדחה מול קונטיקט שבו קלע 2 מ-12 מהשדה וזרק רק פעם משלוש. למרות השיפור העונתי משלוש, הוא קלעי סטריקי עם מכניקת קליעה לא עקבית. אין לו מוטת זרועות ארוכה במיוחד ובליגה היתרון האתלטי שלו עשוי להיעלם - לכן אני חשדן כלפיו, יש לי תחושה שהוא "נשאר בבריכת הילדים" עד שהגיע לסטטס המרשימים שהשיג העונה. מה שכן, שיחק לאורכה תחת עננת האישום באונס, שהוסרה ממנו ממש לאחרונה.

התאמה למינסוטה - סקורר מהספסל שלא יפגע בזהות ההגנתית. במציאות,אעדיף לראות אותם לוקחים כאן רכז כמו קולק או סימפסון, לפחות אחד מהם אמור להישאר פנוי.

השוואת NBA: לאנס סטיבנסון בגוף של ברנדון רוי


28. דנבר נאגטס - קייל "פליפ" פיליפאוסקי, ביגמן (24)


לא משתגע עליו, אבל יש לו ורסטיליות וכישרון ואני חושב שלנאגטס הוא מתאים בתור מחליף של יוקיץ', שיוכל לשמש כפליימייקר לחבורת הצעירים שתעלה איתו מהספסל - כריסטיאן בראון, סטראות'ר ופייטון ווטסון (צריך גם להשיג רכז-סקורר איכשהו). יוכל גם לשחק מעט לצד יוקיץ', אבל יש מצב שאדם בונה (סנטר אתלטי מ UCLA) יתאים לכך יותר, וגם יותר למיילס היי סטאדיום.

השוואת NBA: קלי אוליניק בגוף של ג'ייסון סמית


29. יוטה ג'אז - קלאל וור, סנטר (19)


עוד ביגמן שאני לא מחזיק ממנו, הייתי משקיע בתיוג שלו כבאסט אם הדירוג הקונצנזואלי היה ממקם אותו בלוטרי, אבל במיקום כזה אני מרשה לעצמי לשבץ אותו כהימור כדאי מצד הג'אז - קולינס הוא פתרון זמני בסנטר, ולפי כל האינדיקציות הם לא ממש בונים על קסלר בתור יותר ממחליף. וור מתאים למה שהם (ורוב הליגה) מחפשים בסנטר, שזה שילוב של רים פרוטקשן עם יכולת ריווח (רק שאצלו היא עדיין תיאורטית כרגע).
נראה לי שכבר כתבתי בת'רד הדראפט, או זה של אוקלהומה, על ההסתייגויות שלי ממנו.

השוואת NBA: מיילס טרנר בתיאוריה, בגוף של מוזס בראון (אם כי נמוך ממנו באינץ' וחצי)


30. בוסטון סלטיקס - אייזיאה קרופורד, קומבו פורוורד (67)


במקור תכננתי לבחור בו גבוה יותר, ממש עד לאחרונה - 16 לסיקסרס, 17 ללייקרס, או קצת אחרי אבל עדיין בטווח האפשרי של כמות שחקנים תורמים ממחזור דראפט עמוק. אבל הבנתי שאני מהמר על יותר מדי שחקנים שמדורגים מאוד נמוך בקונצנזוס, ובמקרה שלו ושל מקולר, עם רקורד רפואי בעייתי. קרופורד אפילו לא זומן לקומביין בשיקאגו, אלא רק למחנה העלית של הג'י-ליג. שתי סיבות שלובות לכך הן שמדובר בעוד סניור עם ותק של חמש עונות, שסבל פעמיים מקרעי ACL באותה ברך, בסוף עונת הפרשמן שלו ובתחילת עונת הג'וניור. ברור לי שזה דגל אדום רציני, שיגרום לכך שאם ייבחר זה יהיה רק באזור 45-60, אבל מאז הוא שיחק שתי עונות מלאות (64 משחקים סה"כ) והאתלטיות נראית סבירה - היו לו העונה 2.1 חטיפות למשחקו- 1.7 חסימות. מצד שני, רק עשרה דאנקים ב 32 משחקים, ועוד 5 עונה קודם לכן (זו שבה חזר מהקרע השני). מבחינת קצב חסימות וחטיפות, הוא עולה על שני גניבות דראפט מהעבר הקרוב שהם מפלצות האסל:

