|
והנה השנה, החלטתי לא לזלזל בלברון (אותו דירגתי שנה שעברה שישי!! ועוד אחרי מאורות גולה כמו וויגינס) אז נכון, יש מצב שאני עושה לו נאחס הפוך, ובדיוק בעונת ברוני, הוא פתאום יזכור שהוא בן 39, אבל יש גם מצב שלא.
אומר גם, שפול ג׳ורג׳ שהוא בעיניי סמול פורוורד לגמרי, נחשב גם על ידי br וגם על ידי קדפם, כפאוור פורוורד, אז זה מה יש - הוא לא יהיה כאן ברשימה וגם ג׳יילן ווליאמס המגניב לא יהיה כאן אלא בפאוור. לעומת זאת, סקוטי בארנס נניח שהוא בעיניי לגמרי פאוור, יהיה כאן (אגב לפני שנתיים, br טוענים שהוא בכלל שיחק סקנד גארד, ותעשו עם זה מה שאתם רוצים).
ורק אציין - חרא בלבן של עמדה. רזה להחריד, וגם כך - יש בה הרבה פחות hm מאשר בעמדה מס׳ 2 למשל.
אבל קודם כל HM כי למה לא.
ונתחיל הכי קרוב לבית - דני אבדיה הוא שחקן שמגיע לו להיות מוזכר כאן, והוא כאן אחד מעשרים הסמול פורוורדים הטובים בעולם לדעתי. מוסר טוב מרובם, מנהל משחק טוב מרובם, שחקן הגנה טוב מרובם, השתפר מאד השנה, אחוזים סבירים מכל טווח, ואחד הריבאונדרים הטובים. יש מצב שהוא אפילו שווה מקום ב-15 בקרוב מאד. נראה בפורטלנד.
הריסון בארנס' טימי הארדוויי ובויאן בוגדנוביץ׳, שלושתם מתחילים לראות את סוף הקריירה, ושניהם עוברים קבוצה אחרי שהמניות שלהם ירדו השנה (הארדוויי בקושי שיחק בפלייאוף למשל). הראשון מסקרמנטו לסן אנטוניו, השני מדאלאס לדטרויט והשלישי מהניקס אל מעבר לכביש לברוקלין. שלושתם עדיין יודעים לקלוע נקודות וזה גם טוב. בעיניי שלושתם שחקנים טובים פחות מאבדיה היום, אבל בטח שווים כאן אזכור.
דאנדרה האנטר של אטלנטה עדיין נחשב לסמול עתידי כלשהו. היה קצת פצוע השנה ושיחק בקבוצה מחורבנת, אבל 55% אפקטיבי זה יפה. יותר טוב מאבדיה? לא, לא יותר טוב מאבדיה לדעתי.
ארון נסמית׳ הוא שחקן בעלייה ונתן עונה מדהימה בעיניי, גם עם הצלחה קבוצתית (גמר מזרח עם אינדיאנה) וגם עם 61 אחוז אפקטיבי ו 42 אחוז מהשלוש, שזה די מפעים. הוא כבר כן ברמה של אבדיה.
וגם הרברט ג׳ונס, אולי שחקן ההגנה הטוב בעמדה (קצת פחות טוב השנה מאשר בשנים קודמות), ובקבוצה שאולי הכי מסקרנת אותי בליגה השנה (הפליקנס), גם הוא עם 60% אפקטיבי , 42% מהשלוש, וגם הוא צריך להיות מדורג במקומות ה 16-18 עם אבדיה ונסמית׳, בסופו של דבר.
יאללה, לרשימה:
15. אנדרו וויגינס (5 שנה שעברה, גולדן סטייט, 13 נק׳ (!!) 4.5 ריב׳, אחוזים בינוניים ורק בן 29) - וויגינס הנ״ל שלאחרונה איבד את אביו (שכנראה לפי השמועות היה הסיבה לכך שבשנתיים האחרונות הוא הדרדר לו במהירות), הוא לא שחקן שמגיע לו להיות ברשימה הראשית לפני ג׳ונס או נסמית׳ לפי העונה האחרונה, אבל כאמור עדיין לא מבוגר, ויכול להיות שעכשיו המשפחה תעסיק אותו פחות. כי כשהוא טוב, ולפני שלוש שנים הוא היה ממש ממש ממש טוב, הוא ממש טוב (כלומר, מקום חמישי ברשימה טוב). אבל נטל ההוכחה עליו להראות שלפני גיל 30, האיש הזה, שפעם היה ההבטחה הכי גדולה מאז לברון, לא מחק את עצמו סופית. בכל מקרה, הוא קלאסי למקום ה-15 שלי, שבדרך כלל אני שומר לשחקנים מנוסים יותר ושמות גדולים יותר, בירידה.
