סל ניוז

מטבע הדברים, אפשר להצטיין במשחקים שאתה משחק.
אאל"ט, סופרמן הצטיין מהרגע הראשון ואיכשהו, אני לא חושב שזה בגלל שג'ימי באטלר היה בקהל:)
כמו שגראנט כתב, זה גובל בפארודיה. אם הוא היה משחק בליגת הקיץ בכל קבוצה אחרת בליגה, הוא היה בדיוק באותה עמדה.

כמה פשוט העולם שלך

בחייאת, בלואי....יש הבדל של שמיים וארץ בין מה שאטט כתב, שזה לא נרטיב אלא טיעון שמגובה בנתונים, לבין הספקולציה הפרועה שהעלית לגבי השפעה מידית של ההיט קאלצ'ר על וור.
כמו שכבר כתבתי לך, יש הסבר פשוט בהרבה, ולפיו וור הראה את המוטור של ליגת הקיץ כבר באימונים עבור מיאמי ולכן הם בחרו בו.

אבל גם בעונה המוצלחת יותר באינדיאנה המשיכו לעלות שאלות לגבי המוטור והאופי שלו.

נראטיב זו צורת הסתכלות, למה טיעון עם בנתונים סותר נראטיב?

נרטיב הוא סיפור שדרכו אפשר לפרש את המציאות.
הפריזמה הזאת יכולה להטות אותנו מלפרש את המציאות בצורה נכונה (החמאס מורתע).

להיט יש אינטרס למתג את התרבות שלהם כשונה וטובה יותר, גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ.
בין אם זה נכון או לא שהם עושים משהו אחרת (מלבד להעסיק את אחד המאמנים הטובים בליגה),
תרבות ארגונית זה משהו שלוקח לו זמן לחלחל.
הטענה שההיט קאלצ'ר השפיעה על איך שסופרמן שיחק בליגת הקיץ, אחרי 2 דקות בארגון, היא מופרכת בעיניי.

ובעיקר, אין דרך להוכיח את הסיפור שאתה מספר...
זה לא מבוסס על שום דבר אמיתי אלא על דברים שהמצאת -
השפעה של שחקן שיושב בקהל, שיחת תיאום ציפיות שאתה אפילו לא יודע אם התקיימה וכו'.

לעומת זאת, לטעון שההיט מזהים כישרון מעט טוב יותר מאחרים זה משהו שניתן להוכיח או להפריך.
זו לא ספקולציה דמיונית שמתבססת על נרטיב.
אם כבר, הנרטיב שלי הוא הפוך.

אני נוטה לחשוב שיש מעט מאוד הבדלים בין הקבוצות, אם בכלל, ביכולת לזהות כישרון בליגה.
אני טוען שרוב ההבדלים הם ברמה האסטרטגית.
מיאמי קצת הורסת לי את כיוון המחשבה הזה.

לא אמרתי שהטיעון המודגש סותר את הנרטיב שלך. אמרתי שהוא אינו נרטיבי, כפי שניסית לרמוז בתוספת שלך "כמו שאומרים להכפיף נרטיב". או שאולי בכלל לא הבנתי נכון את כוונתך המקורית?

מה שאתה עשית זה לקחת את העובדה הדי מבוססת הזאת - שמיאמי יודעת לאתר כישרונות חבויים ומוגבלים שמתאימים לתרבות הארגונית של הפרנצ'ייז ולהפיק מהם את המקסימום - ולגזור ממנה נרטיב שלפיו כל שחקן צעיר שעושה את דרכו למיאמי, עובר טרנספורמציה בזמן קצר באופן בלתי סביר.

