ציפה דריפה אלמדלסי כתב:
אומנם טענת טענה שונה, אבל אני מסכים עם סעיף 6 החדש שלך, זה אכן הבדל לא זניח. השאר? כן, זו הנקודה שלי, ההבדלים לא גדולים כמו שנראה לנו הישראלים, אנחנו פשוט למדנו להתייחס לפשעים של הציונות ושל ישראל כאל גבורה, רוע הכרחי או טעות מצערת בדרך להגשמה הלאומית. בדיוק כמו בצד הפלסטיני לגבי עצמם, אנחנו פשוט רוצחים עם מטוסים והם עם גרזנים (ואנחנו פשוט רוצחים בשביל שהם לא ירימו את הראש והם פשוט רוצחים בשביל להצליח להרים את הראש).
אני מסכים איתך שזה חשוב להסתכל במבט ביקורתי גם על הצד שלנו, אבל ההשוואה שאתה עושה פה בעייתית מאוד. יש הבדל מהותי בין מדינה דמוקרטית עם מנגנוני פיקוח, מערכת משפט וביקורת פנימית, לבין ארגון טרור שמתגמל על רצח חפים מפשע ומחנך ילדים לשנאה.
אנחנו לא מושלמים – היו גם טעויות, חטאים ופשעים לאורך הדרך, חלקם זכו לביקורת קשה גם מבית. אבל אצלנו רצח אזרחים הוא חריג ונחשב לפשע, ואצלם הוא אידיאל ומקור לגאווה לאומית.
כשחייל יורה באזרחים – יש חקירה, לעיתים הרשעה, מחאה ציבורית. כשהם שוחטים משפחה – הם מקבלים קצבאות, כיכרות ורחובות על שמם.
אז לא – זה לא "אותו דבר רק בצבעים אחרים". כשאנחנו מתחילים להשוות כך – אנחנו מטשטשים את ההבדל בין מוסר לבין ציניות, בין מלחמה הכרחית לבין טרור מכוון.
גם בתקופת האצ"ל אגב לא היה קיים מנגנון תגמול על רצח מכוון של ערבים.
קרטמן כתב:
וגם אם נלך על הכיוון שההבדלים כן גדולים - התגובה הראשונית של יורובאסקט נגעה לדבריי שקשה לי להכיל חיים יחד עם נאצים סביבי. אם הפלסטינים הרבה יותר נאצים מישראלים או רק קצת יותר נאצים מישראלים זה דיון שולי מאוד, כנראה שאף אחד מאיתנו גם לא רוצה לחיות בסביבת נאצים פלסטינים. השאלה היא איך אפשר לחיות יחד עם נאצים ישראלים, קטנים או גדולים.
אני מסכים, אם כי הנאצים נמצאים בהרבה מקומות בעולם, גם במדינות שנחשבות לאוהדות לישראל יש אנטישמיות בניחוח שנות ה-30 של המאה הקודמת, ללא קשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני.
קרטמן כתב:
השאלה היא איך אפשר לחיות יחד עם נאצים ישראלים, קטנים או גדולים.
בכל מדינה שתחיה בה, לא תדע מה הדעות האמיתיות של רוב האנשים שחיים סביבך לגבי יהודים, ערבים, היספאנים, צוענים, לבנים או שחורים.
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
