|
בוודאי שזו בעיה, ובוודאי שזו הייתה בעיה גם בתקופת ג'ורדי, זה פיצ'ר לא באג... ברור שכולם רוצים לסגור סגל ביולי ולעשות מחנה אימון עם נוכחות מלאה, גם אם אין לך אירופה בסוף יולי ובטח ובטח כשיש.
הקבוצות שלא מצליחות לסגור סגל ביולי לא עושות את זה כי הן לא רוצות, או כי הצוות אצלהן חפיפניק עצלן שאת יוני-יולי מעביר בחוף הילטון ובאוגוסט פתאום מתחיל להילחץ כמו סטודנט שלומד למבחן בדקה האחרונה.
נדיר עד מאוד שקבוצה ישראלית מצליחה לסכם עם כל המטרות הראשיות שלה כבר במאי-יוני ומגיעה לקיץ במוכנות מלאה, בגלל שזה כ"כ נדיר, עד היום מדברים על הקיץ של מכבי חיפה בעונת הצ'מפיונס האחרונה.
בגדול, כמעט בכל קיץ קבוצות צריכות לבחור בין שתי גישות - אחת אומרת שלא מתפשרים על מטרות הרכש והולכים על אלה שהצוות שם בראש הרשימה תוך הבנה שמסתכנים בהתפשרות על תאריך המוכנות הקבוצתית, והגישה השניה היא שעדיף להתפשר בבחירות אינדיבידואליות ולא להתפשר על הקו הקבוצתי הכולל, שעליו כל איש מקצוע יסכים, שעדיף לקבוצה להיות מוכנה ביום של פתיחת מחנה האימונים.
אני לא ניסיתי לטעון קודם שגישה אחת טובה מהשניה, אני רק מסביר, מידיעה, מה השיקולים שעוברים אצל מקבלי ההחלטות בעמדות האלה.
מאוד קל להגיד שקבוצה כמו מכבי, שגם יודעת די בוודאות שבכל שנה מחדש היא משחקת מוקדם באירופה, אמורה להיות עם גישה מערכתית קבועה שלא נכנסת להתלבטות הזאת כל קיץ מחדש וצריכה לכוון לכך שהסגל תמיד יהיה מוכן, או כמעט מוכן, בסוף יולי, אבל זה קל רק כשאומרים את זה מבחוץ, בפועל צוותים משתנים, מטרות משתנות, הערכת סיכויים ליריבות פוטנציאליות משתנה.
בקיץ אחד ההבדל בין מטרת הרכש הבכירה בעמדה X יכולה להיות בין פרופילים יחסית דומים, בעונה אחרת זה יכול להיות בין פוטנציאל כלכלי עצום כמו פאטצ'י לשחקן בן 29, בעונה אחרת זה בגלל שיש הזדמנות על שחקן ברמת קאנגווה שמאמינים שיכול להשפיע על 3 קמפיינים אירופאים בעתיד ושווה להמר בהקרבה של הקמפיין הקרוב, לפעמים כל 7 המטרות שסימנת בינואר אומרות לך ביוני-יולי שהן חתמו במקום אחר או ממתינות להצעה ממקום אחר ודבר איתי באוגוסט ואין לך באמת אפילו על מי להתפשר כרגע כי כולם מחכים לראות אם הם בכלל מוכנים להתפשר עליך, ואני יכול להמשיך ככה עם עוד עשרות דוגמאות שמראות עד כמה העולם הזה דינמי וטומן כ"כ הרבה משתנים שלא באמת מאפשרים לך לבחור בגישה השניה ולדבוק בה, כי קיץ אחרי שתחליט ככה אתה תיתקל בסיטוציה שתכריח אותך לשקול כיוון מחדש.