ומה שבין היתר הופך את זה לנרטיב, זה שהוספת כל מיני אלמנטים נרטיביים (וספקולטיביים כמובן): הדברים שכבר נאמרו לקלאל, "איך זה נאמר", פגישה עם באטלר או צפייה במשחק שלו...מה שנקרא tropes של המסך הקטן/גדול, אפשר ממש לדמיין את הסצנות או שאם נרצה ממש לגלוש לקלישאות, את המונטאז' (:

אמקד:
1. איך אתה מגדיר כשרון? מילה שאתה מרבה להשתמש בה ובונה עליה תיאוריות ונראטיבים.
2. האם אחרי העונה הכושלת באורגון קלאל היה חסר כשרון?
3. מאיפה הגיע הכשרון לעונה המוצלחת באינדיאנה?
4. אולי יש משמעות קריטית לסיטואציה בתוצרת של שחקן?

נקצר:
1.ההסבר בסגנון: הקבוצה בחרה בו ולכן הוא הצליח, אולי פשוט אבל חסר משמעות, כי כל שחקני ליגת הקיץ עונים על ההגדרה(כי אף שחקן שם לא כופה על הקבוצה להחתים אותו) ורובם לא מצטיינים בה.

2. לא הבנת את כוונתי וגם את המושג נראטיב.
א. לפונקציות כמו זמן ומקום יש משמעות קריטית להתרחשויות בחיו של אדם. נראה לי מובן מאליו.
ב. כמו גם לכישורים שלו. גם מובן מאליו.
אני חושב שזו הסתכלות מפוקחת (לא נראטיב במובן של אג׳נדה נסתרת כמו שאתה ואטט כנראה חושבים שזו המשמעות שלה.)
אם אטט טוען שרק אופציה ב׳ רלוונטית לתוצאות אז זה כבר יותר קרוב להגדרה שלכם של נראטיב.

3. אם המילה נראטיב יוצרת קצר, כדאי להשתמש באחרת

1. זה לא ההסבר. יש כאן חשיבות לקבוצה הספציפית שבחרה בו, מיאמי של ההיט קאלצ'ר. הטיעון שלי הוא שאם בחרו בו, כנראה שראו בו (בסקאוטינג לאורך העונה, באימונים ובראיון קומביין, ובאימון והראיון האישיים אצלם) משהו אחר ממה ש"קהילת הדראפט" (ואולי גם חלק מהקבוצות שבחרו לפני מיאמי) ראו.

כלומר, זה לא שמיאמי בחרה בו ואז "הזריקה לתוכו" מנה כפולה של היט קאלצ'ר. היא בחרה בו מתוך הבנה שכבר עכשיו יש עם מה לעבוד. ברור שהתרבות הארגונית תשפיע בהמשך ולאורך הדרך. אני רק טוען שמגוחך לחשוב שזה קרה כבר בפרק הזמן שחלף מאז הבחירה בו ועד שהחלה ליגת הקיץ.

2. אולי לא הבנתי את המושג נרטיב כפי שאתה משתמש בו P:
אבל ללא ספק מסכים איתך לגבי המשמעות הקריטית של זמן ומקום. אני פשוט חושב שמבחינת וור, לא עבר מספיק זמן והוא גם לא ממש היה ב"מקום" שבו יוכל לספוג את מלוא ההיט קאלצ'ר...

אני מסכים עם גראנט אבל אוסיף שכל נושא התרבות ושל סיטואציה עבור שחקנים צעירים הוא אוברייטד בעיניי.

לקבוצות יש אינטרס מובנה לקדם שחקנים, בייחוד כאלו שבחרו בדראפט. אם שחקן לא מגלה ניצוצות בקבוצה אחת, הסבירות שיראה ניצוצות ויתפתח לשחקן משמעותי בקבוצה אחרת הוא נמוך.

היו הרבה ניסיונות בעשור האחרון לקחת פרוספקטים שנבחרו בעשירייה הראשונה ונראו כבאסטים ולתת להם הזדמנות בסביבה חדשה. הניקס עשו את זה. גם דטרויט. אף אחד מהם לא הפך לכוכב אאל"ט או מיצה את מה שחשבו שהוא הפוטנציאל שלו.

