סל ניוז

1. יובל כבר כתב, אבל ראיתי בעוד מקורות. וומבי גמר את העונה, משל היה איי.די, ועם קריש דם, אני לא יודע מה זה אומר להבא.
2. בובי פורטיס עשה רוי טארפלי ומושעה ל 25 משחקים.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

ממש מדכא. לא מבין כלום בזה אבל קריש דם בכתף בגיל 20 לא נשמע טוב. זה יהיה אסון ספורטיבי בקנה מידה היסטורי אם וומבי לא ישחק שנים טובות בליגה

אבל זה היה התרחיש שכולם דיברו עליו מההתחלה. שוומבי יהיה סוג של רלף סמפסון (נכון, שאצלו הפציעה היתה אחרת) - הרוב המוחלט של הגבוהים ממש היו לא מאד בריאים, בין אם בגללק בעיות דם (בוש הוא דוגמה מופלאה) ובין אם בגלל פציעות. יש כמה יוצאי דופן כמו מוטומבו אבל יש הרבה יותר סמפסונים ויאו מינגים ושון בראדלים
בקיצור, מפתיע זה לא.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

קריש דם בכתף זה לא פציעה שכיחה. כל עוד הוא מטופל (מדללי דם) הוא לא יכול לשחק ספורט מקצועני אז אני מניח שהשאלה היא אם זה אירוע חד פעמי

אגב, מי ששם כסף על גג״ג או מובלי (עדיף על שניהם ביחד, אבל לא על וומבי) אתמול בתור מי שיקח את ה dpoy, כנראה יעשה בוכטה בקרוב.

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

זה נכון
גגג בעיני עשה קפיצה בהתקפה העונה, יותר מאשר בהגנה
שגא, דווקא מעניין כמוצגם דייסון דניאלס

אם אנחנו כבר עם כותרת של חדשות
אז AD יצטרך לחכות עוד שבועיים בחוץ
שלושה סנטרים נהדרים בסגל 0 סנטרים זמינים

מודע לתיאוריה הזו לגבי גבוהים, אבל היא לא ממש מחזיקה מים. ב-נבא שיחקו עד היום 28 שחקנים בגובה 2.20 ומעלה. אם נוציא את ויקטור, אידי ובול בול הצעירים מהמשוואה, נשארים עם 25 שחקנים (לא כולל את פורזינגיס, שרשום כ-7-2).

מהגבוה ל"נמוך":

1. גאורגי מורסן החביב שיחק ב-נבא עד גיל 30 וברוב השנים היה מספיק בריא לשחק לפחות 70 משחקים בעונה. אח"כ כבר לא היה טוב מספיק, אבל המשיך באירופה לפחות עד גיל 33.
2. מנוט בול. מקרה מעניין כי הגיל שלו לא ברור. לפי מסמכים רשמיים הוא שיחק עד גיל 34 ב-נבא, כשעד גיל 30 הוא כמעט לא החמיץ משחקים. אבל יש גם טענות שהוא בעצם היה 10-15 שנים מבוגר מהגיל הרשמי שלו, מה שאומר שהוא שיחק סדיר עד גיל 40 או 45...
3. טאקו פול כבר בן כמעט 30. לא טוב מספיק כדי לשחק בנבא אבל גם לא נראה שיש לו עניינים עם פציעות.
4. יאו מינג. אכן נכנע בסופו של דבר לפציעה רצינית ברגל. אבל בגיל 29 עדיין שיחק 77 משחקים בעונת נבא (34 דקות למשחק).
5. שון בראדלי שיחק ב-נבא עד גיל 33, כולל 75 פלוס משחקים ב-4 מ-6 העונות האחרונות שלו בליגה. היו באמצע כמה עונות עם פציעות, אבל הוא התאושש מהן יפה.
6. סים בולאר הקנדי/הודי בן ה-33 אף פעם לא היה טוב מספיק ל-נבא (משחק אחד), אבל מככב בטאייוואן כבר לא מעט שנים ונהנה מהחיים.
7. סלאבקו וארנס המונטנגרי גם שיחק רק משחק אחד ב-נבא אבל המשיך לשחק בסרביה עד גיל 36.
8. פאבל פודקולזין הרוסי גם לא היה מספיק טוב ל-נבא, אבל שיחק בלי הרבה פציעות בליגה הרוסית לפחות עד גיל 33.
9. צ'אק נוויט עוד שחקן לא מוכשר במיוחד, אבל החזיק קריירה ב-נבא עד גיל 35.
10. פריסט לאודרדייל שיחק ברוסיה לפחות עד גיל 35.
11. בובאן בן ה-36 עדיין משחק כדורסל ולא היה פציע במיוחד בקריירה שלו.
12. מארק איטון שיחק ביוטה עד גיל 36 והיה איש ברזל רציני עם 80 פלוס משחקים לעונה בכל העונות שלו חוץ מהאחרונה.
13. ריק סמיתס ההולנדי שיחק באינדיאנה עד גיל 34. סבל מכמה פציעות בקריירה, אבל לא משהו חריג (79 משחקים בעונת ה-נבא האחרונה שלו).
14. ראלף סמפסון. הסמל של הגבוה הפציע שעליו בנויות רוב התיאוריות. אבל הוא לא סבל מאף פציעה משמעותית עד גיל 26 וגם אח"כ משך קריירה עד גיל 32.
15. הא סונג ג'ין הקוריאני שיחק שנתיים בפורטלנד. מאלו שלא היו מספיק טובים ל-נבא, אבל המשיך לשחק עד גיל 34.
16. סאבוניס האבא (שעל שמו הכינוי שלי, למי שיש לו ספק). הגיע לליגה בגיל מאוחר. שיחק לפחות 60 משחקים בעונה עד גיל 39 וחזר לעונת פרישה מפוארת בז'לגיריס בגיל 40 (כמעט לקח למכבי את אליפות אירופה עם משחק אגדי ביד אליהו).
17. פיטר ג'ון ראמוס הלא מאוד מוכשר שיחק בסין עד גיל 40.
18. וולטר טראברס בן ה-33 עדיין נראה טוב בריאל מדריד. פציעות?
19. האשים טאביט אחד מהבאסטים הגדולים של הדראפט בכל הזמנים, אבל עדיין משחק כדורסל מקצועני בגיל 38.
20. אילגאוסקאס הליטאי הנפלא שיחק ב-נבא עד גיל 36. נפצע בשנה השנייה שלו בליגה, אבל אח"כ לא ירד כמעט מ-70 משחקים לעונה.
21. טיבור פלייס הגרמני בן 35 ושנה שעברה עדיין שיחק ביורוליג בלי פציעות מיוחדות.
22. אלכסנדר רדוייביץ' הבוסני שיחק עדיין ביוון בגילאי ה-30 שלו.
23. סוויד האלברוק לא היה ממש שחקן, אבל בשנות ה-60, בגיל 30 עדיין קיבל קצת הזדמנות לשחק ב-נבא.
24. קית' קלוס הוא עוד שחקן בלי הרבה כישרון, ששיחק כדורסל מקצועני לפחות עד גיל 36.
25. סרג' זוויקר ההולנדי שיחק ברוסיה לפחות עד גיל 35.

