סל ניוז

חייב להגיד שאני לא מבין איך בובי פורטיס בכלל הגיע לדיון הזה כהשוואה לוושינגטון. פורטיס הוא אחלה שלשן, גם אם בווליום לא מאוד גבוה (אבל לא שונה משמעותית מוושינגטון), לאורך קריירה לא קצרה. החל מהשנה השלישית שלו בליגה (כלומר כבר שנה שמינית) הוא קולע שלשות בלפחות 36% ובממוצע של כמעט 40%. הוא לא התחיל בכושר קליעה טוב את השנה הנוכחית (10 משחקים ראשונים), אבל האחוזים כבר מתחילים להתיישר במשחקים האחרונים.

וושינגטון עם 35% לקריירה, אבל רק 32% בשלוש העונות האחרונות, ככה שאני לא מבין איך ההשוואה הזו מועילה להבין משהו על הקליעה של וושינגטון. לא בדקתי, אבל סביר להניח שיש כל מיני פאוור פורוורדים (אובי טופין כאלה) בליגה שהם השוואה טובה יותר.

בחזרה לת'אנדר, ג'יי דאב נותן בשנה השלישית שלו את הקפיצה המיוחלת והופך לאולסטאר, רובין ראוי ליד שיי. 22 נקודות ב-61% טרו שוטינג, 6.5 ריבאונדים, 5.2 אסיסטים, 3.2 סטוקס (2.2 חטיפות למשחק) והגנה משובחת. זה שם אותו במקום החמישי בליגה ב-BPM, מאחורי הג'וקר, שיי, סטף ויאניס. לדעתי הוא כבר עכשיו שחקן לא פחות טוב מג'יילן בראון (שנותן עד עכשיו עונה די חלשה) והולך לעקוף אותו בסיבוב בקרוב (אם זה לא כבר קרה).

גם הרטנשטיין נראה נהדר בשני המשחקים הראשונים שלו ונותן לת'אנדר את כל מה שהם קיוו: ריבאונד, סקורינג (יופי של שת"פ עם שיי לסיומות עם הפלואטר המפורסם שלו), קשיחות הגנתית ויכולת מסירה נהדרת (בשני משחקים הוא כבר הספיק לתת יותר מסירות מדוייקות מאחורי הגב ממה שלא מעט סנטרים נותנים בכל קריירה שלהם). בשני המשחקים הללו הוא על 16 נקודות, 12 ריבאונדים, 3.5 אסיסטים ו-2 חסימות למשחק ופתאום כל הקבוצה נראית אחרת. לא הזיק גם שקנריץ' חזר ונראה יותר טוב בסמול בול סנטר מכל שחקן אחר שיש לאוקייסי להציע (כולל כמובן דיינג, שבינתיים נפצע באופן לא ממש מצער).

כשצ'ט וג'יי וויל יחזרו וג'יי דאב יעבור לשחק יותר סמול פורוורד, זה אמור להיראות יופי. עדיין הייתי במקום פרסטי מביא עוד איזה חיזוק בצבע -- 4 עם קליעה או אפילו עוד סנטר מחליף למקרה של פציעות, כדי שלא נצטרך יותר לראות את ג'יי דאב או דילון ג'ונס משחקים בסנטר ואוכלים קש מהגבוהים היריבים.

האמת היא שהמספרים של שג״א וג׳יידאב לאחרונה, ובעיקר מבחינת אחוזי שדה מזכירים לי רק דואו אחר בהיסטוריה
לברון ווויד.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

וגם חסימות לגארדים שנותנות להם יתרון ראשוני

השאלה החשובה היא איך ג'יי-דאב ייראה בפלייאוף ובייחוד מול דאלאס אם השתיים ייפגשו שוב והאם יצליח להיות רובין ראוי מבחינה התקפית. הוא ללא ספק שחקן מצוין ואולארונד נהדר אבל מאז תחילת השנה שעברה אני תוהה אם הוא מספיק טוב כדי להוליך את הקבוצה בפלייאוף כמספר שתיים. על פניו, אין סיבה שלא יתפתח להיות השחקן הזה, אבל בפלייאוף הקודם התשובה הייתה עדיין לא.

לגבי ג'יי דאב, כבר הזכרתי בעבר את ההשוואה לג'יילן בראון. בשנה הראשונה שלו בפלייאוף (נזכיר שלג'יי דאב זו הייתה הפעם הראשונה) בראון עלה מהספסל וקלע 5 נקודות באחוזים גרועים. בשני הפלייאופים הבאים הוא כבר היה שחקן חמישייה עם 30 דקות, אבל קלע 16 למשחק באחוזים בינוניים ומסר בערך אסיסט למשחק (על איבוד וחצי). רק אחרי ארבע שנים הוא השתפר, וגם אז היו לו עדיין כמה סדרות גרועות (למשל מול מיאמי לפני שנתיים). ואז בשנה שעברה, בגיל 27, הוא היה ה-MVP של סדרת הגמר. בעיני אתה שם יותר מדי משקל על סדרה אחת בפלייאוף הראשון של ג'יי דאב. ברור שחובת ההוכחה עליו, אבל כרגע אין סיבה לפקפק בו לטווח הארוך.