כך למשל, לא הייתה בעיה של תרבות בגולדן סטייט שבגללה וייזמן לא הפך לבחירה טובה. הוא היה בחירה גרועה
וזה הסיפור לגבי הרוב המוחלט של הבאסטים.
אם מיאמי הייתה בוחרת את וויזמן, גורלו היה דומה.

זה לא אומר שהתרבות היא לא חשובה בכלל או שהיכולת של מועדון לפתח שחקנים היא לא רלוונטית אבל החשיבות היא משנית לבחירה עצמה.

לא רוצה להכנס למערבולת ויכוחים,
לגבי 1,
לא מסכים עם שום דבר,
ההיט בחרו בו בערך במקום בו הביג בורדים שמו אותו, אז לא מבין מה הם ראו אחרת מקהילת הדראפט.
מה היתה ההבנה שלהם שנינו לא יודעים, אולי כמו קהילת הדראפט הבינו את החסרונות והיתרונות ולקחו סיכון בבחירה החמש עשרה.
ושוב אתה מתחמק מהמציאות הפשוטה שכל השחקנים בליגת הקיץ נמצאים שם כי הקבוצות מאמינות בהם ברמה כזו או אחרת ולא בכפיה.
ורק מעטים מצליחים אז ההסבר הזה לא רלוונטי כמה שלא תתאמץ לתקף אותו.

אטט,
יש מאות שחקנים עם כל מני סיפורים שאפשר להתבדר לכיונם.
הייתי שמח להתמקד בקלאל.

אם כל נושא התרבות ושל סיטואציה עבור שחקנים צעירים הוא אוברייטד בעינייך והכשרון ורק הוא קובע.
אז לפחות תענה לעצמך אם לא לי:

1. איך אתה מגדיר כשרון?
2. האם אחרי העונה הכושלת באורגון קלאל היה חסר כשרון?
3. מאיפה הגיע הכשרון לעונה המוצלחת באינדיאנה?
4. האם הכשרון הזה עלול להעלם בקבוצה הבאה?
5. אולי בכ״ז יש משמעות קריטית לסיטואציה בתוצרת של שחקן?

זה ממש חפצא וגברא מבית בריסק

והמבין (דובי?) יבין'

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

נראה לי שתחושת המערבולת נובעת מכך שאתה מנהל שני דיונים מקבילים ומול אטט. מסכים איתך שהוא הביא דוגמה לא מתאימה עם ווייזמן.

לגבי וור והקונצנזוס, הנה מקור אחד שהראיתי בת'רד הפרספקטיבה שהוא בדר"כ מדייק יותר ביחס למה שקורה בפועל (אני לא מתכוון לדיוק מוחלט, אלא לכך שיש בו פחות risers & fallers). הדירוג המשוקלל בו של וור היה 23:
https://www.rookiescale.com/2024-consensus-board

המקור השני תומך יותר בטענתך, וור שוקלל בו למקום 18:
https://www.nbamockdraftdatabase.com/bi ... board-2024


הנה מה שאני וסטאבס חשבנו בזמן אמת על הבחירה בו:






נכון, זה לא בדיוק מדגם מייצג, אבל זה כן מראה לך מה שני עכברי דראפט, או איך שלא נקרא לזה, חשבו על וור ועל כך שייבחר דווקא ע"י מיאמי.
והנה מה שדני צ'או מדה רינגר כתב על הבחירה יום אחרי הדראפט:

Wow, what a great test case for how deep HEAT CULTURE runs. Ware is one of the most talented big men in the class—a 7-footer with long arms, an incredibly fast first and second jump, and both the soft touch and willingness to take an open catch-and-shoot 3 with confidence. As with so many prospects over the decades who share Ware’s physical tools, it can be frustrating to watch him when he’s not fully locked in. But the things Ware brings to the table are undeniable. And I don’t know if you’re allowed to not be fully locked in for Miami.