14. מיילס ברידג׳ס (שרלוט, 21 נק׳, 7.5 ריב׳, 3.5 אס׳) - מכה הנשים אולי צריך להיות בכלא, אבל כל עוד הוא משחק כדורסל, הוא כן שווה מקום ב-15 הראשונים, בעיקר התקפית. הגנתית הוא לא משהו בכלל, למרות גוף גדול ואתלטית. וגם די ברור שנוח לו בקבוצה ללא שאיפות בכלל. אבל הוא כן שחקן אטרקטיבי שחזר יפה מאד מעונת ההשעייה, גם אם סביר להניח שלא היה צריך לחזור. למה הוא כאן? כי בסופו של דבר, הוא כן סקורר טוב יותר מאשר מרבית הרשימה הבינונית הזאת.
13. או.ג׳י אנונובי (13 גם בשנה הקודמת. ניו יורק' 15 נק׳, חטיפה וחצי, 58 אחוז אפקטיבי) - כמו כל הקבוצה שלו פחות או יותר, נפצע מתישהו בפלייאוף, אבל אין ספק שמאז שהוא עבר מטורונטו לניו יורק, משהו טוב עבר על האחרונה. מהמשעממים שבשחקני הליגה. תמיד יעיל הגנתית (לפני שנה מלך החטיפות), תמיד סביר התקפית עם אחוזים טובים. תמיד קולע בדיוק 15 נקודות (כולל בניצחון הסיבוב הראשון מול פילי, ובשלושת המשחקים הבריאים מול הפייסרס בסיבוב השני). תמיד יוסיף הגנה, תמיד יוסיף קצת ריבאונד. וגם השנה ייתן את הקשיחות הנדרשת לקבוצה הקשוחה מכולם. מקווה שלא ייפצע.
12. קריס מידלטון (מילווקי, 10 אשתקד, 15 נק׳ ,5 ריב׳, 5 אס׳, 38 אחוז מהשלוש, 57 אחוז אפקטיבי) - אולי הוא לא חזר מהפציעה לפני שנה עם האקספלוסיביות היחסית שהיתה לו קודם, והוא איבד קצת מהאתלטיות שגם כך, בגילו לא משהו, אבל הוא נתן עונה בהחלט יעילה עם אחוזי שדה מהטובים בקריירה, וכן מיצב את עצמו שוב כשחקן מס׳ 3 בקבוצת צמרת מזרחית, כשבפלייאוף בהעדרו של יאניס הוא אף הגדיל לעשות עם 24 נק׳, 9 ריב׳, אחוזים בינוניים אמנם אבל הפסד לפייסרס. עדיין לא זקן מדי בשביל להיחשב לסמול פורוורד טוב, שזה בדיוק מה שהוא.
11. ג׳יילן ג׳ונסון (אטלנטה, 16 נק׳, 8.5 ריב׳, 3.5 אס׳, 56 אחוז אפקטיבי) - בחצי הראשון של העונה ,הוא היה סנסציה די רצינית. מעיון במספרים מגלים שגם בחצי השני הוא היה לא רע כשהוא שיחק, הבעיה היא שהוא גם התחיל להיפצע קצת והפסיד לא מעט משחקים. בעיניי יותר פאוור מסמול אבל זה פלואידי. מה שטוב אצלו זה משחק טוב ללא כדור, אתלטיות מעולה, יכולת מסירה טובה משל רוב השחקנים בגובה שלו. אבל גם צריך לומר שהוא די נהנה משני מוסרים מעולים כמו טריי יאנג (במיוחד ) ומארי בקבוצה. ובסופו של דבר גם ג׳ון קולינס נראה מעולה בתקופה שלו באטלנטה, וראינו אותו היום (ושניהם בסופו של דבר פורוורדים צנומים יחסית עם יכולת קליעה מהשלוש בעייתית). לא יודע, צריך להוכיח את עצמו קצת יותר, אבל יש לו דברים נחמדים מאד שם בינתיים.