אם אנחנו מסכימים שכל אחד היה רוצה סגל מוכן במחנה אימון, מבעלים למנג'ר למאמן לשחקנים לאוהדים ולפרשנים, כולם כולם כולם מסכימים שעדיף בהרבה לקבוצה להיות עם סגל מלא למחנה האימונים, ומצד שני כמעט אף אחת בארץ לא מצליחה לעשות את זה, ואפשר לראות שגם בפסגת מקצוענות הכדורגל בפרמייר ליג אין כמעט קבוצה אחת בליגה שלא נמצאת כרגע ברחש-בחש על רכישה/מכירה של שחקן/שניים/שלושה משמעותיים כשאנחנו באמצע אוגוסט ועוד שבועיים מתחילה להם העונה, ובכל עונה בעשור האחרון יש ערימת החתמות בימים והשעות האחרונות של חלון ההעברות, אז אפשר להסיק מזה שהבעיה היא לא שכולם לא יודעים לעבוד וכושלים בבניית קבוצות, אלא שפשוט אין ברירה וככה העסק מתנהל, כי מדובר בפירמידת מזון שמזינה אחת את השניה, ולכל דרגה בפירמידה אין באמת ברירה אלא להמתין להחלטות של אלה שנמצאות בדרגה שמעליה, כי השחקנים עצמם מחכים, וברגע שקבוצה מהפרמייר ליג טורפת שחקן מאחת השטוטגרטיות, הן טורפות מהבנפיקות, שבתורן צריכות למלא את השורות אז הן טורפות מהבלגרדיות, שטורפות מהישראליות, שטורפות מה שנשאר כי הן יחסית בתחתית שרשרת המזון.
על כל שחקן שמכבי רוצה להחתים ביולי והסוכן שלו אומר לה שאי אפשר עדיין להחליט, עומדת קבוצה בדרגה גבוהה יותר ממכבי בשרשרת המזון, שאומרת לסוכן הזה שהיא עדיין לא יכולה להחליט לגבי המיוצג שלו כי יש קבוצה מדרגה גבוהה יותר שמדברת איתה על השחקן שלה שאותו הוא אמור להחליף. כשאתה רואה החתמה ביוני-יולי, אתה יודע שמדובר בשחקן שאף אחת מדרגה גבוהה יותר בשרשרת לא גיששה אצל הסוכן שלו, או שהשחקן והסוכן מאמינים שהסיכויים לעבור אל אלה שכן גיששו איתם נמוכים עד מאוד ולא שווים הסתכנות בהמתנה ולאבד את מה שכן יש עכשיו על השולחן. זה לאו דווקא אומר שמדובר בסחורה סוג ז' שאף אחד לא רוצה, אבל כשאתה כ"כ נמוך בתחתית שרשרת המזון, זה כן אומר שלא מדובר בסחורה חמה בשוק.
נניח שאתה צריך שוער זר לעונה הבאה, ויש לך צוות סקאוטינג ודאטה סופר-דופר מקצועי, לא ישראלי טיפוסי שכשהוא מגלה ביוני שהוא צריך שוער הוא מתחיל לבדוק את השוק, אלא צוות שכשהוא מגלה ביוני בהפתעה שהוא צריך שוער, הוא שולף את התיק שהוכן עם 20 האופציות הבכירות שעקבו אחריהן במהלך העונות האחרונות. אם הצוות נותן ציון כולל של 6-9 לכל אחת מהמטרות, ואחרי צמצום המטרות לחמש הבכירות יש לך שוער עם ציון 8 שמוכן לחתום ביוני, לא חושב שיש מנהל מקצועי שעבר במכבי והיה בוחר לחכות ולראות מה יחליט התשע, אלא מחתים את ה-8 ביוני. החלטה קלה, כאמור עדיף להיות עם סגל מוכן למחנה ולשפר סיכוי לבתים באירופה. הבעיה היא שזה כמעט אף פעם לא יהיה ככה, וההחלטה תהיה יותר בסגנון שאפשר להחתים עכשיו מישהו שאנחנו נותנים לו ציון 5, או שאנחנו מחכים לאמצע יוני לראות אם אחד מה-8/9 כבר איבד תקווה מול היעד המועדיף עליו או שהקבוצה שלו החליטה אם היא מוכנה למכור אותו כי היא הצליחה לסגור את מי שהיא רוצה במקומו. באמצע יוני ההחלטות של האחרים לא משתנות, ואתה שוב צריך להחליט האם אתה מתפשר בענק על מישהו שאתה חושב שהוא כמה דרגות מתחת לאופציות האחרות שלך, או שאתה ממשיך לחכות להחלטות של אחרים. לפעמים ההחלטות האלה יגיעו ביולי, לפעמים אתה תמשיך לכל אורך יולי להיות באותו המצב בו היית ביוני או אפילו לפני זה - אתה יכול להחתים 5/6 עכשיו לעונה שלמה בשביל שיהיה לך סיכוי טוב יותר באירופה בתחילת העונה, או שאתה ממתין לאופציות שמבחינתך הן הרבה הרבה יותר טובות, כי אם הן לא היו בכאלה הבדל אז כבר היית עושה את ההתפשרות הקלה בין השחקנים לטובת ההבדל הגדול ברמת המוכנות לעונה. אלה לא דילמות כאלה קלות לטובת הקמפיין האירופי כמו שאפשר להציג מבחוץ בכתיבה באינטרנט, אלה דילמות גדולות מאוד כל פעם מחדש.
