עמדה נפלאה ממש. במיוחד שבע הראשונים, שנדמה לי שלכולם מגיע מקום בין 20 השחקנים הטובים בעולם (נראה כשאעשה את דירוג המאה, עוד כמה ימים), אבל אם להיות הוגנים, כל ה-15 הראשונים הם שחקנים ממש ממש סבבה. תהיה כאן הפתעה אחת, למרות שמי שראה כמה דברים שכתבתי השנה - יכול להיות שההפתעה תהיה צפויה, בכל מקרה, נתחיל.
ראויים לאזכור: נתחיל עם שני אירופאים שכבר עשור נמצאים אצלי ברשימה העיקרית, אבל חלאס. וולנצ׳יונאס בן ה 32 דעך מעט, כבר לא הריבאונדר שהיה פעם, ולמרות שהשנה בוושינגטון הוא ייתן מספרי וואקום, צריך לומר די. גם ניקולה ווצ׳ביץ׳ שקלע השנה 18 שזה הרבה לסנטר וגם דאבל דאבל ואסיסטים נאים, אבל גם עם אחוזי השלשה הגרועים בקריירה (29%), הגנה מחורבנת וחלאס, הוא לא לקח את שיקגו או אורלנדו לאף מקום, אז מספיק. נמשיך עם צעירים שאולי עוד יהיו. דרק לייבלי של דאלאס היה בעיניי שחקן טוב יותר מאשר גאפורד. בעיקר כשחקן הגנה והאסל, יש עוד מצב שהוא יהיה משהו מיוחד. ניק קלקסטון של הנטס, הוא בערך הדבר היחיד שעוד נותר לנטס (אם לא מחשיבים את בן סימונס לשחקן כדורסל), והוא בסדר כזה, במיוחד בהגנה וקצת בנגיחות. דורן כמעט נכנס אצלי ל-15 בתור גוף גדול וקפציתי שמוריד המון ריבאונדים ולא עושה שטויות. אבל האיש בכל זאת קלע רק 14 נקודות בקבוצה גרועה היסטורית עוד צעיר חביב הוא השחקן השישי של העונה - נאז ריד שמצד אחד יתקדם ברוטציה בלי קאט, מצד שני, רנדל גם צריך הרבה דקות. אחד מקלעי השלשות הטובים מבין הגבוהים ובכלל (41% מהטווח). קרטר אמנם היה קצת פצוע בשנה האחרונה, אבל היה חלק מועידת הצעירים ההגנתיים הנהדרת של אורלנדו, והוא חלק מהעתיד שלה בכל מקרה. ואילו דאנדרה אייטון של פורטלנד לעד יהיה שחקן מוכשר עם אפס חשק או שכל, אבל מוכשר, זה כן. ולבסוף שני זקנים - קודם כל דראמונד, שב 17 דקות משחק עדיין נותן כמעט דאבל דאבל. לא יודע לרוץ אולי אחרי גארדים, אבל עדיין הריבאונדר הטוב בביזנס ויחליף השנה (שוב) את אמביד בפילי. ואחרון חביב אל הורפורד, ששנה שעברה חשבתי שייצא אפילו מרשימת האזכור, אבל בואו - אלוף נ.ב.א עם הרבה דקות חמודות מאד בפלייאוף', כי 9 נק׳ ו-7 ריב׳ בפלייאוף בקבוצת אליפות לשחקן בן 37 (יהיה בן 38) זה ממש נאה, גם אם די ברור שמקום ב-15 אין לו.
ולרשימה העיקרית:
15. אייזיאה הרטנשטיין (עבר מהניקס לת׳אנדר. 8 נק׳, 8 ריב׳, 65% אפקטיבי) - המספרים לא מראים את זה, אבל לגמרי קנה את עולמו בפלייאוף האחרון ובריצה הנאה של הניקס לסיבוב השני, כולל סדרה טובה מול אמביד בסיבוב הראשון. חזק, עושה תמיד את הדבר הנכון, לא יודע לעשות המון, אבל את מה שהוא יודע לעשות, הוא עושה טוב. חלק מהשטף הקבוצתי עם יכולת הגנתית חביבה מאד. הקונצנזוס הוא שאוקלהומה זכתה, אז מי אני שאתווכח עם הקונצנזוס.