סיכום: סמפסון ויאו מינג הם בבירור החריגים ברשימה הזו. כל היתר שיחקו כדורסל מקצועני לפחות עד גיל 30, רובם גם עד גיל 35 ואפילו 40. רובם בלי רשימת פציעות מיוחדת (לא יותר מהגארד, הפורוורד או הסנטר הממוצע ב-נבא). ואפילו סמפסון ומינג לא היו פציעים במיוחד לפני הפציעות מסיימות הקריירה בגילאי 26 (סמפסון) ו-29 (מינג).

שגא זו בחירה של חסרי מושג. אם מישהו צריך לקבל DPOY בקבוצה הזאת (בהתחשב בפציעה של צ'ט) זה דורט.
בלי קשר, אני מאמין בוומבי.

אתה לא בוחר את מי שאתה חושב שמגיע לו לזכות כשאתה מהמר אטט

בכל מקרה כל מי שהימר על שחקן שאינו וומבי יכול לעשות קאשאווט עכשיו בהרבה יותר כסף ממה שהימר

מרשים מאד, איי סטנד קורקטד

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

סקירה מרשימה סאבוניס, אבל גם שכחת את פורזינגיס.
כלומר, באיזשהו מקום אפשר לומר שכל 3 השחקנים הכי טובים בקטגוריה (עריכה: חוץ מסאבוניס שהגיע מאוחר), לפחות עד וומבי, סבלו לא מעט מפציעות לאורך הקריירה.
בעוד שהרול פליירס דווקא עשו קריירות בריאות יחסית.

לא יודע אם יש פה משהו או שזה סתם מדגם קטן מדי ומקרי, אבל לא הייתי פוסל שהעומס והדרישות מהשחקן הם פאקטור משמעותי לנפילים כאלו.

לא שכחתי את פורזינגיס. הוא רשום בווקיפדיה כ-2.18 ולכן לא נמצא ברשימה. בדומה אגב לקארים (גם 2.18), ששיחק בליגה עד גיל 42 בלי להחמיץ עונה, ירד מ-70 משחקים רק פעם אחת בקריירה, ושיחק פחות מ-29 דקות למשחק רק בעונה האחרונה שלו (ובממוצע 37 דקות לעונה)... ואגב, גם ווילט (2.16) שיחק עד גיל 37, עם 82 משחקים פק"ל כל עונה ולא פחות מ-46 דקות למשחק בממוצע הקריירה.

מה גם שלא הייתי מתייחס ברצינות לאלה "שעשו קריירה" באירופה
העומס שם הרבה יותר קטן ואני בספק אם מגלים שם קריש דם בכתף

ואפשר להוסיף לרשימה גם את שאקיל כמובן (2.16), ששיחק בליגה עד גיל 38 וסבל מכמה פציעות, אבל עד שהתחיל להשמין אחרי המעבר למיאמי שיחק בד"כ לפחות 65 משחקים לעונה ב-35 דקות פלוס לערב.