שחקן קצב חסימות קצב חטיפות

הרב ג'ונס 3.4% 4.0%
ווינס וויליאמס 2.9% 3.8%
קרופורד 3.8% 5.8%


אולי עכברי המכללות כאן יוכלו להגיד לי אם הקונפרנס שקרופורד שיחק בו - CUSA - חלש משמעותית מאלו של ג'ונס (SEC) או וינס וויליאמס (A-10). אני רק יודע שלואיזיאנה טק, בה שיחק במשך חמש שנים, תרמה פה ושם כמה שחקנים משמעותיים ביותר: קארל מאלון, פול מילסאפ, פי ג'יי בראון, מיודענו רנדי ווייט ולאחרונה את קנת לופטון ג'וניור. בקיצור, הרבה ג'אזיסטים (:

קרופורד גם החל לקלוע משלוש בשתי העונות האחרונות שלו - 1.1, 42% ואז 1.3, 41.4%. עם אחוזי עונשין נלווים השואפים ל 73%. הרבה מהארסנל ההתקפי שלו לא אמור להיות רלוונטי לתפקידו כרול פלייר, מה שחשוב זה שהוא חותך טוב, גם אם לא מספיק אתלטי בשביל לסיים בניתור אנכי ואקספלוסיבי.
רוב האפסייד בצד ההגנתי כמובן, לא רק כשחקן האסל עם הגנת אוף בול משובחת, אלא גם כסטופר מול שחקני כנף, שעם מוטת זרועות של 0'7 ובמשקל 216.4 ופריים טוב להוספת מאסה נוספת, יוכל להחליק גם לעמדה 4. ההגנה שלו עדיין רחוקה מלהיות אידיאלית, מבחינת ערנות, אבל אהבתי מאוד לשמוע אותו מתראיין ומספר שהוא מנסה לשחק כמו קוואי.

בקיצור, אולי אתכם שכנעתי שבין אם יילקח בבחירת סיבוב שני מאוחרת ובין אם לא ייבחר כלל, מדובר בשחקן שכדאי מאוד לבדוק מה קורה איתו. אם יגיע לווריורס, שכבר התאמן אצלם, יש סיכוי טוב שכולם ישאלו במהרה איך הם עשו זאת שוב (לא אומר שההשוואה בהכרח תהיה לדריימונד, גם טרייס ג'קסון-דייויס היה הצלחה בבחירה 59). הוא התאמן גם במינסוטה ואצלנו, אז יש מקום לתקווה שנזכה לראות אותו לצד קמארה ואולי קלינגן או אידי בצבע (:
ואם כבר שתי קבוצות בבית הצפון-מערבי, אז גם ליוטה הוא יכול להתאים כיוצא לואיזיאנה טק נוסף, ושוט בלוקר נוסף לצד הנדריקס וקסלר. גם מיאמי עשויה לשים עליו עין, במיוחד אם לא ייבחר בדראפט...ובבוסטון, כאן במוק, הוא מן הסתם יתאים מאוד להרכבים של חמישה קלעי שלשות שלא באות על חשבון הגנה.

השוואת NBA: ג'יי קראודר בגוף של הייווד הייסמית

כמה שמות מעניינים שסיננתי מחוץ לסיבוב הראשון:

- אולריץ' צ'ומצ'י הקמרוני, בן 18.5 (הפרוספקט הצעיר ביותר במחזור), מדורג כרגע 58 בקונצנזוס, משחק בליגת הכדורסל האפריקאית..