14. ברוק לופז (מילווקי, 9 בדירוג הקודם. 12.5 נק׳ , 2.5 חס׳, 37 אחוז מהשלוש) עדיין אחד משחקני ההגנה הטובים בביזנס, עדיין חוסם נפלא, עדיין קלעי שלשות טוב אחרי שעשה את אחד ממהפכי אמצע הקריירה היותר מתוקשרים שיש, עדיין נתן כמה משחקים יפים פה ושם בפלייאוף, אם כי בכל שלושת המשחקים בהם הוא קלע 20+, מילווקי הפסידה לאינדיאנה (נגמר 4-2 לפייסרס). עדיין לא מסוגל לקחת ריבאונד. כבר בן 36. לא ילד, וספק אם תהיה לו עוד הזדמנות עם מילווקי, או שזהו. נגמר.
13. ג׳ארט אלן (13 בדירוג הקודם. קליבלנד, 16.5 נק׳ ,10.5 ריב׳, 2.5 אס׳, 63 אחוז אפקטיבי) - בסופו של דבר, אחד השחקנים הפחות מגוונים ברשימה. סנטר של פעם שלא מנסה לקלוע מהשלוש, קולע פה ושם כדורי זבל, דאנקיסט טוב. שחקן הגנה סביר טוב וזהו. אבל לזכותו ייאמר שהוא (קצת כמו הרטנשטיין למשל, רק ברמה טובה יותר), באמת רק עושה את מה שהוא יודע לעשות, ובסופו של דבר עשה את זה טוב גם בנטס וגם עכשיו בקליבלנד. נתן 17 + 14 בהפסד בשבעה משחקים מול אורלנדו, אז גם בפלייאוף הרמה לא נופלת. צריך סנטרים כאלה בליגה והלוואי והיה אחד כזה (או כמו הטרנשטיין) לכל קבוצה.
12. אלפרן שנגון (יוסטון', 21 נק׳, 9 ריב׳, 5 אס׳) - מי שהיה ללא ספק אחד השחקנים המשתפרים של השנה שעברה, קיבל המון השוואות ליוקיץ׳ בתור גבוה חזק (הרבה פחות חזק מהסרבי) שמוסר מעולה (נכון, אבל פחות טוב מהסרבי, ובהפרש). מנהל משחק מעמדת הסנטר, מה שנקרא - פוינט סנטר. לעוכריו לעומת זאת, העובדה שכשהוא נפצע שנה שעברה, יוסטון נראתה טוב יותר בלעדיו מאשר איתו, ופתאום גרין פרח כשהוא נעדר (כשלכאורה תפקיד סנטר שאוהב למסור, דווקא לעשות שחקנים אחרים טוב יותר). צריך לראות אם מדובר בבאג או בפיצ׳ר. אני אישית לא בטוח, אבל בהחלט פחות אוהב אותו מאשר את יוקיץ׳. לא חושב שהוא יגיע לאותה רמה. עם כל הכבוד.
11. קריספאס פורזינגיס (בוסטון, 6 אשתקד., 20 נק׳, 7 ריב׳, 2 חס׳, 59 אחוז אפקטיבי) - מצד אחד אלוף, מצד שני פצוע המון. מצד אחד גיים צ׳יינג׳ר, מצד שני מגיע, משנה משחקים ל-10 דקות ואז עוד פעם נפצע באמצע המשחק. בריא, הוא טופ 5 כאן (סביר להניח) אבל נדמה לי שהוא הוכיח סופית שהוא שביר לגמרי. לא שזה הפריע לבוסטון לקחת אליפות, גם בגלל כל ההבלחות שלו בזמן הפלייאוף לחצי משחק פה, משחק שם. בסך הכל, בפלייאוף האחרון הוא שיחק 165 דקות ב-7 משחקים שהתפרשו על פני שתי סדרות (מיאמי בראשון, דאלאס בגמר) ותפקד בעיקר בתור רוח גבית שכזאת. מפתיע שהוא כן שיחק 57 משחקים בעונה האחרונה, אבל זה פחות או יותר המקסימום שהוא יכול לשחק בריא, ואולי עדיף לבוסטון לו תשאיר אותו הפעם, באמת, רק לפלייאוף, ותשחק איתו פרט לכך רק משחק אחד בשבוע כדי שלא יחליד.
