נ.כ.ב.ש רשמית כתב:
הממשלה ולא פחות מכך התופרת המשפטית לממשלה ימ"ש
יימח שמה של אישה ימנית שמונתה בידי שר אולטרה-ימני (גדעון סער חבר הממשלה הנוכחית), כי היא לא חוטאת לתפקידה ומונעת מהממשלה לבצע פעולות לא חוקיות.
איבדתם את זה לגמרי, אנשים בזויים והזויים.
עקיבא נוביק:
במקביל להאשמות, לזעם ולמאבק נגדה — היועצת המשפטית גלי בהרב־מיארה נהפכת, בהפוך על הפוך, לנכס בעיני שרים רבים. היועמ"שית היא התירוץ האולטימטיבי. שק החבטות. כליא־ברק שבעזרתו אפשר לתרץ כל חידלון, עצלנות או חוסר כישרון. אותה יפטרו?
התנהלותה של בהרב־מיארה, ושלל העימותים והמשברים שהיא מנהלת, מזכים אותה בשבחים רבים מכאן ובקיתונות ביקורת מכאן. ניפוח דמותה משרת את הממשלה: היא "האשם תמיד". אפשר לתלות בה כל דבר. לכמה מהשרים היא משמשת גם תירוץ, כמו בג"ץ, שבשמו הם נאלצים לבצע פעולות שאינם יכולים מבחינה פוליטית להודות שהם חושבים שראוי לבצע.
תשאלו את הח"כים החרדים, שזה יותר משנה מאיימים על הממשלה באקדח ריק של פיזור הכנסת. צריך להודות שעד כה האיום אכן עובד, והליכוד נלחם בעוז למען השתמטות החרדים. אלא מה, בסוף השבוע קפצו החסידים ואיימו שיפזרו את הכנסת אם לא יעבור חוק מיסוד ההשתמטות. כדי לרדת מהעץ שלף משה גפני את מערכת המשפט. "הם עושים הכל באמצעות בתי המשפט והפקידים שלהם על מנת שלא נוכל ללמוד תורה", הכריז בנוגע לאופוזיציה המשומדת. והרי כל פוליטיקאי חרדי זקוק לפעמים לאיזו שעת שמד טובה. קוזאקים מדומיינים. הצאר ניקולאי. תמיד צריך איזו גלי בהרב־מיארה.
תשאלו את איתמר בן גביר, שנעזר בה בקביעות. אמנם ברור שהשניים היו מפטרים זה את זה לו רק יכלו, אבל בינתיים למה לא ליהנות מהדרך? בן גביר תולה בבהרב־מיארה רבים מכישלונותיו. שכן למרות הרעש והצלצולים הוא אינו מצליח להיאבק באלימות, הפלילית והלאומנית. האיש שעשה קריירה מפרובוקציות בזירות פיגוע מתגלה כעת במלוא האימפוטנטיות שלו. אז מה עושים? בהרב־מיארה. היא כובלת את ידי!!! (סימני הקריאה בד"כ במקור)
הוא לא המציא את השטיק. השמאלן המונע מימוש אידיאולוגיה ימנית הוא מוסד פוליטי עתיק. נתניהו תמיד דאג לצלע שמאלית בממשלותיו. בעיני הנוהג הזה היטיב עם המדינה, אבל הצלע השמאלית תמיד היתה גם שק חבטות. אהוד ברק ב–2009, ציפי לבני ויאיר לפיד ב–2013, ומ–2019, לסירוגין, בני גנץ. "בבסיס כל המשברים עומדת העובדה שהימין מגיע לשלטון בלי מדיניות, חוץ מהתקרבנות ושלילת השמאל", איבחן היטב עמית סגל ב–2016.
בממשלה האחרונה נעשו הדברים קשים יותר. כמעט לראשונה, אחרי פיטורי יואב גלנט, אין בה גורם שאפשר לשלול. גדעון סער בעורמתו הפוליטית יודע מתי להתגמש, וכאן היועמ"שית נהפכת לנכס. אם לא עשינו משהו, זה מפני שהיא כבלה את ידינו. ברגע האמת, התברר שהקמפיין הממשלתי נגד בהרב־מיארה מנופח. מזכיר הממשלה ביקש מהשרים שיעבירו לו דוגמאות לפגיעה מצדה בעבודתם. מעטים מאוד השיבו על פנייתו.
אם יצליחו יוזמי המהלך להחליף את היועמ"שית, סביר להניח שתימצא חלופה. אשם תורן אחר. משפטן אחר, פרקליט כלשהו, יצחק עמית, הרצי הלוי, הלשעברים, דניאל הגרי, סיירת מטכ"ל, רותם סלע. כי בהרב־מיארה היא לא רק דמות, היא רעיון. ומי כמונו יודעים כמה קשה למגר רעיון.
-------------
לעמית סגל היתה פליטת פה מפוארת. בזכותה החכמנו. הדיון נסב על המיזם של שר התקשורת שלמה קרעי לאיסוף חתימות שרים להדחת היועמ"שית. אמנון אברמוביץ' תמה לפשר הרצון להיפטר ממנה, בהינתן שאת רוב רובן של החלטות הממשלה היא מאשרת, מאחר שעמדתה העקרונית ימנית. לא חוכמה ללכת עם הממשלה בדברים הכי בנאליים, הלין סגל בשם הממשלה, והציע את משל האורז והכורכום להמחשת מורת־רוחו. שהרי כאשר מתקינים אורז עם כורכום האורז הוא 99.9 אחוז מהמנה ואילו הכורכום, עשירית האחוז בלבד, הוא שקובע את טעמו ואת צבעו של האורז. רוצה לומר: את חותמה הייחודי, מורשתה, אם תרצו — הממשלה מקווה להטביע דווקא באמצעות אותם מקרים אידיאולוגיים, "מורכבים".
משום מה הדגיש סגל שיש להתייחס אל המושג כאילו הוא נתון במרכאות. "אלה המקרים", דרש בלהט, "שבהם מצופה ממנה לא לעמוד על המשמ..." כאן קטע עצמו סגל, בטרם הספיק להגות את האות רי"ש, ואני מודה שנשימתי נעתקה: כאספן אדוק של פליטות פה, נדירות פליטות הפה שמספקות פנינה עסיסית ובאיכות גבוהה כזאת.
הנה המשפט המלא: "אלה המקרים שבהם מצופה ממנה לא לעמוד על המשמ... אהההה... שמצופה ממנה ללכת עם הממשלה כמידת יכולתה".
הקובלנה האמיתית נגד היועמ"שית היא שהיא עומדת על המשמר. ובשפה המכובסת, שסגל חזר להשתמש בה מיד לאחר שהתעשת בחופזה: היא לעומתית. "לא הולכת עם הממשלה כמידת יכולתה". האמת שיצאה לאור בפליטת הפה פשוטה ובוטה: הממשלה מחפשת ייעוץ משפטי שאינו עומד על המשמר. קרי, שלפי ההגדרה איננו שומר סף. סגל לא יודע, אבל לפנים ציפה הציבור אפילו מעיתונאים שיעמדו על המשמר.