עבר מכדורגל לכדורסל בגיל 11, שנה לאחר מכן הצטרף ל NBA Academy Africa ובגיל 16 לליגה האפריקאית. הוא 2.09 בלי נעליים, שוקל 105 קילו, עם מוטת זרועות של 2.25 - אלו נתונים כמעט זהים לאלו שאלדריג' רשם בקומביין, כשהיה כמעט בן 21, והוא אתלטי ממנו.

הוא גולמי מאוד, כמובן. אבל שימו לב ל flashes שהוא מראה בסרטון הזה, שממנו התחלתי את העניין המוגבל שלי בו:
https://www.youtube.com/watch?v=Tp9foNnUQYk&t=142s

מאז כבר נחשפתי להמון חוות דעת שליליות לגביו, כולל לגבי הקליעה. לי המכניקה נראית בסדר גמור, נקייה מאוד יחסית לכך שמדובר בביגמן אתלטי וצעיר, אבל מבחינת גודל מדגם, הוא קלע השנה שלוש שלשות מארבעה ניסיונות...גם עבודה הרגליים בפרימטר נראית מבטיחה מאוד, כנ"ל מסירות האאוטלט ומהטופ אוף דה קי שמוצגות בסרטון.

אז כן, זהו "הפרוספקט היאניסי". אני לא חושב שהוא יהיה יאניס הבא אפילו אם יגיע לתקרה שלו, אבל כן חושב שיש כאן פוטנציאל לסנטר מודרני מבטיח מאוד. התכוונתי לקחת אותו בשביל המג'יק, מהסיבות הבאות:

א. הם לקחו מספיק רוקיז בשנים האחרונות ומתכוונים לעשות החתמה משמעותית או שתיים בקיץ הקרוב. לא רואה שם כ"כ מקום לרוקי נוסף, אז למה לא ללכת על אופציית הדראפט אנד סטאש או draft & develop (כלומר, להחתים את צ'ומצ'י על חוזה כבר עכשיו, לתת לו להתאמן עם הקבוצה וכך ללמוד ולהתפתח, ושאת דקות המשחק שלו הוא יקבל בקבוצת הג'י ליג למשך שנתיים במינימום)?
ב. אם הוא יתפתח כמו שצריך, זה בדיוק סוג הסנטר שהם צריכים לצד ואגנר ובאנקרו. עד אז, קרטר ומו ואגנר עשויים להספיק, אבל אין ספק שזו העמדה שבה הם הכי זקוקים להימור עם אפסייד.
ג. 10 שנים בדיוק אחרי הריץ' של מסאי יוג'ירי עבור קבוקלו, רק מתבקש שהוא שוב ייקח פרוספקט מבטיח וגולמי שכזה, רק הפעם אפריקאי כמו שהוא אוהב...אבל עוד יותר מתבקש שג'ון האמונד, שבחר ביאניס ועדיין משמש כיועץ בכיר למג'יק, ייקח לו אותו בחירה אחת קודם (:

אז חיכיתי עד ה 16.6 לראות אם צ'ומצ'י יישאר בדראפט, וממש יום לפני הדד ליין להחלטה שלו ואחרים, ראיתי ידיעה שלפיה פיטינו עשוי לגייס אותו לארקנסו במידה ויפרוש מהדראפט. אפשר לפרש את זה כעדות חיובית לטובתו של צ'ומצ'י. גם הבחירה שלו להישאר מעניינת, אני מחכה לראות מחר בלילה אם ואיזו קבוצה תיקח אותו בסיבוב השני. השלב הבא יהיה לראות מה קורה איתו בדיוק - יכול להיות שאם יחתום באיזו קבוצה אירופאית וישחק במסגרת מקצועית זה יהיה הדבר הכי טוב להתפתחות שלו, ומבחינת הקבוצה הבוחרת, לבחינת המניה וכדאיות הצירוף שלו. החלטתי בסופו של דבר לוותר עליו כאן כי ראיתי שאין תקדים לשחקן שעשה מעבר ישיר מאפריקה ל NBA. קשה לקחת הימור על שחקן כה בוסרי ששיחק במסגרות כאלה, ושלא בטוח שדווקא הוא האחד שמתאים להוות תקדים שכזה, לאור חוות הדעת השליליות שקראתי עליו (מצד שני, ESPN סימנו אותו כשחקן הכי מבטיח מקמרון מאז אמביד). כתבתי מקודם flashes, אז הבעיה איתם זה שהם יכולים גם לסנוור...