10. מיילס טרנר (אינדיאנה', 7 שנה שעברה. 17 נק׳, 7 ריב׳, 2 חס׳, 58 אחוז אפקטיבי). יורד אמנם במיקום, אבל בהחלט נתן יופי של עונה. סובל מאותה תסמונת חוסר ריבאונדים של לופז, אבל כמוהו, שחקן הגנה מצוין עם יכולת חסימה נהדרת. השנה סוף סוף הפייסרס נתנו אשכרה עונה טובה (גמר מזרח) כשהוא נותן סדרות פלייאוף ממש טובות עם אותם ממוצעים כמו בעונה הסדירה (17, 7, 2), ובמיוחד מול אותו לופז (אבל בלי יאניס הפצוע) במילווקי בסיבוב הראשון עם שני משחקי 29 נק׳ באק טו באק. הוא כנראה רק השחקן מס׳ 3 בקבוצה שלו אחרי סיאקם והליבורטן, אבל יציב בכל צדדי המגרש, וכידוע אחד מהסנטרים האלה שכן יודעים לקלוע מהשלוש (36 אחוז בעונה, 40 אחוז בפלייאוף) ולמרות שנדמה שהוא כבר מיליון שנה בליגה, הוא רק בן 28 השנה.
9. צ׳ט הולמגרן (אוקלהומה, 16.5 נק׳, 8 ריב׳, 2.5 אס׳ וגם חס׳. 60 אחוז אפקטיבי). האם הוא כבר יותר טוב מטרנר? לא, לא חושב. האם הוא יהיה טוב יותר מאשר מיילס טרנר בסוף העונה ועם שיפור נוסף אחרי עונת רוקי מצוינת? כן, סביר להניח. יצוין שאני מבין הסוברים שהוא לגמרי סנטר, סנטר שקולע שלשות אבל סנטר. ולו משום שכל פעם שהוא מנסה לזוז עם הכדור, אני נתקף בחרדה, ועדיף מאד שיזוז בלעדיו (בניגוד למשל לוומבי), אבל כן יצוין שלפחות עד מחצית העונה הקודמת, היו אשכרה ספקות באשר לזהותו של רוקי השנה, וזה כבר אומר המון. הוא היה סנטר טוב בקבוצה מנצחת עם יכולת קליעה לא מבוטלת מאף טווח (37 אחוז מהשלוש). השילוב שלו עם הרטנשטיין וג׳יידאב יהיה מעניין מאד, אם כי ספק בעיניי עד כמה באמת הוא והרטנשטיין באמת ישחקו ביחד. בכל מקרה, אם יש דבר אחד שהוא כן צריך לשפר זה את האסרטיביות שלו וגם את אחוזי השלוש שלו, בזמן הפלייאוף.
8. רודי גובר (מינסוטה, 11 אשתקד. 14 נק׳, 13 ריב׳, 2 חס׳, 66 אחוז מהשדה כרגיל, ובפעם הרביעית שחקן ההגנה של הליגה) - קופץ מבחינתי בעיקר בגלל שהוא הוכיח השנה במינסוטה שהוא לא רק משתלב יפה, ולא רק מרכז ההגנה (כרגיל) אלא גם יכול לעשות את זה בקבוצה מנצחת. ובסופו של דבר, גמר המערב של מינסוטה היה בכל זאת יחסית מרגש. לרגעים אפילו עצר את יוקיץ׳ (למרות שבואו, האחרון התבריין עליו כמו שהוא עושה על כולם בדרך כלל. רק קצת פחות מאשר הוא עושה על כולם). ונתן המון ריבאונדים והאסל גם בסיבוב הראשון והקליל מול פניקס (ובמידה מסוימת גם מול דאלאס, אם כי הוא די התקשה בסכמת הדונצ׳יץ׳, הניידות הדאלאסים והקליעות משלוש של האחרונה). אישית, אני חושב שהוא שחקן הגנה נהדר בעיקר בעונה הרגילה (מינסוטה היתה גם קבוצת ההגנה הטובה של השנה ובפער) אבל שפעמים רבות ומול סכמות לא מעטות, קשה לו בפלייאוף. אני גם די בטוח שהשנה הוא כבר לא יהיה ה dpoy. אבל כבודו במקומו מונח אחרי כזאת עונה של הטימברוולבס.