אגב, בעולם הכדורגל בכלל, לאו דווקא בישראל, הזינוק הטכנולוגי והמדעי סיבך מאוד את שוק ההעברות, בגלל שפעם, עד לא כ"כ מזמן, רוב עולם הכדורגל עבד לפי רגש, תחושות, מראה עיניים, גישה כללית של אנחנו לא באמת יודעים כלום ויכול להיות ששחקן א' ששווה מליון דולר בסוף יהיה חצי שחקן מהילד שאפשר להחתים במאה אלף ואם זה ככה אז אין באמת חשיבות עמוקה לחכות לשחקן כזה או אחר ועדיף כבר לחתוך עניינים מול מי שכן מוכן לחתום והכל בידי שמיים והשפיץ של הנעל.
מי שבסוף קיבל החלטה זה או הבעלים של הקבוצה, שרוב הזמן שלו בלשון המעטה לא ממש הוקדש לניתוח סגל הקבוצה או אופציות הרכש, או אצל המאמן שרוב הזמן שלו הוקדש לאימון וביוני היה צריך לקבל החלטה על סמך דוח שכתבו לו מצפייה אחת במגרש וכמה קלטות של משחקים והיילייטס ובעיקר רצה כבר לגמור עם זה ולהתחיל להתכונן לעונה.
היום רוב עולם הכדורגל עובד עם צוותים שנכנסים לרזולוציות עמוקות על ההבדלים בין כל אופציית רכש וכלים שמנתחים איך הם משתלבים עם שאר השחקנים ומטרות הרכש הפכו להרבה יותר ממוקדות, למרות שבסוף כמובן הכל יכול להיות, אין כבר גישה כזאת של הכל יכול להיות, היום מקבלי ההחלטות ניצבים בפני דאטה שאומר להם שלהתפשר על X במקום לחכות ל-Y זה הבדל עצום, ואתה צריך לבחור אם אתה הולך עם הדאטה וממתין למי שבאמת מתאים לך, או מתפשר ביוני-יולי על מישהו שהדאטה אומרת לך שהוא לא הבדל גדול ממה שכבר יש לך בסגל או שתוכל להחתים באוגוסט, וברזולוציות של מכבי בקיץ כמו הנוכחי, זה כנראה אומר משהו בסגנון של - אם תחתים את ההתפשרות ביוני תעלה את הסיכויים שלך באירופה ובליגה באחוז אחד, אם תצליח להחתים את ההוא שאתה מעדיף אז תעלה את הסיכויים שלך באירופה ובליגה בחמש אחוז, ואם תיאלץ להמשיך להמתין והוא לא יגיע בזמן לאירופה אז איבדת רק אחוז אחד מאירופה אבל עדיין הרווחת 4% לליגה, ואם בסוף הוא לא יגיע בכלל אז בשורה התחתונה תפסיד את ה-1% תוספת לאירופה. בגלל שהדאטה אומר שיש פער משמעותי בין סיכויי ההצלחה של X ל-Y, ההחלטה הקלה היא להמתין, ולכן אתה רואה כל קיץ מחדש שכל אירופה במצב המתנה ורוב הקבוצות לא סוגרות סגל ביולי.
|
התחבר
הרשמה
בלוגים
שאלות נפוצות
חיפוש
