Ketchup כתב:
אני שמח לראות שאנשים מתחילים לדבר ברצינות על היום שאחרי, חבל שזה לא קרה לפני עשרה חודשים. אם היו מתווים תוכנית אז, אז יתכן שהמצב המדיני היה הפוך.
אי אפשר לחזור לעבר, החיים לא עובדים כך. מלבד זה האם החזרה כוללת פינוי כל ההתנחלויות שהוקמו מאז? החיית המתים?
כמו כן העבר היה רחוק מאידילי: סע לאט נכתב ב 74 ואמר "ואני חושב עוד מעט זה עזה, ורק שלא יעוף איזה רימון".
הערכה שלי ששלטון צבאי בעזה ידמה למה שקרה בכיבוש של דרום לבנון, כל יום יהרגו חייל או שניים בממוצע. הקזת דם שתמאיס את החיים על הישראלים.
בוא נאמר שהמצב בעזה ב-74' היה מהטובים ביותר בתקופה הישראלית שם. ברצועה היו כמה תקופות בטחוניות שניתן לחלק אותן כך:
67-69: תקופה ראשונית. היו מעשי חבלה שעם הזמן התגברו יותר. ישראלים הסתובבו ברצועה די חופשי אז.
69-72: תקופה בעייתית מאוד שבה יידוי הרימונים הפכו להיות תכופים יותר ויותר, ובה גם נרצחו לא מעט ערבים בעזה ע"י המחבלים עצמם. באופן טבעי ישראלים פחות ופחות הסתובבו ברצועה אז. הפיגוע המפורסם ביותר היה בינואר 71' בו נרצחו 2 ילדי משפחת ארויו מקרית אונו לאחר שמחבל זרק להם רימון למושב האחורי של הרכב ביציאה הצפונית מעזה העיר. בעקבות כך הוקמה סיירת רימון ובתוך שנה וחצי מוגר הטרור ברצועה כמעט לחלוטין.
72-86: תקופה שקטה יחסית ברצועה. חבלות ופיגועים מפעם לפעם היו אך הם לא היו תכופים. גם לא הפרות סדר. למעשה הגדה הייתה אז עם יותר הפרות סדר למשל מהרצועה. לא מעט ישראלים נהגו להסתובב אז לקניות זולות בעזה חאן יונס ורפיח, כולל אזרחים מפיתחת רפיח שהיו להם חשבונות בנק בסניף בנק הפועלים בעיר....
86-87: תחילת ההדרדרות, בין היתר עקב חזרה של מחבלים מעסקת ג'יבריל לשטח. בין ספטמבר 86' לדצמבר 87' איבדו את חייהם ברצועה 6 ישראלים - 4 אזרחים (2 שנרצחו בזמן די קצר בשוק של עזה בספטמבר/אוקטובר 86', אחד שנרצח ליד סג'עיה ונחל עוז במאי 87' ואזרח רביעי, סוחר של כתר פלסטיק שנרצח בדצמבר 87' באזור כיכר פלשתין במרכז עזה) וכן 2 אנשי כוחות בטחון (סרן שנהג ברכב צבאי לבדו ונרצח באוגוסט 87', ואיש שב"כ שנהרג בקרב עם מבוקשים באוקטובר 87'). בנוסף, תכפו הפרות הסדר ברצועה לעומת העבר.
דצמבר 87': יומיים לאחר רציחת איש כתר פלסטיק בכיכר פלשתין נהרגים 4 פלסטינים מג'בליה בתאונת דרכים ליד מחסום ארז. בג'בליה טוענים שזו נקמה על הפיגוע, ותוך שניה הרצועה נדלקת בהפרות סדר בהיקף שלא היו ב-20 השנים של ישראל שם. האינתיפדה מתחילה. מכאן ואילך המצב ברצועה חרבנא. בסוף 89' הרוגים ראשונים ברצועה מאז האינתיפדה (2 אנשי כוחות הבטחון). ב-1990 מבוצע לינץ' נוראי באל-בורייג' במילואימניק שנכנס לשם בטעות. סביב 92' מתחילים להתגבר גם פיגועי ירי
1994: היציאה הישראלית מרוב הרצועה במסגרת אוסלו א'.
לגביי לבנון, לפחות בימי רצועת הבטחון של שנות ה-90' לא היה שם ממוצע הרוגים של 1-2 חיילים ביום אלא הממוצע היה כ-2 לחודש.