10. מייקל פורטר ג׳וניור (דנבר. 12 בדירוג הקודם. ,16.5 נק׳, 7 ריב׳, 40 אחוז מהשלוש, כמעט 59 אחוז אפקטיבי.) היה קלעי מעולה (ובעיניי עם אחת הזריקות היפות בתולדות המשחק), נשאר קלעי מעולה. היה שחקן בעייתי בפלייאוף, נשאר שחקן בעייתי בפלייאוף לפחות כשקשה (מצד אחד 23 נקודות למשחק בהבסה את הלייקרס. מצד שני, רק 10 נקודות למשחק בהפסד ההיסטורי למינסוטה, בסדרה בה הוא היה באמת מהחלשים). ובכלל שחקן שבאופן קבוע כמעט ממוצעי הפלייאוף שלו (13.9 נקודות לאורך הקריירה) נופלים מממוצעי העונה הסדירה שלו. בעמדה חלשה, הוא עדיין שווה מקום נאה בין העשרה הראשונים, בגלל יכולת סקורינג באמת משובחת, וכי הוא אלוף (אגב, 9.5 נקודות למשחק, בסדרת האליפות נגד מיאמי לפני שנה), אבל הוא בהחלט פחות מוצלח, ממה שהכשרון הכמעט דוראנטי שלו אומר.
9. פרנץ וגנר (אורלנדו, 11 שנה שעברה, 20 נק׳, 5.5 ריב׳, 3.5 אס׳ אבל רק 28 אחוז מהשלוש). מצד אחד, וגנר שיפר את המספרים שלו (פרט לשלשות) ובעיקר אורלנדו נראתה ממש טוב לאורך חלקים גדולים מהעונה, בטח לעומת העונות הקודמות בהן היא היוותה נון פקטור. מצד שני, אחוזי השלוש באמת חלשים, ודי ברור שוגנר החליט שבנקרו הוא האיש העיקרי של הקבוצה ולא הוא. אז כן, הוא מעט יותר אלגנטי, בטח יותר טוב מאחיו, ולבטח פורוורד טוב. מצד שני, יש לו עוד המון מה לשפר בשביל לקפוץ עוד מקום או שניים, ובעיקר להתחיל לקלוע שלשות כמו שחקן לבן שזורק משם המון, כי אחרת מוטלי יתחיל לאבד אמון.
8. דמאר דרוזן (סקרמנטו, 9 בדירוג הקודם. שיחק בשיקגו וקלע 24 עם 4.5 ריב׳, 5.5 אס׳. הכי הרבה דקות בליגה בממוצע !! בגיל 34!!!, הכי הרבה שלשות למשחק בקריירה עם כמעט שלשה למשחק, ואפילו שני בדירוג שחקני הקלאץ׳ של העונה אחרי סטף קרי). אחת ההעברות היותר מתוקשרות של הקיץ האחרון הוא דרוזן שעשוי להיות הפיסה החסרה של ד׳ארון פוקס ודומנטאס סבוניס בשביל לקפוץ עוד מדרגה ואולי סוף סוף לעבור איזה סיבוב פלייאוף במערב הקשה. אם הוא עדיין יהיה טוב, ואין סיבה לחשוב שהוא לא יהיה טוב, אז יהיה אחלה. למרות שאחת הבעיות היא שבינו לבין סבוניס זה כבר שני שחקני חמישייה שלא ממש מרווחים משחק, אבל יש לי תחושה שהוא כן ייהנה מהאסיסטים של סבוניס (למרות שתכל׳ס, הוא די שחקן של בידודים בעצמו כשחושבים על זה). נראה, מגיע לו ומגיע לסקרמנטו שזה יעבוד קצת. אני בעדם.