אגב, הזכרתי שג'יי דאב חמישי ב-BPM בליגה. במקום השישי נמצא שם מפתיע -- טיי ג'רום של קליבלנד. ברור שלא מדובר באותו תפקיד כמו של החמישייה המובילה וסביר מאוד להניח שמדובר בעיקר על פתיחת עונה חמה במיוחד. ועדיין, ג'רום משחק מצויין בשני צידי המגרש ומראה שהוא שחקן ספסל לגיטימי ויותר בליגה (אולי אפילו חמישייה בסיטואציה הנכונה).

והנה מגיע הקשר לת'אנדר: ג'רום בילה שתי עונות על הספסל של אוקייסי וגם נתן שם כמה משחקים לא רעים. ואז הת'אנדר נתנו לו ללכת בלי תמורה. אותו דבר קרה הקיץ עם לינדי ווטרס, שהוא כרגע שחקן חמישייה בגולדן סטייט, השנייה במערב. ודיברנו כבר על טריי מאן. אלה שלושה שחקנים שהת'אנדר נתנו להם ללכת בלי תמורה (או עם תמורה מינמאלית) ומראים שהם לפחות שחקני רוטציה סבירים ומעלה בליגה.

המסקנה? הת'אנדר משחררים שחקני קו אחורי לגיטימיים כי אין להם זמן משחק לתת להם כשכולם בריאים. והסיבה לזה היא שבדראפט הם בוחרים כמעט רק שחקני קו אחורי. בארבע השנים האחרונות הם בחרו את מיצ'ל, טופיץ', גו'נס, קיונטה גו'נסון, וואלאס, ג'יי דאב, וויגינס, ומאן, וגם את פוקו ודיינג, שהם שחקני חוץ גבוהים. וזה לקבוצה שהיה לה כבר את שיי ודורט וגם החתימה את ג'ו כשחקן חפשי. הגבוהים האמיתיים היחידים שהם בחרו בשנים האחרונות הם צ'ט וג'יי וויל וזה למרות שהיו להם המון צ'אנסים לבחור בשחקנים גבוהים שהם לא ניצלו (שנגון, וויליאמס, דורן, ועוד).

לא מפקפק בו בכלל.
פשוט תוהה מה הטיימליין שלו.
בינתיים, זה נראה טוב ביחס לעונה הנוכחית.

הרבע הראשון מול הווריורס נטולי קארי בחוץ היה אחד הכיפיים והמוצלחים ביותר מבחינת execution שראיתי העונה מהת'אנדר.
מפתיע כמה שדברים נראים חלק עם הרטנשטיין בחלק ההתקפי.

בלי להכנס להשוואה בין וויליאמס לבראון, רק לציין שבראון נותן עונה די לא חלשה למען האמת. הקליעה מבחוץ לא אדירה כל כך, אבל הוא נראה די טוב חוץ מזה התקפית ומרהיב הגנתית.

אחרי רבע ראשון חלומי ורבע שני מגומגם, החצי השני כבר היה אומלל למדי מבחינה התקפית עבור הת'אנדר כאשר שיי נראה עייף וסבל מול ההגנה המצוינת של הווריורס ובעיקר לקח שלשות קשות (3-12) ואפילו מהעונשין בקושי פגע (6-10 לא אופייני) וג'יי-דאב נפצע בעין, יצא ולא חזר.

במשחקים כאלו אתה צריך את וויגינס אבל מארק בקושי שיחק איתו. קייסון קיבל את רוב הדקות והיה סולידי אבל שקט מאוד ולא מספיק פעיל התקפית לטעמי.

הרוקיז היו במשחק רע עם 2-11 מהשדה. דורט שוב חלש מאוד עם 2 נק' בלבד. אני חוזר על עצמי אבל הת'אנדר זקוקים לעוד שחקן שמסוגל ליצור לעצמו ולאחרים ברמה גבוהה.

יש בזה משהו, בעיקר כי וואלאס לא לקח את הצעד המקווה קדימה בלי גידי. הוא משחק יותר מבשנה שעברה, אבל קולע פחות, עם נפילה מעבר לקשת. אבל הבעייה כרגע היא בעיקר כשיש פציעות. כשג'יי דאב משחק עם שיי, זה שני יוצרים מהטובים בליגה. כשגם צ'ט בריא, הוא מוסיף מידה של יצירת מצבים לעצמו.

את מי היית מביא כיוצר מהספסל?

אני לא חושב שהבעיה קיימת רק כאשר יש פציעות אלא גם כאשר ההגנות מתמקדות בג'יי דאב ושיי ומשבשות את התפקוד של אחד מהם, כמו שהיה בסדרה מול דאלאס. היכולת של הצוות המסייע ליצור או לרווח ולהניע את הכדור היא קריטית. אני פחות מאמין שזה ייפתר עם שחקן מסוים מהספסל אבל זה יכול לעזור.