לגבי המשפט האחרון שלך שהדגשתי, לא מבין ממה אני מתחמק בדיוק.
וור הוא לא "כל השחקנים", כל מקרה לגופו, במקרה של וור מדובר בגוף עם נתונים מרשימים יותר + סקילז. סימן השאלה העיקרי היה לגבי המוטור. הטיעון שלי הוא שמיאמי התרשמה ממנו לטובה והאמינה שענייני המוטור הלקוי היו תוצאה של סביבה שלא הוציאה ממנו את המיטב.

אם עד כאן שנינו מסכימים, בוא תסביר לי מדוע כ"כ בוער בך הצורך להוסיף שכבה נרטיבית שמסבירה את הצלחת וור בליגת הקיץ לחשיפה שהוא קיבל מאז ליל הדראפט להיט קאלצ'ר.
כלומר, האם קבוצה אחרת, סקרמנטו לצורך העניין, לא היתה עשויה להתרשם מ-וור באותה מידה, להחליט שהיא מעדיפה אותו על פני דווין קרטר, וליהנות מהיכולת הזהה שהיה מציג אצלה בליגת הקיץ? מה בתרחיש ההיפותטי הזה חסר לך, צפייה באימונים מוקלטים של ג'ימי באטלר?

לא,
בדיוק על הודעה כזו,
רק הצעה ידידותית לעתיד,
קודם תקרא את הטיעון תבין את המילים ואז תגיב.

המילים שלך ברורות לכל אורך הדיון המתיש הזה: וור שיחק בכל המשחקים בליגת הקיץ. איכשהו אתה מניח שזה, לצד היכולת החזקה שהפגין, הם תוצאה של השפעה מידית להיט קאלצ'ר עליו.
אני טוען שמיאמי זיהתה בו היבטי אופי שכאלה מלכתחילה.
ככה גם עובד כל תהליך של ראיון עבודה וקליטת עובדים. אתה לא לוקח כל אחד מתוך אמונה שהתרבות הארגונית כבר תעשה את שלה. ראינו מקרים שבהם זה לא קרה לפרוספקטים במיאמי - מייקל ביזלי למשל. כנראה שזה לא סתם שריילי הביא שני פרוספקטים לאימונים של הרגע האחרון - ג'ארד באיילס, ונראה לי שאו ג'יי מאיו היה שני - אבל בסוף הלך על בחירת ה BPA ונפל איתה.

בכל אופן, נשמע שהתעצבנת, בזמן שסה"כ ניסיתי להיות אמפתי כי אני יודע איך זה להתדיין עם שניים או יותר במקביל.

מבחינתי, את הדיון לגבי סופרמן כבר סיימנו מזמן.
אם אתה מעוניין להמשיך להחזיק במחשבה (המגוחכת בעיניי) שהתרבות של ההיט השפיעה עליו באופן מיידי ולכן הוא הצטיין בליגת הקיץ, אתה מוזמן.

לגבי כישרון וכו', המלה עצמה פחות מעניינת.
בסופו של דבר, אתה רוצה לבחור פרוספקט שאתה מאמין שיכול להצליח ברמה הבאה.
מבחינת ממדים, אתלטיות ויכולות כדורסל יש לסופרמן את כל מה שצריך. זה לא משהו ש"מגיע" ואז "נעלם".
יש לו גם תפקיד מוגדר בליגה שדרכו הוא יכול להתחיל לקבל דקות, להשפיע על המשחק ו"להשתפשף".
מעבר לכך, קבוצות בוחנות (אני מניח) IQ כדורסל ואופי. נשמע שסימן השאלה המרכזי לגביו מבחינת הקבוצות השונות היה אופי, כלומר נכונותו לעבוד קשה ולהשתפר.
זה משהו שקשה לבחון אחרי צפייה בכמה דקות של וידאו (למרות שיש שחקנים אפאטיים על הפרקט והתרשמתי שהוא לכל הפחות פעיל) ולכן יש חקירה של ההיסטוריה של השחקן, ראיונות וכו'.
אני נוטה להסכים עם גראנט שאם ההיט לקחו אותו, כנראה התרשמו שהוא אחלה.
אני חייב לומר שאם ייחסו בשלב כלשהו בעיות אופי ללייבלי (שחקן שנראה סופר פעיל ומלא מוטיבציה על הפרקט) אז כנראה שאי אפשר לייחס משמעות לדברים האלו.