7. קוואי לאונרד (קליפרס, 7 שנה שעברה, 24 נק׳, 6 ריב׳, 3.5 אס׳, חטיפה וחצי, חסימה, 42 אחוז מהשלוש, 58.5 האחוז האפקטיבי הגבוה בקריירה. 68 משחקים שזה הכי הרבה שהוא שיחק מאז 2017) - לכאורה כל המרכיבים כאן לומר שוואלה, קוואי הוא עדיין אחד השחקנים הטובים בעולם, ובטח שווה יותר מאשר המקום התשיעי כאן. מצד שני, עובדה - בפלייאוף הוא כבר היה פצוע (שוב), את העונה הקרובה הבנתי שהוא יפתח פצוע (שוב), הפעם האחרונה שבה הוא היה בריא גם בעונה הרגילה וגם בפלייאוף היתה לפני שש שנים, אז הוא גם לקח אליפות, ובאופן כללי, אי אפשר לסמוך עליו בכלל. וגם כשהוא משחק, זה לא שהוא התמנון ההגנתי שהוא היה פעם (דריימונד של היום למשל איבד פחות בהגנה משקוואי איבד). מדויק אמנם להחריד, ועדיין סקורר נפלא, אבל פשוט אי אפשר לסמוך עליו, בטח לא בגיל 33. ולכן, גם השנה, זה פחות או יותר המקום שמגיע לו.
6. ברנדון אינגרם (פליקנס, 4 שנה שעברה, 21 נק׳, 5 ריב׳, 5.5 אס׳, 35 אחוז מהשלוש). מצד אחד נתן בשנה האחרונה את המספרים הכי גרועים שלו בעשור הנוכחי, מצד שני הוא גם שיחק הכי הרבה משחקים בעונה , יחסית לעשור הנוכחי (64 משחקים) והוא ממשיך להראות שבקבוצה שבה שני הפורוורדים הם הרכזים דה פקטו שלה (יחד עם ציון), לפחות בשנה האחרונה, כי בשנה הקרובה כבר יהיה דג׳ונטה, הוא עושה את העבודה. הבנתי שהיו בינו לבין הקבוצה כמה חיכוכים, ודיברו עליו רבות בתור מישהו שיכול להיות חלק מטרייד (ועוד לכו תדעו, זה עשוי לקרות. הרגע למשל קא״ט ורנדל החליפו קבוצות). במשבצת של האטריה הארוכה שמסוגלת לחדור וגם לקלוע מהשלוש, הוא לעולם לא יהיה קווין דוראנט, אבל לפחות הוא טוב יותר ממפ״ג. גם זה משהו. וכבר אמרתי, שהפליקנס מאד מסקרנים אותי השנה. מאד.
5. מיקל ברידג׳ס (עבר את ההדסון מברוקלין לניקס.. סתם זה בכלל האיסט ריבר, אבל זה נשמע פחות טוב. דורג שלישי אשתקד 20 נק, 4.5 ריב׳, 3.5 אס׳). המספרים אגב לא מצדיקים מקום בין חמשת הפורוורדים הטובים פה, אבל (א) כשחקן הגנה הוא עדיין מהטובים אם לא הטוב ביותר כרגע ברשימה, אולי פרט לג׳ונס. (ב) הוא אמנם שיחק 82 משחקים מלאים אבל בקבוצה המתה שהיא הברוקלין נטס, אז יש מצב שהוא לא שיחק במלוא הפוטנציאל שלו (ג) ת׳יבודו הולך להוציא ממנו את כל הפוטנציאל ואז עוד קצת, ועם העובדה שלברידג׳ס יש כבר 4 עונות מושלמות בקריירה (כלומר 82 משחקים, כולל אפילו עונה של 83 משחקים!!) הוא כן סוג של איש ברזל, אז אולי דווקא אותו, ת׳יבודו לא יפצע. כך או כך, נדמה שעכשיו שדיוינצ׳זו כנראה עוזב את הניקס, יש לו עוד יותר מקום שם לצד אנונובי והארט. ובואו, הוא טוב משניהם.
4. סקוטי בארנס (טורונטו, 20 נק׳, 8 ריב׳, 6 אס׳, 1.3 חט׳, 1.5 חס׳. תכל׳ס, פאוור פורוורד שם גם דירגתי אותו שנה שעברה במקום ה-15...) אבל אם br אומרים סקנד גארד וקדפמ אומרים סמול פורוורד, אז שיהיה. משתפר כל שנה, חזק מאד (תשוו למשל לבן כיתתו, האטריה שהיא ג׳יילן ג׳ונסון). אול אראונדר טוב, למד מסיאקם איך להוביל קבוצה, אבל מוסר טוב ממנו. משפר מדי שנה את הקליעה מהשלוש (34 אחוז בשנה האחרונה) אם כי יש לו עוד דרך שם. גם מוכשר, גם צעיר, גם חזק, גם יודע למסור, גם יודע להוריב ריבאונד, גם יודע לשמור. מה עוד צריך? אולי שישחק בקבוצה קצת יותר נורמלית מאשר בבית הקברות הקנדי שלו, אבל שיהיה.