- ג'קובי וולטר, שוטינג גארד, פרשמן מביילור: פתח חזק את עונת הפרשמן שלו ומאז איבד מומנטום. עדיין הוביל את ביילור בנקודות. התלבטתי אם לקחת אותו בבחירה של הבאקס, או זו של דנבר, אבל סביר להניח שלא יצליח לתרום מידית כרוקי צעיר. מזכיר קצת את קארים ראש במבנה הגוף ובסגנון.

- קישון ג'ורג', שחקן כנף, פרשמן ממיאמי: פרשמן מבוגר יחסית, בן 20.5. יליד שווייץ. שיחק כרכז וחווה פרץ גדילה, עכשיו כשחקן כנף הוא מושווה לבאטום ואינגלס. קלע טוב משלוש העונה, יש לו אחלה קשת בזריקה. מאוד לא אתלטי ומשחק לאט, לי הוא מזכיר את קייל אנדרסון בגרסה מוקטנת, לעמדות 2-3 במקום 3-4, אבל הוא לא אתלטי כמוהו.

- ריאן דאן, שחקן כנף, סופמור ממכללת וירג'יניה: נחשב לשומר הכי טוב במחזור שלו, יש כאלה שאפילו רואים בו generational defender. יש לו ווינגספאן של 1.5'7, שוקל 214 פאונד, יוכל לשמור על עמדות 1 עד 4 ואולי גם על סנטרים מסוימים. העונה היו לו 2.3 חסימות, 1.3 חטיפות למשחק. אתלט מצוין ללא קליעה משלוש, והיא נראית רע למדי. שקלתי אותו לבוסטון, הם יכולים להקיף אותו בארבעה שחקנים שקולעים משלוש, כלומר כל רוטציית הפלייאוף שלהם, ולשחק עליו בתור הרול-מן בהתקפה, בדומה לאמן תומפסון, ברוס בראון, בן סימונס ורבים אחרים.

- טיילר סמית, סטרץ' 4 מהאיגנייט: בן 19.5, הפרוספקט הבכיר היחידי באיגנייט שהצליח להיראות שם יעיל יחסית העונה. יש לו אפסייד מעניין בתור סטרץ' 4 אתלטי בתבנית של פי ג'יי וושינגטון, אבל היסודות והמודעות ההגנתית לקויים מאוד. אם היה לו קצת יותר סייז, היה יכול להיות מעניין יותר על הטיקט של סטרץ' 5, בתרחיש שבו עובדים איתו כמו שצריך על הגנה על הצבע. מזכיר לי את טרנס ג'ונס, שראינו איך זה נגמר איתו.

- קאם כריסטי, ווינג, מינסוטה: אח של מקס כריסטי מהלייקרס, שעדיין לא הראה הרבה בליגה אבל יש סביבו הייפ מסוים. גם קאם הצעיר יותר מחזיק בשילוב של מבנה גוף גבוה, רזה ואתלטי + קליעה משלוש. אבל הסיומת בצבע גרועה אפילו בהינתן הרזון שלו. שווה בחירת סיבוב שני, אבל קשה לי להאמין שהוא יהיה רייזר וייבחר גבוה מכך.