https://www.youtube.com/watch?v=Gc1QuIxRouE
סיכום וציון לרוקיז בליגת הקיץ

זה לא רק זה, המוטור של וור נראה בעייתי גם בהתנהלות על הפרקט, לא קשוח ואסרטיבי מספיק (נראה לי שיותר בהתקפה דווקא, תעיף מבט בסרטוני סקאוטינג שלו ותראה כמה דוגמאות לכך).
אותו הדבר לגבי לייבלי, הנה אחת החולשות שלו ממדריך הדראפט של דה רינגר:

Plays like a gentle giant at times, not going back up for putbacks following offensive boards. Instead, he just kicks it out. This isn’t inherently a bad thing. Some coaches instruct bigs to do this. But the aggression would be nice to see in a player who came in with such great expectations.

וזה נכתב לגבי ממוצעי הריבאונד המאכזבים שלו:

He’s not vacuuming up defensive rebounds like he did in high school, in part because he’s dealing with larger bodies than ever before. He needs to get better at boxing out since he can’t get by on just athleticism anymore. Getting stronger is a priority.

אם כבר דיברתם פה על ה-היט קולצ'ר" וכל החרטא הזה (לא באמת חרטא אבל קצת אוברייטד כנראה), אז וור התארח בפודקאסט The OG's אצל האסלם ומייק מילר (שמאז ההברקות של ג'ייסון "וייט שוקולד" וויליאמס, אני חוטא בלהאזין להם מדי פעם). למי שלא מכיר - זה בגדול פודקאסט שמארחים בו שחקנים פעילים או בעיקר שחקני עבר, לרוב כאלה ששיחקו במיאמי, ואז 90% מהזמן יוצא שמדברים על כמה מיאמי היו אדירים בתקופה של לברון ווייד, וכמה לברון ווייד עצמם היו אדירים, כמה פט ריילי הוא גנגסטר וכמה קשוח יודוניס האסלם. פה ושם יש קטעים משעשעים (המלצה חמה על הפרק עם ג'ייסון וויליאמס).
בקיצור, הם דיברו עם וור על כל מיני דברים ויותר מהכל הוא הצטייר שם כשחצן לא קטן. לא יודע מה זה אומר על נכונות לעבוד קשה ולהשתפר. נשמע שהוא מבחינתו בטוח שהוא יהיה לפחות אולסטאר.

איך סיימנו מזמן?
לא ענית על אף שאלה

ההגדרה של המילה כשרון מעניינת כי היא הבסיס של תיאוריית:
קבוצות שיודעות לזהות כישרון יבנו קבוצה אלופה.

אז כן,
השאלות עדיין כאן וישמחו לקבלת מענה

לא נראה לי שעדיין הבנת.
זה מה שמתיש.

סבבה בלואי, איכשהו אף אחד לא מבין אותך, אבל לא נראה שאתה טורח לסמן את חוסר ההבנה אלא רק לנפנף בה.



אז באטלר נפגש עם וור, דחף לו זיקוקי דינור לתחת ואמר לו לצפות במשחקים שלו.
וריילי וספולסטורה אמרו לו שמצפים ממנו לשחק לכל אורך ליגת הקיץ ולתת 100%.
ויהפוך הקלאל את חברבורותיו...או שעדיין לא הבנתי את ההודעה המצוטטת?

טוב, זה תיאור שלא מחובר למציאות, לפחות כמו שאני מכיר אותה. לייבלי הוא שחקן אגרסיבי, אתלטי, פיזי ותחרותי מאוד.