בקיצור, קארים ווילט ושאקיל כולם 2.15 פלוס, כולם שיחקו המון שנים והמון דקות עם הרבה משקל על הרגליים, ולא היו פציעים באופן חריג (למעשה, ווילט וקארים הם בין השחקנים העמידים בהיסטוריה).

ואם כבר מחליטים לרדת מתחת ל-2.20, אז אפשר כמובן להוסיף גם את דיקמבה מוטומבו (2.18, שיחק עד גיל 42 עם 31 דקות למשחק), דייויד רובינסון (2.16; שיחק עד גיל 37 עם 35 דקות למשחק) האקים אלג'ואן (2.15; שיחק עד גיל 39 עם 36 דקות למשחק), פאט יואינג (2.16; פרש בגיל 39) ועוד...

ולסיום, גם מעל ל-2.20 ממש לא מדובר רק על רול פליירס. איטון, איש הברזל של יוטה אמנם רחוק מכוכב, אבל 31 דקות לערב בקריירה ארוכה (בעונות השיא, באזור ה-40 דקות למשחק). על סאבוניס דיברנו, אבל גם ריק סמיתס ואילגאוסקאס היו שחקני חמישייה שקיבלו הרבה דקות לערב. וכאמור, אם מורידים טיפה את הרף ל-2.18 או 2.16 (לא הבדל גדול) מקבלים שורה של אנשי ברזל שכיכבו בליגה המון שנים.

אפשר להמשיך לצלול עוד לקריירות ולהתדיין על תנאים, איפה הם שיחקו, מה היה העומס וכולי. אבל בעיני רף ההוכחה הוא על מי שעדיין מחזיק בטענה ששחקנים גבוהים במיוחד הם פציעים במיוחד. מעבר לכמה אנקדוטות, אני לא רואה תמיכה רצינית לטענה הזו.

אגב בעניין בובי פורטיס ברור שהוא (או העוזר או מי שלא הביא לו את הכדורים) מפגר וחסר אחריות, אבל התרופה שהוא הושעה עליה זה משכך כאבים חלש ולא ברור בכלל מה הוא עושה ברשימת הסמים האסורים של הנבא. קיבל בערך אותו עונש שמיילס ברידגס קיבל על לפוצץ לאשתו את הפרצוף.

סחתיין על הסקירה המקיפה סאבוניס, אבל תיקון משמעותי לגבי ביג זי: הוא החמיץ את כל עונת הרוקי שלו, נתן עונת סופמור של 82 משחקים, שיחק רק 5 משחקים בעונה הבאה ונפצע, החמיץ את עונתו הרביעית, שיחק 24 משחקים בעונה החמישית, ורק החל מעונתו השישית והלאה, כשהוא כבר בן 26, החל לתת עונות של 62 משחקים ומעלה (היה לו רצף של חמש עונות עם 78-81 משחקים לא כולל משחקי פלייאוף, ואז שלהי קריירה עם 73, 65, 64, 72).

בוא נגיד שבמהלך השנתיים הראשונות והמוחמצות של אמביד בליגה, ביג זי שימש כנקודת ייחוס אופטימית עבורו.

ועוד משהו קטן על הסקירה המרשימה, רוב החברה הם לא השוואות טובות בגלל מבנה הגוף. בראדלי, בול וסמפסון הם היותר דומים

_________________
״לי יש דרכון של מדינה מתקדמת ובעוד x שנים אני לא כאן.״ (נכתב בנובמבר 2022, על ידי יוזר שאיננו אני).

אם מדברים על מבנה גוף, אז זה של וומבי ייחודי למדי וקצת קשה ללמוד משהו מ-N של 3.

אבל אז גם צריך להגיד מה סוג הפציעה שחושבים שהיא יותר סבירה למבנה גוף מסויים. נדמה לי שקריש דם (בניגוד למשל לפציעות המפרקים שסמפסון סבל מהן) לא נכלל בתחזיות הסבירות למבנה הגוף של וומבי. בהיסטוריה של ה-נבא זה אבחון די נדיר (או לפחות האבחון של זה. כמובן שייתכן שהיו כאלו בעבר אבל לא היו בדיקות שעלו על זה). כולם מכירים כמובן את המקרה של בוש, שאילץ אותו בסוף לפרוש, אבל הוא כנראה חריג בחומרתו. פחות מזכירים את ברנדון אינגראם, שאובחן עם הבעייה כשהיה בלייקרס, הושבת, ואז חזר לשחק ומאז הבעייה לא חזרה (יש לו פציעות אחרות, אבל לא קשורות). כדורסלנים אחרים שהושבתו עם זה לתקופה ואז חזרו לשחק למשך שנים הם אנדרסון ורז'או ומירזה טלטוביץ', ולאחרונה גם אוסאר תומפסון. ובטניס, לסרינה היה את זה אחרי הלידה והיא חזרה לשחק טניס לעוד הרבה שנים אחר כך.

קריש דם בכתף זה אבחנה כל כך נדירה שאין בכלל מה להסיק ממנה על משהו. זה בקושי קורה. של תומפסון, בוש ואינגרם לא היו בגפיים העליונות.