- ג'ונתן מוגבו, ביגמן, סן פרנסיסקו: קיבל זימון לקומביין מהמחנה של הג'י ליג. גם הוא עבר פרץ צמיחה אחרי שכבר השתפשף כרכז, אז יש לו כמה יכולות מעניינות כפליימייקר, ניתן יהיה להשתמש בו בתור מיני-זאיון. בניגוד אליו, הוא מביא גם הגנה והאסל. למרבה הצער, הוא לא הספיק לפתח קליעה מבחוץ לפני הגדילה, נון-שוטר מוחלט שיצטרך לעלות מהספסל כסמול-בול סנטר בשביל להתברג בליגה. קלע 43.2% מהקו אשתקד, השתפר העונה ל 69.2%.

- ג'מאל שיד, רכז, יוסטון: אני מכיר עכבר מכללות שמחזיק ממנו רצח. הוא פלור ג'נרל אנדרסייזד שבנוי כמו טנק ושומר בהתאם, ממש יכול לאמלל רכזים יריבים על פול-קורט. אתם בטח יכולים לנחש שאין לו קליעה נורמלית משלוש, אומנם קלע 1.2 שלשות בכל אחת משתי העונות האחרונות, אבל באחוזים לא משהו וגם המכניקה נראית פגומה. והבעיה היא שגם בצבע הוא לא מסיים טוב, למרות מבנה הגוף, אז כנראה שיש פה בעיה של טאץ'. עדיין שווה הימור כמחליף עבור הבאקס, מינסוטה, הניקס ואחרות.

- מלווין אג'ינסה, שחקן כנף, הליגה הצרפתית: שחקן 3 & D עם סייז טוב ואתלטיות. הוא לפטי ומושווה לראג'ה בל. שווה לעקוב בהתאם לזהות הבוחרת והבחירה אם להחתים אותו או להחזיק בסטאש.

- ג'יילן ברידג'ס, קומבו פורוורד, ביילור: סניור, נחשב לשחקן 3 & D פרוטוטיפי, אבל יכול להיות שבליגה הוא יוכל לתת יותר 3 מאשר D...עשוי להתקשות בשמירה על הפרימטר, אבל לתת אופציה מעניינת מול שחקנים מסוימים בעמדה 4. היוסג' הנמוך שלו, אפילו כסניור, מעורר תהיות אם הוא יוכל לתרום משהו מעבר לזריקות משלוש, כלומר כשסוגרים עליו בקלוז אאוט. יש סימנים פה ושם ליכולות חדירה ומסירה.


יש עוד כמה שמות, אבל נראה לי זה מספיק לבינתיים. אולי ארחיב מחר, אחרי שכבר נדע מי נותר לסיבוב השני, או שאחכה לשישי לראות מי נבחר ואיפה, וגם מי לא נבחר.

כל הכבוד על ההשקעה. מחכה לקרוא את ההמשך.

_________________
שמעון מזרחי תתפטר כבר

דבר ראשון, כל הכבוד על ההשקעה. בכלל בכלל לא מובן מאליו.
מאחר ואני לא ממש מכיר את השחקנים, אז אין לי הרבה מה להסכים או להעיר. אבל כמה הערות בכל זאת.
דבר ראשןו, למרות הכותרת, אתה לא עושה מוק דראפט. למוק דראפט יש תפקיד מאד פשוט, להעריך איפה ייבחרו השחקנים בדראפט. אתה לא מנסה אפילו לעשות את זה וזה בסדר. אני מבין שזה גם לא רשימה פשוטה של דירוג השחקנים שהולכים לדראפט (ביג בורד), אלא כן יש פה מחשבה איך השחקנים יתאימו לקבוצות. איכשהו, זה נראה לי כיוון לעכברי דראפט אמיתיים שחיים את הדראפט גם 10 שנים אח"כ.