מכאן ומטה אציין שמדובר אולי בעמדה העמוקה בליגה. שבעה שחקנים מצוינים ממש.
7. דומנטס סבוניס (סקרמנטו, שלישי שנה שעברה. 19.5 נק׳, כמעט 14 ריב׳ ומלכות הריבאונדים, יותר משמונה אסיסטים, 61 אחוז אפקטיבי, ושחקן שהוא אמנם לא קלעי שלשות גדול, אבל אי אפשר להשאיר לבד עם 38 אחוז אבל רק חצי שלשה למשחק). מאד מאד אוהב את מאסטר הט״ד הזה. בהתקפה מדובר באחד השחקנים החכמים שיש ובכלל. אולי לא יוקיץ׳, אבל לא רחוק בכלל ובעיניי טוב בהרבה (לפחות כרגע) משנגון למשל. היה חלק מקבוצה אדירה של סקרמנטו לפני שנה, אבל בפלייאוף נחשף הגנתית, ובעונה האחרונה סקרמנטו בכלל היתה כבר הרבה פחות טובה, וכבר למדו אותה. אני מקווה שהשנה עם דרוזן (עוד שחקן שאני אוהב מאד) היא תוכל לחזור לעונה אחת מעולה. תשמעו, מצד אחד אני מאד מאד אוהב את האיש, הוא היה מקום שמיני בהצבעות ל mvp בעונה האחרונה, וחבר בחמישיית הליגה השלישית (ואפילו קיבל קולות ל dpoy אל תשאלו אותי איך, אבל כנראה בגלל הריבאונד). אבל איכשהו, אני חושב שהשישה שלפניו קצת יותר מוכחים (חוץ מאחד, שפחות מוכח אבל נורא נורא מוכשר). אז מקום שביעי, אבל אל דאגה - הוא ידורג גבוה יותר מאשר המקום ה-25 ב-100 הראשונים שלי… נראה בדיוק איפה אחר כך.
6. קאט (ממינסוטה לניקס, 5 שנה שעברה. 22 נק׳, 8 ריב׳, 3 אס׳, 42 אחוז מהשלוש, 58 אחוז אפקטיבי). סוף סוף אחרי עשור בליגה, קאט מצליח לעשות משהו גם בפלייאוף. אז לא, הוא כנראה לעולם לא יהיה איש הקלאץ׳ של החיים בפלייאוף של מישהו, אבל לראשונה הוא אשכרה לא נראה כמו כלום ושום דבר בפלייאוף, כשמול דנבר הוא נותן הגנה חזקה (שמר על יוקיץ׳ לא מעט) כשגם בפלייאוף הוא נותן בשלוש סדרות 19 נק׳, 9 ריב׳, האסל (אבל רק שלוש חסימות במצטבר, בשלוש סדרות) כשהמקטרגים יגידו, שככל שהסדרות התקדמו, כך האחוזים שלו נעשה טובים פחות ופחות, וזה נכון, כשלמשל מול דאלאס הוא קולע רק 8 מ-33 נסיונות לשלוש. ועדיין אף אחד לא ייקח ממנו את שני המשחקים הראשונים והנצחונות מול דנבר (20 נק׳ ואז 27 נק׳) או את שני המשחקים האחרונים (ניצחון והפסד) עם 25 נק׳ ו 28 נק׳ מול דאלאס. כשיחסית לאפסיות שהוא הציג בפלייאופים עד השנה מדובר בשיפור פשוט עצום. הוא אשכרה שחקן פלייאוף טוב. לא גדול, לא אולג׳ואן, אבל טוב. נכס, לא נזק. יהיה מרתק לראות את הכשרון העצום שלו בניקס.