3. לברון (לייקרס' . רק שישי מבחינתי בדירוג הקודם. 25.5 נק׳, 7.5 ריב, 8.5 אס׳, 41 אחוז מהשלוש זה הכי טוב בקריירה, 60 אחוז אפקטיבי). יאללה, אני מזלזל בו שנה אחרי שנה ואומר שנגמר, אז אולי חלאס. היה ה mvp (הבלתי מוצדק) באולימפיאדה האחרונה, המספרים שלו הם עדיין מספרים של סופרסטאר, הגינונים שלו הם בוודאי כאלה. טוב יותר ממה שוינס קרטר וכריס פול ורוברט פאריש וקארים היו בגילו, בערך פי מאה. ישחק השנה עם הבן שלו, שזה מה שהוא רצה. תופעת טבע, אין דברים כאלה. הלייקרס אבל עדיין יהיו מחורבנים. זה כן.
2. ג׳ימי באטלר (מיאמי, 2 שנה שעברה. 21 נק׳, 5.5 ריב׳, 5 אס׳, 41 אחוז מהשלוש שזה יפה מאד, אבל רק שלשה למשחק שזה יפה פחות). אבל פספס את הפלייאוף, ולמי שהוכיח את עצמו בחצי העשור האחרון כאחד משחקני הפלייאוף הטובים בעולם, כשחקן הגנה אדיר באמת, כמנהיג נפלא, ובאופן כללי כווינר שעושה עם כשרון בינוני, הרבה יותר משאפשר היה לצפות, יש מצב שפספוס הפלייאוף האחרון שלו, שלא לומר מעט הזלזול שלו במשך העונה הרגילה הוא לא מקרה של שנה אחת, אלא ההתחלה של הסוף. מצד שני, בכל זאת שני גמרים בחצי העשור האחרון, ובכל זאת ווינר עצום וכו׳ וכו׳. אני לא מספיד אותו עדיין ומכיוון שכך, המקום הזה הגיוני מאד. לפחות כל עוד לברון לא יתאמץ כמוהו בהגנה (ובגיל 40.. הוא לא).
2. ג׳ייסון טייטום (בוסטון, ראשון שנה שעברה. 27 נק, 8 ריב׳, 5 אס׳, 55 אחוז אפקטיבי). אז נכון - ג׳יילן בראון גנב לו את תואר ה mvp של סדרת הגמר (לדעתי לא הגיע לו) וטייטום אכן התקשה פה ושם בפלייאוף (בטח מול מיאמי בסיבוב הראשון, ובעיקר מול דאלאס בגמר) אבל מצד שני, הוא גילה בפלייאוף שהוא גם מנהל משחק מעולה (כנראה השני בטיבו ברשימה הזאת אחרי לברון). ריבאונדר אדיר (כנראה הטוב ביותר ברשימה הזאת, כולל שלוש סדרות פלייאוף של 10+ בריבאונד) שומר אדיר, ובסופו של דבר השחקן הכי טוב בקבוצה שפשוט קרעה את הליגה בעונה האחרונה. האם אני לוקח את לוקה למשל לפניו? יכול להיות, למרות שטייטום בוודאי שומר טוב יותר, אבל בסופו של דבר, יש מעט מאד שחקנים שהייתי לוקח לפניו, בטח לא את ג׳יילן בראון ובטח לא מישהו מרשימת הסקנד גארדים שהשלמתי לפני שבוע). חוץ מזה, הוא אלגנטי בטירוף (מהסוג שאני אוהב כמו טימאק, פול ג׳ורג׳, ובקרוב ברנדון מילר כנראה) שזה כבר נפלא. קצת התבכיין באולימפיאדה, אבל סטיב קר באמת לא השתמש בו בכלל. כך או כך, סופרסטאר.
_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