לגבי ריד שפרד שקצת קראתי עליו, אני מאד מאד בספק אם הוא ילך בבחירת דראפט ראשונה, גם בדראפט חלש (לפחות בצמרת) כמו השנה. בכל מקום מצויין שהתסריט הריאלי עבורו הוא לא כשחקן יוצר, אלא יותר כשחקן משלים. אפסייד שכזה לא הולך בבחירה מספר אחת, אלא אם יש שם באמת כלים פיזיים ואתלטיים יוצאי דופן, מה שאין בשפרד. את ההשוואה למונטה אליס בכלל לא הבנתי. כשאני חושב על אליס, אני חושב על כתם. כי זה בערך מה שהיה אליס, כתם מהיר על מגרש הכדורסל. שפרד לפי מה שקראתי, לא שם בכלל, אפילו לפי מה שקראתי, מה שחסר לו זה אקספלוסיביות. אתלט טוב, בטח ללבן (גם אבא שלו היה אחלה אתלט), אבל לא בכיוון של המהירות של אליס.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

תודה רבה לשניכם.
שים לב, בכל השוואה שבה אני כותב "בגוף של X", הכוונה היא שיש חפיפה די מלאה בנתונים הפיזיים (גובה, מוטת זרועות ומשקל), ובמקרה של שפרד ואליס, גם באתלטיות, לכן בחרתי דווקא בו (כי מונטה התיכוניסט נמדד במשקל נמוך יותר, וגם נשאר ככה). נכון, הוא היה אקספלוסיבי יותר. אבל אקספלוסיביות בעיניי זה כבר שילוב של כישורים אתלטיים עם בול סקילז.

וכן, סביר מאוד להניח ששפרד לא ייבחר ראשון, אבל אני סקרן לראות אם וושינגטון תפתיע איתו, במידה ואטלנטה בכל זאת תבחר בסאר.

מעניין. אפילו לא שמעתי על חלק מהפרוספקטים שאתה נלהב לגביהם, גם לא כסליפרים אפשריים.

מה אתה חושב על Pacome Dadiet
ועל AC ג'ונסון שמוזכרים ככישרונות מעניינים?

מצטרף למודים על ההשקעה. רואים שיש כאן הרבה שעות של צפייה בקטעי וידיאו, מחשבה, וגם מקוריות. סחטיין!

עוד מחשבות אחרי שתסיים.

תודה על ההשקעה,
אהבתי את המחשבה המקורית והידע ממתין לשמוע מי יהיה היאניס הבא.
כמה הערות:
1. הקונספט קצת מסובך לי,
אני לא חושב שכל באסט או כל סיפור הצלחה דומים או ברורים בהינתן התפוקה בגיל 20, בטח בדראפט של רול פליירים.
הייתי מפריד למוק, עם רעיונות מקוריים כמו שעשית.
ואחרי הדראפט שזהות הקבוצה של כל שחקן ידועה, לנסות לחזות את הקריירה שלו (לדוגמא: קריירה קצרה, ספסל, חמישיה, אול סטאר, סופרסטאר)
שני דברים שונים, מעניינים וראויים לדעתי לדיונים שונים.

2. השוואות כמו x לעניים, או x בגוף של y, לא מוסיפות לי ידע על השחקן

אבל מהירות היא חלק אינטגרלי מאתלטיות. אתלטיות זה לא רק כמה גבוה אתה קופץ. ומבחינות מהירות וזריזות, לפי מה שהבנתי אין בכלל מה להשוות בין השניים. כשאתה עושה השוואה בין שחקנים, ההשוואה אמורה להביא אותך לאיזו תובנה. סתם ניקח מקרה קצה שיש לך איזה בחור במימדים של סטף קארי, אבל מה, נגר בן נגר, רק מוסר מחונן ושחקן הגנה מעולה. האם זה יהיה רלוונטי להזכיר את סטף קארי בפרופיל שלו? אני לא רואה את מונטה אליס בכלל במה שקראתי על ריד שפרד (בניגוד נניח לאזכורים מחללי הקודש על סטף), לכן ציינתי זאת.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

שאפו ענק על ההשקעה! עוד לא הספקתי להתעמק, אבל מקווה מאוד להגיע לזה לפני הדראפט עצמו.

_________________
כורסה נוחה זה התחלה של סוף

מצטרף לכל המחמאות והתודות על ההשקעה, סופר לא מובן מאליו.