5. ג׳ואל אמביד (פילי, 2 אשתקד, 35 נק׳, 11 ריב׳, 5.5 אס׳, 39 אחוז מהשלוש, 56 אחוז אפקטיבי) - והנה ההפתעה שלי. והאמת היא פשוטה - נמאס לי מאמביד. הוא בול הוגר שהעולם לא ראה, האיש שמוביל את כל הליגה ביוסג׳ (40%!!!) ועוד מעמדת הסנטר. 5.5 האסיסטים שלו הם שקר אחד גדול, כי הוא מוסר רק כמוצא אחרון. וגם בקבוצה עם מקסי והאריס הוא פשוט דורש את הכדור שוב ושוב ושוב, ועושה את אותו מהלך מעצבן שהוא מתחיל בערך מקו העונשין, ואז או זורק את הזריקה הדי מכוערת שלו, או מתבריין בדרך לכניסה לסל, ואם הוא ממש צריך הוא גם מוסר, במקרה שיש עליו שלושה שחקנים (שזה אגב, נחמד מצידו, ועדיין). אחרי שלפני שנה הוא נתן שתי סדרות פלייאוף מבישות (אולי בגלל שהיה גם קצת פצוע), השנה הוא נתן 33 נק׳ למשחק, ועדיין הפסיד ב-6 משחקים לניקס (כלומר, לא לאיזו אלופה בדרך כמו בוסטון) עם 45 אחוז מהשדה ו 33% מהשלוש. אבל המון המון יוסג׳. (שני רק לברנסון בפלייאוף האחרון, כשצריך לזכור שברנסון שיחק בהרכבי השש וחצי שחקנים של ת׳יבודו…). עזבו, האיש כבר עם 8 עונות בריאות יחסית בליגה. קבוצות נבנו סביבו, והוא עדיין רק ניצח 5 סדרות פלייאוף בקריירה. ברור שברמת הכשרון הוא טוב בהרבה מרוב מי שנמצא לפניו, אבל כרגע אפשר לומר שלא רק שהוא לא מוכח - אלא שהוא די מוכח שלא.
4. באם אדביו (מיאמי,4 לפני שנה. 19.5 נק׳, 10.5 ריב׳, 4 אס׳, ואפילו ניסה טיפה לזרוק שלשות ולקלוע אותם קצת). בניגוד לאמביד ששיחק 12 סדרות פלייאוף וניצח 5. אדביו שיחק ב-14 סדרות פלייאוף וניצח 8, כשזכורים במיוחד הפיזיות האדירה שהוא נתן מול יאניס (ב 2020 עם קראודר) בשתי סדרות פלייאוף שונות. הניצחון הישיר שלו מול אמביד ופילדלפיה לפני שנתיים, העובדה שהוא היה השחקן הטוב ביותר של הקבוצה בגמר הליגה לפני שנה מול דנבר עם 22 נק׳ ו 12.5 ריב׳ למשחק. שתי ריצות פלייאוף אדירות יחד עם ג׳ימי באטלר וכיד ימינו, עד הגמר, פעם אחת בבועה עם ההפסד בסוף ללייקרס, וכמובן אשתקד מול דנבר. הוא תמיד נותן הגנה נפלאה, תמיד קולע יותר מחצי מהזריקות שהוא זורק, תמיד עוזר בהנעת הכדור ולפעמים אפילו בהובלת הכדור כסוג של פוינט סנטר. מדובר בנכס מוכח, ועד שאמביד לא יוכיח אחרת - אם אני צריך לחשוב את מי אני מעדיף במאי הבא עלינו לטובה בפלייאוף, מבין השניים - התשובה היא באם. כי עובדה.
3. וומבי (סן אנטוניו' 21.5 נק׳, 10.5 ריב׳, 4 אס׳, 3.5 חס׳ ומלך החסימות של הליגה אבל רק 32 אחוז מהשלוש, ורק 52 אחוז אפקטיבי) - איזו עונת רוקי אדירה, באמת אדירה, במיוחד בחצי השני של העונה, שבה הוא באמת התחיל להשתלט. איש ארוך שאפילו בכדרור יש לו יתרון על מישהו שהוא (בגדול מכדרר טוב יותר) כמו הולמגרן, מהסיבה הפשוטה שהוא צריך לכדרר פחות כדי להגיע רחוק. אם כבר, הוא דווקא כן סוג של פאוור ולא רק סנטר, בגלל הניידות שלו, אבל כבר בעונת הרוקי עשה דברים יוניקורנים. ועם זאת, בסופו של דבר, צריך לזכור שהאחוזים שלו היו בינוניים למדי, ושהקבוצה שלו הפסידה. הפסידה הרבה. הציפייה היא שהשנה הקבוצה שלו תנצח הרבה יותר, שהוא יהדק את האחוזים, ויהפוך את המספרים שלו למספרים טובים ממש. למה הוא לפני אמביד למרות שהוא לא מוכח בכלל? כי כמו שכתבתי למעלה - וומבי אולי לא מוכח, אבל אמביד, כרגע מוכח שלא… וזאת בעיה. אז למה הוא לפני אדביו? כי בואו, כולה אדביו. סביר מאד להניח שהוא יהיה שחקן ההגנה של השנה, כשהיתרון המרכזי שלו על גובר (חוץ מגיל, גובה ואתלטיות) היא יתרון ברור כשחקן שיכול לשמור על גארדים בגלל אורך וניידות. הוא הולך להיות מאד מיוחד.
2. אנתוני דייויס (לייקרס, 24.5 נק׳, 12.5 ריב׳, 3.5 אס׳, 2.3 חס׳, 58 אחוז אפקטיבי), בסופו של דבר מדובר בכל זאת באלוף נ.ב.א. נכון, איש קצת פציע (אם כי שיחק הכי הרבה משחקים בקריירה, בעונה האחרונה עם לא פחות מ 76), כבר לא יהיה קלעי שלשות גדול (אבל שוב, גם לא בן סימונס) וניכר שיש לו לפעמים בעיה בבלוטת החשק. אבל בתור מישהו, שאני רואה בלייב לפחות 7-8 משחקים בעונה, האמת היא שהכשרון שלו נוזל לו בין האצבעות. חזק, אתלטי, התמצאות מעולה בצבע ויד רכה רכה הופכת אותו לשחקן שכשנחה עליו הרוח, הוא באמת כמעט בלתי עציר, עם הרבה נזק במעט דקות, ואפילו הגנה טובה פלוס. נתן בסופו של דבר, שתי ריצות פלייאוף ממש טובות בקריירה (2020, 2023) ובכלל ממוצעי הפלייאוף שלו בגדול טובים יותר מאשר ממוצעי העונה הסדירה שלו בדרך כלל (26 נק׳, 12 ריב׳ בפלייאוף כולל אפילו 31 אחוז מהשלוש שזה יותר טוב ממה שהוא עושה בדרך כלל). לעוכריו כמובן העובדה שיותר מדי פעמים, כולל בשנה האחרונה, הלייקרס איתו ועם לברון פשוט נראית לא טוב. אבל אני לא סגור לגמרי שזה אשמתו. תראו - לא מדובר בשחקן שהוא היה יכול להיות כשהוא הגיע לליגה, אבל באחד מ 4-5 הגבוהים (סנטר+פאוור) הטובים בליגה כבר עשור שלם - בהחלט בהחלט כן.
1. ניקולה יוקיץ׳ (דנבר, ראשון שנה שעברה' 26.5 נק׳, 12.5 ריב׳, 9 אס׳, 61 אחוז אפקטיבי, 36 אחוז מהשלוש). לא אכביר יותר מדי מילים על הקונצנזוס הברור. אלוף עולם פעם אחת, 3 פעמים mvp ולבטח הלבן הטוב בליגה לפחות מאז לארי בירד, אם לא טוב ממנו (ובמידה מסוימת, גם לארי בירד המודרני, גם אם בעמדה אחרת לגמרי) אבל כן אגיד שבלי kcp ובלי ספסל ועם מערב מתחזק לגמרי, אני לא רואה אותו נותן עוד אליפות בזמן הקרוב. ואם יש משהו שיפריע לו היסטורית להירשם ליד בירד בתור הלבן הגדול בהיסטוריה - זה זה. כי אליפות אחת זה פשוט לא מספיק, אבל אין לו את הכלים. פשוט אין לו. אבל בחיי, איזה שחקן
_________________ ״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).
|