גם אני הספקתי בינתיים אולי רק קצת לרפרף על זה, מקווה שייצא לי להתעמק לפני הדראפט עצמו.
אני כן יכול לומר שאני פחות מתחבר לקונספט של 'להזמין מחוץ לתפריט' בתוך מוק-דראפט. כאילו, אני קצת לא רואה את הערך שבלבחור את ג׳יילון טייסון לדטרויט בבחירה 5 , כשאף תסריט שנתקלתי בו לא מיעד אותו לבחירה ב20 הראשונים בכלל.

בכלל, אני מרגיש שבמקומך הייתי יושב רגע וחושב מה המטרה של המוקים האלו כאן, איזה סוג דיון הייתי רוצה שיתפתח בתגובה אליהם ואז מהנדס לאחור איך אני מייצר אותו.
אני חושב שכרגע, עם כמה שכולנו בקיאים בדראפט ועם קצת המורכבות שאתה מכניס פנימה, הדיון שיתפתח הוא בעיקר מטא - על המוק עצמו וקצת פחות על הדברים שאתה כותב.
אם זה בסדר מבחינתך, אז אחלה - מוק מרשים ברמת הפירוט וסחטיין עליך. אם אתה מרגיש שאתה קצת לא מספיק 'מקבל בחזרה' מבחינת להביע דעות, הסכמות וחוסר הסכמות, אז הייתי עוצר ועושה את החשיבה הזאת. אתה משקיע פה בטירוף ואני לא בטוח שמקבל את הדיון שהיית מקווה לו ובעיני יש דרכים לפתור את זה.

אני חושב שסתיו ניסח ב-10 רמות הרבה יותר טוב את מי שכיוונתי אליו בהודעה שלי.

_________________
"You can see my knowledge of [Dwyane Wade's] game- we were able to limit him to his season high points of 32,"

סטן ואן גנדי

רק אציין שאני דווקא מבסוט
אין לי אמנם כל כך מה להוסיף, אבל אישית, אני מעדיף לראות את המוק ״שלך״ מאשר עוד מוק דראפט, כי כאלה יש למכביר. בגדול, אני רוצה לשמוע פירוט על מי ״אתה״ חושב שצריך ללכת, גם אם אתה יודע שלא ילכו עליהם, וזה בטח יותר מעניין ״אותי״ מאשר דירוג רנדומלי, שאפשר למצוא בקלות באינטרנט.

אני כן מסכים שההשוואות קצת מוזרות. בחיים לא חשבתי למשל שמישהו ישווה את כיילב מרטין לצד ברוגדון ואפללו. שלושה שחקנים שבעיניי הקשר ביניהם קלוש עד בלתי קיים לחלוטין. הייתי מעדיף בהשוואות, השוואה אחת טובה, גם אם היא רק 70% מדויקת. כי אחרת, צריך לכוון לדעתך, ולהבין למה בדיוק התכוונת בקשר שבין ברוגדון למרטין או בין רודי גיי לפולץ לקובי וויט (עוד שלשה עם קשר לא קיים ביניהם בעיניי).

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

הוספתי את בחירות 15 עד 22 בתגובה השמורה. פתאום קלטתי שבגלל הפיצול לשני סיבובים, הדראפט יתחיל בכלל מחר בלילה...צריך להאיץ בנייה (;

הצטברו פה כמה תגובות, אנסה לגעת ברוב הנקודות:

סטאבס, אני כן מעדיף שיתפתח דיון על הפרוספקטים עצמם ועל ההחלטות שקבוצות מסוימות צריכות לקבל. בטח שלא דיון מטא. שים לב שחלק מהבחירות שלי, במיוחד אלו שהוספתי עכשיו, די תואמות ואפילו ממש חופפות את המיקום הקונצנזואלי. אז איפה שלא עשיתי כך, אפשר פשוט להתעלם (אם נניח רוצים לדבר על "את מי דטרויט צריכה לקחת", שהרי ברור שזה לא יהיה טייסון).
אבל אני לא חושב שאני צריך להנדס את המוק שלי רק לשם הדיון. המטרה שלי בפרסום המוק היא לעורר עניין ודיון, זה נכון. אבל המטרה שלי באופן החריג שבו יצרתי את המוק, היא לחרוג מהקונצנזוס, לא לשם החריגה לכשעצמה, אלא פשוט כי אנחנו רואים שנה אחר שנה שגם הקונצנזוס טועה וגם קבוצות (מסוימות, רובן, איך שלא תסתכל על זה) טועות. אז המטרה שלי היא לטעות כמה שפחות: לא בהערכת יתר של פרוספקטים בכירים, לא בהערכת חסר של אחרים. לא לטעות בהצלחות הגדולות (כמו שטעיתי למשל בשנתיים האחרונות, באופן יחסי אך די משמעותי, עם ברנדון מילר ובאנקרו), לא לטעות בבאסטים (למשל, ג'וני דייויס שבגרסה ראשונה של המוק שלי לפני שנתיים לא כללתי אותו בטופ 15 בכלל, בניגוד די משמעותי לקונצנזוס, אבל בגרסה 2 כבר שילבתי אותו כבחירה 7), ולא להחמיץ הצלחות מפתיעות (למשל חאקז לפני שנה, או ג'יי-דאב לפני שנתיים שגם לגביו הצלחתי - יחסית - בגרסה הראשונה של המוק ואז כשלתי שהורדתי אותו מבחירה 11 אל מחוץ ללוטרי, זה לא היה מוק מלא כמו עכשיו).

התגובה של נורטון מתמצתת את זה מבחינתי, אם הוא מבסוט אז אני מבסוט...מוקים אחרים של "להרכיב את הפאזל בצורה קצת אחרת" אכן יש למכביר, אני לא מזלזל באלו שהולכים פחות או יותר לפי הקונצנזוס ומשקיעים את מירב המחשבה בהתאמת הפרוספקטים לקבוצות. ברור שיש חשיבות גבוהה גם לריאליזם. אבל אני לא מעוניין להכין כאלה יותר, לשים את סאלון בבחירה 10 ליוטה או 14 לפורטלנד, רק כי זו תיחשב לבחירת ואליו טובה של הימור על בום או באסט. אלא אם המוק שלי ייראה כ"כ גרוע כבר ברטרוספקטיבה של שנה, ואז כנראה שאחשב מסלול מחדש...

מבחינתי רק התחלתי לפרסם את המוק, יש מצב שלא כולם הספיקו לקרוא, ושאחרים מחכים שאסיים עד שיגיבו. אז הכל בסדר בינתיים, תודה על המחשבה (:

דאדייה מעניין אותי יותר מסאלון, הקליעה שלו נראית נקייה יותר, התנועה שלו אוף-בול חכמה ומתקדמת יחסית לגיל, הסיומת בשתי הידיים. יש לו עדיין על מה לעבוד, אבל הייתי לוקח אותו למטרת דראפט-אנד-סטאש, במציאות אולי כבר החל מאורלנדו-טורונטו או בבחירות המאוחרות של יוטה או וושינגטון. החשש לגביו זה שהוא פרוספקט צרפתי שמשחק בליגה הגרמנית, ועוד בקבוצה שקיליאן הייז שיחק בה...אין לי מושג מה סטטוס החוזה שלו ואם יש מתעניינות בו מליגה אירופאית ברמה גבוהה יותר.

על איי ג'יי ג'ונסון שמעתי, קטונתי מלהתעמק בפילם של פרוספקט שקיבל כ"כ מעט דקות (בליגה האוסטרלית, אם זה מעניין פה מישהו) ונתן תפוקה מזערית בהתאם.
מבחינה פיזית אני רואה שהוא נמדד דומה מאוד לקיאון אליס, שמאז עלה בשמונה פאונד ועדיין רזה מאוד (וגם משחק בעמדה 2 וכבר בן 24). AJ בן 19.5, אז יש לו זמן להוסיף מאסה משמעותית יותר.